אם אתם הורים לילדים בגילאי בית ספר ודאי נתקלתם בקשיים בנוגע להכנת שעורי בית. יש הורים שמתעמתים על כך עם ילדיהם. יש שמענישים או מאפשרים לילד לצאת לפעילות אותה הוא אוהב רק לאחר סיום הכנת השיעורים.
האם אתם מתמודדים עם עימות סביב נושא שיעורי הבית? האם היחסים שלכם עם ילדיכם נפגעים כתוצאה מכך? האם תרצו לשנות מעגל זה? התשובות כאן.
זוכרים את הטיפ אודות זוגיות בו דיברנו על אקטיביות ופסיביות? גם בתקשורת שבין הורים לילדים מתקיימת אותה דינמיקה. ככל שההורה יהיה אקטיבי יותר, כך יהיה הילד פסיבי יותר. אם ההורה ייקח אחריות על הכנת השיעורים, הילד ישמוט את האחריות כליל. מה יקרה אם ההורה יעביר את האחריות לילדו? (רצוי לאחר שיחה על כך ואולי גם עירוב המורה בשינוי)
יתכן כי תחילה הילד יתקשה לקחת את מלוא האחריות. יהיו לכך השלכות. אולי הוא יינזף בכיתה ואולי אף ייענש. לאחר תקופת ההסתגלות הילד יבין ש”כללי המשחק השתנו” וייקח את האחריות על הכנת שיעוריו. הוא יבין את חשיבות הנושא עבורו.
אין זה אומר שמעתה תפסיקו לעזור לילדיכם בהכנת השיעורים. אם הבן (או כמובן הבת) יזום את הבקשה, אתם כמובן תענו לכך בשמחה ותשבו לסייע להם בהכנת השיעורים. אבל אתם תימנעו מליזום את הנושא.
אז אם תחליטו לאמץ טיפ זה, דברו עם ילדיכם. העבירו להם את האחריות להכנת השיעורים או לתוצאות של אי הכנתם. ומיד הפסיקו להזכיר את הנושא. נכון, לא עוד נדנודים, ניג’וסים, איומים, תחינות, עונשים, פרסים ואפילו לא עידוד. פשוט (וזה כנראה לא קל) להפוך להיות פסיביים ולהמתין בסבלנות שהילד ישאב למקום האקטיבי.
אז אם יש לכם שדה קרב בבית סביב נושא הכנת השיעורים, הכריזו על הפסקת אש, העבירו את האחריות לילדיכם ותוכלו ליהנות גם מהעצמאות שהם לוקחים על עצמם וגם משיפור היחסים בינכם ואם תשאלו מאיזה גיל ניתן לעשות זאת, בעיני, מכיתה א’. הרגילו את הילדים כי זו אחריותם ואתם כמובן שם כדי לסייע להם כשיבקשו.
שתפו אותי בחששותיכם או בדעתכם בנושא, ואם הצלחתם בשינוי, אשמח מאוד שתחלקו זאת עם כולנו….