תמלול פודקאסט שהתקיים עם דפנה רטר ואמיר רטר:
דפנה: אז ברוכים הבאים לפרק נוסף בפודקאסט שלנו, חיים לפי ה- NLP. הפעם אנחנו נדבר על מיניות בצל המלחמה, על מה שאירוע ה- 7 באוקטובר עשו ליכולת שלנו ליהנות ממין. ואולי לפני שנתחיל, אני רק רוצה לבקש מכם, אם אתם אוהבים את התכנים שלנו- בבקשה, בבקשה, שתפו אותם עם עוד אנשים, גם תדרגו אותנו באפליקציות של הפודקאסטים השונות, וזה יעזור לנו להגיע לעוד אנשים, אז תודה רבה. אז נתחילה.
אמיר: אז כן, בתור גבר, דפנה, אולי תוכלי לשתף אותי מה עובר עליך ועל נשים אחרות בהקשר של מין?
דפנה: כן. אז באמת הרבה מאוד נשים בעקבות האירועים, אנחנו מדברים על מקרי אונס קשים מאוד ועל השחטה של הגוף הנשי, על התעללויות מהאכזריות ביותר שרק ידענו, ויש הרבה מאוד נשים שאו שזה ממש-ממש אין להן שום חשק לקיים יחסי מין, או שכשהן מתחילות במעשה של אהבה מתחילות לקפוץ להן תמונות של אונס או מחשבות על אונס, או דברים שקשורים לריח, לטעם, לתחושות גופניות, לכאב, להשפלה. כאילו שיש בינינו, הנשים, איזושהי אחוות נשי, אחווה נשית כזו, ופגעו בכולנו, לא פגעו רק באותן נשים שבמקרה היו שם בעוטף באותה שבת, אלא בכולנו.
אמיר: אני מבין. אז אם כך בעצם השלב הראשון צריך להיות מודעות, מודעות לקשר, לעוגן, להתניה שנוצרה בין יחסי מין לבין התמונות או הסרטונים של האונס.
דפנה: כן.
אמיר: במקרה הזה אנחנו ב- NLP קוראים לזה עוגן, Anchor, שזה קשר כמו שאונייה זורקת עוגן כדי לייצב אותה במקום אחד, אז גם אצלנו במוח יש קשרים, יש חיבורים, בין טריגר לתגובה. ואת העוגן הזה אנחנו רוצים למוסס או למוטט, למעשה לנתק את הקשר בין מעשה האהבה, בין סקס לבין אותן תמונות, שאמנם נמצאות במוח, אבל המוח לא חייב להקרין אותן תוך כדי. אז זו המטרה.
דפנה: אז אם באמת… אוקי, אני מודעת לזה שנוצר העוגן הזה, נוצר הקשר הזה בין מעשה אהבה אוהב שלי עם בן זוג שאני אוהבת אותו, לבין זה שככה יש איזה מן פלישה כזו של תמונות, של תחושות, של מחשבות, של גירויים שונים ומשונים שקשורים לאירועים. איך אני ממוטטת את העוגן הזה? זה כאילו מופיע מעצמו, מה אני יכולה לעשות?
אמיר: כן. ה- NLP זה ראשי תיבות של Neuro Linguistic Programming, וה- P מדבר על תכנות, על תבנית, על דפוס. ולכאורה זאת תוכנה שרצה במוח מעצמה, אבל מסתבר שיש לנו אפשרות לתכנת את עצמנו מחדש, ויש לנו כמה כלים ב- NLP לעשות את זה. אחד מהכלים זה לייצר מה שנקרא עוגן של אהבה טהורה של מיניות בריאה. למשל לרחף מעל קו הזמן שלנו, מעל העבר, ולאתר ולהדגיש ולהביא את הזרקור למקומות שבהם חווינו מיניות בריאה וטובה לפני ה- 7 באוקטובר. ולדמיין שאנחנו אוספים אותה כמו תיבת אוצרות, ופותחים את התיבה כשאנחנו נכנסים למיניות. אז זה למשל כלי אחד שאנחנו עובדים איתו. לך יש עוד כלי מאוד טוב.
דפנה: כן. אם למשל יש איזושהי תמונה שנתקעה לי, יש נשים שראו סרטונים. בהתחלה אנשים גם לא הבינו איזה סרטונים הם עומדים לראות ובאמת באמת בתמימות… אחר כך כבר מה- 8, 9 באוקטובר כבר אנשים ידעו מאוד להיזהר מסרטונים. אבל רבים ראו, ראו סרטונים, ונתקעה איזושהי תמונה מאוד-מאוד קשה שם. אז מה שאפשר לעשות, ואני בכוונה לא רוצה לתאר תמונות כדי לא להכניס לאף אחד מאיתנו עוד טריגרים, אבל נניח שיש לך בראש איזושהי תמונה כזו קשה, אגב, כל מה שאני אומרת יכול להיות נכון גם לגברים, אוקי? בעיקר גברים שחזרו ממילואים וחוו שם דברים מאוד קשים, או יש גם גברים שגם להם נתקעו תמונות כאלה וזה מאוד מקשה. אז אם יש תמונה כזו שנתקעה והיא זורקת אותנו למקומות מאוד-מאוד קשים, מה שאנחנו יכולים לעשות זה לדמיין שאנחנו לוקחים את התמונה הזו כמו שהיא ומדביקים אותה על השמשה הקדמית של אוטו, אוקי? שזה, יש הרבה מקום לשים שם תמונה ממש-ממש גדולה, ואז לדמיין שאנחנו לוקחים מן פטיש כזה שאיתו שוברים שמשות של רכבים ואנחנו מתחילים לנפץ את התמונה הזו. אנחנו נותנים מכה אחת והתמונה קצת מתנפצת, אבל בגלל שזאת שימשה של רכב היא לא מתנפצת מיד, לוקח לה זמן, יש בה משהו מחוסם כזה. אז עוד מכה ועוד מכה ועוד מכה, וממש לראות איך עם כל מכה התמונה הולכת ונגמרת, מתנפצת לרסיסים, מתפוגגת ונעלמת, עד שהיא נעלמת לגמרי. ויש משהו בתנועה הזאת של ה- להכות שהוא נורא משחרר מבפנים, גם כשאנחנו רק עושים את זה בדמיון.
אמיר: אוקי. זה יכול לעבוד אצל הרבה אנשים. יש עוד משהו שיכול להתאים למגוון יותר רחב של אנשים. הרבה פעמים קשה לנו לקחת משהו בלי לתת משהו אחר במקום. האמת היא שזה אפשר לומר החוק של היקום, אם אנחנו לוקחים כוס ואנחנו מוציאים ממנה מים, שופכים מים, מה שנכנס במקום זה אוויר. אז אם ניישם את החוק הזה גם על המוח שלנו, אז הרבה פעמים קשה לנו לקחת משהו אחד, אלא אם כן אנחנו מכניסים משהו אחר במקום. ואני רוצה להמליץ לכם הצופים והמאזינים על תהליך מאוד-מאוד קצר, אנחנו עושים אותו הרבה פעמים. הוא מאוד-מאוד עוצמתי והוא יכול מאוד לעזור. אם יש לכם איזשהו סרטון או תמונה בראש, דמיינו את הסרטון הזה רץ על מסך של קולנוע, מסך ענק, ותקפיאו את הסרטון בתמונה הכי קשה, כך שתהיה תמונה ענקית מאוד-מאוד קשה, ו- וודאו שהתמונה היא בשחור-לבן. למה שחור לבן? כי זה כבר מעביר מסר שזה היה, שזה ישן. עכשיו, התמונה הגדולה היא כאילו תופסת את כל מסך התודעה, וזה גם מה שקורה אצלנו. אחר כך אחרי שלקחתם את התמונה שפולשת לכם לתודעה כל הזמן ולא עוזבת אתכם, בואו דמיינו תמונה קטנה באחת מהפינות בגודל מסך טלוויזיה, תמונה קטנטנה של תמונה חיובית של מין בריא, שאתם מאפשרים לעצמכם ליהנות ולהיות ברגע, ליהנות ממין, וגם כאן תיצרו ממש תמונה, עדיף תמונת סטיל, אבל שהיא תהיה בצבע. עכשיו, יש לנו בעצם תמונה אחת בגודל מסך קולנוע בשחור-לבן, תמונה קטנה בצבע באחת מהפינות למטה, ועכשיו פשוט תתחילו להגדיל את התמונה בצבע ולדמיין שהיא גדלה, גדלה, גדלה, גדלה, ו- swish על כל המסך. ובואו נעשה את זה עוד פעם. תמונה גדולה בשחור-לבן, תמונה קטנה בצבע, והתמונה בצבע מתחילה לגדול. היא גדלה, גדלה, גדלה, גדולה, swish על כל המסך.
דפנה: התמונה בעצם גדלה עד שהיא מסתירה את כל התמונה בשחור-לבן.
אמיר: בדיוק. אנחנו עושים את זה שלוש פעמים. בואו נעשה את זה פעם שלישית ואחרונה. תמונה בשחור-לבן, תמונה קטנה בצבע, והתמונה בצבע מתחילה לגדול. תאפשרו לה לגדול מהר, מהר, מהר, היא גדלה, גדלה, גדלה, swish, מכסה את כל המסך. ואז השאלה, מה קרה לתמונה בשחור-לבן? בעיקרון אם התמונה בשחור-לבן נעלמה, סיימנו. אבל אם התמונה בשחור-לבן מסתתרת מאחורי התמונה הצבעונית ומתחבאת, אז יש כאן שאלה מאוד-מאוד חשובה שגילינו שהיא מהותית, מה התמונה בשחור-לבן רוצה להגיד לך לפני שהיא תסכים להיעלם? זאת אומרת אנחנו מחפשים איזשהו מסר או כוונה חיובית. וברגע שהמסר מגיע ומתקבל, אנחנו עושים שוב פעמיים או שלוש פעמים…
דפנה: swish כאלה.
אמיר: swish, ואז שואלים מה קרה לתמונה בשחור-לבן? ורואים התמונה פשוט נעלמה.
דפנה: כן. וכשאנחנו מדברים על ה- swish, אז זה בתמונות בעצם אנחנו מדברים על משהו שהוא ויזואלי, שהוא בראייה. ויש אנשים, יש נשים, שבאמת מה שקופץ להם זה איזושהי תמונה, אבל יש כאלה שמה שקופץ להם זה איזשהו פס קול שהם שמעו, ואפשר לעשות בדיוק את אותו הדבר גם עם פס קול. אתה רוצה להדגים איך היית עושה את זה עם שמיעה?
אמיר: אוקי. אז אם יש איזשהו קול שמופיע שלא עוזב, שפלש לתודעה, שמטריד, כל ניסיון לסלק את הקול הזה הרבה פעמים נתקל בהתנגדות. אז מה שאנחנו מציעים זה לא להילחם עם הקול, כי אנחנו נלחמים נגד עצמנו. ה- NLP הוא מאוד בעד שלום, הוא בעד שלום פנימי. אז אפשר לדמיין, קודם כל לחקור את הקול הזה. מה הווליום שלו? ואם הוא גבוה, אז להנמיך את הווליום. אם הוא מהיר מאוד, אז להאט אותו. אפשר לשנות את הטונציה של הקול, לקול יותר רך או עדין. ועוד משהו מאוד-מאוד חשוב זה…
דפנה: וגם כאן אנחנו ניקח איזשהו קול שהוא חלופי, ואחרי שהחלשנו והחלשנו והחלשנו את הקול שעשה לנו רע, אנחנו נתחיל… נחליף בין הקולות ואז נתחיל להגביר את הקול הנעים. נגביר ונגביר ונגביר עד שהוא יגיע לאותו מקום, למשל.
אמיר: אז ניתן את המרכיבים של הקול הקודם, הישן, שאותו אנחנו רוצים לשחרר. אבל למרכיבים שמשפיעים עלינו, ניתן את המרכיבים האלה לקול החדש שמעצים אותנו, שנעים לנו לשמוע.
דפנה: כן.
אמיר: כן. והדברים האלה עובדים.
דפנה: נכון.
אמיר: הם עובדים ברמה של התכנות העצבי הנוירולוגי של המוח.
דפנה: כן. יש גם נשים או אנשים שחווים את זה כתחושה, תחושה נורא גדולה פתאום של מועקה, או שמשהו מבפנים נסגר, איזושהי תחושה. ואז מה שאנחנו יכולים לעשות בדיוק על אותו העיקרון, אנחנו מדברים פה עכשיו על swish, אז העיקרון של ה- swish אם הוא בתחושה, אז אני אוכל לדמיין את התחושה הזו מבפנים וממש לשים לב איך היא מבפנים, האם היא נגיד מסתובבת כמו נגיד מכונת כביסה? מסתובבת נורא, נורא, נורא מהר בתוכי? אני יכולה לדמיין שאני מוציאה את התחושה הזאת החוצה, ואז רואה את זה מסתובב כמו מכונת כביסה מהר-מהר, לאט-לאט הקצב הולך ומואט, הקצב של הסיבוב. וכשהוא מואט לגמרי אני משנה, ככה שאם הוא הסתובב בהתחלה נגיד, אני יודעת מה, עם כיוון השעון, עכשיו הוא יסתובב נגד כיוון השעון, בהתחלה לאט ואז אני אעצים את זה. ואיכשהו השינוי הזה של הכיוון בזרימה של התחושה עושה שינוי מאוד גדול, ואז אני אכניס את זה בחזרה פנימה כבר בכיוון הנכון.
אמיר: עוד משהו שממש חשוב להבין וה- NLP השכיל לקלוט את העניין הזה, זה הקשר בין המודע לתת מודע. כשמגיע משהו שפוגע בנו הנטייה הרבה פעמים באופן מודע להילחם עם התת מודע, וזה לא כל כך עובד. זה פשוט לא יעיל, אין לזה תוצאות. אי אפשר לסלק תמונה או לסלק קול או לסלק תחושה, אבל כן אפשר, ועם זה התת מודע מסכים לשתף פעולה, לשנות את המרכיבים, בין אם זה המרכיבים של התמונה, לראות אותה במקום בצבע בשחור-לבן, או להוריד את הווליום של הקול, או כמו שאת אמרת- להאט את הקצב ולסובב לכיוון השני. וזה עושה פשוט פלאים.
דפנה: כן.
אמיר: זה משחרר את התודעה. הרבה מחקרים גילו שממש יש חיווט מחדש במוח. אנחנו קוראים לזה תכנות מחדש. מסתבר שאנחנו יכולים לשדרג את עצמנו לגרסה יותר טובה של עצמנו. והדברים האלה הם תהליכים קצרים שמשפיעים מאוד עמוק על התודעה.
דפנה: נכון. עכשיו בעיקרון מדובר ב… כל ה- swish שדיברנו עליו, בין אם הוא ראייתי או שמיעתי או בתחושות, אגב, אותו דבר אפשר לעשות גם עם ריח. דווקא בטראומות שהן מיניות הרבה פעמים המרכיב של הריח הוא מאוד-מאוד חזק. אז גם כאן, לקחת ריח מסוים, הריח שמקשה עליי, להרחיק, להרחיק, להרחיק ולהרחיק אותו עד שהוא נעלם, עד שאני לא מסוגלת יותר להריח אותו. כשהוא נעלם להחליף אותו לריח נעים, ריח של דשא קצור, ריח של הבושם שאני אוהבת, ריח של פריחה של הדרים, ואז בהדרגה לקרב, לקרב, לקרב אותו, ואני כולי בסופו של דבר אתמלא בריח הזה הנעים. כל ה- swish-ים שדיברנו עליהם, בכל החושים אפשר לעשות את זה. זה טיפול שהוא מאוד-מאוד סימפטומטי, זה בעצם בוא ניקח ונחליף. ובהרבה גישות טיפוליות טיפול אם הוא סימפטומטי אז הוא לא שווה. אז אפילו פרויד גילה שמשהו כמו ב- 70% מהמקרים טיפול שהוא סימפטומטי הוא עובד. ואם הטיפול הסימפטומטי עובד, אז למה לחפור? למה להמשיך הלאה ולהכאיב? כי החפירות האלה הן מכאיבות, הן מייסרות הרבה פעמים. אז ב- SOS נתחיל מזה. עובד? נהדר. אם במקרה הסטטיסטיקה הפילה אותנו ב- 30% שזה לא עובד איתם, נצטרך לעשות פה עבודה שהיא יותר עבודת עומק. אתה כבר התחלת קצת עם עבודת עומק כשאתה שאלת, מה המסר של התמונה? למשל. ולפעמים יש מקרים שגם ממש צריך לפנות לעזרה, כדי באמת להעמיק עם זה. אבל לפני זה, באמת לבדוק מה התמונה רוצה להגיד? מה הצליל הזה רוצה להגיד לי? מה המסר העמוק של זה? מה אני צריכה ללמוד מזה כדי שאולי… כמשוב לצמיחה, שלא יקרה דבר כזה אולי עוד פעם. אנחנו בעצם מחפשים איך אנחנו יכולים להעמיק בתוך העניין הזה. ואחד הדברים שנורא נורא חשוב זה לשאול, כל אחת שתשאל את עצמה, האם זה מקדם משהו? זה שאני היום לא מצליחה ליהנות ממין, האם זה מקדם? האם זה עוזר במשהו לאותן נשים שנפגעו? האם זה מה שהן היו רוצות? ובעיקרון, זה אולי ככה רעיון טיפה רוחני אבל אני מאמינה בו, מיניות בריאה היא מרפאה. אם המיניות היא נכונה, היא מדויקת, היא אוהבת, היא קשובה, היא מכילה, היא מתחשבת, אז היא ממש-ממש עם אנרגיה מבריאה. היא יכולה לרפא גם פצעים שיש בתוכי. וברגע שאם אני חיה בתוך מיניות שהיא בריאה והיא מרפאה, אז אני משליכה על הבנות שלי ועל החברות שלי ועל מעגלים קרובים, וזה כל אחת מאיתנו יכולה להיות כמו אבן כזאת שנזרקת למים ומייצרת מעגלים סביבה. וזאת בעצם אולי המטרה שלנו עכשיו, הייעוד שלנו עכשיו הוא למלא את מדינת ישראל במיניות בריאה. ככל שתהיה במדינה שלנו עכשיו מיניות יותר בריאה ויותר אוהבת ויותר קשובה, יהיה פה יותר טוב. אנחנו נוכל לרפא את הפצעים האלה, לרפא את המדינה, לרפא את העולם, לרפא את העולם הנשי שכבר סבל כל כך הרבה לאורך ההיסטוריה מ- באמת דורות על דורות של הרבה התעללויות. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות היום.
אמיר: אני רוצה גם להוסיף. אני שמעתי פעם איזה פסיכולוג שאמר לי שאדם שאין לו מיניות, יש עבודה לפסיכולוגים לכל החיים. זה צורך כמו צורך לאכול ולישון, יש צורך במיניות. והרבה מחקרים מראים שעצם המגע של עור לעור יש כל מיני הורמונים שמשתחררים, הורמונים של אהבה. הרבה אנשים מדווחים שאחרי מעשה אהבה הם מרגישים יותר רכות, הם יותר מחוברים לעצמם, הם רואים את העולם אחרת, זה משפיע על איכות השינה, זה משפיע על המצב רוח כמובן, זה משפיע על המון תחומים בחיים. וכמו שאנחנו לא רוצים להזניח את זה שאנחנו זקוקים למנוחה בלילה, או אנחנו לא רוצים להזניח צרכים אחרים, גם הצורך המיני צריכים באמת לפנות לו מקום. זה מיטיב איתנו ועם כל הסובבים אותנו.
דפנה: אז…
אמיר: עניין נוסף אולי שאני רוצה להכניס, הרבה פעמים בקשר למיניות יש רגש של אשמה. אנשים עכשיו בייחוד מה- 7 באוקטובר, מרגישים אשמה על זה שאני יכול להתקלח והחטופים כבר לא התקלחו הרבה ימים, אני יכול לאכול ארוחה חמה והחטופים לא אכלו המון ימים, ואני יכול ליהנות ממין… ויש רגש שאני שומע הרבה בקליניקה ובקורסים של אשמה שמסתובבת, אנשים לא מרשים לעצמם להיות מאושרים. ולגבי אשמה, חשוב להבין שזה רגש לא מועיל, הוא לא מקדם. הוא מכביד. הוא לא באמת עושה לנו טוב. זה רגש שאנחנו צריכים לבדוק ולברר מה הוא רוצה להגיד לנו כדי שהוא ישתחרר, כי בעיקרון אנחנו יכולים להיות אחראים רק על חלק קטן מהחיים שלנו. אנחנו לא יכולים להיות אחראים על כל הסבל שקיים בעולם, ובמדינת ישראל בפרט. ואנחנו לא יכולים להציל את כל העולם. אנחנו כן יכולים להציל את החיים הקטנים שלנו, לאפשר לעצמנו רגעים של אושר בכל מה שקורה לנו. השמש זורחת, נכון, יש עכשיו הרבה עננים, השמיים שחורים, אבל השמש תמיד שם, ומדי פעם קרן אור של שמש מצליחה לבקוע דרך העננים, ובואו נקבל אותה.
דפנה: כן. וזה גם ברור שאם לי יהיה יותר טוב, אז אני אוכל לעזור להרבה יותר אנשים. אני לא חושבת שהבנות שנפגעו היו רוצות שאני אסבול, אני חושבת שיש מספיק סבל מסביב. אני חושבת שהתפקיד של כל אחד מאיתנו באמת להביא אהבה, וגם לזכור שזה זמני. גם אם זה נראה לנו עכשיו נורא ארוך, וגם אם זה יימשך שנה או… אף אחד מאיתנו לא יודע כמה זמן זה יימשך, אז זה ייגמר. וגם באיזשהו שלב יתחילו… אנשים צריכים אותנו, בעיקר אנחנו המטפלים, אנחנו נוכל לעזור הרבה יותר טוב לאנשים סביבנו אם אנחנו נהיה שם עבורם מלאים באהבה ומוכנים, מוכנים בשבילם, וגם עם אמונה שמין יכול להיות בריא, יכול להיות מרפא, יכול להיות מרומם. יכול להיות גם מייסר עד מאוד, כן? אבל השאלה לאיזה… מה אנחנו מדגישים מתוך זה. כלי שמאוד מאוד חשוב שהייתי רוצה לתת למי ששומע אותנו, למי שצופה בנו, זה רגע לפני שנכנסים לתוך מעשה של אהבה בתקופה הזו, וגם זה רק מי שיודע שיש לו את הנטייה הזאת שפתאום תוך כדי מעשה אהבה קופצות לו התמונות האלה, אז לעצור רגע וממש להתכוונן על מעשה האהבה. ממש לדמיין, זה דימוי שאתה נתת לי ונורא נורא אהבתי אותו, אתה אמרת זה כמו לסגור טלוויזיה. ואז אני ככה הפלגתי עם זה ואמרתי זה לסגור את הטלוויזיה ואת הטלפון הנייד ואת כל האפליקציות ולהוריד את כל החלונות, פשוט לסגור, לסגור הכול. קודם כל פיזית לסגור את הטלוויזיה ואת הרדיו ואת כל המדיה החברתית ואת כל המסכים, ממש לסגור אותם. לעלות על מצב טיסה, אבל אז גם לדמיין שאנחנו מבפנים סוגרים את המסכים הפנימיים האלה שיש בנו, ומכבים את הטלוויזיה הפנימית ועושים mute לכל מיני קולות פנימיים כאלה שלא מקדמים אותנו. ופשוט כל מה שלא נחוץ לנו לעכשיו אנחנו סוגרים. אבל אם אני הולכת עם מה שאתה אמרת מקודם, שאנחנו לא יכולים לקחת משהו מבלי לתת משהו אחר, אז אנחנו לא יכולים להישאר בריק. אז אחרי שסגרנו, דמיינו שסגרנו את הכול, אנחנו מתחילים להפנות את הקשב שלנו למה שקורה כאן ועכשיו. ב- NLP אנחנו קוראים לזה body pacing, ואנחנו תרגמנו את זה למשפטי אמת בנוגע לגוף, שלמה הכוונה? מה אני יכולה להרגיש עכשיו? מה? מגע של בגדים, מגע של כלי מיטה. איזה ריחות אני מריחה עכשיו? איזה קולות אני שומעת עכשיו? זאת אומרת להביא את עצמי לכאן ולעכשיו באופן מלא. וגם אם תוך כדי מעשה אהבה פתאום קופץ לי משהו שהוא מעולם אחר, רע, אני מיד מחזירה את עצמי- רגע, אני אומרת לעצמי, מה את מרגישה עכשיו? את מרגישה את הליטוף עכשיו? את יכולה לשמוע נשימה עכשיו? את יכולה להרגיש חמימות עכשיו? ממש להיות כאן ועכשיו עם כל החושים שלנו. אז ראייה, יש הרבה מאוד אנשים שבתוך מעשה אהבה עם עיניים עצומות, מה הם רואים עכשיו? אם הם עם העיניים שלהם עצומות, אז מה אני מרגישה? מה אני שומעת? מה אני מריחה? מה אני טועמת? ממש-ממש עכשיו. האם אני יכולה להיות מודעת לנשימה שלי? לנשימה שלו? לקולות שיש מסביב? אולי שמתי איזשהו נר, אז לראות את התאורה הרכה של הנר הזה. יכול להיות שמראש גם כדאי לי לייצר סביבה שיהיה לי קל להיתפס בה לכל מיני גירויים כאלה והיא תחבר אותי. אולי לשים מבער עם איזשהו ריח ואז אני יכולה מדי פעם לעצור ולהריח, את הריח הזה אני מרגישה, אני מריחה עכשיו. את האור נר העדין הזה אני רואה עכשיו. את החמימות של מגע של עור בעור אני חשה על הגוף שלי עכשיו. ממש-ממש להיות בזה. זאת אומרת להחזיר את עצמי כל הזמן, כל הזמן לכאן ולעכשיו. וכל הזמן להיזכר באמת במיניות המאוד טובה שהייתה לי קודם, ועוד תהיה.
אמיר: אני רוצה גם להוסיף שהכוח של ה- כאן ועכשיו הוא יותר חזק מכל המחשבות. להיות בנוכחות זה מאוד-מאוד עוצמתי. זה דורש התכווננות, או זה דורש מודעות, זה דורש להבין רגע, אני הפלגתי כרגע במחשבות, אני עוצר את המחשבות ואני בודק מה קורה לי כרגע. הגוף שלנו תמיד כאן ועכשיו, זה רק המחשבות הן אלה שנודדות. אז ברגע שאנחנו, כמו שאת אמרת body pacing ב- NLP אנחנו מביאים את עצמנו לגוף, ל- body, לתחושות, לקולות, לריח. הרבה פעמים גם שמן של עיסוי מאוד יכול להביא לכאן ועכשיו. כל מה שמחבר אתכם לכאן ועכשיו- מבורך.
דפנה: כן. כמו ממש להיות במצב כזה מדיטטיבי או מיינדפולנס, או פשוט לנקות את עצמי רגע לפני שאני נכנסת למעשה האהבה. זה נכון תמיד, אבל בעת הזו עוד יותר. אפשר גם לקחת את הזמן. אפשר גם לדבר על זה עם בן הזוג ולשתף, ולהגיד יכול להיות שתהיה לי פתאום איזה מן התנתקות כזו, ובן הזוג יכול להגיב לזה ולחשוב שאולי היא לא נמשכת אליי. לא, זה לא קשור אליך, זה קשור למה שעובר עליי. ודברים, כן, דברים קשים כל כך קרו בעת הזו והם משפיעים עלינו, אנחנו יצורים מאוד-מאוד רגישים. אז באמת ההמלצה שלנו המאוד מאוד חמה היא לחזור לפעילות מינית כמו שהייתה קודם, למצוא את הדרך להתגבר על המשבר הזה, למצוא את הדרך להיות בכאן ובעכשיו בתוך מעשה האהבה. וכמובן שלכל אחד יש את הקצב שלו, את הקצב שלה. יש גם גברים, נגיד עכשיו זה מאוד-מאוד משפיע עליהם. אם זה גבר שחזר ממילואים, אם זה גבר שהעסק שלו נפגע בגלל המצב, אבטלה, גבר שמרגיש שאני לא הצלחתי להגן על המשפחה שלי בתוך מצב כזה מורכב, מה אני שווה, יש המון-המון דברים צפים עכשיו על פני השטח. אז קודם כל להיות רכים אחד לשני, ולייצר איזשהו מרחב מקודש של אהבה, בריאה, ושל מיניות מבריאה, בידיעה שזה באמת מה שיכול הכי-הכי טוב היום להבריא אותנו.
אמיר: עוד משהו לגבי האופטימיות, או אני מאוד אוהב להשתמש בדימוי של הנר. אני חש שיש מסביבנו עכשיו תקופה אפלה או חשוכה, הרבה אנשים איבדו את האופטימיות והם פסימיים וחסרי אונים ומדוכדכים. יש מן הרגשה באוויר של כובד. ואנחנו צריכים לעשות קודם כל עבודה פנימית עם עצמנו של להזכיר שהחיים ממשיכים, השמש עוד ממשיכה לזרוח כל יום והעולם ממשיך, והציפורים ממשיכות לצייץ ולשיר, והפרחים פורחים, ויש לנו איזושהי מחויבות לחיות כל רגע, כל יום. כל יום זה מתנה. ואנחנו לא באנו לכאן כדי לסבול איקס שנים. אנחנו כאן, וכל אחד יכול לעשות קצת למענו ולמען הסביבה. וכמו אור הנר, שנר אחד יכול להדליק הרבה נרות, וביחד לגרש את החושך כמו שאומרים בחנוכה.
דפנה: כן.
אמיר: אז בואו נבדוק מה באמת יכול לאפשר לנו להיות יותר בריאים בנפשנו, ואחד מהדברים זה באמת מיניות. בתקופה הזאתי לא כדאי לוותר על זה. להפך, כדאי לבדוק ביחד איך מאפשרים את המרחב הזה שמבריא גם את הגוף וגם את הנפש.
דפנה: כן. עם הרבה כבוד באמת לקצב של כל אחד. טוב, אז אם אנחנו מסכמים, אז דיברנו על זה שבעקבות האירועים של ה- 7 באוקטובר באמת יש לא מעט נשים וגם גברים שמגיבים לזה וזה מקשה עליהם ליהנות ממין בריא. תמונות קשות ככה נכנסות לתוך התודעה שלנו תוך כדי. נתנו כלים של NLP שיכולים לעזור, גם את הכלי של לנפץ את התמונה, גם לעשות swish, אפשר לעשות את זה עם חוש הראייה, השמיעה, התחושה, הריח, הטעם. נתנו כלים שהם אולי קצת יותר עמוקים, של באמת לברר מה, למה הקולות או התמונות האלה לא הולכים? מה הם באמת רוצים להגיד לנו? ולקראת הסוף גם נתנו את הכלי של פשוט להיות בכאן ובעכשיו, לסגור את כל המסכים, את כל הטלוויזיות, ולהתמסר לרגע הזה שקורה כאן עכשיו. ובאמת המסר שלנו הוא שמין בריא הוא מרפא והוא חשוב, והוא כמובן צריך להיות הדדי ומהנה ומתחשב וטוב ואוהב, כמובן אוהב.
אמיר: כן.
דפנה: טוב. אז אם אהבתם את התכנים ששמעתם כאן, אנחנו נשמח מאוד קודם כל שתגיבו ותשאלו שאלות ותגידו לנו מה זה עורר בכם ואיזה מחשבות זה העלה בכם. אולי תשתפו אם הצלחתם לעשות מה, מתוך מה שאמרנו כאן אתם הצלחתם לעשות. אתם מוזמנים גם לשאול שאלות, גם להציע לנו רעיונות לעוד פרקים. אנחנו כמובן קוראים את הכול ומגיבים על הכול. ואנחנו נשמח שתעשו לנו like ותשתפו אחרים, תעשו share, ותעקבו אחרינו, תעשו follow, תלחצו על הפעמון אם אתם במקרה ביוטיוב. ואנחנו נתראה פה עם עוד פרקים בעתיד, אז להתראות ושנדע ימים טובים.
אחרי שצפית בפרק הפרקטי הזה, אנו תוהים האם
ה-NLP מסקרן אותך, היית רוצה לדעת יותר
מה ה-NLP יכול לעשות בשבילך ובשביל הסובבים אותך?
הנה מתנה מאיתנו בשבילך – שיעור חינמי על NLP ודמיון מודרך
להתרשמות והרשמה חינם לחץ כאן
——————————————————————
לעוד פרקים בפודקאסט "החיים לפי ה-NLP" לחצו כאן
