דפנה: היי, לפני כמה שנים אנחנו הלכנו ביחד, אתה ואני, ליום עיון בכרמיאל, שדיבר על זקנה ועל אנשים שמגיעים לגיל מופלג ובבריאות גדולה. ואני נורא שמחה שהצטרפת אליי ליום עיון הזה, כי זה עשה לנו שינוי נורא גדול. אוקי, אז אתה, בין כמה אתה היום?
אמיר: עברתי כבר 60, ואני זוכר שהלכנו ביחד כשהייתי בן 50, אם אני זוכר נכון.
דפנה: בערך, נכון. אז אתה היית אז בן 50, אני הייתי אז בת 45, והתחלנו להרגיש שאנחנו מתחילים, אנחנו כבר מאבדים את הכוח שלנו, כבר לא מה שהיינו פעם. וישבנו שם בהרצאות האלה, והרצאה אחרי הרצאה אחרי הרצאה, שדיברה על אנשים זקנים מאוד שמגיעים לגיל מופלג בבריאות. זה לא להגיע לגיל מופלג שאתה כבר סיעודי לגמרי עם טיטול ועם המון המון המון תרופות, אלא אנשים שמגיעים לגיל מעל 90 ומעל 100 אפילו, עם פחות מתרופה אחת או שתיים ביום, והשקף שסיים את יום העיון הזה היה שקף של אדם בן 101 שעושה סקי מים.
אמיר: נכון, אני זוכר.
דפנה: ואני יצאתי מיום העיון הזה ואמרתי, אוקי, אני לא מזדקנת במהירות שאני חושבת שאני מזדקנת, אני יכולה להאט את ההזדקנות שלי, אני יכולה לעשות המון המון דברים כדי להישאר יותר צעירה.
דפנה: אז ברוכים הבאים לפרק מספר 50, פרק חגיגי. הפודקאסט שלנו הגיע לחצי יובל, וזה מאוד מאוד משמח כי הוא כאילו רק התחיל והוא ממש הולך ותופס תאוצה, אז איזה כיף שאתם פה איתנו. אגב, אם אתם אוהבים את הפודקאסט שלנו, ממש ממש יעזור לנו וחשוב לנו שתספרו עליו לחברים שלכם, למכרים שלכם, לקרובי המשפחה שלכם, לכל מי שיכול להפיק ממנו ערך. כי אנחנו עושים את זה באהבה ובחינם כדי להביא את ה-NLP לעולם. תעזרו לנו להפיץ את הטוב הזה. אז על מה נדבר היום?
אמיר: אז בואי נדבר על גורל. האם זה משהו שנקבע מראש או משהו שאפשר לשנות אותו?
דפנה: אהה, אוקי. והתחלנו לדבר על הגיל. אז איזה אמונות היו לך על הגיל שלך?
אמיר: אני זוכר. יש לנו כבר מעל חמישים, הפודקאסט שלנו מתחיל להגיע לגיל הזה שידע שהוא עדיין צעיר. האמת היא שהיה לי קשה בגיל חמישים. זה מספר ככה עגול, עוברים עשור, ואז אם כואב משהו, אני אומר אוקי, זה הגורל, אני צריך לחיות איתו, להשלים עם זה. כל מיני תופעות של הזדקנות שאנחנו חושבים שזה טבעי. והשאלה אם אנחנו יכולים לעשות משהו, ועד מתי כן אפשר לעשות משהו?
דפנה: ואם אנחנו ממשיכים עם הנושא הזה של גיל, אז אפשר לראות שיש בעולם אזורים שבהם אנשים מאריכים חיים יותר מאנשים אחרים. ובאזורים האלה שבמחקר קוראים להם האזורים הכחולים – The Blue Zones. זה סיפור יפה איך זה התחיל, כי מישהו התחיל להגיד, אני רוצה לחפש אנשים בעולם שחיים בעולם והם מעל גיל 100. וכל בן אדם שאני מוצא אותו ומספרים לי עליו שהוא מעל גיל 100, אני עושה נקודה בגלובוס. והוא עשה נקודה ונקודה ונקודה ונקודה, ופתאום היו ריכוזים של נקודות, וכבר זה נהיה Blue Zone, זה נהיה כבר אזור כחול.
אמיר: אני מניח שילד או אדם בן 40 שחי בקהילה כזו שיש רבים מבין הקהילה שמגיעים בבריאות טובה לגיל 100, הוא מאמין שאפשר לחיות בבריאות טובה עד גיל 100.
דפנה: ואפילו אני יכולה לשנות את הגורל שלי, אז אני אחפש, אני אהיה יצירתית. וזה מתקשר באמת לפרק שהקלטנו הקודם על אמונות. הגורל קשור לאמונות.
דפנה: בעצם יש את הביטוי הזה שהוא נורא מבלבל אותי מגיל נורא נורא צעיר – "הכל צפוי והרשות נתונה". זאת אומרת, הכל באמת צפוי. זה צפוי שילד בגיל שנה יתחיל לעשות ניסיונות ללכת. יש כאלה שזה קורה להם בגיל שבעה חודשים אם הם נורא נורא זריזים, ושי שזה יקרה להם בגיל שנה ושמונה חודשים אם הם נורא נורא איטיים. אבל בגדול, הכל צפוי. זה צפוי שילד ילמד ללכת. ואם זאת, הרשות נתונה. הילד שהוא מתחיל ללכת, בחוויה שלו, הוא בוחר בזה. הוא עכשיו בוחר לעמוד. הוא עכשיו נפל, זה צפוי שהוא ייפול, אבל הוא בוחר מיד לעמוד שוב. ואני חושבת שאנחנו, יש דברים שאנחנו נוכל לשלוט בהם בגורל, ויש דברים שלא, כמובן. אז אם אני נולדתי אישה יהודייה בגובה מטר שבעים שגרה בישראל, כל אחד מהדברים האלה לכאורה אולי אני יכולה בקצת לשנות, אבל בגדול זה מה שנולדתי איתו. אבל יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לשנות ועל זה אנחנו היום נדבר.
אמיר: כן, את הזכרת לי את הפתגם הידוע: "אלוקים, תן לי את היכולת לשנות את מה שאני מסוגל לשנות, לקבל את מה שלא ניתן לשנות, ואת החוכמה או התבונה להבחין בין השניים."
דפנה: נכון, תפילת השלווה. אוקי.
אמיר: אם אני לא טועה. אז אנחנו לא יכולים לשנות הכל. כמו שאת אומרת, יש עובדות מסוימות שאני לא יכול לשנות אותן. כמו שנולדתי ב-1964. זו עובדה, זהו. אבל יש הרבה דברים שכן תלויים בנו. ואנחנו צריכים לקחת כאן אחריות ולהגיד, זה לא גזרה משמיים. ולשאול את עצמנו, מה נגזר עלינו ומה לא? בואי נציין כמה דוגמאות.
דפנה: כן, כדאי. לאנשים שפגשנו בדרך, לאנשים שטיפלנו בהם, ששינו את הגורל שלהם. יש לך, אולי אני אפתח. אז אני מגיל מאוד מאוד צעיר, אמרתי שאני שמנה. ובגיל 11 התחלתי לעשות דיאטות. וירדתי יפה במשקל אבל עליתי פלוס שני קילו, וירדתי ועליתי פלוס עוד שני קילו. ומפה לשם, בשיאי, הגעתי ל-107 קילו. ואז גם בדקו וגילו שיש לי היפוגליקמיה, וגילו שיש לי תת-פעילות של בלוטת התריס. ואני מסתכלת מסביב, ויש לי משפחה שיש בה הרבה מאוד אנשים עם עודף משקל, אז אולי גם יש פה קטע גנטי. ואני מתחילה להבין שאולי זה הגורל שלי – להיות עם עודף משקל די משמעותי. ולשמחתי, בזכות ה-NLP ובזכות המון תהליכים שעשיתי עם עצמי, וחלקם גם פיתחתי, אני כבר לפני כמה עשרות שנים ירדתי יותר מ-30 קילו. יש לנו פרוטוקל שלם על טיפול בירידה במשקל לפי NLP
אמיר: 40?
דפנה: במשקל שלי. וזה זה שלי, זה היום הגוף שלי. אני לא אגיד שאני לא מסתכלת כמעט כל יום במראה ואני מופתעת. אני עדיין מופתעת. עברו 20 ומשהו שנה ואני עדיין מופתעת מזה ש… יש לי את הקו הזה והיותר בולט כאן, ויש איזו עצם שאפשר להרגיש אותה, והמכנס הזה עולה עליי, ואני לא צריכה ללכת לחנויות של מידות גדולות. שיניתי את הגורל. איזה דוגמאות אתה יכול לתת על שינוי של גורל?
אמיר: למשל, אני שמתי לב בגיל מסוים, אם אני חוזר לגיל 50, שאני קם הרבה בלילה והולך לשירותים. והיה נראה לי שזה הגורל. ואז הבנתי שיש דברים שאני יכול לעשות כדי שזה לא יקרה. למשל, אני יכול להקפיד לשתות בבוקר, ושעתיים-שלוש לפני השינה לא לשתות. יש הרבה דוגמאות. כשאני חושב שמשהו הוא גורל, אני מרים ידיים ופשוט לא עושה כלום. נכנס לחוסר אונים ואז הוא באמת לא משתנה. אנחנו צריכים אולי קודם כל לשאול את עצמנו האם אני יכול לעשות משהו? או מה אני יכול לעשות? אני חושב שקודם צריך לבחון, קודם לתת צ'אנס לשינוי. אבל אם אני רואה שאני נלחם וזה לא משתנה, אז זה גם בסדר לשחרר שליטה ופשוט לקבל.
דפנה: אני רוצה לתת דוגמה על אישה מאוד מאוד יקרה שהגיעה אליי לטיפול, כשהיא סובלת מפיברומיאלגיה והיא אחרי סרטן שדי פגע בה, גם בפוריות שלה. ואחרי כמה שנים שהיא לא מצליחה להיכנס להיריון, והיא הגיעה אליי לטיפול כדי להאמין שהיא יכולה להיכנס להיריון. במקביל היא גם עשתה הרבה בדיקות, בדיקות פוריות כאלה ואחרות. הבן זוג שלה גם עשה בדיקות, אבל כל האצבעות הצביעו עליה. עשינו טיפול באמת מופלא, וסוף הטיפול הזה, אנחנו בסוף שותלים מטרה בעתיד, והמטרה שהיא שתלה הייתה לראות בעוד תשעה חודשים את עצמה מחבקת את התינוקת שלה.
דפנה: עכשיו, אותי זה קצת הבהיל, כי כדי שבעוד תשעה חודשים היא תוכל לחבק תינוקת, היא צריכה עכשיו ללדת. היא צריכה עכשיו, מחר, להיכנס להיריון. ומי אומר שזאת תהיה תינוקת? אולי זה יהיה תינוק? יש דברים שהם גורל וזהו. אחרי הטיפול איתי היא התקשרה אליי אחרי שבוע, צוחקת צוחקת. אני אומרת לה: למה את צוחקת? היא אומרת לי: את לא מאמינה, קרו לי היום שני דברים במקביל. קודם כל קמתי בבוקר, עשיתי בדיקת שתן, וגיליתי שאני בהיריון. והדבר הבא שקרה זה שקיבלתי הודעה מהרופא שלי שאני לא פורה ושאין לי סיכוי, ושאני בחיים לא אכנס להיריון. אז שני הדברים האלה קרו בו זמנית. גם לקבל את הדעה שהיא לא תיכנס להיריון לעולם וגם לראות את שני הפסים המסמכים האלה, שאומרים שהיא בהיריון.
אמיר: באמת, תקשיבי, הדבר הראשון שרציתי לעשות זה, כמובן, לספר לבן זוג שלי. אבל הוא בעבודה והוא באיזו ישיבה, אז את הראשונה שאני מספרת לה על זה.
דפנה: וואו, כמה מרגש.
אמיר: מטורף. אני יכול גם להביא דוגמה מעצמי, אולי מהחיים שלי, על הגורל שאני חשבתי. שכשאני פוגש אנשים זרים או חדשים, אז אני נבוך, אני לא אפתח את הפה, אני לא אעז. ואין לי מה לעשות, אני פשוט מזיע. אגב, הסימפטומים הגופניים הפיזיולוגיים מאוד תומכים באמונות שלנו ומשכנעים אותנו שזה ממש ככה. והיום אני מסוגל גם לדבר בפני עשרות ומאות אנשים וליהנות מזה. אז מה שפעם חשבתי שזה הגורל ואני צריך להשלים עם זה, התברר כמשהו שניתן לשינוי.
דפנה: כן, אז אנחנו יכולים לראות, ולנו בקליניקה יש המון המון דוגמאות כאלה, לאנשים שבאמת חשבו שנגזר עליהם לחיות ככה או ככה – ולא. ממש ממש אפשר לשנות את זה. יש איזה משפט שאתה אומר ואני נורא נורא אוהבת אותו, ואני אימצתי אותו כל כך בחום לחיי. בוא תשתף אותנו במשפט הזה.
אמיר: איזה משפט? אני אומר הרבה משפטים.
דפנה: אתה הרבה פעמים אומר שהחיים הם רצף של בעיות.
אמיר: אז זהו. אני רוצה להוסיף שהקרדיט למשפט מגיע לאדם יקר בשם בודה, שאמר: "אין דרך אל האושר, הדרך היא האושר."
אמיר: והדרך של כולנו מלווה בבעיות ואתגרים. אנחנו מעדיפים את המילה "אתגרים", אבל זה של כל אחד, והבעיות לא ייפתרו לעולם. עד יומנו האחרון ניתקל בכל מיני בעיות, זה חלק מהחיים. אין אף אדם שאין לו שום בעיות.
דפנה: אני חושבת שאפילו כשאתה אומר "זו בעיה, זו בעיה וצריך לפתור אותה", אז זה כבר עושה לנו איזשהו שיפוט שזה גורל. כי אם זה גורל, אז אי אפשר לפתור את זה. זהו, זה ככה, זאת העובדה. אבל אם זה משהו שאני יכול לפתור, אז אני יכול לשנות את הגורל. בחלק מהמקרים, אגב, כן? אנחנו כל הזמן גם מאזנים, ויש דברים שאי אפשר לשנות.
אמיר: נכון. אני רוצה גם להזכיר פתגם של מורה שמאוד אהבנו בשם קירן. שנינו פגשנו אותו. זכינו לליווי שלו במשך 12 שנה. אדם הודי שנכנס אל הלב שלנו. והוא אמר משפט שגם אותו אימצתי: "כל בעיה מגיעה עם פתרון."
דפנה: נכון.
אמיר: לפעמים יש פער, לפעמים צריכים לחכות. לפעמים הבעיה… אם אני רואה שריפה, אז אני חייב לפעול מהר, אין לי אפילו זמן לחשוב. אבל אם אני רוצה, למשל, לשכור בית ותפסו לי את הבית הזה, ויש בעיה ואני לא יודע לאן אני אעבור בעוד חודש, אז יש לי זמן עוד לחפש ולדעת שבסוף אני אמצא בית.
דפנה: כן, הוא אמר: "כל בעיה מגיעה לעולם עם פתרון. אנחנו רק צריכים גם להאמין ולאפשר ליקום לעזור לנו למצוא את הפתרון." ואגב, לפעמים הפתרון הוא לא כזה טוב בשבילנו. זאת אומרת, גם בסופו של דבר, כן, יש בעיות שאפילו הורגות אותנו. בסדר? ואנחנו נדבר באחד הפרקים הבאים, אפילו נגיד על ההתאבדויות, שזה באמת משהו שאפשר למנוע ונדבר עליו בפרק הבא אולי.
אמיר: אבל אם הבעיה היא מגיעה עם פתרון, זה אומר שלפני שהגיעה הבעיה, עוד לא הגיע הפתרון.
דפנה: זה גם נורא חשוב לזכור. כי אנשים לפעמים מחפשים פתרונות לבעיות שעוד לא קרו. ומה יקרה אם, ומה יקרה אם, ומה יקרה אם? אנחנו לא יודעים. כשזה יקרה, כשתגיע לגשר, אז אתה תחצה אותו.
אמיר: כן. יש לנו ב-NLP הנחת יסוד. יש הרבה הנחות יסוד, אבל אחת שאני מאוד אוהב ומאוד תומכת בנושא שלנו היום: "לכל אדם יש את כל המשאבים שהוא זקוק להם כדי לפתור את בעיותיו."
אמיר: או במילים אחרות, כדי להשיג את מטרותיו. זו הנחה שאומרת: אם אני רוצה משהו, אם זו מטרה, ואם אני מרגיש באמת שזו משאלת ליבי ואני לא יודע איך… סתם דוגמה: אם מישהו רוצה להיגמל מעישון והוא באמת באמת רוצה, ב-NLP אנחנו מניחים שיש לו את כל הכוחות והמשאבים. זו הנחה הבסיסית שממנה אנחנו יוצאים לחיפוש ולעבודה. והנחה הזאת מאוד מעצימה אנשים. אנחנו בעצם מלמדים אנשים, אנחנו מעצימים אותם, לאמץ את ההנחה הזאת.
דפנה: אז אולי אני יכולה להפנות אתכם לפרק מספר 30 שעוסק באפשרות הנוספת שתמיד ישנה בפודקאסט שלנו, שבו אנחנו דיברנו על המון הנחות יסוד. אז תכירו אותן, הן חכמות מאוד.
אמיר: אומרים שאיינשטיין ניצל בערך בין 14 ל-15 אחוז מהפוטנציאל או מהמוח שלו. אדם רגיל מהשורה בערך 7-8 אחוז. מה שהמדע אומר זה שיש לנו…
דפנה: פוטנציאל אדיר שלא מימשנו אותו.
אמיר: יש לנו יכולת אדירה. המדע אומר את זה. אנחנו ב-NLP עוזרים לאנשים לגלות את הפוטנציאל הזה. והרבה פעמים אנשים שמגיעים ללמוד NLP אומרים, וואו, לא ידעתי, גיליתי את עצמי, גיליתי את היכולת הזאת והזאת, גיליתי שאני יכולה להירגע, אני כל כך בשליטה, כל כך בחרדות, כל כך בדאגה, ופשוט גיליתי שיש לי את היכולת להירגע. וזו מתנה.
דפנה: אז אם אנחנו מתחילים באמת לדבר על עקרונות ב-NLP, שבאמצעותם אנחנו יכולים לשנות את הגורל, אז דיברנו אחד על אמונות, שתיים דיברנו – וגם זה אפשר להגיד סוג של אמונה – על האמונה הזאת שיש לי את כל היכולות כדי להשיג את המטרות שלי. ובשביל זה אני צריכה להיות סקרנית, פתוחה, לזמן לעצמי כל מיני דברים. זאת אומרת, אם אני רוצה למצוא בן זוג ואני לא מצליחה למצוא בן זוג ואולי הגורל שלי הוא כבר להיות רווקה זקנה, ואם אני אשב בבית ורק אקטר על זה שאיזה באסה שאני לא מוצאת בן זוג… איפה תמצאי אותו? את בבית.
אמיר: נכון.
דפנה: אבל אם אני מחליטה שאני רוצה לשנות את הגורל הזה, אני זוכרת שיש לי חברה שלנו כבר היו איזה שלושה או ארבעה ילדים מבוגרים ממני. והיא באה אליי ואומרת לי: ברבאק, זהו, החלטתי שאני חייבת למצוא אותו.
אמיר: מה היא עשתה?
דפנה: היא יצאה, בתוך איזה חודש, ליותר דייטים ממספר הימים בחודש.
אמיר: וואו.
דפנה: זאת אומרת, היא אמרה לי – אמרתי לה: איך? היא אומרת לי: לא, היו ימים שהיו לי שניים ושלושה דייטים. היא פשוט חרשה על העניין הזה. והיא מצאה את האחד והיא התחתנה. והיא פשוט החליטה שהיא עושה. וזה היה אחרי אילו שנים של רווקות.
דפנה: אני יכולה לקבל את זה, כמו שקיבלתי את זה שנשרו לי השערות בגיל 16. אגב, בגלל שהייתי על הר החרמון, הייתה רוח פרצים, העיפה לי את כל השערות! (צוחקת) אני צוחקת, כמובן.
אמיר: אבל הצלחתי לקבל את עובדת היותי קרח. ועדיין יש לי גמגום קל, אני חושב שלא יותר מאדם רגיל, אבל הוא כבר לא מפריע לי. כבר אין לי בעיה יותר.
דפנה: מהמם. אז אנחנו אומרים שמה שאני יכול לשנות, אני אשנה. ואם אני לא יודע איך לשנות את זה לבד, אני יכול לעשות את זה גם בכל מיני דרכים. אנחנו כמובן מאמינים מאוד מאוד ב-NLP. ומה שאני לא יכול לשנות, אז לקבל. וגם זה, לקבל, זה לא קל. אז מי שקשה לו לקבל משהו שהוא עובדתי – אין מה לעשות, אי אפשר לשנות אותו, זה כן גורל, וזה המצב, אתה מטר שישים – אז לעבוד על קבלה זה גם משהו שאפשר לעבוד עליו ב-NLP. ויש לנו באמת כלים מופלאים גם לעבוד על קבלה.
אמיר: איזה עוד כלים אנחנו יכולים להציע למאזינים היקרים שלנו?
דפנה: אז יש נושא ב-NLP שעוסק במילות הנאה. הכוונה היא למילים שאנחנו אומרים לעצמנו. וחלק מהן הן מילות כפייה, חלק הן מילות בחירה. למשל, "אני חייב", "אני מוכרח", "אני צריך למצוא פתרון לגמגום". אלה מילות כפייה שמכניסות לפעמים לחץ ומתח. לעומת מילים כמו "אני מסוגל", "אני יכול".
אמיר: לפעמים אני שומע אנשים שאומרים: "אני חייבת להירגע".
דפנה: כן.
אמיר: יש כאן פרדוקס. מה זאת אומרת "חייבת"? אם את חייבת, אז את בלחץ. "אני יכולה להירגע", "אני מסוגלת להירגע". הרבה פעמים אנחנו עוזרים לאנשים לשנות את השיח הפנימי ולדבר אל עצמם בצורה אחרת.
דפנה: אגב, לפעמים צריך להחליף דווקא מילות בחירה בכפייה, וזה מה שעוזר.
אמיר: דוגמה נוספת, כלי נוסף שיש לנו, מדבר על המעורבות שלי או על הגישה כלפי הבעיה או האתגר שניצב לפניי. אנחנו ב-NLP מדברים על או אנשים אקטיביים, הם מרגישים שהם יכולים לשנות את העולם, או על נטייה לפסיביות. אנשים שמרגישים שהעולם פועל עליהם.
דפנה: הרבה פעמים אנשים שהם פסיביים, הם מרגישים שזה הגורל. עכשיו, אף אחד הוא לא 100% פסיבי ו-100% אקטיבי, כמובן. זה באיזה שהם אחוזים מסוימים. אבל אם לאדם יש נטייה לפסיביות, אז הרבה פעמים הוא מרגיש שזה הגורל, אין לי מה לעשות, ומרים ידיים עוד לפני שהוא בדק וניסה.
אמיר: אני רוצה להוסיף שלפני שעברתי את הניתוח להסרת בלוטת התריס, עשיתי הרבה דברים. ויש לנו עוד הרבה טכניקות לשינוי אמונות ולשנות את התפיסה שלנו ואת הגורל, לקחת את הגורל שלנו בידיים שלנו. יש איזשהו, אחת מהנחות היסוד ב-NLP, שאומרת: אפשרי בעולם – אפשרי עבורי.
דפנה: נכון.
אמיר: כל דבר שמישהו הצליח לעשות אותו, קודם כל, סימן שאפשר לעשות אותו. כי אם יגיע אליי בן אדם ויגיד לי: תקשיב, יש לי בעיה X ואני רוצה לפתור אותה, אז אני אגיד לו: תגיד, זה משהו שאפשר לפתור?
דפנה: אז אם בן אדם אומר לי: "תקשיבי, אני נורא רוצה לשנות משהו, אבל אני לא יודעת אם זה אפשרי", אני אשאל אותו: "יש מישהו בעולם שפתר את זה?" אם יש מישהו בעולם שעשה את זה, אז זה סימן שזה אפשרי גם עבורך. זאת אמונה מקסימה. אגב, גם אם משהו לא אפשרי בעולם, יכול להיות שאתה תהיה הראשון שיצליח בזה. הסיכוי אולי יותר קטן, אבל תמיד היה מישהו הראשון שיצליח. אז אם אנחנו מתחילים לסכם את הפרק הזה, אנחנו מדברים על זה שהשאלה היא, מה באמת הגורל? האם אנחנו יכולים לשנות אותו? אז יש דברים שבפירוש לא. ויש דברים שבהחלט כן. ומה שאפשר לשנות, אנחנו יכולים לשנות. מה שאי אפשר לשנות, אנחנו יכולים באופן אקטיבי לקבל. והפתרונות שהבאנו בפרק הזה היו באמת לדבר על האמונות שלנו, למסגר את הדברים, לקבל את מה שצריך, לדבר על אקטיביות ועל פסיביות, ואולי קצת לצאת מהפסיביות למקום יותר אקטיבי.
אמיר: נכון.
דפנה: זה יכול לעזור לנו מאוד לשנות את הגורל. לחפש דוגמה נגדית, לבדוק אם יש מישהו שכבר הצליח. האם זה אפשרי בעולם? אם מישהו כבר עשה את זה – אם כן, גם אני יכול.
אמיר: נכון.
דפנה: ואם אהבתם את הפרק הזה, תחלקו אותו, תחלקו אותו עם אנשים שאתם אוהבים. שגם הם יוכלו לשנות את הגורל שלהם.תעשו לנו לייק, תשימו פעמון, תקבלו התראה על כל פרק חדש שיוצא.
דפנה: ואנחנו פה עם עוד המון המון תכנים. אתם גם מוזמנים לכתוב לנו הערות על הפרק הזה, אנחנו קוראים הכול.
אמיר: וגם לבקש עוד פרקים, אם יש נושאים שמעניינים אתכם.
דפנה: נכון. אם יש משהו שלא דיברנו עליו, תכתבו לנו בכיף, אנחנו קשובים לכם ואנחנו פה בשבילכם.
אמיר ודפנה יחד: אז להתראות!
אחרי ראית את הפרק המעצים הזה, ואולי אפילו הזדהית
אנחנו מאוד רוצים לשאול אותך, לגעת באנשים מענין אותך?
נשמח להעניק לך במתנה – שיעור חינמי על NLP ודמיון מודרך
להתרשמות והרשמה חינם לחץ כאן
——————————————————————
לעוד פרקים בפודקאסט "החיים לפי ה-NLP" לחצו כאן
