תמלול – פרק 54
דפנה: טוב, אז אתה סיימת את הטכניון בהצטיינות, השקעת המון בתואר הזה, ובאמת כל הכבוד! ללמוד בטכניון בהצטיינות זה קשה מאוד כמהנדס אלקטרוניקה, ולא עבדת בזה אפילו יום אחד.
אמיר: נכון.
דפנה: מה קרה פה?
אמיר: האמת היא שהייתי בדילמה ממש קשה הרבה זמן, כי למדתי, השקעתי כסף, זמן, והייתי בטוח שזה מה שאני רוצה לעשות.
דפנה: גם היית טוב בזה?
אמיר: כן, כן.
דפנה: ואז גילית את ה-NLP.
הראש אמר לך: תהיה בהייטק, עושים שם כסף, אתה אוהב את זה, אתה טוב בזה.
והלב אמר לך: תעזור לאנשים.
אז בעצם עשית שינוי מקצועי, ועל זה אנחנו הולכים לדבר היום – על זה שאפשר לעשות הסבה מקצועית בכל גיל.
אמיר: ואיך עושים את זה? ואיזה כלים אפשר להשתמש? ואיך NLP יכול לעזור?
דפנה: בדיוק בשביל זה אנחנו כאן היום.
אמיר: נתת ככה הרבה תקווה לאנשים ששחוקים בעבודה, שקשה להם, שהגיע הזמן שלהם לעשות משהו אחר, להגשים עוד חלק באישיות שלהם.
דפנה: אז אם אתם חושבים שהפרק הזה עומד להיות מעניין, ואתם רוצים לחלוק אותו עם עוד מישהו – אולי קולגה מהעבודה, אולי איזשהו קרוב משפחה שתקוע בעבודה שלא טובה לו והגיע הזמן שיעשה שינוי – אתם מוזמנים לשתף אותו בפרק הזה. כמובן, לעשות לנו לייק, לדרג אותנו בחמישה כוכבים, ולעזור לנו להגיע לכמה שיותר אנשים.
אז בוא נתחיל. מה בעצם בן אדם צריך לשאול את עצמו כשהוא רוצה לעשות הסבה מקצועית?
אמיר: אז יש כמה שאלות שמאוד יכולות לעזור. בעצם שלוש.
הראשונה – קודם כל, במה אני טוב? במה אני כישרוני? במה אני בא לידי ביטוי? מה מיוחד בי? באמת לחפש קודם כל במה אני טוב – איזה יכולות, איזה מיומנויות, איזה כישורים, איזה מתנות יש לי?
דפנה: בדיוק על זה דיברנו בפרק הקודם שלנו – מאיפה שואבים כוחות להתמודד אני זוכרת שאצל הילדים שלנו, בהתחלה הם התנסו בהרבה חוגים וניסו כל מיני דברים, ואמרנו להם: "תנסו, תראו מה מתאים לכם." והם לבד גילו במה הם טובים ומה פחות.
לא כל אדם צריך להיות טוב בכל דבר, אבל אנחנו כן צריכים לשאול את עצמנו ולהבין במה אנחנו באמת טובים.
אמיר: אז זו השאלה הראשונה.
השאלה השנייה – לא כל מה שאני טוב בו גם כיף לי ומעניין אותי ונותן לי הנאה.
דפנה: זה בעצם מה שקרה לך עם הנדסת חשמל.
אמיר: נכון. הייתי טוב בזה, אבל כשהכרתי את ה-NLP, הרגשתי יותר הנאה, יותר סיפוק ומשמעות. ולכן, אולי דבר ראשון, באמת לחפש את כל הדברים שאנחנו טובים בהם, ואז לעשות צינון או מיון – במה אני טוב וכישרוני, אבל גם מאוד אוהב.
דפנה: כי כשאדם עובד בעבודה שהוא אוהב, הוא נותן את הנשמה. רואים את זה. זה מקרין החוצה, והוא גם נהיה מאושר יותר.
דפנה: וכשבן אדם עושה את מה שהוא טוב בו, אז הוא עובד פחות קשה.
אמיר: נכון.
דפנה: כי הוא משתמש המון בכישרון הטבעי שיש לו. זה פחות שוחק.
אמיר: כן.
דפנה: ומה הדבר השלישי?
אמיר: עכשיו, מבין כל הדברים שאני טוב בהם, ושאני גם אוהב לעשות, אני צריך לשאול את עצמי גם מה הכי רווחי. איפה אני אוכל להרוויח הכי הרבה כסף?
או הנאה, או סיפוק – תלוי באיזה שלב אני בחיים, כי לפעמים אנשים מגיעים להסבה מקצועית בגיל מבוגר, ומוכנים לוותר על חלק מההכנסה לטובת משהו אחר.
דפנה: נכון. לפעמים אנשים אומרים: "אני מוכנה לרדת בכמות הכסף שאני אקבל על זה, אבל זה כבר לא הדבר שהכי חשוב לי." התחושה שאני תורמת, מגשימה את עצמי, זה הופך להיות הרבה יותר משמעותי.
אמיר: כן, אני יכול אולי להעיד על עצמי – הרבה שנים טיפלתי באחד-על-אחד, וגיליתי שאני נהנה יותר ויש לי יותר סיפוק כשאני עובד עם קבוצות.
דפנה: יש משהו בקבוצה שהוא מעצים, שתומך, נותן תחושה של משפחה.
אמיר: וגם יש בזה יותר כסף.
דפנה: כן, וגם זה פחות בודד.
אמיר: נכון. להיות בקליניקה לבד – יש בזה משהו לפעמים קצת בודד. כי אתה מול מטופל, אתה לא באמת יכול לשתף אותו בדברים אישיים, ואתה מוצא את עצמך עובד לבד רוב הזמן.
דפנה: בקבוצה זה הרבה יותר דינמי, הרבה יותר חי.
אמיר: נכון. אני חושב שכל אדם באמת צריך לשאול את עצמו את שלוש השאלות האלה, כדי לבדוק אם הוא נמצא בעבודה שמתאימה לו ונכונה לו.
השאלה הראשונה – האם אני טוב במה שאני עושה? האם אני כישרוני בזה?
השאלה השנייה – האם זה מעניין אותי? האם זה כיף לי לעשות את זה? האם אני קם בבוקר עם חשק?
והשאלה השלישית – האם זה נותן לי את מה שאני מחפש? אם זה כסף, סיפוק או משמעות?
דפנה: ואם לא, אז אנחנו רוצים היום להציע לאנשים לעשות הסבת מקצוע.
אמיר: נכון. אז בעצם דיברנו על שלושה מעגלים, ואנחנו מחפשים את נקודת ההשקה ביניהם.
את החפיפה – זאת תהיה נקודת הליבה שבה שלושת המעגלים נפגשים.
דפנה: אז איך מתחילים? נגיד אני מקשיבה לפודקאסט הזה, ולא טוב לי בעבודה שלי – אבל מה אני עושה?
אמיר: אוקיי, אז הרבה אנשים מרגישים שלא טוב להם, אבל הם נשארים תקועים.
הם יודעים שלא טוב, אבל לא שואלים את עצמם – אז מה כן?
דפנה: ואנחנו ב-NLP מתחילים את התהליך ממקום של לדייק את המטרה.
לשאול את עצמי: מה כן?
אמיר: כי התת-מודע לא מבין את המילה "לא". אם אני אומר לעצמי: "אני לא רוצה לעשות את העבודה הנוכחית", זה לא מקדם אותי לשום מקום.
אמיר: אני צריך, כדי שאני אדע לאן ללכת, לראות לאן אני מסתכל.
ולהתגבש.
יכול להיות שבהתחלה אני ארצה גם את זה, וגם את זה, וגם את זה.
אוקיי, אז לקחת כמה ימים, או כמה שבועות, או אפילו כמה חודשים,
ואולי גם להתייעץ עם אחרים, כדי להבין ולהתגבש על משהו שנראה לי מתאים לי.
דפנה: בעצם אתה מדבר על להפסיק להסתכל על העבר ולהתחיל להסתכל קדימה.
על העתיד. לאן אני רוצה לכוון את עצמי בעתיד, נכון?
אמיר: בדיוק.
דפנה: אגב, זה לא פשוט. יש אנשים שלוקח להם זמן לדייק את המטרה או את העבודה הרצויה.
וזה בסדר. זאת אומרת, אין כאן לחץ.
בטח אנשים שבאים אלינו – הם עדיין עובדים בעבודה שבה הם מרגישים שחוקים,
אבל הם רוצים לעשות שינוי.
אמיר: נכון. ושינוי לא קורה בין לילה.
צריך את הזמן להתגבש, עד לרגע שבו האדם אומר לעצמו: "אוקיי, עכשיו אני יודע מה אני רוצה."
דפנה: כן, ולפעמים צריך עזרה.
דפנה: זה בסדר גם לפנות לעזרה.
זאת אומרת, כשהבן שלנו מאוד התלבט מה ללמוד, הוא הלך לאבחון תעסוקתי.
בדקו המון כיוונים, גם כאלה שהוא בכלל לא נמשך אליהם.
אמיר: נכון, רצו לבדוק את הכישורים הגרפיים שלו, את היצירתיות שלו,
את החשיבה התלת-ממדית שלו.
דפנה: וגם שיחה עם פסיכולוג תעסוקתי, כדי לראות ממש את שלושת הדברים האלה שאמרת.
עד שהוא התכוונן והבין שהוא מאוד אוהב עכשיו את התחום הזה של הבינה המלאכותית,
ושהוא רוצה לקדם את עצמו משם. אז אם אתם מתקשים להתכוונן לבד, זה לגמרי בסדר לבקש עזרה.
אמיר: ומה שבאמת נחוץ, זה להאמין שאני מסוגל.
דפנה: אמונה יכולה להזיז הרים.
אמיר: והיא נדרשת, כדי שאני אתחיל לעשות את הצעדים הקונקרטיים – להתקשר, לברר, להבין מה הדרישות.
דפנה: כל כך הרבה אנשים באים אלינו ללמוד NLP עם חלום, אבל הם לא מאמינים שהם יהיו מסוגלים.
אמיר: שהם באמת יוכלו להתפרנס מזה.
דפנה: נכון, נכון. וכחלק מתהליך ההכשרה אצלנו, אנחנו ממש עוזרים להם להאמין בעצמם.
אמיר: זה נבנה תוך כדי הלימודים. אנחנו אפילו עובדים על זה בצורה ישירה.
דפנה: כן, אנשים מגיעים מלאים בספקות, ואנחנו בעצם מעצימים בהם את האמונה שהם יודעים.
אמיר: עכשיו, זה לא סתם אמונה – צריך ללמוד הרבה, לתרגל, להתחיל לאסוף הצלחות. צריך לראות בעיניים – האם אני באמת טוב בזה? האם אני באמת אוהב את זה?ואז אפשר להמשיך הלאה.
דפנה: כשבן אדם לא מאמין בעצמו, זה מחבל לו את כל התשוקה, את כל המוטיבציה,
מוציא לו את כל הרוח מהמפרשים. מאיפה אני אמצא את הכוחות ואת האומץ לעשות שינוי כל כך גדול,
ללכת אל הלא נודע, כשאני לא מאמין בעצמי?
אמיר: אז זה באמת הדבר הראשון.
דפנה: כן. אז קודם כל נדרשת אמונה. וכמובן, כדי לעשות שינוי, אנחנו צריכים אומץ.
אמיר: מאוד קל להישאר באזור הנוחות, למרות שאולי לא טוב לנו שם, למרות שאנחנו שחוקים.
דפנה: כל שינוי דורש נשימה עמוקה ולהגיד: "וואלה, אני הולך על זה!"
אמיר: וכשאני מגייס אומץ, אז יש גם תשוקה, יש התלהבות, ויש גם פחד, וזה גם בסדר.
דפנה: אנשים פוחדים, וזה גם טוב.
את יודעת, מידה מסוימת של פחד – היא מאוד מניעה אותנו
ונותנת לנו כוח.
אמיר: אוקיי, יאללה, אני מעז! הרי אנחנו לא יכולים להרגיש אומץ, אלא אם כן הרגשנו פחד,והתגברנו עליו.
דפנה: אנשים שלא פוחדים בכלל, הם לא צריכים אומץ.
אמיר: אז זה בסדר גמור. זה בסדר להכיר בזה ששינוי הוא גם מפחיד, ושלצאת מאזור הנוחות – זה מפחיד.
דפנה: מצד אחד, זה מפחיד.
אמיר: ומצד שני – זאת חתיכת הרפתקה!
דפנה: זה מסקרן, זה מעניין, זה מחדש, זה מרענן.
אמיר: וגם, אולי לפעמים מדי פעם, עוזר במקום לקרוא לזה פחד,פשוט לקרוא לזה התרגשות.
דפנה: כי המילה פחד, לחלק מהאנשים, יכולה לגרום להם להתכווץולהישאר במקום במקום לזוז קדימה.
אמיר: ויש את הפרפרים בבטן כשעושים שינוי, וזה בסדר. זה דוחף אותי, זה מזין אותי, זה נותן לי עניין.
אחרת, להישאר באותה עבודה – זה סתם באמת משעמם.
דפנה: כן, וזה גם מפחיד.
אפשר לשאול בן אדם: "אוקיי, ואיזה מחירים תשלם או תשלמי אם תישארי במקום הזה שבו את נמצאת היום –
עוד שנה, עוד חמש שנים, עוד עשר שנים, שלושים שנה, שמונים שנה?"
איך אז ייראו החיים שלך?
אמיר: ואז זה יכול לעורר פחד או מוטיבציה,תלוי בכיווניות של זה, ולפעמים זה מה שמזיז אנשים לפעולה.
דפנה: "מה יקרה אם לא תעשי את השינוי?"
אמיר: והרבה פעמים השאלה הזו לבד נותנת לאנשים מוטיבציה.
דפנה: נכון, שאלה מצוינת. דבר נוסף שמאוד מאוד עוזר, כשמישהו רוצה לעשות שינוי תעסוקתי,
זה לקבל השראה מאחרים.
אמיר: לחפש אנשים שעשו את זה.
דפנה: ועל פי ה-NLP, אנחנו אומרים: "אם זה אפשרי למישהו אחד בעולם – זה אפשרי גם לי או לכולם."
אמיר: זה נתן לה המון השראה.
דפנה: והיא ממש יכולה לראות את זה. היא אמרה לי: "כמו שאנחנו מדברים על דור שני לקיבוצניקים,
אני דור שני לקיבוצניקית, ואני יכולה לראות את ההבדל בין דור שני לעצמאים – לבין דור שני לשכירים."
דפנה: היא אומרת לי: "החשיבה של הילדים של עצמאים – היא אחרת לגמרי." פעם, בעבר, בעולם הישן, אנשים היו מסיימים צבא, לומדים משהו, ומתחילים לעבוד בתור נהג אגד, בתור בנקאי, בתור מורה.
אמיר: וכל הקריירה, כל שנות העבודה, הבן אדם היה נשאר באותה עבודה.
דפנה: והיום, אנחנו רואים שאנשים משנים כל כמה שנים.
אמיר: דוד שלי ממש הגדיל לעשות וגידל את הילדים שלו עם הגישה: "כל חמש שנים אתם משנים מקום עבודה."
דפנה: לאו דווקא משנים את התחום שבו עוסקים, אבל עוברים ממקום עבודה אחד לשני – וזה ממש הקפיץ אותם קדימה.
אמיר: כי לכל מקום עבודה הם כבר הגיעו בעמדה יותר טובה.
דפנה: אז זה איזשהו כיוון חשיבה כזה. זאת אומרת, לקבל השראה מאחרים שעשו את זה,
להסתכל על אנשים שעשו שינוי, לעטוף את עצמנו בסביבה שמאמינה שכדאי לנו לעשות את זה.
אמיר: וזה גם מאוד מאוד עוזר.
דפנה: דבר נוסף – כשאנחנו חושבים על הסבת מקצוע, הרבה פעמים זה נראה לנו ענק, גדול.
"מאיפה אני אתחיל? מה, עכשיו לשנות את הכל? אין לי מושג בכלל מאיפה להתחיל!"
אמיר: וכשמשהו נראה לנו גדול מדי, בדרך כלל אנחנו לא זזים, ולא עושים כלום.
דפנה: ואנחנו גילינו שמאוד מאוד עוזר לפרוס את הדרך הארוכה לצעדים קטנים. ובמיוחד, להגדיר – מה הצעד הראשון שאני צריך לעשות בשבוע הקרוב?
אמיר: אנחנו אומרים לאנשים: "אל תעזבו את מקום העבודה שלכם ישר.
תתחילו מיום אחד של קליניקה."
דפנה: מילאת את היום הזה? יש לך כבר חמישה מטופלים ביום אחד?מדהים! עלית שלב.
אמיר: עכשיו אפשר להתחיל בהדרגה ולהגדיל את זה.
אמיר: אז יהיו לך עכשיו יומיים קליניקה.
דפנה: ואת תישארי עוד עם העבודה הקודמת, ולאט-לאט, כשאת רואה שאת מתבססת,
שנהיית לך קליינטורה, שיש לך שם, ואנשים מתחילים להמליץ עלייך – כי בתחום שלנו, בתחום של ה-NLP,
הרבה מאוד עובר מפה לאוזן.
אמיר: ממש גילינו, ונוגה גילתה, שברגע שיש לך חמישה מטופלים בתשלום בקליניקה – זה מתחיל לרוץ.
דפנה: הקושי האמיתי הוא להגיע לחמישה הראשונים.
אמיר: אבל אחרי זה זה כבר רץ לבד. כי אנשים מתחילים לדבר על זה, להמליץ אחד לשני, וזה כבר משהו שמתחיל להתמלא מעצמו.
דפנה: אז באמת, לפרוס את זה לפרוסות דקות ולא לקפוץ בבת אחת.
אמיר: כי אנחנו גם נתקלנו באנשים שהתפטרו מהעבודה שלהם, נשארו בעצם בלי כלום, ואז חיפשו מאיפה להתחיל.וזה לוקח זמן.
דפנה: יש שינויים שלוקחים זמן,כמו לפתח קליינטורה.
אמיר: ויש גם שינויים שלא – כמו פשוט לעבור ממקום עבודה אחד למקום אחר. אני נזכר בקורס הראשון שעשינו לפני שלושים ומשהו שנים. הייתה מישהי מירושלים, מורה שיצאה לשנת שבתון, ובאה ללמוד אצלנו NLP.
דפנה: ובסוף הקורס היא אמרה לך: "אמיר, אני הרבה יותר נהנית מלטפל באנשים. זה אחד על אחד, זה שקט, אני בקליניקה המקסימה שלי, נעים לי, ואני רואה איך המטופלים שלי מתקדמים משבוע לשבוע."
אמיר: אבל היא גם אמרה לי: "אני אמא חד-הורית, אני לא יכולה לעזוב הכל."
דפנה: אז אמרת לה: "אל תעזבי הכל!"
אמיר: תמשיכי להיות מורה, אבל תתחילי, בדיוק כמו שדפנה אומרת, מיום אחד בשבוע.
דפנה: והיא בחרה להתחיל ביום שישי.
אמיר: והיינו בקשר, והיא גם התחילה לטפל בערבים. ואני זוכר שכשהיא התקשרה אליי אחרי שנה,
היא אמרה לי: "אמיר, אני קורסת! אני בעצם עובדת בשתי עבודות! פתאום קלטתי שאני גם מורה, וגם בערב ובימי שישי –יש לי קליניקה מלאה!"
דפנה: וגילתה שגם מבחינה כלכלית היא מסתדרת.
אמיר: בדיוק! היא אמרה לי: "עשיתי הרבה כסף, אז יש לי ביטחון כלכלי, וזהו – אני יכולה להתפטר!"
דפנה: ואז היא קיבלה החלטה סופית.
אמיר: "אני רוצה לבשר לך שהחלטתי לעזוב את ההוראה,ולעסוק רק ב-NLP!"
דפנה: כן, ומאז שמענו את זה כבר מעשרות רבות של אנשים,
שבאמת נהנים בקריירה החדשה שלהם.
אמיר: קריירה חדשה אפשר לעשות כמובן ב-NLP, ואנחנו נשמח למלא את העולם ב-NLP, כי אנחנו יודעים שזה תחום מדהים.
דפנה: אבל אנחנו לא מדברים רק על NLP. אנחנו מדברים גם על תחומים אחרים לגמרי. בכל תחום שהוא – מי שרוצה לעשות הסבה מקצועית, יכול למצוא את הדרך.
אמיר: ואם כבר אמרת "יכול למצוא", אז זה מעביר אותנו לנקודה הבאה שאנחנו רוצים לדבר עליה, שהיא מילות הנעה.
דפנה: מילות הנעה הן מילים שמניעות אותנו לפעולה. ויש לנו שני סוגים של מילות הנעה:
🔹 מילות כפייה – "אני חייב", "אני מוכרח", "אני צריך", "אין ברירה".
🔹 מילות בחירה – "אני רוצה", "אני יכול", "אני משתוקק", "אני מסוגל".
אמיר: יש אנשים שהמוטיבציה שלהם עולה דווקא כשהם אומרים לעצמם: "זהו, אין ברירה, אני חייב לעשות שינוי!"
דפנה: ויש אנשים שמה שמניע אותם, זה דווקא מילות בחירה. כמו: "אני רוצה", "אני מאמינה", "אני מסוגלת לעשות את השינוי הזה!"
אמיר: ב-NLP אנחנו אומרים שאין טוב ורע.
דפנה: הרבה פעמים אנשים חושבים שמילות כפייה הן רעות, ומילות בחירה הן תמיד מעולות. אבל ממש לא!
השאלה היא – מה עובד בשבילך?
אמיר: אז אם מה שמניע אותך זה "הגיעו מים עד נפש, אני חייב שינוי!" אז זה מה שעובד בשבילך – וזה בסדר גמור.
דפנה: ואם הדיבור הפנימי שלך הוא בסגנון של: "אני ממש רוצה את זה, אני משתוקקת לשינוי הזה!"
אז זה מה שיעזור לך לפעול.
אמיר: אז בעצם, אם אני אמשיך את מה שאת אומרת, את מדברת על דיבור פנימי, על המחשבות של האדם עם עצמו .זאת אומרת, אם אני אגיד לעצמי:" אני חייב לעזוב את מקום העבודה!" זה יכול להניע אדם אחד לפעול, אבל למישהו אחר זה דווקא יכול לחסום אותו.
דפנה: הדיבור הפנימי שלנו הוא קריטי להניע את עצמנו קדימה.
אמיר: אני מאוד מסכים איתך. אנחנו צריכים לחקור את עצמנו –
🔹 מה מפעיל אותי?
🔹 מה הכי עובד לי?
🔹 מה יעיל עבורי?
וברגע שאנחנו מגלים את המילים שמניעות אותנו,אנחנו יכולים לאמץ אותן, ולשנות את הדיבור הפנימי שלנו ואת המחשבות שלנו.
דפנה: ולפעמים זה גם שילוב. "אני גם לא יכול יותר במקום הזה, וגם מאוד רוצה שינוי."
אמיר: וזה לגמרי בסדר.
דפנה: זאת אומרת, כמגוון האנשים בעולם, כך גם מגוון השילובים של המילים האלה – מילות ההנעה. אבל כשאנחנו מחפשים את המוטיבציה שלנו, כדאי לנו לבדוק מהם המילים שעובדות עבורנו הכי טוב.
אמיר: עוד משהו בנושא המוטיבציה – כשמישהו רוצה לעשות הסבה מקצועית, הרבה פעמים פועלים בתוכו שני כוחות, כאשר כל כוח מושך לכיוון אחר. הכוח הראשון הוא מקום הנוחות והביטחון הכלכלי במקום העבודה הנוכחי. הכוח הזה גורם לו לרצות להישאר, למרות שלא טוב לו, למרות שהוא שחוק, ולמרות שאין לו סיפוק או משמעות. הכוח השני הוא הכוח שמתלהב ורוצה שינוי, רוצה משהו חדש, ומרגיש שבמקום העבודה הנוכחי הוא לא תורם מספיק.
דפנה: ויש כאן דילמה – שני כוחות שמושכים לכיוונים מנוגדים ויוצרים קונפליקט פנימי.
אמיר: אני זוכר שגם אני, כשסיימתי את התואר והתלבטתי מה לעשות, הרגשתי את הקונפליקט הזה. איפה אני הולך להשקיע את הזמן שלי? איפה אני הולך להשקיע את החיים שלי?
דפנה: ועבודה זו בחירה מאוד רצינית.
אמיר: כן. כי רוב האנשים עובדים בסביבות משרה מלאה – 8 שעות ביום. אז כדאי שנאהב את מה שאנחנו עושים, או לפחות שנלמד להתפרנס ממשהו שכיף לנו לעשות.
דפנה: אמנם נקרא לזה עבודה, אבל בפועל אנחנו יכולים ליהנות ממנה.
אמיר: פעמים רבות אני בכלל לא קורא לזה עבודה, למרות שזה מה שמפרנס אותי.
דפנה: בוא נגיד ככה – לא הכל כיף כל הזמן.
אמיר: נכון. אבל לגמרי מצאנו את הייעוד שלנו.
דפנה: ויש לנו חזון גדול.
אמיר: אנחנו רואים שזה עושה טוב להרבה אנשים.
דפנה: ולי זה נותן המון כוחות. ואם אני חוזרת למה שדיברת עליו, הדילמה בין שני החלקים – אז בעצם בגדול, אנחנו מדברים על החלק שרוצה לשמר את המצב הקיים, גם אם הוא לא מושלם. החלק שמחפש יציבות וביטחון. "את זה אני מכיר. את הרע הזה אני מכיר. וגם בתוך הרע הזה – יש דברים טובים. אני לא בטוח שאני רוצה לוותר עליהם."
אמיר: ומהצד השני, יש את החלק שמושך לשינוי, החלק שרוצה התלהבות, משמעות חדשה, עניין חדש ורוצה להתחדש. והחלק הזה מצד אחד מאוד מלהיב, אבל מצד שני – הוא גם יכול להפחיד.
דפנה: כי הוא לוקח אותנו אל הלא נודע. ואנשים הרבה פעמים, כשהם עומדים לפני שינוי גדול, זה מרגיש להם כמו לנהוג בקרקרה עם שני סוסים. הסוס הראשון מושך לכיוון השימור, והסוס השני מושך לכיוון השינוי.
אמיר: וככה הם נשארים תקועים במקום.
דפנה: והרבה פעמים אנחנו רואים דפוס כזה, בעיקר אצל נשים שעובדות בעבודה שהן לא אוהבות, אבל הן כל הזמן לומדות.
אמיר: לפני שנתיים היא למדה רפלקסולוגיה, אחר כך עיצוב פנים…
דפנה: הן ממשיכות בללמוד NLP, ואולי משם הן ימשיכו ללמוד עוד משהו. הלימודים נותנים להן משהו, אבל הן לומדות כל הזמן דברים שהם בעצם מקצועות. מכל אחד מהמקצועות האלה, הן יכולות להפוך את זה לקריירה, אבל יש את הפחד הגדול הזה – לעזוב. לעזוב את המוכר.
אמיר: אז באמת, פתרון אחד שנתנו הוא לעשות את הדברים בהדרגה. לפעמים גם צריך עזרה, מישהו שיעזור לך, שייקח אותך צעד-צעד, וילווה אותך בתהליך השינוי. אני רוצה גם להוסיף שעל פי עקרונות ה-NLP, אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו חלק אחד בתוכנו ניצח את החלק השני, שקפינו על עצמנו החלטה בלי להקשיב לכל החלקים שבנו.
דפנה: אם אני לא מקשיבה לחלק שמחפש ביטחון כלכלי, ומתעלמת ממנו כי "הוא מעכב אותי", כי "הוא רוצה רק ברעתי", והולכת רק אחרי הלב לעשות שינוי – זה מצב לא נכון מבחינתנו. על פי ה-NLP, יש הנחת יסוד מאוד חשובה, שהזכרנו אותה כבר לא מעט פעמים בפודקאסטים: מאחורי כל התנהגות יש כוונה חיובית. מאחורי כל כוח פנימי שמושך אותנו לכיוון מסוים, מסתתרת כוונה חיובית, ולכן חשוב לכבד אותה ולהקשיב לה.
אמיר: נכון. אם החלק שמפחד לעזוב את מקום העבודה נובע מהצורך בביטחון, אז חשוב שנשאל את עצמנו – איך בעבודה החדשה יהיה לי ביטחון? איך אני יכול לוודא שהשינוי הזה לא יגרום לי להרגיש חוסר יציבות כלכלית?
דפנה: ואם מה שחשוב לי בעבודה הנוכחית זה החברה, זה שאני פוגשת אנשים, שאני יוצאת מהבית, שאני מתלבשת יפה, מתאפרת ומרגישה נוכחות בעולם – ובעבודה החדשה שאני חושבת עליה מדובר בעבודה מהבית, אז אני צריכה לשאול את עצמי: איך אני יכולה לשמר את מה שטוב לי עכשיו גם בתנאים החדשים? אם חשוב לי האינטראקציה החברתית, אולי אוכל לעבוד מהבית, אבל לשלב גם ימים בהם אני עובדת במתחם עבודה משותף כמו WeWork.
אמיר: בדיוק. מדובר כאן על תהליך של מסע ומתן פנימי. להבין מה באמת חשוב לי, ואיך אני יכול לשלב את זה גם בהחלטות החדשות שלי. לפעמים זה גם עניין של בחירה: אם אני בוחרת א', אני אולי מוותר על ב', ואם אני בוחרת ב', אני אולי מוותר על א'. אבל לפחות זו בחירה מודעת, כזו שלקחתי בה את כל החלקים שלי בחשבון.
אמיר: ב-NLP אנחנו מחפשים את הגם וגם. איך אפשר להרוויח מכל המצב. יש אפשרות נוספת, אפשרות שלישית. אני לא צריך ללכת רק אחרי כוח אחד ולוותר על השני, אלא אני יכול לשלב את שני הכוחות כך שיעבדו בהרמוניה. אם אני חוזר לדוגמה שלך, המקסימה, לקחת את שני הסוסים ולאחד אותם כדי שהם יתקדמו באותו כיוון. רק אז אני אזוז, וגם אזוז הרבה יותר מהר.
דפנה: כן, ואני גם הרבה פחות אתעייף. כי המצב הזה שבו יש שני כוחות מנוגדים בי, שכל אחד מושך לכיוון אחר, הוא נורא נורא מעייף ושוחק.
אמיר: יש לנו ממש טכניקה שלוקחת שעה-שעה וחצי, לפעמים אפילו שתי פגישות. היא נקראת תרגיל הכיסאות, וזה תרגיל מקסים שעוזר לאנשים לפתור קונפליקטים פנימיים ודילמות. הוא מאוד עוזר גם למי שרוצה לעשות הסבה מקצועית, כי הוא מאפשר להרגיע את החלק שמפחד מהשינוי, להקשיב לו, להתחשב בו וללמוד ממנו – אבל בלי לוותר על החלום.
דפנה: נכון, בלי להיכנע ולוותר על הרצון לשינוי ולשדרוג איכות החיים. איך לעשות גם וגם, איך להגיע להסכמה פנימית שתאפשר לנו להתקדם בביטחון.
אמיר: נכון. זה לוקח קצת זמן, אבל שווה. שווה ממש.
דפנה: ועוד דבר שיכול מאוד לעזור בתהליך שינוי – זה לדמיין את עצמנו אחרי שכבר הצלחנו. אחרי שהתבססנו במקום החדש. ממש לדמיין את עצמי בעוד שנה, שנתיים, חמש – תלוי על מה אני חושבת.
אמיר: כן, אנחנו מכירים לא מעט אנשים שעשו שינויים גדולים בגיל מבוגר.
דפנה: נכון, אני מכירה אישה שבגיל 55 החליטה להתחיל ללמוד רפואה! די ברור שהיא תסיים את לימודיה רק בגיל 62, וזה לא הרתיע אותה בכלל. זה היה החלום שלה כל השנים, היא עבדה בעבודות אחרות, ובשלב מסוים החליטה להגשים את החלום – והיא מאושרת. אני חושבת שעכשיו היא כבר עושה את הסטאז' שלה.
אמיר: מדהים.
דפנה: אז כשאנחנו רוצים לעשות שינוי, אנחנו צריכים לראות איך נהיה אחרי השינוי. איך נרגיש, איך נראה, מה אנשים יגידו עלינו, איך ייראה היומן שלנו, איפה נעבוד – בקליניקה? במשרד? במקום אחר? איך ייראה תיק העבודות שלנו? כל אחד על פי הכיוון המקצועי שהוא שואף אליו.
אמיר: נכון. וככל שנדמיין את התמונה הזאת בצורה יותר מוחשית, כך היא תהפוך ליותר מושכת ומעוררת מוטיבציה.
דפנה: והטיפ שאנחנו רוצים לתת כאן כדי לדמיין תמונה בצורה מוחשית – זה לחשוב דרך כל החושים. מה אני אראה כשאהיה שם?
אמיר: מה אני אשמע? איך אני אשמע? איך אני אראה? מה אני ארגיש? מה אני אריח? מה אני אתאם? חשוב להכניס את כל החושים. איזה צבעים יהיו שם? איזו בהירות? איזו תאורה? ככל שיהיו יותר פרטים – יותר טוב.
דפנה: נכון. ואפשר גם להכניס עוד משהו שכבר דיברנו עליו בפרק נפרד – מעגל החוויה. מה אני ארגיש? מה אני אחשוב? ואיך אני אתנהג? ממש לראות את זה ולייצר תמונה הכי חיה ומוחשית שאפשר. תמונה כזו משפיעה עלינו ברמה עמוקה, כי אנחנו יודעים שמחשבות יוצרות מציאות, ונבואה יכולה להגשים את עצמה.
אמיר: בדיוק. זה גם מכין את תת-המודע שלנו להבין לאן אנחנו רוצים להגיע. וככל שהתמונה ברורה ומדויקת יותר – כך הסיכוי שנגיע לשם גדל.
דפנה: נכון. דיברנו על זה גם בפרק של שתילת מטרות בעתיד ואיך להגדיר אותן נכון. השתמשנו שם בדימוי של הווייז: אם אני נותנת לווייז כתובת מדויקת, הוא יוכל לסרטט לי מסלול מדויק. אבל אם אני רק אגיד לו "תביא אותי למקום מעניין", הוא לא יידע לאן לקחת אותי.
אמיר: זה דימוי מצוין. כשאני מסוגל לדמיין משהו, אני מסוגל גם להשיג אותו. הדמיון עוזר לפרוץ חסימות ופחדים, וככל שאני רואה את זה בעיני רוחי, אני גם מצליח להתגבש ולהתקדם לעבר המטרה שלי.
דפנה: בדיוק. אולי ניתן כמה דוגמאות של אנשים שליווינו וראינו איך הם הצליחו לעשות את זה?
אמיר: כן! אני רוצה לספר על אישה בשם גלית מנס ציונה. היא עבדה במכון ויצמן, ובאיזשהו שלב היא נחשפה ל-NLP. היא למדה בקורס שלי איך לעבוד עם ילדים בעזרת NLP, וזה הדליק בה משהו. פתאום היא אמרה: "רגע, אני אוהבת ללמד! אני רוצה להיות מורה ל-NLP!" אז היא המשיכה, למדה גם את קורס הטריינרים, והגדירה לעצמה מטרה – להפוך את זה למקצוע המרכזי שלה.
דפנה: והיום?
אמיר: היום יש לה בית ספר ל-NLP, והיא מכשירה מטפלים! היא ידעה שהיא רוצה לייצר מזה הכנסה טובה, לפחות כמו בהייטק – והיא עשתה את זה.
דפנה: מדהים. אני רוצה לספר על מישהי בשם אור, בוגרת שלי, שהייתה עורכת דין. מצד אחד, היא רצתה לעזור לאנשים, אבל מצד שני – הרגישה שהיא גם פוגעת באנשים במסגרת העבודה. זה שחק אותה מאוד, והיא הבינה שהיא לא רוצה להמשיך בזה. היא רצתה לפתוח קליניקה ולעזור לאנשים בדרך אחרת, אבל הייתה מלאת ספקות.
אמיר: כי היא לא באה מרקע טיפולי?
דפנה: בדיוק. היא אמרה: "אין לי תואר בפסיכולוגיה, אני עורכת דין! זה באמת אפשרי? אני יכולה לעשות את זה?"
אמיר: ומה אמרת לה?
דפנה: אמרתי לה שאם היא תעשה את כל מה שנדרש בקורס – אני מוכן לחתום לה שבתוך שנה היא תרגיש ביטחון מקצועי אמיתי ותוכל ללוות אנשים ולעזור להם. ואני זוכר שהיא לקחה את זה ברצינות, עבדה קשה, ו…
אמיר: והיא התחילה, ותוך כדי… אומרים, עם האוכל מגיע התיאבון. היא למדה, תרגלה, והשקיעה בזה. ומתישהו, משהו נפתח אצלה. היא האמינה. היא באה אליי ואמרה: "אמיר, אני כבר מדמיינת שזה קורה! אני סוף סוף מצליחה לדמיין את עצמי פותחת את הקליניקה!"
דפנה: כן, ואני יודעת שעברו כבר הרבה שנים מאז. היא גם המשיכה לקורס הטריינרים, היום היא מצליחה מאוד, היא עזבה את עריכת הדין, והפכה את ה-NLP למקצוע שלה.
אמיר: זה מדהים איך מגיעים אלינו אנשים מהמון תחומים שונים. גם יאסר היה עורך דין, נכון?
דפנה: נכון. והוא עדיין ממשיך לעבוד בעריכת דין, אבל הוא גם מטפל באנשים עם טראומות, שזה שילוב מדהים. אני גם זוכרת שהגיעה אלינו פעם אישה ואמרה: "עד היום הייתי רק עקרת בית. יש לי 11 ילדים, אני דתייה, ואף פעם לא עבדתי. אין לי ניסיון טיפולי."
אמיר: ואת אמרת לה…
דפנה: אמרתי לה: "סליחה?! 11 ילדים?! את יודעת כמה טיפול יש בזה?" והיא ממש פרחה בקורס! היה מדהים לראות איך היא גילתה את הכוחות שלה, כמה היא נהנתה מזה, במיוחד כי הילדים שלה כבר גדלו והיא חיפשה משהו עם משמעות חדשה לחיים שלה.
אמיר: זה באמת מרגש. מגיעים אלינו אנשים מכל התחומים – הייטקיסטים, מורים, עורכי דין, יועצים חינוכיים, מאמנים אישיים… אפילו חנן, שעבד שנים רבות בבז"ן, היום הוא מנהל בית ספר ל-NLP.
דפנה: וזה אחד הדברים היפים ב-NLP – הוא משתלב כמעט עם כל מקצוע אחר. אפשר לשלב אותו עם אימון, עם פסיכולוגיה, עם חינוך, עם יזמות עסקית… היכולת הזו לשלב אותו עם תחומים אחרים היא משהו שהרבה אנשים גילו שהוא מדויק להם, והם מצאו בזה את הייעוד שלהם.
אמיר: בדיוק! ואפילו וולט דיסני, שניסה כל כך הרבה דברים ונכשל שוב ושוב, עשה אינספור הסבות מקצועיות, למד מכל ניסיון, ובסוף – מצא את הדבר הנכון לו והקים את אימפריית דיסני שאנחנו מכירים היום.
דפנה: נכון. אז בוא נסכם.
אמיר: אנחנו אומרים שאפשר לעשות הסבה מקצועית בכל גיל, נכון?
דפנה: נכון! צריך לגייס אומץ, צריך תמיכה מהסביבה, צריך לדעת איך לעשות את זה נכון – רצוי בשיטת הסלאמי )צעד-צעד(
אמיר: וכדאי לחפש תחום שהוא שילוב של שלושה דברים: אני אוהב את זה, אני טוב בזה, וזה רווחי או מספק אותי רגשית וכלכלית.
דפנה: נכון. וכשהכול בשל, וכשאני מצליח לדמיין את עצמי בעבודה החדשה, אני יודע שזה הזמן לעשות את הצעד.
אמיר: וכמובן, חשוב לפתור את הקונפליקטים הפנימיים שיכולים לעכב אותנו, כי השמיים הם הגבול! כל אחד מאיתנו, בכל גיל, יכול לעשות שינוי.
דפנה: תודה רבה!
אמיר: נתראה בפרקים הבאים!
דפנה: להתראות! 😊
אחרי ראית את הפרק המעצים הזה, ואולי אפילו הזדהית
אנחנו מאוד רוצים לשאול אותך, לגעת באנשים מענין אותך?
נשמח להעניק לך במתנה – שיעור חינמי על NLP ודמיון מודרך
להתרשמות והרשמה חינם לחץ כאן
——————————————————————
לעוד פרקים בפודקאסט "החיים לפי ה-NLP" לחצו כאן
