הקלטה : פרק 38
תמלול פודקאסט שהתקיים עם דפנה רטר ונוגה רטר:
נוגה: ברוכים הבאים לפרק 38 בפודקאסט חיים לפי ה- NLP עם דפנה ונוגה רטר, עם שתינו. זה פרק מטורף שאני חושבת שכל אחד ישמח לשמוע אותו. אני אפתח במשפט ששמעתי אותך אומרת לראשונה היום בבוקר. אמרת לי "אם אי אפשר לפתור את זה, למסגר את זה", ועל זה נדבר הפרק.
דפנה: טוב. אז אם אתם אוהבים את החומרים שלנו, אנחנו ממש נשמח שתשתפו אותם עם עוד אנשים, שתעשו לנו like, שתדרגו אותנו באפליקציות הפודקאסטים השונות, שתספרו עלינו לחברים שלכם, כי המטרה שלנו בהפקת החומרים האלה זה שהם יגיעו לכמה שיותר אנשים.
נוגה: אמן.
דפנה: אז היום אנחנו הולכות לדבר על מה זה אומר למסגר. את אומרת אם אי אפשר לשנות משהו אז בואי נמסגר אותו. מה זה אומר למסגר? מה את עובדת במסגרות?
נוגה: לא, שאלה מעולה. אולי נפתח בסיפור?
דפנה: בואי נפתח בסיפור.
נוגה: אוקי.
דפנה: אז למילטון אריקסון הגיעה ילדה.
נוגה: אולי נגיד מי זה מילטון אריקסון?
דפנה: מי זה מילטון אריקסון?
נוגה: אני מעריצה שרופה שלו. הוא אחד מארבעת האנשים שחוקרי ה- NLP דגמו, הוא חלה בפוליו, הוא היה מטפל על כיסא גלגלים עם קול דיבור כזה (צרוד) כי גם מיתרי הקול שלו נפגעו.
דפנה: נכון.
נוגה: והוא היה מטפל בלתי רגיל שאנשים היו עומדים בתור בין שנתיים לחמש שנים כדי להגיע אליו לטיפול. וה- NLP-סטים דגמו אותו, חקרו אותו, ואנחנו נביא עכשיו סיפור שלקוח מתוך ספר של עבודה טיפולית שהוא עשה. אז נתחיל. מעולה, אז הסיפור על מילטון אריקסון. אז הגיעה אליו אישה שהוא בעבר כבר טיפל בה, על איזושהי בעיית כאבים. והיא אומרת לו תקשיב, הבת שלי בת 8, היא שונאת את כולם. היא שונאת את החברים שלה, היא שונאת את סבא וסבתא שלה. היא אפילו שונאת אותך, בגלל זה היא לא מסכימה להגיע לכאן.
דפנה: כן. ומילטון אריקסון שואל אותה, על מה כל השנאה הזאת?
נוגה: יש לה נמשים והילדים בבית ספר מכנים אותה ג'ינג'ית, בעצם היא שונאת את הנמשים שלה וזה בא לידי ביטוי על שנאה שהיא מפיצה לכל העולם ואני לא יודעת מה לעשות.
דפנה: תביאי אותה אליי.
נוגה: האמא לא הייתה צריכה להשתמש בכוח כדי להביא את הילדה, אבל הילדה הגיעה עם אגרופים שלובים, מוכנה לקרב, עומדת בכניסה.
דפנה: מילטון אריקסון מסתכל על הילדה ואומר לה "את גנבת".
נוגה: "אני? אני לא גנבתי שום דבר".
דפנה: "את גנבת, את גונבת ואני אפילו יודע איפה את שמת את מה שגנבת".
נוגה: "מה פתאום! אין לך הוכחה כי אני לא גנבתי שום דבר אף פעם מאף אחד".
דפנה: "את גנבת מעוגיות הקינמון שאת כל כך אוהבת קינמון, ופיזרת אותו על הפנים שלך. את ילדת הקינמון".
נוגה: מה שמילטון אריקסון עשה זה שהוא בעצם נתן שם חדש לנמשים שלה. במקום להיות ג'ינג'ית היא הפכה להיות ילדת הקינמון. ובגלל שהיא אהבה קינמון, עוגיות קינמון, גליליות קינמון, אז כל הפרשנות שלה כלפי הנמשים השתנתה ובעצם מה שעשה את התרפיה זה השינוי ברגשות שלה ובתחושות שלה סביב זה.
דפנה: אה הא. וגם מילטון אריקסון בהתחלה האשים אותה שהיא גונבת.
נוגה: כן.
דפנה: עכשיו היא הרגישה כמובן מותקפת ובגלל זה היא רצתה להגן על עצמה. וברגע שהוא אמר לה מה היא גנבה, שזה קינמון והיא פיזרה אותו על הפנים שלה, רווח לה כל כך שהיא אמרה אהה… אני לא גנ… זאת אומרת הוא גם שינה את הקטע של הגנבת, אז אני לא בעצם גנבת, הוא רק צחק איתי, וכל האווירה שם השתנתה.
נוגה: כן.
דפנה: אז בעצם מסגור מחדש זה מצב שבו אנחנו לא משנים את התמונה. התמונה היא תמונה, לילדה הזאת יש נמשים.
נוגה: יש לה נמשים. בדיוק.
דפנה: כן. מה אנחנו משנים אם כך?
נוגה: את הפרשנות, איך היא רואה את הנמשים של עצמה. האם היא ג'ינג'ית מכוערת בגלל זה? סתם כי ככה ילדים אומרים. או שהיא ילדה של קינמון? אז אנחנו רוצים לתת שם חדש למצב מסוים, לשנות את הפרשנות. זה משפיע על הרגשות, על התחושות. כמובן שאנחנו רוצים לעשות מסגור מחדש, למסגר את זה בצורה שהיא תקדם אותה.
דפנה: נכון. זאת אומרת שזה כמו לקחת תמונה שממוסגרת במסגרת שחורה עבה, כאילו שזה איזה תמונת אבל, ואני נותנת אותה למקום שעושה מסגרות ואומרת תעשה לי מסגרת של פרחים ורודים ועלים ירוקים, ופתאום התמונה לכאורה נראית אחרת מעצם זה שמסגרתי מחדש, שנתתי…
נוגה: מקסים.
דפנה: אפשר להגיד פרשנות חדשה.
נוגה: עכשיו, אדם צריך להיות בשל ומוכן לזה שימסגרו משהו מחדש. העיתוי הוא נורא חשוב. וכשיש את העיתוי הנכון המסגור הוא כמו קסם, וזה כלי תרפויטי שאפשר לעבוד איתו המון עם ילדים, אבל גם עם מבוגרים, גם אנחנו מול עצמנו, שהוא ממש, ממש עוזר לנו לשנות את ההסתכלות על מצב מסוים. כי אי אפשר לשנות את זה שיש לה נמשים.
דפנה: נכון. אז אם את מדברת באמת על עיתוי, אם מילטון אריקסון איך שהיא הייתה נכנסת בדלת היה אומר לה בואי, בואי חמודה, בואי נתייחס לנמשים שלך כאל קינמון, בואי, את תהיי ילדת קינמון, מה היה קורה עם הילדה?
נוגה: כן. היא לא הייתה מקבלת את זה.
דפנה: ממש לא.
נוגה: כן.
דפנה: אז בגלל זה הוא יצר את האסטרטגיה הזו של קודם אני אאשים אותה ואז אני בעצם מצטרף, דיברנו על הצטרפות והובלה, אני מצטרף לעוינות שלה. היא עוינת, אני עוד יותר עוין. אם היא לא רוצה לבוא אליי, אני מאשים אותה במשהו.
נוגה: כן.
דפנה: ואז כשהכול מתמוטט פתאום, אהה… הוא לא מאשים אותי בכלום, אז זה העיתוי המתאים.
נוגה: מקסים.
דפנה: זה כמובן מהסיפורים של מילטון אריקסון, אבל הנושא הזה של מסגור מחדש כל אחד מאיתנו יכול לעשות אותו. והיום אנחנו נלמד איך עושים את זה.
נוגה: אנשים שואלים אותי מאיפה שמחת החיים תגיד לי?
דפנה: כן, אז אנחנו מביאות פה שיר שכתבה קרן גדיש מילוא והיא עונה ככה: "אז אני עונה, מאיפה העצבות תגידי לי? הכול עניין של בחירה. כשאתה רואה בעיה, אני רואה פתרון. כשאתה רואה קושי, אני רואה אתגר. כשאתה רואה אכזבה, אני רואה שיעור. כשאתה אומר מקסימום יכשל, אני אומרת מקסימום נצליח. תבחרו לחיות ולא להיות בחיים". אז באמת תודה לקרן גדיש מילוא על השיר המקסים הזה שהוא ממש, ממש מראה בהמון רמות איך אנחנו יכולים למסגר.
נוגה: ובעצם אנחנו רואים שזה מאוד, מאוד מושפע מהשפה. NLP זהNeuro-linguistic programming, linguistic כל העניין הלשוני הוא מאוד משמעותי, הטרמינולוגיה, בחירת המילים. אז אולי נעשה קצת reframing למילים מסוימות. בוא נגיד בן אדם, ניקח את ה- 7 באוקטובר, הוא מרגיש שהוא מתפרק מסיפור מסוים, או אפילו את יום השואה שרק היה.
דפנה: כן.
נוגה: והוא, התחושה שלו זה שהוא מתחיל להתפורר.
דפנה: כן. אני לפני כמה שנים עשיתי למישהי טיפול והוא היה טיפול נורא, נורא עוצמתי. והיא יצאה ממנו ככה מוצפת, וידעתי את זה וקבעתי איתה כבר עוד טיפול כי ידענו שאנחנו… שהיא ככה נפלה פה פצצה.
נוגה: אה הא.
דפנה: והיא חזרה הביתה והבעל שלה התקשר אליה אחרי כמה שעות ואמר לי "תקשיבי, אשתי חזרה מפורקת מהטיפול איתך, היא לא מפסיקה לבכות. היא בוכה ובוכה, היא מפורקת לגמרי". ואני אמרתי לו "היא לא מפורקת, היא פורקת. יש פה דמעות שחיכו המון, המון שנים לצאת. ואם אתה יכול…", ואני מחזירה אותנו לפרק הקודם שדיברנו בו על הכלה, "אז אם אתה יכול להכיל אותה ולתת לה לפרוק…".
נוגה: מקסים.
דפנה: "פשוט לפרוק את כל המטען הכבד הזה. ואחרי שהיא תגמור לפרוק אותו היא תהיה במקום אחר". והוא באמת התקשר אליי יום אחד והוא אמר לי "תקשיבי, אני כל כך מודה לך שאמרת לי שהיא לא מפורקת, אלא פורקת".
נוגה: כן. וזה שינוי כל כך קטן שהוא יכול באמת לשנות את כל הפרשנות. בואי ניתן עוד דוגמה על כאב. יש אנשים בעקבות הקורונה, גם לפני, אבל הקורונה העצימה את זה, שכל כאב הכי קטן שווה מחלה. ואם הם ילכו לבדוק באינטרנט על התסמינים שלהם, לצערי הדבר הראשון שהם… הבשורה שהם יקבלו זה סרטן רוב הפעמים, ואם לא סרטן אז מחלה איומה אחרת. ובוא נגיד למישהו כואב הראש והוא ישר קופץ לאיזה… שיש לו גידול במוח, ואנחנו רוצים לעשות לזה reframing.
דפנה: או שהוא סתם רוצה לקחת כדור נגד כאב ראש. אז reframing לכאב זו הזמנה של הגוף להקשיב לו. הגוף מבקש משהו, לגוף לא נוח, לגוף חסר משהו. חבל קצת, את יודעת, שאנשים הרבה פעמים כשכואב להם הראש הם לוקחים כדור, הדבר הכי טוב בזה זה שהם שתו עם זה חצי כוס מים.
נוגה: כן.
דפנה: כי יכול להיות שהם מיובשים.
נוגה: כן.
דפנה: אוקי? אז תקשיב לגוף, האם אתה מיובש? אולי אתה בלחץ? אולי יש לך גם גידול, כן? אבל רוב הסיכוי… קודם בוא נבדוק את הנושא של לחץ והתייבשות.
נוגה: נכון. reframing אפשר לראות בכל מקום. פעם בפוליטיקה היה את ה- "רק לא ביבי", גוש שהוא רק לא ביבי. ואז הם עשו לעצמם reframing, נתנו פרשנות חדשה, והם הפכו להיות "גוש השינוי".
דפנה: כן.
נוגה: אז אפשר לראות את זה בכל מקום.
דפנה: נכון. כי להגיד רק לא…
נוגה: נכון, גם ככה התת מודע לא מבין את זה.
דפנה: אתה מצביע, כן, על משהו. יש איזושהי הנחת יסוד שלנו, הרי דיברנו על הנחות יסוד בפרקים 29 ו- 30.
נוגה: נכון.
דפנה: אז איזה בעצם… איזה הנחת יסוד תומכת לנו ברעיון הזה של המסגור מחדש?
נוגה: שאלה מעולה. יש הנחה שאומרת שאין כישלון אלא משוב לצמיחה. ההנחה הזאת אומרת במקום להסתכל על מצב מסוים ככישלון, נכשלתי בטסט, זה המצב הנתון כי לא עברתי את הטסט. אבל במקום להגיד זה כישלון, זאת המסגרת שאני שמה, אפשר לתת פרשנות חדשה ולהגיד אוקי, יש פה משוב לצמיחה. איך אני יכולה לצמוח מזה כדי שבעתיד אני אהיה טובה יותר? אז בפעם הבאה אני אראה את הרמזור האדום ולא יתנו לי ברקס. סיפור אמיתי.
(מצחקקות)
דפנה: אז יש לנו המון, המון דוגמאות לאיך אנחנו עושים reframing. ובאמת אני רוצה שוב לחזור למה שאמרת בהתחלה, ככה ציטטת אותי, שאני אומרת שאם יש מצב שאני יכולה לשנות, כדאי לי לשנות אותו. אבל יש דברים שאני לא יכולה לשנות, אוקי? אם אני נולדתי אישה אז אני אישה, יש לי פיזיולוגיה של אישה. ואם אני מבואסת מזה ואני לא יכולה לשנות את זה, עדיף שאני אמצא… אמסגר לעצמי את זה.
נוגה: כן.
דפנה: אוקי? מה היתרונות שבזה? למה זה טוב? והרבה פעמים יש את הדברים האלה שאני נכנסת עם הראש בקיר ואומרת יואו, איזה מעצבן זה! אני יודעת מה, נגיד בדיוק הבוקר דיברתי עם אבא ואמרתי לו, סיפרתי לו שאני רק עם מחשב נייד פה ואני רוצה לעבוד כמה שעות על הספר שאנחנו עכשיו כותבות. ואמרתי לו "אבל אני לא אוהבת את המקלדת של המחשב הנייח שלי, הכפתור שלו של ה- למחוק את הרווח הוא לא באותו מקום. אני כל פעם במקום למחוק אני עוברת שורה, או לא יודעת, עושה איזה משהו וזה מעצבן אותי". ואז אמרתי לו "אתה יודע מה? אם משהו מעצבן אותי ואני לא יכולה לשנות אותו כי אני עם המחשב הנייח, הנייד היום, אז אני אמצא מה היתרונות של זה". ולמשל המוח שלי התרגל לאוטומציה מסוימת, וכדאי לי להגמיש את המוח שלי וללמד אותו גם כיוונים אחרים. וכל פעם כשאני עושה את הטעות הזאת אני אומרת- מוח, תתגמש, יש כל מיני דרכים למחוק.
נוגה: כן.
דפנה: למשל.
נוגה: אני גרה בבניין בקומה השלישית, אין לנו מעלית בבניין. אני לא יכולה לשנות את זה שאין מעלית, אז במקום כל פעם להתבאס על זה, מה שעשיתי, אמרתי "טוב, זה ממש הספורט היומי שלי, כי אני עולה ויורדת כמה פעמים ביום". מה שזה עוזר לנו זה לשחרר רגשות קשים וקצת יותר להקליל. הפרשנות החדשה היא מקדמת אותנו, היא מיטיבה איתנו הגישה הזו.
דפנה: כן. אנחנו נחפש את הפרשנות שאיתה יהיה לנו קל. כי אני יכולה כל פעם כשאני עולה במדרגות להתבאס.
נוגה: נכון.
דפנה: לא חבל? במקום זה להגיד איזה כיף, אני עושה כושר.
נוגה: אז את בעצם עד עכשיו נותנת הרבה דוגמאות איך אפשר לעשות reframing שאני אכנה אותו חיובי, אבל האם כדאי לנו לעשות גם reframing שלילי?
דפנה: למה את מתכוונת?
נוגה: נגיד ילד אלים בבית ספר, כן? זה חוזר על עצמו המון ואני איכשהו רוצה לעשות על זה reframing, אני לא רוצה למחוא לו כפיים על זה שהוא אלים.
דפנה: כן.
נוגה: אז…
דפנה: "איזה כיף שאתה אלים וחזק, אתה גיבור, אתה אמיץ", (מתלוצצת).
נוגה: (מצחקקת). כן, צריך אומץ כדי לזרוק כיסא.
דפנה: אז באמת מה את אומרת לילדים על אלימות?
נוגה: זהו, אז אני עובדת המון עם ילדים. ו- reframing זה כלי מטורף לעבוד בו עם ילדים, כי באמת נורא, נורא קל, המוח שלהם עוד כל כך גמיש. אז אני אומרת לילד שלהיות ילד אלים שווה להיות ילד חלש, שזה לעשות reframing, כי הם יכולים לראות את עצמם בתור בעלי הכוח. זה מאוד, מאוד חלש לצעוק, לקלל, להרים את היד, להרביץ לאחותך, זה אומר שאתה לא יכול להשיג את זה בדרך אחרת אז אתה הולך לאלימות.
דפנה: כן.
נוגה: ונורא קשה להם עם זה, הם לא רוצים…
דפנה: נכון. אפשר גם להגיד שזה טיפשי.
נוגה: נכון.
דפנה: זה ממש טיפשי לעשות… אני לא אגיד אתה טיפש.
נוגה: כן.
דפנה: אבל זה טיפשי.
נוגה: בוא ניקח את הדוגמה של ביישנות. ילדה רוצה להצביע בכיתה והיא יודעת את התשובה הנכונה והיא מתביישת אז היא לא מצביעה, ואז מישהו אחר אומר את התשובה. ויכולים לחשוב שהיא טיפשה, אבל היא ממש לא. אז כל עוד היא ביישנית היא יכולה לקבל את זה, אבל טיפשה? אולי זה משהו אחר.
דפנה: כן.
נוגה: reframing ממש יכול לעזור לנו לשנות את התפיסה כלפי בעיה או נושא מסוים.
דפנה: כן. אחד הנושאים שאני המון, המון עובדת איתו זה הנושא של הרזיה. באים אליי אנשים והם רוצים לרזות. עכשיו, בהרזיה זה נורא פשוט, צריך לסתום את הפה.
נוגה: (צחקוק).
דפנה: אין מה לעשות, אני הרבה שנים חשבתי שאני אעשה איזשהו תהליך NLP והקילוגרמים יתחילו לנשור ממני. אז לפחות לי זה לא עבד ככה. בסופו של דבר סותמים את הפה. עכשיו, אם סותמים את הפה אז גם רעבים, אבל אי אפשר לרזות בלי להיות רעבים. זאת אומרת הקונספט של לאכול שש ארוחות קטנות ביום וכל זה, הוא פשט את הרגל. היום הרבה, הרבה יותר מאמינים, נגיד אני לפחות מאמינה בצום לסירוגין, אוקי? לפתוח איזשהו חלון אכילה, עשינו על זה גם פרק לדעתי, על אכילה רגשית, אז תחפשו את הפרק הזה. אז אם אנחנו צריכים להיות רעבים, כן? כי אנחנו רוצים לרזות. אז אני אמרתי לאנשים שיפסיקו… הרבה אנשים מתייחסים לרעב כאל פקודה, אני רעבה, אני חייבת לאכול עכשיו. ואני אומרת לא, רעב הוא לא פקודה. וכל פעם כשאת רעבה תגידי לעצמך יש! עכשיו אני שורפת שומן.
נוגה: (צחקוק) טוב.
דפנה: וזה reframing מדהים! אוקי? או שאני אומרת לאנשים את צריכה ללמוד להתיידד עם הרעב, כי הרבה מאוד אנשים מפחדים מרעב. תתיידדי איתו. הוא יהיה חבר שלך. בזכותו את תהיי רזה, למשל.
נוגה: יש המון אנשים שרוצים לאכול לאט, כי אז הם יאכלו יותר בהקשבה והם יאכלו פחות, אז אולי במקום להגיד לאכול לאט, להגיד לאכול בהנאה, כי כשאוכלים לאט גם יותר נהנים מהאוכל.
דפנה: נכון. זה גם כן מהמם. כל דבר שקשה לך איתו, כל דבר שמעצבן אותי, כל דבר שאני מתוסכלת ממנו, כל דבר שככה מוציא ממני משהו לא טוב, ואין ברירה, צריך לעשות את זה או לא לעשות את זה, אז אני ממסגרת לעצמי את זה בצורה כזו שיהיה לי קל לחיות עם זה. ואני בעצם נותנת לזה משמעות.
נוגה: חדשה.
דפנה: משמעות חדשה, וזה הופך להיות… כשזה הופך להיות משמעותי עבורי ובעל ערך עבורי, יהיה לי קל לעשות את זה.
נוגה: מקסים.
דפנה: אני במשך המון שנים היה לי חלום, רציתי להיות מלכת הכיתה. אני לפעמים הייתי סגנית מלכת הכיתה, אבל רציתי להיות המלכה בעצמה, שיכתירו אותי. ואז זה קרה לי, נוצרה קונסטלציה כזאת, זה היה בגיל מאוחר, אני חזרתי מהצבא וחזרתי לקיבוץ אחרי הצבא והייתה לי שנה שפשוט הייתי איכשהו נורא, נורא מרכזית בתוך החבורה. לא דיברנו במושגים של מלכת כיתה, כי את יודעת היינו כבר חבר'ה אחרי צבא. ועדיין היה כיף, פתאום הייתי נורא, נורא מרכזית והכול סבב סביבי, אני הייתי הציר של החבר'ה. החדר שלי הפסיק להיות החדר שלי, הוא הפך להיות המועדון. וזה היה נורא כיף בהתחלה, ובאיזשהו שלב זה התחיל להיות מעייף. לא הייתה לי פרטיות, כל הזמן רצו שאני… כולם רצו שאני אשעשע אותם, הייתי ועדת תרבות של החבר'ה. "מה עושים היום? לאן הולכים? מה…", ופתאום קלטתי שלהיות מלכת הכיתה זה חתיכת תפקיד מעייף מאוד. אמרתי אני בעצם… והסתכלתי לאחור על כל השנים שבהן לא הייתי מלכת הכיתה, אמרתי איזה יופי.
נוגה: כן.
דפנה: עדיף להיות הסגנית שלה, הרבה יותר רגוע.
נוגה: כן.
דפנה: למשל, אנחנו יכולים גם…
נוגה: אפשר לעשות reframing לכל דבר אם רק נהיה במודעות לזה ואז פותחים את היצירתיות. אני עובדת המון עם reframing, זה גם לא קשור רק לתחום הטיפולי. יש לי חברה שלפני כמה חודשים התקשרה אליי ממש, ממש מדוכאת. היא יצאה עם איזה בחור נורא שווה והוא כנראה דיבר יותר מדי והוא אמר לה שבגדול היא לא הטעם שלו והוא תכלס לא כזה נמשך אליה וזה. בקיצור, היא יצאה נורא, נורא מעורערת וחסרת ביטחון מהדייטים האלה שהיו לה איתו. וקצת דובבתי אותה כדי לקבל מידע, והיא אמרה "כן, אבל הוא דיבר על האופי שלי, לא הבנתי למה הוא המשיך לצאת איתי, אבל הוא אמר שהוא הוקסם מהאופי שלי אבל לא על המראה. הוא חושב שאני גדולה, אני הרגשתי שמנה", כל מיני דברים. ואז אמרתי לה "תקשיבי, זאת מחמאה מטורפת. זאת אומרת להימשך למישהי, היא לא באמת צריכה לעשות שום דבר בשביל זה, היא פשוט נולדה בצבעים שהוא אוהב או במבנה גוף שהוא אוהב. אבל להימשך לאופי שלך, להיות מוקסם מהאופי שלך, זה משהו שאת עובדת עליו במשך שנים, להיות מי שאת בוחרת להיות, ומזה הוא הוקסם. זה הרבה, הרבה יותר מחמיא מאשר שהוא יגיד לך כן, את הטעם שלי, פשוט כי נולדת עם עיניים בצבע כחול". ואחרי שיחה של איזה עשר דקות שהייתה לנו, היא אמרה לי "תקשיבי נוגי, אני ממש מרגישה שזה שיפר לי את המצב רוח ושזה קצת החזיר לי את הכבוד העצמי".
דפנה: איזה יופי.
נוגה: וזה… כל עוד אנחנו מחפשים איך לתת פרשנות חדשה לאירוע מסוים, אנחנו נמצא. פשוט צריך להיות במודעות לזה.
דפנה: כן. כשאני הייתי צעירה, אמרתי, הייתה לי הפרעת אכילה ובאיזשהו שלב הייתי 107 קילו.
נוגה: כן.
דפנה: היה לי מאוד קשה עם הגוף שלי. והיה לי בן זוג ושיתפתי אותו, אמרתי לו "נורא קשה לי אבל עם הגוף שלי", והוא אמר לי "מה? (מתפלא) את המון אישה! אני כל כך אוהב את זה שאת כל כך הרבה אישה".
נוגה: (מצחקקת).
דפנה: ומ- את שמנה ואת המון אישה, אז זה reframing.
נוגה: כן.
דפנה: אז אנחנו יכולים באמת למסגר המון, המון דברים מחדש.
נוגה: נכון.
דפנה: יש את מודל אפר"ת, שהוא מודל שלקוח מתוך ה- CBT ושיטת אדלר גם כן אימצו אותו. ומודל אפר"ת בעצם מדבר על זה שהפרשנות שאנחנו נותנים לדברים היא זו שמשפיעה על הרגש שלנו.
נוגה: כן.
דפנה: ואם אנחנו לא יכולים, את הרגש די קשה לשנות, אבל אם נשנה את הפרשנות, בבת אחת ישתנה הרגש. ואם את דיברת גם באחד הפרקים הקודמים, אמרת שהתת מודע לוקח הכול אישי, אז לקחת בחשבון שאנחנו הרבה פעמים הפרשנות שלנו היא לא נכונה.
נוגה: נכון.
דפנה: אוקי? ואם אנחנו ניתן פרשנות אחרת למשהו אז הרגש שלנו ישתנה. למשל, אני לפני כמה שנים העברתי איזושהי הרצאה לצוות מאוד מצומצם, זה היה פיילוט. בחרתי בצוות שאני נורא, נורא סומכת עליהם, אנשים שהם קרובים לי מאוד, וידעתי שהם גם יגידו לי את האמת לפני שאני יוצאת עם זה קבל עם ועולם, עם איזה משהו חדש, בוא נראה איך זה. ונורא התרגשתי, למרות שהעברתי את התהליך מול שישה אנשים נורא התרגשתי. זאת הייתה יצירה שלי. ואני מתחילה להעביר את זה ומישהי שם יושבת, אחת מהצוות, והיא עם פרצוף כאילו של בוא'נה, את לא מעניינת אותי. אני עוד שנייה מקיאה עליך בכלל, זה מגעיל לגמרי. ממש עם פרצוף נורא לא נעים. ואני לאט-לאט הלך וירד לי וירד לי וירד לי הביטחון.
נוגה: מחליש.
דפנה: ואמרתי… כן! אוקי, היא לא מרוצה ממני, זה לא מתאים. א', שתגיד, כי אני ביקשתי בהתחלה שיגידו. ובאיזשהו שלב כשזה נורא, נורא כבר… ראיתי שאני נגמרת מהעניין הזה, ואני זהו, אני כבר לא מצליחה להיות מרוכזת בכלל כי אני רק מסתכלת עליה ורואה שהיא לא מרוצה ממני. פניתי אליה ישירות ואמרתי לה "ממה את לא מרוצה?", והיא בתגובה פשוט לקחה את התיק שלה ורצה החוצה בבכי. היא רצה בבכי? סליחה, היא הורידה לי את הביטחון. ויצאתי אחריה כדי לדבר איתה, כן? ודיברנו על שלושת העמדות בפרק ממש הקודם, אז רציתי להבין מה קורה לה, מה המפה שלה. ואז היא אומרת לי "זה כל כך חסר רגישות מה שקורה איתך!", וטה-טה-וטה, והיא כועסת עליי. ואני אומרת לה "מה חסר רגישות? את היית חסרת רגישות כלפי", והיה בינינו שיח של חירשים, עד שהבנתי שהיא בהיריון. עכשיו, היא גם סיפרה לבן הזוג שלי שהיא בהיריון, היא הייתה בטוחה שזה יהיה הדבר הראשון שהוא יגיד לי, אבל הוא שכח כי הוא בכל זאת גבר.
נוגה: (מצחקקת).
דפנה: וכשהוא סיפר לי ש… שזה אז כשהיא הבינה שאני בהיריון, כשאני הבנתי שהיא בהיריון ובעצם היא באמת רוצה להקיא, באמת קשה לה, היא התלבטה אם בכלל להגיע היום.
נוגה: יאו! הכול השתנה.
דפנה: ממני היא מרוצה.
נוגה: כן.
דפנה: אוקי. והיא הבינה שאני לא יודעת שהיא בהיריון, בגלל זה פניתי אליה. אז שתינו פירשנו אחרת את כל הסיטואציה שהייתה שם וחזרנו מחובקות ומפויסות לתוך הסיטואציה הזאת.
נוגה: איזה סיפור. טוב, בואי נסכם. בפרק הזה בעצם דיברנו על היכולת שלנו לקחת אירוע מסוים, מצב, שיש לו מסגרת, פרשנות, אנחנו נותנים לו כותרת שהיא שחורה, איומה ונוראה. ואנחנו רוצים לשנות את זה. כשהמטרה זה לשנות את הרגש, את ההסתכלות שלנו, להקל על עצמנו, להטיב עם החיים. ואפשר לעשות reframing ע"י השפה, ממש הדבר הלשוני, במקום להגיד אני מתפרק, כמו שאמרת- אני פורק. במקום כאב זה מחלה, כאב זו בקשה של הגוף לשתות יותר מים, לישון, אולי אני בלחץ. וחשוב שנעשה reframing.
דפנה: כן. אז בעצם אם אנחנו רואים ש- reframing זה מסגור מחדש באותם מצבים שבהם אני לא יכולה לשנות, התמונה היא התמונה, אני יכולה לתת לה פרשנות אחרת ולחיות יותר בשלום.
נוגה: אז אם אי אפשר לשנות, אז לעשות reframing.
דפנה: נכון מאוד.
נוגה: טוב. אז תחשבו מי האדם שצריך לעשות reframing בחיים שלו, ותשלחו לו את הפרק הזה. נשמח שתפיצו את הפודקאסט שלנו, כי אנחנו מאמינים שהוא עושה טוב לעולם ואנחנו מביאים כאן כלים באמת יישומים. ואנחנו נתראה בעוד הרבה פרקים.
אחרי שצפית בפרק הפרקטי הזה, אנו תוהים האם
ה-NLP מסקרן אותך, היית רוצה לדעת יותר
מה ה-NLP יכול לעשות בשבילך ובשביל הסובבים אותך?
הנה מתנה מאיתנו בשבילך – שיעור חינמי על NLP ודמיון מודרך
להתרשמות והרשמה חינם לחץ כאן
——————————————————————
לעוד פרקים בפודקאסט "החיים לפי ה-NLP" לחצו כאן
