מה לעשות כשהילד אומר, “זה לא פייר”

דמיינו תרחיש נהדר שבו חוויתם את היום המושלם עם הילדים שלכם. ערכתם פיקניק בפארק, טיול בגן החיות ואפילו ביקור פתע בגלידרייה. יצרתם חוויה מלאה בצחוקים, זיכרונות משותפים ורגעים יפים. ואז, בזמן הנסיעה הביתה, השקט מתנפץ וכל האווירה החלומית מתפוגגת עם המשפט האחד הזה ‘זה לא פייר’  למה הוא קיבל כדור גלידה יותר. בשניה אחת האווירה הופכת להיות כבדה והבועה מתנפצת.
הלב שלכם שוקע קצת. זה עתה ביליתם יום שלם ביצירת חוויה משמחת לילדים שלכם, ועכשיו יש אווירה של חוסר שביעות רצון והתחלה של ריב מתחילה להיבנות ברכב. בפועל, שני הכדורים באותו גודל, אבל התפיסה של הילד שונה. אתם שואלים את עצמכם: איך אפשר להסביר לילד שכדאי לו להתמקד ביום הכיף שהיה לו, במקום להשוות את הגלידה שלו לאחיו? איך ניתן לעזור לו להסתכל על חצי הכוס המלאה במקום את החצי הריק? ואיך מבטיחים שהאושר שלו לא יהיה תלוי במה שיש או מקבלים לאחרים?

 

המנטרה של ‘זה לא פייר’ מוכרת מדי להורים רבים. עם זאת, היא מהווה הזדמנות ייחודית ללמד את ילדכם על המהות האמיתית של הוגנות, הכרת תודה וחשיבות הפרספקטיבה.

הביטוי ‘ זה לא פייר’ או ‘זה לא הוגן’ נפוץ בקרב ילדים. ילדים מתחילים להבין את מושג ההוגנות מגיל צעיר מאוד, שהוא היבט מכריע בהתפתחותם המוסרית. עם זאת, הפרשנות שלהם להוגנות היא לעתים קרובות על שוויון – כלומר, הם חושבים שכולם צריכים לקבל את אותו הדבר. אבל הוגנות לא תמיד עוסקת בשוויון. זה גם קשור לצדק, צורך ונסיבות. ניואנסים אלה יכולים להיות קשים לתפיסה עבור ילדים, מה שהופך את הפזמון “זה לא פייר” לנפוץ למדי במשקי בית.

ילדים הם אגוצנטריים באופן טבעי, כלומר הם מתמקדים בחוויות שלהם וקשה להם בשלב ההתפתחותי שלהם להבין את הרגשות ונקודות המבט של אחרים. כשהם גדלים, הם מתחילים להשוות את עצמם לאחרים, ולעתים קרובות שופטים הוגנות על סמך שוויון בלבד.  במוחו של ילד, אם הגלידה של אחיו נראית גדולה יותר, המצב אינו צודק. הבנת שלב ההתפתחות הטבעי הזה היא קריטית להורים. המטרה שלנו היא לא לשכנע את הילד שהכדורים

**ללמד מהי פרספקטיבה- להיכנס לפרופורציות**

 

ראשית, שקפו ותנו מקום לרגשותיו של הילד מבלי להסכים בהכרח עם הערכתו. אתם יכולים לומר, “אני רואה שאתה כועס כי אתה מאמין שהגלידה של אחיך הייתה גדולה יותר. זה בסדר להרגיש מאוכזב.” זה עוזר לו להבין שרגשותיו תקפים ויש להם מקום לבוא לידי ביטוי.

 

לאחר מכן, העבירו את המיקוד שלו מהשוואה להערכה. שאלו אותו  על החלקים האהובים עליו ביום. דונו בבעלי החיים שהוא נהנה לראות בגן החיות, או כמה כיף היה לו בפיקניק. זה מפנה את תשומת ליבו להיבטים החיוביים של היום ולהנאה שהייתה לו.

 

**פיתוח חשיבה של הכרת תודה**

 

תרגול עקבי של הכרת תודה יכול לעזור לילדים בהדרגה להבין את המושג ‘לראות את חצי הכוס המלאה’. עודדו את הילד להביע שלושה דברים שהוא נהנה או העריך ביום. זה עוזר לו להתמקד בהיבטים החיוביים, גם כאשר משהו עשוי להיראות לא הוגן.

 

**שילוב טכניקות NLP**

 

תכנות לשוני מוחי (NLP) יכול להיות מועיל בשינוי נקודת המבט של הילד. טכניקת NLP הנקראת ‘מסגור מחדש’ כרוכה בשינוי האופן שבו אנו תופסים ומפרשים חוויות. אתם יכולים להשתמש במסגור מחדש עם הילד, לבקש ממנו לתאר איך היום היה יכול להרגיש אם לא הייתה גלידה בכלל. זה משנה את נקודת ההתייחסות שלו, וגורם לו להבין שאפילו גלידה, בלי קשר לגודל הכדור, הוא משהו שצריך להעריך.

 

**צדק מול שוויון: שיעור לילדים**

 

כהורים, אתגר נוסף הוא ללמד את ילדינו את ההבדל הדק בין הוגנות לשוויון. הילד המוחה עשוי להאמין שהוגנות שווה לכך שכולם מקבלים בדיוק את אותו הדבר – חלוקה שווה של משאבים, זמן ותשומת לב. זה שוויון.

 

עם זאת, בחיים הדברים לא תמיד שווים, וכאן נכנס לתמונה מושג הצדק. צדק אומר שכל אחד מקבל את מה שהוא צריך, מה שאולי לא תמיד זהה למה שאחרים מקבלים. למשל, במשפחה עם שני ילדים – אחד מבוגר ואחר שעדיין פעוט. הילד הגדול עשוי לקבל יותר עזרה בשיעורי בית, בעוד שהפעוט מקבל יותר סיוע במשימות בסיסיות כמו אכילה והתלבשות. זה לא שוויון, אבל זה הגינות או צדק.

 

ללמד את ילדיך את ההבחנה החשובה הזו עוזר לו להבין שלאנשים שונים יש צרכים שונים. אז בפעם הבאה שאתם מתכננים פעילות משפחתית, תערבו את הילדים בתכנון. תנו להם ללמוד שאתם מתחשבים בצרכים והעדפות של כל אחד – מה שהופך את זה להוגן, אך לא בהכרח שווה.

“זה לא פייר” היא תלונה המציגה הזדמנות מצוינת ללמד ילדים על הכרת תודה, פרספקטיבה והבנה שהוגנות היא לא תמיד שקולה לשוויון.  באמצעות הדרכה וכלים כמו NLP, הורים יכולים לעזור לילדים לראות את הכוס כחצי מלאה ולא חצי ריקה, ולטפח הלך רוח שישמש אותם גם בבגרות.

כאשר אתם מתמודדים עם הטענה “זה לא פייר”, זכרו קודם כל להקשיב ולתת מקום לרגשותיו של ילדכם. לאחר מכן, נהלו שיחה בונה, שתנחה אותם להיזכר ברגעים החיוביים של היום. עודדו אותם לתרגל הכרת תודה על ידי הכרה בדברים הטובים שחוו. לבסוף, שקלו להשתמש בטכניקות NLP כדי לעזור להם לעצב מחדש את נקודת המבט שלהם ולהעריך את מה שיש להם.

זכרו, פיתוח תחושת הוגנות, הכרת תודה ופרספקטיבה אצל ילדים הוא תהליך הדורש סבלנות והדרכה עקבית. עם זאת, אלו שיעורים יקרי ערך שיתרמו לצמיחה הרגשית להתפתחותם האישית.

אם תרצו ללמוד עוד על איך לנווט באתגרי הורות כאלה, המשיכו לעיין במאמרים ומשאבים נוספים באתר שלנו.