תמלול פרק 55
נוגה: שלום לכולם וברוכים הבאים לפרק חדש בפודקאסט.
אם אתם מגיעים מעולמות ההייטק, אתגרים, אולי גם שחיקה, מרדף אחרי יעדים, ופתאום אתם שואלים את עצמכם: האם החיים משתנים? אולי המשמעות היא קצת אחרת?
יכול להיות שאתם תמצאו את עצמכם בפרק הזה ותתרמו ממנו מאוד.
אני מתרגשת לארח כאן את טל זוהר, הייטקיסט מאוד מצליח, מוכשר וחכם.
אז אני מתרגשת שאתה כאן.
אתה בעצם, אם אני מבינה נכון, עשור היית בתוך ההייטק ואז עשית שינוי מאוד משמעותי שכל המאזינים שלנו ישמחו לשמוע עליו.
אז בוא תתחיל מההייטק — איפה היית, מה עשית, מה היה התפקיד האחרון שלך, ונתגלגל משם.
טל: אוקיי, קודם כול נעים להיות פה. גם אני קצת מתרגש.
נוגה: איזה כיף.
טל: וקצת מצונן.
נוגה: וקצת מצונן, שומעים, כן.
טל: אז כן, עבדתי בוויקס עשור.
נוגה: אוקיי.
טל: חברה מהממת, מצליחה, שהיה לי שם תקופה מדהימה .עבדתי עם אנשים מדהימים, חכמים, יוצאי דופן, באמת.
וככה גדלתי עם חברה מצליחה שגם עושה טוב. שזה לא דבר טריוויאלי היום בעולם ההייטק.
כן, הייתה לי עבודה טובה, משכורת טובה, משרד מאוד נעים, הרבה כיף.
נוגה: שכיף לשמוע.
יש אנשים ש… כאילו, אני הרבה פעמים שומעת את המושג "כלוב מזהב" בעולם ההייטק.
אז פה אני שומעת שזה היה כלוב מזהב כי היו תנאים מדהימים, אבל זה לא היה כלוב כי גם מאוד נהנית.
טל: מאוד נהניתי. כן, אחרי עשור התחלתי להרגיש מיצוי, קצת שחיקה, והייתי צריך מנוחה.
הייתי צריך רגע לקחת זמן ולהפסיק לעבוד, ורגע לבדוק עם עצמי מה אני רוצה, מה עושה לי טוב.
נוגה: אז קודם כול זה מדהים שאתה אומר את זה כי הייתה לך את היכולת. עצרת ושאלת את עצמך אם אתה רוצה להמשיך בתחום הזה, או שהבנת שאתה צריך את העצירה הזאת, הפסקה לעשות משהו שהוא אחר.
אני חושבת שבעידן שלנו, בטח בעולם המערבי, אנחנו כל כך עסוקים כל הזמן בלרוץ ולרדוף אחרי יעדים והישגים, ובאמת כשהמשכורת ואולי הטייטלים הם יכולים מאוד לעוור.
אז מה קרה? איך זה בעצם התחיל?
טל: אז קודם כול, אני לא הרגשתי שהטייטל הוא מה שמגדיר אותי. הרגשתי שיש בי הרבה מעבר לזה שאני VP Analytics and Data Science בוויקס.
וגם יכולתי להרשות לעצמי לא לרוץ אחרי התפקיד הבא ולחפש אותו תוך כדי, אלא באמת רציתי רגע לקחת את הזמן, לעשות כזה…
בהתחלה, מה שעשיתי זה קורס צילום, וקורס נגרות, ונהיגה על ג'יפים. זה כזה הדברים שבערו בי.
נוגה: שבמילים אחרות חיפשת את עצמך, נכון?
טל: לא יודע אם זה הפריימינג שהייתי נותן לזה, אלא פשוט עשיתי דברים שחשבתי שיעשו לי טוב ויהיו לי נעימים.
נוגה: אוקיי.
טל: אבל אז התחיל בעצם תהליך של התעוררות מבחינתי. תהליך של התבוננות פנימה, של עבודה עצמית, של שיפור עצמי, של קבלה עצמית. זה עבר דרך קורס מדיטציה, ומעגל גברים, ועוד איזה מסע שעשיתי מונחה שרובו בטבע לבד. והתחלתי להרגיש שיש פה משהו מעבר, שנמצא.
שאנחנו יכולים, שאני יכול לחיות את החיים האלה בצורה יותר טובה, יותר נעימה, יותר שלווה, יותר מלאה — להרגיש יותר.
נוגה: אולי זה מקום באמת להגיד שציינו לא מזמן את יום הזיכרון, נכון? אני אח שכול.
אחותי מיכל נהרגה לפני 15 שנה, ב-2010, בפיגוע דריסה. הייתה קצינה בחיל שלישות.
נחשפתי לרמות כאב ועצב שלא ידעתי שקיימים בכלל.
ואחרי שנה של טיפול בעצם קיבלתי החלטה לא מודעת — להפסיק להרגיש עצב. החלטתי לא להיות עצוב יותר.
נוגה: ב-2010, זאת אומרת אחרי הטיפול?
טל: זאת אומרת בערך שנה אחרי, ב-2011. לא הסכמתי לראות סרטים עצובים, לא הלכתי להלוויות, לא הלכתי לאזכרות, לא הסכמתי שידברו איתי על מיכל. זה היה משהו שנפתח פעמיים בשנה — בנובמבר ביום השנה, וביום הזיכרון.
הייתי אפילו כועס על אנשים שפתאום שאלו אותי עליה. זה כאילו, מי הרשה לך? ולאט לאט זה סגר אותי בעצם.
טל: אולי איזו נקודה, משהו שקרה בטיול רנדומלי גם כן — אחרי שעזבתי את ויקס טסנו כמה חברים לטייל בדולומיטים, והגענו לאיזו פסגה מדהימה של הר, וכולם מסביבי כזה התפעלו בטירוף.
"וואו", "יואו", צעקות וכאלה. ואני זוכר ממש שהסתכלתי, אמרתי, כן, זה נוף באמת יפה.
אבל הרגשתי שמשהו מוזר. שכאילו, למה אני לא עף כמוהם? אני גם אוהב טבע, אני גם אוהב טיולים, אני גם טיפסתי את ההר הזה. וידעתי שזה קשור איכשהו למיכל, אבל זה לא היה נראה לי — בגלל שאחותי מתה לפני 12 שנה, אני לא נהנה מהנוף. משהו היה נראה לי מוזר.
טל: וכחלק מהתהליך, או במסע הזה שדיברתי — הבנתי שבעצם סגרתי את הלב.
כשהמנחה אז אמר לי "לפתוח את הלב", לא הבנתי למה הוא מתכוון.
מה זה, לקחת סכין ולפתוח?
כי הוא אמר לי "לפתוח את הלב", ורק אחרי כמה ימים בטבע,
שאני לבד עם עצמי ומנסה להבין מה זה אומר "לפתוח את הלב", הבנתי.
בעצם נפתח לי הלב, ונפתחו הרגשות, ונתתי לעצמי להרגיש את העצב,
והתחלתי להוציא עצב שפשוט היה כלוא אצלי המון המון המון שנים. וממש באורך פלא התחלתי להרגיש עוד.
נוגה: ואז התחלת גם להרגיש הכול. גם את הנופים היפים.
זה מקסים מה שאתה אומר, כי זו דוגמה מדהימה למשהו שאני חושבת המון ישראלים מתמודדים איתו, בטח עכשיו בעקבות המלחמה.
כשעדי מדברת, כשאנחנו מדברים על מנגנון של הדחקה,
אז לתת-מודע אין את היכולת להדחיק רק את העצב או את האובדן על מיכל.
אז מה שהוא עושה זה שהוא פשוט מדחיק כל רגש שהוא.
ואז אתה, שום רגש לא מתרומם למעלה.
אז אין עצב שהוא מאוד קשה, או אובדן או דיכאון,
אבל גם כשאתה נמצא מול ההרים הכי יפים בעולם,
עם חברים שלך, וכולם נהנים ומתרגשים,
גם ברגעים האלה אתה לא מצליח, הרגש לא מצליח להתרומם.
ואז יש אנשים שאומרים, אני מרגיש שמשהו בי קצת מת, או שהחיים עוברים לידי.
וכשהרגשות שלנו נפתחים — זה משהו שאנחנו גם עושים אותו בטיפול ב-NLP,
או בהמון סוגים של טיפול עושים את זה.
אז זה מדהים, כי גם להרגיש עצב זה דבר חשוב.
אבל תסכים איתי שאתה גם מרגיש הרבה יותר רגשות חיוביים היום?
טל: בהחלט. ממש ככה.
נוגה: וואו, איזה משמעותי. אוקיי.
זה בסדר שאני עוד אשאל רגע לפני, כי אתה אומר — עזבתי את וויקס.
מה היה הפחד הכי גדול שלך בהחלטה לעזוב את וויקס, וגם לבחור בחיים שהם אחרים לגמרי?
אולי אני רק אגיד ספוילר —
אבל אני וטל מצלמים את הפרק הזה באולפן שנפתח לפני חודש בקופנגן, אי טרופי בתאילנד.
אנחנו כאן, אז כבר אפשר לדעת מה סוף הסיפור.
אבל מה היה הפחד הכי גדול, או הקושי?
טל: היה כמובן פחד אל מול הלא נודע,
וגם יש לי משפחה, שלושה ילדים, בת זוג — שלא רק אני, אבל אני אחראי עליהם גם מבחינה כלכלית.
והיה פחד, אבל היה גם הרבה יותר סקרנות.
נוגה: אוקיי.
טל: אז כן, הייתה סקרנות.
שאלו אותי חברים, "רגע, מה תעשה?"
ואמרתי להם שאני לא יודע,
אבל שאני גם לא מוטרד מזה כל כך,
כי אני מאמין שתוך כדי התהליך יצוץ הדבר הבא.
נוגה: מדהים, איזה מרגש. וואו.
אז איך בעצם הגעת ל-NLP?
טל: אז אני חושב שככל שהתקדמתי עם התהליך של ההתפתחות האישית וההתעוררות הרוחנית,
והתחלתי להרגיש יותר ויותר טוב,
נורא רציתי שעוד אנשים יחוו את זה.
מאוד רציתי לעזור לעוד אנשים לעבור תהליך כזה,
כי זה היה כמו איזה מישהו שגילה את אמריקה.
כאילו מישהו שגילה — מה? אפשר להרגיש טוב.
אפשר לעבור את החיים האלה בצורה הרבה יותר נעימה.
נוגה: אז בעצם אתה חווית טיפול ב-NLP שפתח לך את הלב?
טל: אז לא בדיוק.
אני חוויתי טיפול NLP דרך וויקס — בעצם סיפור מצחיק.
הגעתי לבוס שלי לסוג של שיחת נזיפה,
כי הוא לא היה כל כך מרוצה מאיך שניהלתי איזשהו קונפליקט עם איזו עובדת שלי,
אז הוא שלח אותי לעונש — לטיפול NLP.
נוגה: זה מעולה.
טל: זו הייתה תקופה שהמנכ"ל של וויקס עבר טיפול NLP ונורא התלהב מהתהליך, ואז הוא,
לא יודע אם הכריח,
אבל הפציר בכל ההנהלה ללכת גם בעצמם לטיפול,
ואפשר לכל ההנהלה הבכירה — אם הם רוצים — הכול על חשבון וויקס.
והאמת? שזה עבד כמו קסם.
טל: זה היה ממש קסם.
אני זוכר שהגעתי, פתאום חזרתי הביתה איזה יום, אמרתי, וואו, מה שהוא עשה לי, זה היה קסם.
הוא חיווט לי משהו מחדש.
נוגה: כן.
טל: ספציפית עבדתי על איזה מישהו שעבדתי איתו, שהיה לי נורא קשה לעבוד איתו, וממש — פתאום היה לי סבבה.
כאילו, פתאום הוא לא הפעיל אותי, פתאום לא התעצבנתי על הדברים שהוא אמר. זה היה מדהים.
אז זכרתי את זה כזה in the back of my head.
נוגה: מהמם. אבל ההבנה —
ההבנה שאני רוצה לעזור לאנשים הגיעה אליי כמו איזה דאונלואוד באחת הסדנאות שעשיתי.
אני לא יודע איך להגיד את זה בעברית, מעין דאונלואוד, כאילו מעין איזה…
נוגה: אולי הערה? אני לא יודעת.
טל: אולי.
ואז הלכתי עם זה הביתה ואמרתי, אוקיי, אני הולך להיות מטפל.
אני כאילו… אני גם חי באי שכולם פה מטפלים.
ואז כשהתחלתי לחשוב, רגע, איזה סוג של מטפל אני אהיה?
כי אני לא עכשיו אלך ללמוד שלוש שנים פסיכולוגיה, ואז תואר שני בפסיכולוגיה והתמחות —
כאילו, זה היה נשמע לי ארוך.
נוגה: מסלול מפרך.
טל: גם נזכרתי בעצם ב-NLP וברועי ליטמן, שהיה המטפל שלי,
וגם חשבתי שזו תהיה שיטה שבניגוד להרבה שיטות — האנשים, המִילְיֶה שבאתי ממנו,
יכול להיות מאוד מתנגד לכל הרוחניקיות, לכל ה… "איך זה גורם לך להרגיש?"
NLP זו שיטה מדעית מבחינתי. NLP זו שיטה אנליטית.
זו שיטה שאני אוכל להסביר לחברים המהנדסים שלי…
נוגה: מקסים.
טל: למה זה עובד.
איך אנחנו מכוותים מחדש את הנוירונים במוח בעזרת דמיון מודרך, בעזרת הטכניקות של NLP.
אז חשבתי שזה גם מאוד יביא לידי ביטוי את היכולות שלי.
נוגה: כן.
טל: מדהים.
נוגה: אז בעצם, אם אני מסכמת את המסלול — אז היית עשור בעולם של ההייטק,
ואז בתהליך של התפתחות אישית, וגם הלב שלך נפתח, הרגשות,
עשית שינוי משמעותי בחיים שלך,
וגם עשיתם רילוקיישן מישראל לקופנגן בתאילנד עם שלושה ילדים.
טל: נכון.
נוגה: אוקיי. עברת טיפול ב-NLP, התלבטת איזה מטפל אתה רוצה להיות,
אבל הבנת שאתה רוצה לעסוק בתחום הטיפולי,
ואז נזכרת גם בטיפול שהיה לך בוויקס,
ומבחינתך, אני גם מאוד אוהבת שאתה אומר את זה — כי אתה בתור הייטקיסט עם ראש אנליטי מאוד חכם, מאוד לוגי,
אתה אומר, NLP זו שיטה שהיא פרקטית ומדעית מבחינתך.
אתה ממש יכול להסביר אותה.
טל: אני מסכים איתך.
נוגה: זה גם הראש שלי.
לצערי, יש אנשים שחושבים ש-NLP זה גם משהו שהוא מאוד רוחני,
ובעיניי זו שיטה שהיא כל כך פרקטית וברורה.
אז החלטת שאתה רוצה לעסוק בתחום הטיפולי, ואז מן הסתם לכיוון של ה-NLP.
איך התגלגלת לרטר?
טל: אז חיפשתי אונליין,
נכנסתי לכל מיני שיעורים מצולמים.
האמת שכבר התבייתתי על מקום אחר,
ואז ראיתי איזה שיעור מצולם של המדריכה,
ופשוט לא התחברתי אליה ברמה האישית.
ואז פתאום אמרתי, רגע, אני אשאל את רועי ליטמן.
אז התקשרתי אליו, והוא נתן לי, אני חושב, איזה שתי אופציות,
שאחת מהן הייתה מכללת רטר.
נכנסתי אונליין, נכנסתי לשיעור לדוגמה עם אמיר,
ווואלה, נדלקתי עליו.
הוא היה… הוא היה נראה לי גם אחלה גבר, ואותנטי, ומסביר טוב.
וזהו — בסוף השיעור הזה נרשמתי פשוט.
נוגה: ואז נרשמת.
אוקיי. ללימודים אונליין — בגלל שאתה גר בתאילנד.
טל: נכון.
נוגה: איך הייתה החוויה שלך?
טל: אז קודם כול התקשרה אליי פתאום בחורה צעירה, שהציגה את עצמה כנוגה רטר, אז הבנתי שהיא קשורה למשפחה.
בהתחלה זה קצת הפתיע אותי, וואו, היא ממש צעירה, מה, חשבתי שאני אלמד עם אבא אמיר.
אבל ממש מהר התאהבתי גם בנוגה, כמו באבא שלה.
הייתה לי חוויה מדהימה. חשבתי, הרגשתי שאת, אפשר להגיד, מחזיקה את השיעור בזום בצורה מדהימה, בצורה ממש מעוררת השראה.
אני עשיתי זומים בתקופת הקורונה וזה… לא ידעתי ש… כאילו באמת, החוויה הייתה מדהימה.
אולי לא פחות טובה מחוויה פרונטלית. לא עברתי חוויה פרונטלית, אבל הרגשתי שכשמישהו מדבר את יכולה להשתיק אותו,
ואפשר להיכנס לחדרים ולעשות את התרגול בשקט, והקורס היה מאוד מאוד מובנה.
כל טכניקה שראינו הדגמה, ואז נכנסנו לתרגל אותה, פעם בכיוון הזה ופעם בכיוון הזה.
אסיסטנטית יכולה להיכנס, לעבור בין החדרים, לכתוב לי בצ’אט הערות ולתת לי כזה טיפים של “תשאל אותו זה”, “תשאל אותו זה”,
“שים לב שהוא כבר יודע, אתה יכול להתקדם הלאה”.
אפילו היא עלתה בזום, אז היא יכלה לעשות לי כזה, ככה עם היד…
אז זה היה ממש, הרגשתי שזו חוויה מאוד מדויקת.
או… מדויקת — זו גם מילה קצת קופנגנית, אבל…
נוגה: מדויקת. איזה קטע.
יש מאזינים שמקשיבים עכשיו למה שאתה אומר, והם אומרים — זה נשמע על גבול המופרך.
כאילו, בן אדם עושה רילוקיישן, עוזב עבודה מבטיחה, ואז לומד לימודי אונליין של שנתיים, את חוק הטיפולים,
מספר שזה היה לו מדויק, אולי לא פחות ממה שזה יהיה פרונטלי, ועוד פותח קליניקה בקופנגן.
אני חושבת שזה סיפור חיים שאין להרבה אנשים, בגלל זה זה גם מרגש אותי לארח אותך כאן, לראיין אותך.
איך ה-NLP השפיע עליך כאבא?
גם עשית התמחות לטיפול בילדים ונוער, אמרת שיש לך שלושה ילדים.
אני מכירה אותם ואני אוהבת כל אחד מהם מאוד.
איך זה השפיע עליך?
טל: קשה לבודד, כי כל התהליך הזה של ההתפתחות העצמית הפך אותי לאבא הרבה יותר טוב, וקשוב, ורגיש.
אני בהחלט מבין הרבה יותר טוב את המנגנונים של הילדים ואיך הם מתנהגים.
אני חושב שהדבר הכי גדול שאני עושה איתם זה הצטרפות והובלה.
נוגה: שיש לנו, האמת, פרק על זה בפודקאסט, אז אתם מוזמנים לחזור אחורה ולהאזין לו.
טל: כן. פרק מעולה.
אבל סתם לדוגמה, הרבה פעמים ילד נפצע ואז הוא אומר, “לא, לא קרה כלום, לא קרה כלום.”
לא — כן קרה כלום.
כאילו, הילד קיבל מכה, ואפשר להגיד לו, “וואו, זה בטח ממש ממש כואב, וזה בטח היה ממש ממש מבהיל.
אבל הנה, מרגע לרגע…”
נוגה: יותר ויותר, מקסים, איזה כיף.
זה גם מחזיר אותנו לפרק של “לדבר שינוי” על הובלות עתידיות.
טל הוא כזה NLP-יסט, אז אם אתם רוצים להאזין לפרקים קודמים…
טל: אוקיי. אז, אבל אני חושב שאולי הדבר הכי מרגש שקרה זה שהיינו בבנגקוק,
במוזיאון הימי, באקווריום הענק, אולי הכי ענק באסיה,
ומיקה — היא בגדול לא רצתה לבוא, כי היא מפחדת מכרישים.
יש לה אולי פוביה מכרישים, אני לא בטוח מה האבחון המדויק,
אבל הפחד שלה מכרישים הוא ברמה שיש לאלון בובת כריש בחדר — והיא מפחדת מהבובה, בסדר?
או יותר נכון, פחדה.
אוי, קצת ספוילר להמשך הסיפור.
אז אמרנו לה, “לא, תבואי איתנו, ובחלק של הכרישים נעצום עיניים וניקח אותך.”
אבל איך שהגענו בעצם לאקווריום, היה שם מלא תמונות של כרישים, ווידאויים של כרישים,
והיא ממש נכנסה להיסטריה.
היא נכנסה להיפר… אני לא יודע, לא ראיתי אותה ככה אף פעם.
יש לנו גם פרק על פוביה, אז אני אגיד שזה מצב של עקה.
זאת אומרת, הגוף שלה נכנס ממש ממש לסטרס.
היא לא באמת מצליחה לשלוט בזה. זה ברור שזו רק תמונה של כריש, וזה לא אמיתי,
אבל המוח הרציונלי, המודע — הוא לא מצליח להכיל את רמות הפחד הבלתי נשלטות האלה.
אז זה היה ממש…
נוגה: אז פשוט לקחת אותה רגע הצידה, עשיתם קצת נשימות…
טל: ואז עשיתי לה שינוי מרכיבי החושים…
טל: שזה פשוט הדבר היחיד שבא אליי, וכאילו התחלנו לפרק את זה.
נוגה: אז רגע, אולי עבור המאזינים אתה רוצה להסביר, כי בתור מוח אנליטי, כן, אתה רוצה…
טל: את יכולה גם?
נוגה: כן. אז שינוי במרכיבי החושים זו טכניקה שבה אנחנו לוקחים תמונה — נגיד תמונה של כריש — ואנחנו אומרים שהתת-מודע מקודד את כל חמשת החושים: ראייה, שמיעה, תחישה, על פחד מכרישים. לדוגמה, כריש מיוצג לי בתוך הדמיון כגדול, שחור, קרוב אליי. ואז אני שומעת את הקולות שלו — זאת אומרת, כל החושים שלי פועלים.
מה שצריך לעשות כדי לשנות את המצב הרגשי, זה לשחק עם החושים. ואז הרגשות והתחושות כלפי הדבר משתנים. לדוגמה, אם נרחיק בדמיון את התמונה של הכריש, ונשנה את הקולות ששומעים, ואת מה שאני מרגישה, ואת הריח שיש לזה, או את הטעם שיש לי בתוך הפה — אז המצב הרגשי משתנה עבור אותה תמונה, עבור אותו דבר.
טל: נכון.
נוגה: אוקיי. וזה מה שעשינו.
טל: אז אתה עושה את זה לילדה בת עשר בבנגקוק.
אז אני עושה את זה באלתור של רגע, בצד. ישבנו בצד, היא הרחיקה את התמונה, שמנו לה מסגרת, שינינו את הקול של הכריש מ… לא יודע מה… ל… נקרה קטן וכזה. נתתי לה כל מיני רעיונות איך לשנות את זה — ואיזה ריח? כמובן, ריח של עוגה.
נוגה: ילדה — ריח של עוגה, שוקולד, פלטומתקים…
טל: וזהו. ואז אמרתי לה — זהו, את לא מפחדת יותר מהכרישים. זה כאילו, כמו שעכשיו את לא מפחדת — כי כל פעם בדקנו את רמת הפחד. ואז קרה פלא: הילדה קמה, הסתכלה, התחילה ללכת לכיוון הכריש. ואני כזה מסתכל, חשדן, לא בטוח מה יקרה… והיא מגיעה עד האקווריום של הכריש, עומדת על הזכוכית, הכי קרוב שיש, נוגעת באקווריום — ופשוט… זהו. עבר לה פחד מכרישים. זה היה משוגע.
נוגה: ואז אתה אומר, ואז קרה הקסם. חזרת על המילה "קסם" כבר כמה פעמים בתחילת הפרק.
המון אנשים אומרים ש-NLP זה כמו קסם.
זה לא קסם.
זו פשוט שיטה שהיא, אני חושבת, שיטה של גאונים — כי גאונים פיתחו אותה.
ואני ואתה, יש לנו את הזכות ללמוד ולעבוד עם המתכונים של הגאונים האלה.
יש לך איזשהו טיפ להורים שמאזינים לפרק הזה?
הם לא מגיעים מהעולם של ה-NLP, אולי הם הייטקיסטים.
איזשהו טיפ? עצה?
טל: להתקשר לנוגה?
נוגה: להתקשר ל…
טל: אני אומר — אני חבר טלפוני. מכל עץ.
יאמר שבאמת למדתי את ההתמחות ילדים, אבל החלטתי שזה לא הכיוון שאני הולך אליו.
נוגה: ואז גם עשית התמחות לטיפול בטראומה.
טל: נכון. אז היה פתאום פרסום על התמחות בטראומה אונליין, שאמיר מעביר — אבא של נוגה.
מיד נרשמתי, בלי בכלל להסס.
וזהו. ובעצם — הבנתי.
הבנתי שם משהו.
אולי אני אלך רגע אחורה, ל-7 באוקטובר.
קרה מה שקרה, וכמו כל ישראלי בעולם ובארץ — הקרקע נשמטה מתחת לרגלינו.
נוגה: כן.
טל: ולמרות שאנחנו בתאילנד והרגשנו יחסית מוגנים, הרגשתי חוסר אונים לעזור.
ידעתי שאם הייתי חי בארץ עכשיו, הייתי בטח מתנדב באחים לנשק או בלא יודע מה.
ופה לא ממש הרגשתי, לא מצאתי את עצמי באזור הזה של איך אני עוזר, איך אני נותן.
נוגה: אני רק אגיד שאתה מתאר פה חוויה שהיא משותפת, אני חושבת, לרוב הישראלים שגרים בחו״ל.
גם אני את ה-7 באוקטובר כבר עשיתי בחו״ל, אני כבר שנתיים וחצי ברילוקיישן.
וזה דיסוננס שהוא מאוד מאוד קשה.
טל: אוקיי. אז כשהתחלתי בעצם ללמוד טראומה, נפל לי איזשהו אסימון — שזאת הדרך שלי to give back.
גם למדתי אונליין, גם ראיתי שהטיפול עובד אונליין.
ובעצם שמתי לעצמי מטרה, גם המשכתי אחרי זה ל…
לא יודע איך לקרוא לזה, תת-התמחות עם שרית ומירב,
NL פסיכולוגיה,
כדי להבין את כל הפסיכו-חינוך מאחורי הטראומה וכל המנגנונים.
וממש יש לי איזה vision שבו זו הדרך שלי לתת חזרה.
אני מרגיש מאוד בר מזל, וכשקיבלתי המון,
אני מאוד אוהב את המדינה ואת האחים שלי שם,
ויש בי איזשהו דיסוננס בזה שאני חי פה,
למרות אהבה מאוד מאוד גדולה שלי להרבה אנשים יקרים בישראל.
וזהו. אז כן, זה לא הילדים, אלא דווקא הטראומה יותר משכה אותי להתמקצע ולהתמחות, ולהציע,
להציע — וגם אולי זו הזדמנות להגיד שאני גם הייתי חייל קרבי,
וכן, יש בי המון המון רצון לתת, לעזור.
ואני גם כתבתי את זה בפייסבוק שלי — שאני מציע את הטיפול בחינם.
רק לאנשים רציניים ומחויבים.
צריכים לעבור סינון, זה חשוב.
נוגה: כן.
טל: בעצם הלימודים הסתיימו.
אז מה הפשן שלך? לאן אתה רואה את זה הולך?
הקמת כבר קליניקה פרונטלית, אתה עובד גם עם אנשים בזום, אז תספר על איפה אתה נמצא היום ולאן אתה עוד רוצה לקחת את זה.
נוגה: כן, דלפיסט צעיר, אבל אני אגיד…
טל: צעיר — זאת אומרת, בתוך התחום של ה-NLP.
נוגה: אני בכל זאת קצת יותר צעירה.
מאוד מצליח ומוכשר. כאילו, שאני כבר יכולה לדמיין לאן אתה מגיע, אז לאן אתה מדמיין את עצמך הולך?
טל: אז קודם כל, כן — בנינו בית, מאיה ואני, פה בקופנגן.
חלק מהתכנון היה גם קליניקה, שיש בה גם אזור לעשות טיפול פרונטלי, וגם עמדת מחשב וכזה, כי אני גם עושה בזום. אני מטפל גם וגם.
יש לי כל מיני רעיונות לאן זה יכול להתפתח. אני לא בטוח שאנחנו הולכים לדבר עליהן היום פה בפודקאסט.
נוגה: המאזינים יכולים להישאר סקרנים, ונזמין אותך שוב להתארח כאן בעוד שנתיים.
טל: אז כן. אבל בגדול — כרגע, בעצם, אני רוצה להתמקצע ולהתפתח כמה שיותר בתחום הטיפולי באופן כללי,
וספציפית גם בכל מה שקשור לטראומה ולמלחמה, הנובה, העוטף,
ובהמשך נראה לאן זה יתגלגל.
אבל בכללי — אני נמצא במקום שבו אני רוצה להיות בנתינה כמה שיותר.
לעזור לאנשים לחיות את החיים האלה בצורה יותר נעימה, יותר טובה, יותר שלווה.
אני יודע שאפשר. גם מי שעבר חוויות מאוד מאוד קשות — הוא יכול להחלים.
הוא יכול לחיות חיים טובים.
נוגה: וואו, זה משמעותי. איזה מסר.
אם אתה חושב על מישהו שמאזין לנו עכשיו,
והוא נמצא או בתחום ההייטק או בתחום אחר,
והוא כבר באיזושהי שחיקה,
מזהה את זה — או שהוא עדיין לא בטוח, הוא לא מאמין.
כאילו, מבחינתו, מה שאתה אומר עכשיו זה על גבול הבולשיט.
מאיפה מתחילים?
מה היית מציע לעשות?
איך להתחיל לחקור?
מאיפה המסע הזה מתחיל?
טל: אני חושב שהרבה מהמסע מתחיל מהתבוננות פנימה.
מה עושה לך טוב?
מה נעים לך?
מה לא נעים לך?
איך אתה שומר על הגבולות שלך?
טל: כשגבולות יכולים להיות גם, האם אתה מסכים שיצעקו עליך בעבודה?
אוקיי? האם אתה קם בבוקר עם פשן?
אם לא, מה יכול לעשות לך פשן? מה כן אתה רוצה לעשות?
לעשות משהו, להיות בתנועה.
נוגה: מקסים — להיות בתנועה.
זאת אומרת, אם יש פה הייטקיסט ששמע את הפודקאסט הזה ורוצה לעשות אולי הסבה מקצועית, או שהוא מתעניין בתחום הטיפולי,
אז מה היית אומר לו?
טל: להתקשר לנוגה.
נוגה: להתקשר לנוגה.
או לבוא לכנס של אמיר או של דפנה, נכון? ולהתחיל לשמוע.
גם ההורג של נוגה.
איזה כיף לשמוע, וואו.
אני חושבת שקיבלת החלטות גם מתוך אינטואיציה, זאת אומרת, מאוד הקשבת לעצמך,
אבל גם היית מאוד מאוד אמיץ.
קיבלת החלטות שלא הרבה אנשים יכולים לקבל אותן.
עם איזה קשיים אתה מתמודד היום,
במעבר בין הייטק לעולם הטיפולי וללהיות במדינה אחרת?
יכול להיות שיש לך גם שאלות, אתה גם יכול להגיד,
יש לי התלבטויות אם לא לחזור, אם עשיתי את הדבר הנכון.
אני לא יודעת — אני מאמינה שלא.
טל: אין לי התלבטויות.
אני מיום ליום מבין שזה היה פרק מהמם ומוצלח,
וגם מאוד תרם כלכלית לי ולמשפחה, נתן לנו הרבה ביטחון.
ואין לי חששות.
אני מרגיש שאני בדרך.
אני מרגיש שאני עושה את הדבר הנכון.
אני מרגיש שאני מגשים את הייעוד שלי — בלעזור,
להנחות אנשים לחיות חיים טובים יותר.
נוגה: אם היית עושה את המסלול הזה עוד פעם — מסוף ההייטק עד היום — היית עושה אותו דבר?
טל: בול.
נוגה: בדיוק אותו דבר?
טל: כן.
נוגה: וואו.
טל: כאילו, אם… כבר אמרתי לעצמי במהלך הדרך,
"וואו, איך אני לומד את הדברים האלה רק עכשיו?"
אם רק הייתי לומד עשר שנים קודם, חמש עשרה שנה קודם…
וראיתי חבר'ה צעירים איתי בכל מיני תהליכים, בכל מיני מעגלים, בכל מיני סדנאות,
ואמרתי להם — תשמעו, אתם ממש ברי מזל שאתם עושים את זה עכשיו,
שאתם לומדים עכשיו את כל הדברים האלה,
כי פשוט יהיה לכם הרבה יותר קל לעבור את האתגרים של החיים.
נוגה: מקסים.
תלמידים אומרים לי בקורסים, "חבל שלא באתי ללמוד יותר מוקדם".
כאילו, להרוויח את הכלים האלה בגיל יותר צעיר מאשר בגיל יותר מאוחר — זה בדיוק גם מה שאתה אומר.
כשדיברנו בטלפון לפני שלוש שנים, כשנרשמת ללימודים, אז עשיתי לך את הריאיון קבלה.
אני הבחורה הצעירה שהתקשרה להגיד, "אני נוגה".
אני הייתי עוד בישראל בתקופה הזאת, אתה כבר היית כאן, בקופנגן.
ואני זוכרת שאמרת לי שמה שאתה רוצה לעשות בסוף הלימודים —
זה לפתוח קליניקה בקופנגן, באי טרופי,
ותהיתי מה הקשר. זה היה נראה לי כל כך מוזר.
הייתי עוד במחשבות על זה שגם אני רוצה לעשות רילוקיישן.
והנה אנחנו כאן, שלוש שנים אחרי — בקופנגן —
כשיצא לי כבר להיות אצלך בבית ולראות את הקליניקה,
ולהגיד: מה שראית אותו הולך לקרות — הוא באמת מתגשם.
זה אפשרי.
אני חושבת שאתה מעורר השראה במסע שאתה עובר — אתה,
יחד עם אשתך ושלושת הילדים המקסימים שלכם.
יש עוד משהו שאתה רוצה להגיד לסיכום?
על הלימודים, על החוויה, למאזינים?
טל: כן. אני רוצה אולי לסיים במשפט.
שוב, אנחנו ממש ממש אחרי יום הזיכרון.
משפט שמצאנו ביש —
פעם היה, אולי עדיין, סטטוס בפייסבוק —
והיה סטטוס קבוע כזה שבעצם מצאנו אצל מיכל, אחותי, בפייסבוק שלה.
משפט שמאוד גם מאוד אפיין אותה,
וגם ככה…
טל: כולנו לקחנו אותו כצוואה, כמוטו לחיים.
והמשפט הולך ככה:
"אשרי האדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת ולקבל מבלי לשכוח אף פעם."
נוגה: מצמרר.
ממש מצמרר.
אני רוצה להודות לך על השיחה,
על זה שפתחת את הלב,
שנמשיך את הצוואה של מיכל, כולנו ביחד. כן.
תודה, תודה — שזהו. ממש משמעותי. תודה.
אחרי ראית את הפרק המעצים הזה, ואולי אפילו הזדהית
אנחנו מאוד רוצים לשאול אותך, לגעת באנשים מענין אותך?
נשמח להעניק לך במתנה – שיעור חינמי על NLP ודמיון מודרך
להתרשמות והרשמה חינם לחץ כאן
——————————————————————
לעוד פרקים בפודקאסט "החיים לפי ה-NLP" לחצו כאן
רוצים לדבר עם טל ? מוזמנים כאן – 
/ 158irednw5
