פרק 45 – לדבר שינוי (הובלות עתידיות)
תמלול פודקאסט שהתקיים עם דפנה רטר ונוגה רטר:
נוגה: טוב, אז היום נדבר על מילים ועל איך הן יכולות להזיק וגם איך הן יכולות לקדם. אולי תפתחי באיזשהו סיפור?
דפנה: סיפור. אז אני גדלתי בקיבוץ. מאוד, מאוד אהבתי לעבוד בשדות של המלונים בקיבוץ שלי, וזה עבודה נורא קשה של להתכופף ולהתרומם ולהתכופף ולהתרומם בשביל לקטוף את המלונים. ואחרי כמה עונות של קטיף הגב שלי התחיל לצעוק, וזה לא עבר, לא הצליח, לא הצליחו לטפל לי בגב. ניסו כל מיני דברים ושחייה ואימונים ועניינים ופיזיותרפיה. בסופו של…
נוגה: ועל איזה גיל אנחנו מדברות?
דפנה: אנחנו מדברות על גיל 16 בערך.
נוגה: צעיר.
דפנה: 15, 16.
(מנגינת פתיח)
נוגה: אוקי.
דפנה: כן. ובאיזשהו שלב הגעתי לאיזשהו רופא, אורתופד, והוא בדק לי את הגב והוא אבחן שיש לי חוסר התגרמות בסחוסים שבחוליות, כנראה שזה עבר. אז הוא אמר שזה לא יעבור בחיים, והוא אמר לי "עכשיו את באה אליי? את עוד תזחלי אליי על ארבע כשאת תהיי בהיריון".
נוגה: וואו. מה המשפט הזה עשה לך?
דפנה: אני בת 16, ואני אומרת וואו, אה… וואי, וואי, מה מחכה לי? אם עכשיו אני כל כך סובלת, מה מחכה לי בהריון?
נוגה: ממש. את אפילו לא חשבת על כמה יהיה קשה בהריון, אם יהיה קשה בהריון, ופתאום הוא כבר אומר לך שאת תזחלי אליו על ארבע.
דפנה: כן. ולשמחתי עד שאני הגעתי להריון הזה, זה היה איזה 9 שנים אחרי, אני כבר הייתי NLP-סטית.
נוגה: NLP-סטית. בדיוק.
דפנה: השאלה מה היה קורה למישהי שלא, ושהיא יודעת שמחכה לה היריון עם כאבי גב מטורפים. אגב, לא כאב לי הגב אפילו פעם אחת בכל… או בוא נגיד לא סבלתי מהגב באופן מיוחד בכל חמשת ההריונות שלי, כולל הריון של תאומים.
נוגה: (צחקוק).
דפנה: אני רוצה לספר על עוד מקרה.
נוגה: אוקי.
דפנה: על אישה שהגיעה אליי ממש לפני המון שנים עם מחלה אוטואימונית מאוד קשה בשם זאבת.
נוגה: אה הא.
דפנה: וזאבת זה מחלה שהגוף תוקף את עצמו. לאישה הזאתי זה היה כבר איזה התפרצות שלישית או רביעית של המחלה, היא הכירה את ההתנהלות של זה. היא הגיעה אליי ועשיתי איתה איזשהו תהליך של NLP והמחלה פשוט נסוגה, אבל בשניות. ממש, זאת אומרת זה היה עניין של… אגב, המחלה הזו גם תוקפת בשניות, אז למה שהיא לא תיסוג בשניות? אם הגוף מפעיל את זה, הגוף יכול לכבות את זה, זו האמונה שלנו. אבל היא הלכה לרופא נורא, נורא שמחה כדי להראות לו – תראה מה המצב שלי, ואז הוא אמר לה "אל תשמחי כל כך מהר, הזאבת עוד תחזור".
נוגה: יאו.
דפנה: שזה בעצם ממש, ממש לכבות אותה.
נוגה: את כל האופטימיות, את התקווה, את האנרגיות שאולי הגיעו בגלל שהיא התחילה להרגיש יותר טוב.
דפנה: את האמונה שלה שהיא יכולה לשנות.
נוגה: כן.
דפנה: ופתאום מישהו אומר לה "לא, לא, לא, חמודה, אל תשלי את עצמך".
נוגה: אה הא.
דפנה: לך יש איזה סיפור?
נוגה: אמ… לא יודעת, תוך כדי שאת מדברת קופץ לי לראש. אני הלכתי לגניקולוג, שמתי התקן לא מזמן, ואז הוא התחיל לתת לי פרטים על מה הולך להיות עכשיו, ואחד הנתונים שהוא אמר זה "הכאבים יכולים להימשך באזור ה- 3 חודשים". אוקי. חזרתי הביתה, באמת באותו יום היו לי כאבים די חזקים וגם ביום שאחרי. ועברה לי המחשבה של מה, 3 חודשים זה יהיה ככה? ואם רופא אומר לי את זה, שהמומחיות שלו זה גניקולוגיה, הוא יודע. אבל אני גם NLP-סטית ובחרתי שלא לקבל את המשפט הזה, ולהגיד לעצמי דברים אחרים. היום טפו-טפו הכול בסדר, אני יכולה להגיד ש- 3 ימים של כאבים וזה ממש נגמר. ויש לי עוד חברות שגם שמו התקנים ומדווחות על כאבים שהיו הרבה יותר חזקים למשך זמן שהוא גם יותר ארוך.
דפנה: כן.
נוגה: אז אני אומרת של- NLP יש פה כוח וזה כיף.
דפנה: נכון. אולי אני אפתח פה סוגריים.
נוגה: בטח.
דפנה: כי כשדיברנו על זה ואמרת לי שכואב לך, אמרתי לך "תספרי לגוף שלך שזה לא… שזה משהו שאת מבקשת. את שמת אותו ושהגוף יקבל את זה כי זה יעזור לך".
נוגה: כן.
דפנה: "לתכנן את המשפחה שלך איך שאת רוצה ובזמן שאת רוצה, ואת ממש מבקשת מהרחם שלך שיבין שזה ממש בהזמנה וזה לא משהו שהוא צריך להתנגד אליו". אז זה מתחבר אולי לפרקים שלנו על הרופא הפנימי ו…
נוגה: ממש, ממש. אני רוצה להגיד עוד משהו. הרבה פעמים אנשים אומרים משפטים – אחד, כי הם לא רוצים להשלות. שתיים, נגיד רופאים, כי הם מדברים על סטטיסטיקות, כמו הרופא של זאת עם הזאבת. או בגלל שהם דואגים, כמו הורים שאומרים לילדים שלהם תיזהר שלא תיפול, סבתא שלי שתמיד הייתה אומרת שאם נעמוד על אבן אז ניפול ונשבור את הראש. אם לא תשים סוודר אז תצטנן, אז יהיה לך קר, אז תהיה חולה. המשפטים האלה הם באים ממקום מאוד טוב. ה- NLP אומר שבכל רגע נתון אדם עושה את הבחירה הטובה ביותר האפשרית לו, ומאחורי כל התנהגות יש כוונה חיובית, שזה מחזיר אותנו לפרק 30 בפודקאסט על הנחות יסוד. אז זה ברור שזה מגיע מתוך מקום טוב, אבל אם אנחנו לא יודעים איך לעבוד עם המילים שלנו, אנחנו בהכרח, בהחלט יכולים לעשות נזק. היום זה מה שנעשה בפרק, נלמד על הכוח של המילים שלנו. הפרק הזה גם נשמע לדבר שינוי, ואנחנו נלמד פה איך אפשר לדבר את השינויים שאנחנו רוצים שיקרו בעתיד. אז אולי נפתח באופן רשמי את הפרק?
דפנה: בדיוק. אז ברוכים הבאים לפרק 45 בפודקאסט שלנו, חיים לפי ה- NLP, עם נוגה רטר ודפנה רטר וגם אמיר רטר מדי פעם נמצא פה. וכן, היום אנחנו רוצות לדבר על מונח ב- NLP שנקרא הובלות עתידיות.
נוגה: אה הא.
דפנה: וכבר התחלנו לדבר על זה, על ההשפעה של הובלות שהן לא נכונות. זאת אומרת כשרופא אומר לי בגיל 16 "את עוד תזחלי על ארבע כשתהיי בהיריון", זו בעצם הובלה שלו לעתיד.
נוגה: אה הא.
דפנה: הוא חוזה עבורי את העתיד. הוא אומר לי מה יהיה בעתיד, ואני מתכוננת לזה. אני מתכוננת לזה, כי הגוף שלנו תמיד מתכונן הלאה, למה שהוא… למה שעומד לקרות. אנחנו יכולים לראות המון, המון עדויות לזה שאם אני נגיד, לא יודעת, חזרתי הביתה מנסיעה ארוכה, כל הנסיעה לא הייתי צריכה ללכת לשירותים, איך שאני מגיעה הביתה אני טסה לשירותים, נכון? יש הרבה אנשים כאלה. שירותים הנקיים, הבטוחים שלי בבית. או בהתקפי חרדה, בן אדם מצפה לגרוע מכל ואז בסוף מתפתח התקף חרדה. אנחנו המון, המון מכינים את עצמנו לבאות.
נוגה: נכון.
דפנה: ואם זה ככה, אז מה עוד צריך לעשות?
נוגה: כדאי לנו ללמוד איך להכין את עצמנו. כן.
דפנה: לגמרי.
נוגה: אז באיזה מצבים הפרק הזה הוא מתאים? אז אם יש אנשים שאתם רוצים להוביל אותם לכיוון מסוים ואתם לא יודעים איך להוביל, אתם חושבים שיש איזשהו נתיב שאם הם ילכו אליו זה יעזור, או אם אתם תלכו אל הנתיב הזה.
דפנה: אה הא.
נוגה: אם אתם רוצים לעודד. באיזה עוד מצבים כדאי לנו להשתמש בכלי הזה?
דפנה: אז לפעמים מגיע אלינו מישהו והוא נורא חלש ואנחנו רוצים לחזק אותו.
נוגה: אה הא.
דפנה: לחבר אותו לכוחות שלו, למסוגלות שלו, לעזור לו להאמין בעצמו, לעודד אותו, לתמוך בו, ואנחנו לא יודעים איך.
נוגה: וגם יש הרבה אנשים שאוהבים… רוצים לעזור, אוהבים לייעץ, לא תמיד יודעים איך לעשות את זה. אז בפרק נעזור לענות על כל השאלות האלה. ממש זה כלי בעיניי מאוד עוצמתי. אני נהנית ממנו בחיי היומיום שלי, גם בדיבור שלי אל עצמי ולכל בן אדם שאני אוהבת וכל בן אדם שחשוב לי שיהיה לו יותר טוב. אז הובלות עתידיות זה כלי מדהים, אז בואי נתחיל לדבר עליו.
דפנה: טוב. אז בעצם כדי שאני יוכל באמת לכוון מישהו ולחזק אותו ולעודד אותו, קודם כל אני צריכה לכוון אותו לכיוון שהוא רוצה ללכת אליו.
נוגה: נכון.
דפנה: זה די ברור שאני בגיל 16 לא רציתי לחשוב שאני אהיה בהריון ואני נורא, נורא אסבול. או אם מישהו בא ואומר אני נורא, נורא חושש מהריאיון עבודה שאני עומד לפניו, ברור שהוא רוצה להצליח בריאיון העבודה. אז יש דברים שהם מאוד ברורים, ולפעמים אנחנו לא בטוחים לאן בן אדם רוצה שאנחנו נוביל אותו.
נוגה: אה הא.
דפנה: כי הובלה עתידית, אנחנו מדברים על הובלה, אני לוקחת בן אדם ואני רוצה להוביל אותו למקום בעתיד, אבל לא המקום שאני רוצה שהוא ילך אליו.
נוגה: נכון.
דפנה: אגב, אני אפתח פה אולי סוגריים ואני אגיד שהכלי הזה של הובלות עתידיות, יש אנשים לדעתי שמשתמשים בו בצורה לא אתית. אם זה בתחום הלא יודעת מה, למכור ביטוחי חיים, ואני יודע שאם אני אפחיד בן אדם מאוד ואני אגיד לו תקשיב, אתה בטוח רוצה להרגיש בטוח בעתיד וטה-טה-טה-טה ולשרטט לו איזשהו תסריט אימה, אז הוא יקנה את הביטוח חיים הזה.
נוגה: אה הא.
דפנה: אגב, אחר כך יכול להיות שכשהוא יצטרך אותו יגידו לו אה, ב… ב…
נוגה: זה לא בפוליסה.
דפנה: כן. בדיוק באותיות הקטנות כתבנו שזה וזה וזה לא מכסה. אנחנו מכסים בדיוק את מה שלא קורה ואת מה שכן קורה אנחנו לא מכסים, את זה שכחנו להגיד לך באותו רגע. וזה נורא מכעיס, אוקי?
נוגה: אה הא.
דפנה: זאת אומרת אפשר להוביל בן אדם לעתיד, לפוליסת ביטוח, כשזה לא לטובתו. לדעתי זה לא תמיד לטובתו. אגב, לפעמים אני פוגשת אנשים שבזכות פוליסת חיים שהם עשו… וואו, איזה מזל היה. אז אנחנו קודם כל צריכים להקשיב כדי לדעת באמת מה בן אדם רוצה.
נוגה: אולי זה זמן מעולה גם לחזור לפרק 27, שדיברנו על איך מגדירים מטרות לפי ה- NLP. יש אנשים שלא יודעים לאן הם רוצים ללכת בעתיד, שהם לא בטוחים, שהם הרבה שוקעים בתוך הבעיות ולא מסתכלים על לאן הם רוצים ללכת, ואז גם לנו קשה להוביל אותם למקום הזה. גם קשה לנו להוביל את עצמנו לעתיד מסוים אם אנחנו שוקעים בתוך הקושי. ה- NLP המון מדבר על זה שאנחנו רוצים להסתכל על העתיד, האנרגיה זורמת למקום שבו התשומת לב. אז אם התשומת לב שלי תהיה בעתיד שאני רוצה לבנות לעצמי, אז דברים יתכווננו שם. אנחנו אומרים שיש לנו מעין WAZE אנושי שנמצא בפנים, ואם ניתן לו את הכתובת המדויקת – הוא יעזור לנו לחשב את המסלול הכי מהיר לשם. אבל אם אנחנו לא יודעים לאן אנחנו רוצים ללכת, שום אפליקציית ניווט לא תעזור לנו. אז אם אתם לא יודעים מהן המטרות שלכם או איך מגדירים מטרות לפי ה- NLP, אז אפשר לחזור לפרק 27, שאני מאוד אוהבת אותו ומאמינה בכוח שלו. אז אנחנו רוצים שהאדם… אנחנו רוצים להוביל את האדם למקום שהוא רוצה, נכון? מאוד להיעזר לא להוביל, לא למשוך לכיוון שלנו. נגיד אם אדם לא יודע איזה החלטה לקבל, הוא נמצא בתוך קושי, אז יש את הצד שלנו שחושב מה יכול להיות לו נכון, זה לא בהכרח נכון. ואנחנו רוצים להצליח להניח את עצמנו בצד, לראות את האדם ואת מה שחשוב לו ובאמת להוביל אותו לשם. אני צודקת?
דפנה: ממש מדהים. ובאמת אני אומרת להיזהר, כי NLP בידיים הלא נכונות יכול גם לדבר על השפעה, על מכירה, על שיווק, על דברים שהם אולי לא לטובתו של האדם, אלא לטובתו של איזה בעל עסק, אז באמת להיזהר מזה.
נוגה: כן.
דפנה: אני בטוחה שרופאים שבטעות נותנים מן הובלות עתידיות כאלה, הם עושים את זה באמת מתוך – אני ריאלי, אני רוצה להכין אותך לעתיד, אני רוצה שתמשיכי להיות זהירה, אני רוצה שתמשיכי לעקוב ולעשות בדיקות ו… אז זה ברור, באמת כמו שאת אמרת, הכוונות הן טובות.
נוגה: אה הא.
דפנה: אבל אנחנו פה רוצים ללכת למקום שבו אליו האדם רוצה להגיע ולתמוך בו בזה. עכשיו, החומר שאנחנו נביא פה היום גם יכול לשמש אותנו בשיח הפנימי שלנו עם עצמנו – איך אני יכולה לעודד את עצמי, לחזק את עצמי, להעצים את עצמי, להוביל את עצמי למקומות טובים, וגם איך אני יכולה לעזור לאחרים להגיע למקומות שהם רוצים?
נוגה: מקסים. אולי אני אתן פה סיפור. אני בגיל 17 הוצאתי רישיון נהיגה ושמעתי אותך מדברת על זה וממש התחברתי. תוך כדי שדיברת על זה שאנחנו רוצים להוביל את האדם לעתיד שהוא רוצה, אז יש מאזינים שאומרים עכשיו – ומה אם אנחנו נשלה? ומה אם הדבר הזה לא יתגשם? אם אנחנו נגיד משפטים על העתיד שאנחנו מאחלים לאדם או רוצים להוביל אותו וזה לא יקרה, אז משהו פה יתנפץ לו. אז אולי באמת צריך להיות ריאליים כמו הרופאים ולדבר על הסטטיסטיקות ולצאת מנקודת הנחה שלא נצליח. יש את המשפט – ננסה, מקסימום נצליח. אז שמעתי אותך אומרת בהקשר הזה של טסט, אנחנו יכולים לדמיין, את יכולה לדמיין את עצמך נכשלת בטסט, את יכולה לדמיין את עצמך בטסט שיהיה בשבוע הבא עוברת אותו ומצליחה. בשני המצבים את משלה את עצמך. למה את משלה את עצמך? כי זה יקרה בעתיד. העתיד עוד לא ידוע. אף אחד לא יכול לחזות את העתיד. אני מתה על כלכלה ועל בורסה, אז המון מדברים על זה שאף אחד לא יכול לחזות מה יהיה בשוק, איזה מניות יעלו. זאת איזה מן אשליה שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים בחוכמתנו לדעת מה יהיה בעתיד, וזה לא נכון, והחיים כל הזמן מראים לנו את זה. אני 24 שנה חווה את זה ואני חושבת שאני עוד אמשיך. בקיצור, אני משלה את עצמי אם אני מכינה את עצמי לזה שאני אשכל בטסט. אני משלה אם אני מכינה את עצמי לזה שאני אעבור, כי אף אחד לא יכול להבטיח לי לא את זה ולא את זה. ה- שאלה זה מה יותר יקדם אותי? ללכת לישון כשאני מאמינה ומאחלת לעצמי להצליח, או נערכת למה יקרה אחרי שאני אכשל. וה- NLP אומר שאנחנו רוצים להתייחס אל העתיד באופן אופטימי.
דפנה: כן. אני נורא אוהבת להגיד – השאלה היא איזה אשליה יותר מקדמת אותך?
נוגה: אה הא. מקסים.
דפנה: אז עכשיו כדי שהובלה עתידית באמת תקרה צריך שלאדם שנותן את ההובלה תהיה לו איזושהי סמכות, או האדם ששומע את ההובלה יהיה איזשהו אמון.
נוגה: אה הא.
דפנה: אנחנו רגילים נגיד להאמין לרופאים, להאמין למומחים, להאמין להורים שלנו, להאמין לאנשים שיודעים יותר מאיתנו. לפעמים גם להאמין לעצמנו, אבל קצת פחות.
נוגה: קחי את הדוגמה שהבאת בתחילת הפרק על הרופא שאמר לך על ההיריון שאת תסבלי. אם היית הולכת לסופר, קונה תפוחים והיית אומרת יאו, כואב לי הגב, ומישהי הייתה אומרת לך, הקופאית בסופר, "אה, חכי, חכי, מה יהיה בהיריון…", אני חושבת שזה לא היה מקבל את אותו תוקף כמו לשמוע את זה מבעל סמכות כמו רופא.
דפנה: כן, ממש ככה. ואם אנחנו אומרים שאנחנו רוצים בעצם להצטרף לבן אדם, יש לנו פרק שמדבר על הצטרפות.
נוגה: נכון.
דפנה: ועל הובלה, תכף אנחנו נגיע לזה בהמשך. אז אנחנו צריכים בשביל זה לדבר במילים שהאדם מדבר. ממש לזכור לעצמנו שהיא אמרה – אני רוצה להצליח בטסט, ולא אני רוצה לעבור את הטסט.
נוגה: אה הא.
דפנה: ממש להשתמש במילים שלה, כי זה הכי מדויק לה. אז זה ככה הטיפ הראשון, אתם רוצים לעזור לבן אדם, להעצים אותו, להוביל אותו, תקשיבו לו, תחפשו את ה- לאן הוא רוצה להגיע, תדברו במילים שלו.
נוגה: מקסים. אז זה זמן מעולה באמת להפנות לפרק 23 – איך משיגים שיתוף פעולה?
דפנה: אה הא.
נוגה: כי אנחנו קודם רוצים להגיד משפטים שהם נכונים לאדם. אמ… לא יודעת, ניקח דוגמה על הטסט כי כבר אמרת את זה. היא אומרת אני נורא לחוצה, אני מפחדת לא להצליח לישון בלילה ואני רוצה להצליח לעבור אותו. אז נתחיל מלהגיד לה זה הגיוני שאת מאוד לחוצה, אנחנו חוזרים על המילים שלה, אנחנו מצטרפים אליה. בפרק הזה ממש דיברנו על איך מנסחים משפטי אמת. ובהמשך אנחנו יכולים לתת לה משפט של הובלה עתידית שהיא חיובית, כי גם יש הובלות עתידיות שליליות. קצת דיברנו על זה.
דפנה: כמו שראינו.
נוגה: בדיוק, בתחילת הפרק. ולהשתמש במילים שלה בהובלה. היא אמרה שהיא רוצה להצליח לעבור את הטסט, אז להגיד את זה.
דפנה: נכון.
נוגה: כן.
דפנה: אז אנחנו מקשיבים, אנחנו משתמשים במילים שהאדם אמר, ואז אנחנו גם יכולים לבדוק איתו, אם אנחנו לא הבנו. אם הבנו וזה ברור לגמרי, נו ברור שהיא רוצה לעבור את הטסט, אז לשאול – בעצם מה שאת רוצה זה א' או שאת רוצה ב'? ממש לשאול את זה כדי לוודא שאנחנו מובילים בן אדם למקום שהוא רוצה להיות מובל אליו.
נוגה: מקסים. מקסים, מקסים.
דפנה: כן.
נוגה: אז אולי קצת נדבר על מהי הובלה עתידית. הובלה עתידית זה בעצם משפט שאנחנו אומרים שמתייחס אל העתיד של האדם או אל העתיד של עצמנו, תלוי למי ההובלה מנוסחת. והמטרה שלו זה להתחיל לייצר את העתיד צעד אחרי צעד. אנחנו לא נגיד לבן אדם – מחר אתה תקום בבוקר ותהיה בריא, אלא בונים פה איזשהו תהליך אל העתיד, כמו משבוע לשבוע אתה תרגיש יותר טוב. אתה תופתע לגלות שהמערכת החיסונית שלך תבריא אותך יותר מהר ממה שאתה חושב. זה מאוד, מאוד דומה לנבואה שמגשימה את עצמה. הסלוגן שלנו במכללת רטר, שאת גם לדעתי המצאת אותו, אני חושבת.
דפנה: "השינוי מתחיל בדמיון".
נוגה: כן, "השינוי מתחיל בדמיון". אז אפשר לדמיין את העתיד, לחשוב על העתיד, ומשם כבר מתחיל השינוי. את רוצה לדבר על אפקט פיגמליון?
דפנה: זה די דומה.
נוגה: אה הא.
דפנה: זה בעצם אפקט שאומר שכשאני מאמין במשהו אז זה יקרה. זאת אומרת הסיכוי שאני אצליח בטסט כמו שהיה איתך, אם אני הולכת בביטחון הרבה יותר גדול מאשר שאני אצליח בטסט כשאני הולכת ב- אה, אין סיכוי.
נוגה: אה הא. נכון. אני ממש מסכימה. אז בעצם האמונה היא מרכיב משמעותי פה.
דפנה: כן.
נוגה: שתביא להגשמה של הנבואה, או במקרה שלנו – של ההובלה העתידית, שזה מאוד דומה.
דפנה: נכון מאוד.
נוגה: בסדר גמור.
דפנה: אז כן, האמונה מאוד, מאוד, מאוד משפיעה עלינו פה. ודיברנו על העניין הזה של הלא להשלות, או לפעמים גם להסכים כן להשלות. אני לא יודעת אם סיפרתי, יכול להיות שסיפרתי פה בפודקאסט על פצוע מאוד, מאוד קשה מהמלחמה שעבדתי איתו, וזה היה די ברור. זאת אומרת הנתונים הראו שיש לו ממש חוט השדרה שלו קרוע והוא היה משותק מקו צלעות ומטה. והוא נורא, נורא רצה עדיין להחזיק באמונה שאולי הוא כן יצליח לעמוד על הרגליים. והוא חיפש המון עדויות, והוא מצא גם עדויות של אנשים שהם משיתוק מלא הצליחו לעמוד על הרגליים.
נוגה: וואו.
דפנה: אבל הסיכוי שזה יקרה לו לא היה גדול, ובכל זאת הוא אמר לי – "את היחידה שתוכלי לעזור לי באמצעות דמיון מודרך. בואי ככה נאחה את עמוד השדרה, בואי נ… את חוט השדרה, נעשה…". ובאיזשהו שלב אמרתי לו "תקשיב, יש פה פיל גדול בחדר, כי יכול להיות שאנחנו לא נצליח. אנחנו פה עושים הרבה עבודה, אבל אולי המצב הוא בלתי הפיך".
נוגה: זה מצמרר רק לשמוע אותך אומרת את זה, כי זה לחרוץ גורלו של בחור צעיר.
דפנה: הגורל שלו נחרץ ככל הנראה באותו אירוע בעזה. אבל הוא כן החזיק באמונה ואני החזקתי איתו באמונה הזו, בקטע שגם אם נחזיר לו 10% מהתפקוד, זה המון.
נוגה: אה הא.
דפנה: וגם היו, התחילו עדויות קטנות של כאן הוא מרגיש וכאן הוא מרגיש. אני לא יודעת מה קורה איתו היום, אני אז עבדתי איתו הרבה, ממש אחרי הפציעה, ודיברנו על הפיל הזה שיש פה בחדר, שאולי זה לא יעבוד.
נוגה: אה הא.
דפנה: והוא אמר לי "תשמעי, אני בן אדם מספיק חזק כדי לעמוד באכזבה אם זה לא יעבוד, אבל אני לא מוכן לחיות בידיעה שלא עשיתי הכול כדי לעמוד על הרגליים".
נוגה: יואו, זה מרגש.
דפנה: והוא באמת עשה הכול. הוא באמת עשה הכול, הכול. באיזשהו שלב התקשרה אליי גם פסיכולוגית מהבית חולים שבו הוא היה ואמרה לי "תקשיבי, יכול להיות שאת מעכבת את ההחלמה שלו בעבודה שאתם עושים", ואמרתי לה "למה? יש משהו שהוא לא עושה? הוא לא מתאמן? הוא לא מתרגל? הוא לא מתאים לעצמו את הבגדים? הוא לא עושה התאמות בבית שלו? מה, במה זה מעכב?". היא אומרת לי "האמת שבכלום", אמרתי לה "אז מה אכפת לך לתת לו בקצב שלו? בן אדם כל כך צעיר, כל כך יפה, כל כך בריא, בואי ניתן לו בקצב שלו לעכל את הבשורה הכל כך קשה הזאת".
נוגה: אה הא.
דפנה: ואם בדרך הוא יעבור דרכי ואולי גם אני במשהו אעזור לו, אז זה המון.
נוגה: אה הא.
דפנה: וגם אם לא, מישהו היה איתו שם והחזיק איתו את האמונה הזאת שהוא כל כך רצה שיהיה מישהו אחד שיחזיק אותה איתו. אז, אז זה בסדר, את יודעת, אם הייתי רואה שהוא בגלל זה לא מתאמן ולא עושה את מה שהוא צריך ובעצם גורם לעצמו נזק, זה כבר היה סיפור אחר.
נוגה: אה הא. כן. אומרים שילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו, אני חושבת שכולנו מחפשים אנשים שיאמינו בנו ושיצליחו להיות אופטימיים כשאנחנו לא אופטימיים. דיברתי על זה בפרק שדיברנו על איך לגדל ילדים בריאים לפי ה- NLP. אני כשאני חולה, או לפחות כשהייתי קטנה וחולה, מאוד, מאוד ריחמתי על עצמי והיו יכולים לצאת לי משפטים כמו "יואו, אני מרגישה כל כך רע, מה יקרה מחר בבוקר? איך אני אקום?". ואבא אמיר, שאני מאוד מודה לו, תמיד היה אומר "נוג'לה, את לא יודעת מה יקרה עד מחר בבוקר, המערכת החיסונית שלך תעבוד כל הלילה כדי להילחם בחיידק או בווירוס ולהבריא אותך". והרבה פעמים כשאנחנו חולים או כשאנחנו מתוסכלים או כשאנחנו מדוכאים או בכל מיני מצבים קשים, אנחנו מאבדים את התקווה או קשה לנו להיות אופטימיים, ואז אם יש מישהו אחר שיכול להיות אופטימי איתנו ולהאיר לנו את הדרך לכיוון העתיד, אז זה מבורך מאוד. אפשר גם לראות את זה נגיד בפרידות במערכות יחסים, שתמיד החברות או החברים תומכים ומראים איזשהו אופק. אז אנחנו רוצים להיות דמות כזאת שמאירה נר לאנשים אל העתיד שאליו הם רוצים להגיע. זה אפשרי. הובלות עתידיות זה כלי עוצמתי, כי אם עושים אותו, אם מנסחים הובלות עתידיות בצורה נכונה והתת מודע מבין את המסרים, אז הוא מגויס לשינוי. אז בואי נדבר קצת…
דפנה: כי הוא רוצה.
נוגה: התת מודע רוצה לעזור לנו.
דפנה: הוא רוצה. נכון.
נוגה: כן. אז איך מנסחים הובלות עתידיות? בואי נדבר על הכללים של זה.
דפנה: אז יש לנו 6 כללים שעליהם אנחנו עכשיו נדבר, ובזה בעצם נתחיל לסגור את הפרק שאתם תקבלו פה מתכון, אחרי שהבנו כמה זה חשוב, תקבלו ממש מתכון של איך לנסח הובלות עתידיות.
נוגה: אה הא.
דפנה: אז מה הכלל הראשון שלנו?
נוגה: אוקי. אז כבר דיברנו על זה בעבר, התת מודע לא מבין שלילה, הוא לא מבין לא. אני לא רוצה שיהיה לי התקף חרדה, אני לא רוצה להיכנס ללחץ, רק שלא יהיה לי בלאק-אאוט, אני רוצה לא להגיע לחוצה לריאיון עבודה. זה, זה ניסוח אל העתיד, אבל בגלל שהוא שלילי והתת מודע לא מבין אותו, הוא פשוט מוחק את כל מה שהוא לא מבין. גם כשמדברים אלינו וחלק מהמילים הן בסינית או באנגלית והיא בשפה גבוהה מדי, אנחנו משמיטים מידע שאנחנו לא מבינים אותו. התת מודע לא מבין שלילה, הוא משמיט, ואז הוא שומע משפטים על העתיד כמו להיות לחוצה, להיכנס לחרדה וכולי. אז הניסוח חייב להיות חיובי.
דפנה: בדיוק. אנחנו ממש, ממש צריכים לתרגם ניסוחים שליליים לניסוחים חיוביים. זאת אומרת שאם אני אומרת לעצמי נגיד – אוי, רק שלא יכאב לי הגב, עכשיו אני צריכה להגיד משפט בלי המילה לא.
נוגה: מה כן?
דפנה: אז מה כן? יכאב לי הגב. רגע. רק שאני ארגיש בנוח עם הגב שלי.
נוגה: אה הא.
דפנה: שאני אגיע שלווה למבחן, שאני אגיע… איזה עוד דוגמאות נתת שם? זה ממש עבודה של תרגום, לתרגם.
נוגה: כן. מה, מה זה לא להיות בחרדה? זאת אומרת בן אדם בחרדה, הוא לא רוצה להיות בחרדה, הוא אפילו לא יודע מה הוא כן רוצה, ואז צריך לשאול – אוקי, כשלא תהיי בחרדה, אז איך תתנהגי? איך תרגישי? מה תעשי? מה יהיה שונה? ואז היא יכולה להגיד – אני אנשום באופן רגיל, החזה שלי יהיה משוחרר. ואז אנחנו לומדים לאט-לאט מה אנחנו מבקשים מהתת מודע שיקרה בעתיד.
דפנה: כן. וזה ממש… קודם כל, הכלל הזה הוא כל כך, כל כך חשוב לחיים. בעיקר בתקופה הזאת שבה אנחנו חיים עכשיו, שהתרחישי אימה מסביבנו כל הזמן ואנחנו מחכים תור מי להגיב עכשיו – תור איראן או תורנו?
(מצחקקות)
דפנה: מה, מה, מה צופה לנו העתיד? ואנחנו שנינו מהצפון ואנחנו מבלות לא מעט בממ"דים ובמקלטים. אז נדבר חיובי, ממש, וזאת עבודה של תרגום, זה ממש כמו לתרגם משפת הלא ללתרגם לשפת הכן.
נוגה: אה הא.
דפנה: לעבוד בזה.
נוגה: כן. אני לא כל הזמן במוטו – תחשוב טוב, יהיה טוב. אבל תחשוב, תדבר לעצמך בצורה שהתת מודע מבין וזה פשוט יהיה יותר יעיל ויותר אפקטיבי. אנחנו לא מבטיחים פה שום דבר, אבל זה בטוח אסטרטגיה שהיא יותר יעילה.
דפנה: נכון.
נוגה: אז בואי נדבר גם על הכלל השני, שזה ניסוח שהוא תהליכי. אם אני אגיד למישהו – מחר בבוקר אתה תרגיש טוב, את תראי שאת תגיעי למבחן רגועה, וזה לא יקרה, אז קודם כל אני יצאתי שקרנית והאמון בינינו נפגע, וזה מאוד מערער ופתאום למילה שלי כבר אין את אותו כוח. אבל שינוי זה תהליך, זה לא טאק! פתאום קורה. אז אנחנו רוצים להתנסח בצורה שהיא תהליכית. יש לך דוגמאות למילים?
דפנה: אז נגיד שבן אדם הוא מגיע נורא לחוץ לראיונות עבודה, אז להגיד לו – אתה יודע, מראיון לראיון אתה תגיע יותר רגוע.
נוגה: אה הא.
דפנה: כבר לראיון הבא אתה תהיה קצת יותר רגוע. עכשיו קצת יותר רגוע, קצת… די קשה ל… לזהות אם זה ממש, ממש…
נוגה: לאמוד את זה.
דפנה: הבדל קטן. אבל הוא יכול להאמין לזה ולהגיד אוקי, אני חושב שבאמת הייתי קצת יותר רגוע עכשיו כמו שדפנה אמרה לי. ואז, ובראיון הבא אתה תגיע עוד יותר רגוע ועוד יותר רגוע, ואתה תראה איך בזמן מאוד קצר אתה לומד לפצח את העניין הזה ולהגיע בביטחון לראיונות עבודה.
נוגה: אה הא. מקסים.
דפנה: למשל, אם…
נוגה: אני… סליחה שקטעתי אותך.
דפנה: כן, בטח.
נוגה: יוצא לי לעבוד בקליניקה עם אנשים שעובדים על התמכרויות. סביב המלחמה אנשים שלא עישנו 6 שנים פתאום חוזרים לעשן, עולים במשקל.
דפנה: אה הא.
נוגה: ומה שאני אוהבת להגיד זה… אם מישהו כבר הפסיק לעשן או כבר נכנס לאיזושהי שגרה של אורח חיים בריא, אז להגיד – ההתחלה היא הכי קשה, וזהו, עכשיו מכאן, מהנקודה שבה אתה נמצא זה רק הולך ונהיה יותר קל. עכשיו, אני לא אומרת מתי זה יהיה יותר קל, איך הוא בדיוק ירגיש את זה, אבל אני נותנת אופטימיות, איזשהו אופק. ואפשר לראות איך אנשים פתאום הצבע בפנים שלהם משתנה, האנרגיה שלהם היא אחרת. אני חושבת שבעיקר בתקופה הזאת שאנחנו חיים במדינה פוסט טראומטית, באמת, עם עדיין יותר ממאה חטופים בעזה, שזה דבר כל כך עצוב. יש המון, המון קושי וכאב ואובדן במדינה הזאתי.
דפנה: אה הא. אני כל כך מקווה שעד שתקשיבו לפרק הזה, זה כבר לא יהיה ככה.
נוגה: כן. ממש, ממש. אמ… כן.
דפנה: אז באמת את אמרת משהו מקסים, כי נגיד אם בן אדם… אפשר גם להוסיף משפט אמת כזה לפני זה – אתה כבר הפסקת לעשן בעבר.
נוגה: אה הא.
דפנה: אתה יודע איך להפסיק לעשן, כי כבר הצלחת בזה. ובאמת עכשיו היה אירוע מאוד חריג, שככל הנראה לא יחזור על עצמו, אמן, אמן. וברגע שהמצב יתייצב אתה תמצא את עצמך חוזר למה שהיה לך טוב.
נוגה: אה הא. מקסים.
דפנה: אז זה גם כן ככה… אפשר לדבר באמת בשפה… לא יודעת אם עשינו פרק על השפה האריקסוניאנית.
נוגה: אז נעשה.
דפנה: אז זו שפה כזאת שהיא מאוד מופשטת והיא ככה היא לא אומרת שום דבר מוחלט, אבל היא נותנת את הכיוון הזה, החיובי.
נוגה: מקסים. אז זה בעצם לשלב משפטים, משפטי אמת, שהם מצטרפים למקום שבו האדם נמצא לפני שאנחנו מובילים. אני אוהבת את הדימוי שאני רוצה לקחת למישהו את היד ולהוביל אותו אליי. אני לא יכולה פשוט למשוך אותו. אני קודם אבוא אליו, אחזיק לו את היד, ואז אני אגיד לו איזשהו משפט כמו אתה עומד כאן ואני רוצה שתבוא אליי.
דפנה: אה הא.
נוגה: אמ… טוב.
דפנה: בדיוק. אז זה בעצם כבר הכלל השלישי שלנו שאנחנו רוצים להקדים משפטי אמת, משפטים שהאדם יכול לבדוק אותם ולהגיד וואלה, היא צודקת.
נוגה: אה הא.
דפנה: באמת אני כבר הפסקתי לעשן פעם. באמת התקופה עכשיו היא תקופה נורא, נורא קשה והיא לא שגרתית, זה לא משהו שקרה ב- 5-6 שנים האחרונות, אז אם כך… ועכשיו הוא מקשיב להובלה ואומר – אני באמת אפסיק לעשן ברגע שיתייצב המצב.
נוגה: אה הא.
דפנה: אז אנחנו מקדימים במשפט שנקרא משפט אמת.
נוגה: מקסים. ואז את ההובלה המבורכת. אם אני רגע מסכמת את זה, אז אנחנו רוצים אחד, שהניסוח יהיה חיובי, שתיים, שהוא יהיה תהליכי, שלוש, שיהיה לנו קודם איזושהי הצטרפות, משפט אמת ואז… וארבע, ההובלות צריכות להיות מותאמות למה שהאדם רוצה. אני חושבת שדיברנו על זה המון מתחילת הפרק.
דפנה: ממש דיברנו על זה.
נוגה: מעולה.
דפנה: לגמרי, לגמרי. ועוד דבר שמאוד חשוב לנו, זה יהיה כבר הכלל החמישי שלנו, זה שאם אני אומרת משפט אמת ואני לא בטוחה לגביו, אז אני יכולה להגיד – יכול להיות שאכזבת את עצמך, יכול להיות שזה דווקא עכשיו נעים לך וטוב לך ומספק לך איזה עוגן, כי אני לא בטוחה למה הוא חזר לעשן, ואז – אבל, אני מסייגת את המשפט אמת, אבל את ההובלה אני אומרת עם סימן קריאה.
נוגה: למה?
דפנה: אבל כשיגיע הזמן ותחזור לשגרה, אתה תראה איך אתה נגמל מהסיגריות, והפעם זה גם יהיה לתמיד.
נוגה: למה עם סימן קריאה?
דפנה: כי אם אני אגיד את זה – ויכול להיות שאולי אתה תפסיק לעשן ואולי לא ויכול להיות שתצליח לחזור לשגרה ויכול להיות שזה אתה כבר תעשן עד גיל 120…
נוגה: (צחקוק).
דפנה: בטעות הובלתי אותו ל- לעשן עד גיל 120.
נוגה: כן. אני שוב חוזרת לדימוי של ה- WAZE. ה- WAZE אומר לנו לפנות ימינה, הוא לא אומר את יכולה שמאלה, את יכולה ימינה. לא, הוא מוביל לכיוון מסוים. הוא אומר לנו לאן לנסוע. אז אנחנו רוצים להוביל לאיזשהו כיוון בטון דיבור שהוא בטוח, עם סימן קריאה. אם אנחנו מאמינים בזה, אז הסיכוי שהאדם גם יאמין בזה וזה יעבוד, ההשפעה תהיה יותר טובה, היא באמת עולה.
דפנה: כן, וזה גם מדהים עם ה- WAZE, הוא לא מתעצבן עלינו כשפספסנו את הפנייה. הוא מיד מחשב לנו מסלול מחדש ואומר לנו איפה עכשיו לפנות.
נוגה: נכון.
דפנה: וזאת הובלה מעולה, זאת אומרת ללמוד מה- WAZE, באמת, זה…
נוגה: (צחקוק).
דפנה: הוא, הוא המוביל הכי טוב שרק יש, נטול אגו לחלוטין, רק רוצה בטובתנו, רק רוצה להביא אותנו למקום שאנחנו רוצים להגיע אליו. וגם אם התבלבלנו, הכול טוב.
נוגה: והתת מודע הוא ממש כמו WAZE בעניין הזה.
דפנה: ממש.
נוגה: כלל שישי ואחרון, אופטימיות. כי שוב, העתיד יכול להיות או לכאן או לשם, אז אנחנו רוצים להביא לעתיד אופטימיות. אני מאוד אוהבת להוסיף את המילה תופתע או תופתעי. "תופתעי לגלות שזה יותר קל ממה שאת חושבת", "אתה תפתיע את עצמך שזה, השינוי יקרה יותר מהר", ואז באמת יש פה משהו שהוא אופטימי. ושוב, אנחנו לא אומרים השינוי יקרה עוד 6 ימים, ביום חמישי הבא תשקלי 57 קילו.
דפנה: כן.
נוגה: משהו שהוא באוויר, אבל…
דפנה: כן. ממש לא כדאי לנו, כי ביום חמישי הבא היא תעלה על המשקל והיא תשקול קילו יותר…
נוגה: (צחקוק).
דפנה: ו- "אה, זה לא עובד ה- NLP הזה".
נוגה: ממש.
דפנה: אז אנחנו נגיד משהו שהוא באמת מאוד, מאוד ככה ערטילאי.
נוגה: אה הא.
דפנה: ואנחנו מדברים על הובלות עתידיות, אז ברור שהן לעתיד והן לא להווה, כי זה לא עכשיו את בטוחה שאת תגיעי לריאיון מוכנה. עכשיו, יש איזה תחום של affirmation זה נקרא, שאני לא יודעת אם היום עוד הרבה אנשים עושים אותו.
נוגה: בוודאי שכן. המון.
דפנה: עדיין?
נוגה: זה ממש תופס.
דפנה: חשבתי שהוא יצא מהאופנה. תעמדי מול הראי ותגידי לעצמך – אני אוהבת את עצמי, אני אוהבת את איך שאני נראית, אני בטוחה בעצמי, אני גיבורת-על.
נוגה: (צחקוק).
דפנה: זה פשוט אני חושבת שזה לא נכון, התת מודע מקשיב לזה ואומר לא, את לא בטוחה בעצמך, את לא מרגישה יפה, את לא חושבת שאת גיבורת-על.
נוגה: אה הא.
דפנה: אפילו שכולם אומרים לך שאת גיבורה כי הצלחת לברוח ולהינצל מהמסיבה האיומה הזאת. את דווקא מרגישה שהיית פחדנית כי לא הצלת את החברה שלך. אז זה לא נכון להגיד את
ה- affirmation האלה. אנחנו צריכים להגיד משהו של – את לומדת לראות כמה כוח היה לך באופן שבו את הצלחת להציל את עצמך.
נוגה: אה הא.
דפנה: אוקי?
נוגה: ואת לומדת זה ניסוח אל העתיד, יש פה למידה.
דפנה: אה הא.
נוגה: אני ממשיכה את ה- affirmations האלה. יש לי שפע כלכלי, אני בזוגיות שנכונה לי, אם הדברים האלה הם לא נכונים, אני בריאה, לא, אם את לא בריאה, אם חס וחלילה יש תאים סרטניים שצריך להילחם בהם, אם אנחנו אומרים לעצמנו משפטים שהם לא נכונים, אנחנו אפילו עלולים לייצר את ההפך כי התת מודע מתנגד לשקר. אנחנו רוצים או להגיד את האמת, או להגיד את העתיד, שזה לא אמת ולא שקר, כי זה עדיין לא קרה.
דפנה: אה הא.
נוגה: ולכן ה- NLP בגדול הוא נגד affirmations והוא יותר אומר בואו ננסח את העתיד שאנחנו רוצים בצורה הדרגתית. אני אומרת זה כלי כל כך חזק, אני עובדת גם המון עם ילדים, אז מהיותי מבוגרת שמכירה את החיים יותר טוב מהם, כי הם רק נולדו והם רגילים להקשיב למבוגרים, הם מקשיבים למה שאני אומרת. וכשאני אומרת להם מה הולך לקרות בעתיד שלהם, שהם יצליחו להכיר חברים חדשים בכיתה א', שגם אם ההפסקות הראשונות יהיו מפחידות, יותר מהר ממה שהם חושבים הם יחכו להפסקה, יהיה להם כיף בהפסקה. אולי כבר בשבוע הבא כשנפגש בקליניקה הם יספרו לי על חבר שהם הכירו. זה ממש מעודד וזה מוביל לכיוון הזה, והתת מודע מקשיב והוא עוזר.
דפנה: כן.
נוגה: בוא נשתמש בזה.
דפנה: בדיוק. אז אני ממש, ממש רוצה להזמין אנשים שמקשיבים לפודקאסט הזה ממש להכניס את זה לחיים, לדבר ככה עם הילדים שלנו, עם התלמידים שלנו, עם העובדים שלנו, וגם עם עצמנו.
נוגה: אה הא.
דפנה: כשמישהו זקוק לעידוד אז לא להגיד יהיה בסדר, יהיה בסדר. לא. רגע, לא בסדר.
נוגה: נכון.
דפנה: למה שיהיה בסדר? אבל אם אנחנו אומרים לו אתה זוכר שלפני X זמן אתה הצלחת? ואתה תצליח גם עכשיו כי יש לך את היכולות האלה.
נוגה: אה הא.
דפנה: ואנחנו מחברים אנשים מתוך הדברים שאנחנו יודעים עליהם, לא אמירות חלולות, אלא באמת לראות בן אדם, להקשיב לו, לדבר אליו בחיוב, לדבר על המטרות שלו, להיות ספציפיים, לדבר על העתיד. אמ… מה אני שוכחת פה עוד?
נוגה: (צחקוק). להיות אופטימי.
דפנה: להיות אופטימי, לתאר איזשהו תהליך, להגיד איזה מש… להקדים במשפטי אמת שאנחנו יודעים, הרי הוא הצליח בעבר, הוא יצליח בעתיד.
נוגה: בסוף סימן קריאה.
דפנה: בסוף, לשים בסוף סימן קריאה. ולא, לא הדברים החלולים, אלא באמת העומק הזה.
נוגה: אה הא.
דפנה: אנחנו יכולים באמת לעודד.
נוגה: כן.
דפנה: ובעת הזו, מי לא זקוק לעידוד?
נוגה: אז זה זמן מעולה לחשוב על אדם שאתם אוהבים והייתם רוצים לתת לו את הכלי הזה, שלוקח זמן ללמוד איך להשתמש בו, אבל ככל שתשתמשו בו יותר אתם קודם כל תבינו שהוא באמת עובד. אגב, בפתיחת סוגריים, גם זאת הובלה עתידית, אבל הוא באמת ממש, ממש יעיל. תחשבו על אדם שאתם אוהבים, שאתם רוצים שהוא ידבר לעצמו בצורה שהיא יותר מקדמת, או אל הסביבה שלו. תשלחו לו את הפרק הזה, תגידו לו שאתם אוהבים אותו, ועל הדרך תעזרו לנו להפיץ את ה- NLP בעולם, כי זה החזון שלנו ושתינו מאמינות של- NLP יש כל כך הרבה מה לתת.
דפנה: נכון. וגם ממש, ממש נודה לכם אם לרגע תעצרו במה שאתם עושים עכשיו תוך כדי הקשבה לפרק, ותדרגו אותנו באפליקציה של הפודקאסט שבה אתם מקשיבים. אולי תעשו לנו follow כדי שתוכלו לקבל עדכונים על כל פרק חדש שיוצא, להיות ככה מהראשונים שמתעדכנים.
נוגה: וגם תכתבו לנו, אנחנו קוראות את כל התגובות, הרבה פעמים אנחנו מקליטות פרקים בהתאם למה שאתם מבקשים. וטפו-טפו, מפרק לפרק יש יותר מאזינים. יש המון אהדה, אנשים אומרים שזה ממש עוזר להם. אנחנו מקבלות הודעות מאוד מרגשות. אז תרגישו גם בנוח לשלוח, כי זה עוזר לנו להמשיך לייצר את התוכן הזה. ובסוף המטרה אני חושבת של כולנו זה שנחיה במקום יותר טוב, בטח בתקופה הזאתי, אז זה פרק שמאוד עוזר ומקדם את זה.
דפנה: נכון. כן, אז אם אנחנו מתחילות לסכם את הפרק הזה, אז דיברנו על לדבר שינוי ובעצם איך לעודד, איך להעצים, איך להוביל אנשים להשיג את מה שהם באמת, באמת רוצים להשיג. יש לנו 7 כללים של איך לעשות את זה, אז תעקבו אחרי המתכון ותתחילו להעצים את עצמכם ואנשים סביבכם. את רוצה להוסיף עוד משהו על זה?
נוגה: מקסים. מקסים, מקסים. שצריך להיזהר במה שאנחנו אומרים, למילים שלנו יש הרבה יותר כוח ממה שאנחנו חושבים. והפרק הזה בא באמת לקחת את המילים לכיוון שהוא מקדם ומעצים. אפשר לקחת את זה גם לכיוונים אחרים, אבל זה לא באתיקה שלנו, אנחנו רוצות באמת רק לתת ולעזור. אז שניקח את זה למקום הכי מקדם שיש.
דפנה: כן. ובאמצעות המילים שלנו אנחנו באמת יכולים להטיס למעלה את כל מי שסביבנו ואת עצמנו.
נוגה: מדהים.
דפנה: להתראות בעוד פרקים.
נוגה: להתראות.
אחרי שצפית בפרק המעצים הזה,
אנחנו מאוד רוצים לשאול אותך, לגעת באנשים מענין אותך?
הנה מתנה מאיתנו בשבילך – שיעור חינמי על NLP ודמיון מודרך
להתרשמות והרשמה חינם לחץ כאן
——————————————————————
לעוד פרקים בפודקאסט "החיים לפי ה-NLP" לחצו כאן