Fotolia 5031059 Subscription Lליווי חולי סרטן ומחלימים מסרטן בעזרת NLP ודמיון מודרך
כתבה: ורדה ברקן, NLP TRAINER, בוגרת מכללת רטר. מלווה חולי ומבריאי סרטן במשך שנים. מתנדבת ב”מנדלת הלב”.
יש נסים וכדבריו של ד”ר ביקלס: “אם יש משהו שהוא לא מדעי זה אנשים”.
האמונה
תרז, אישה תושבת הצפון סבלה מגידול סרטני אלים ברגלה, והרופאים המליצו על כריתת הרגל כסיכוי כמעט יחיד לשרוד את המחלה. אחרי שהניתוח בוטל 3 פעמים מסיבות שונות, היא החליטה להישאר בבית ולהתפלל. כשהגיע לביקורת, הרופאים נדהמו: הסרטן נעלם.
“לא הרגשתי שאני חולה. שידרתי לכולם שאני לא חולה”, היא מספרת לרופא, כשהוא ומשפחתו באו אליה לביתה שבכרמל. היה ברור שאין בבית חומר שמרפא סרטן – ולנס הזה אין תשובה, גם לא לתרז. “כל פעם שהתפללתי הרגשתי שלווה וביטחון. היה לי פחד, אבל גם שלווה”, היא מוסיפה. ד”ר ביקלס, רופא בכיר במחלקה האורתופדית-אונקולוגית באיכילוב אומר: “אני איש פרקטי. אני מנתח סרטן, אני לא מחפש פתרונות מהשמים, אבל תרז למעשה לא טופלה. אני איש מדעי, אבל אם יש משהו שהוא לא מדעי זה אנשים” (הסיפור המופלא על הסרטן שנעלם מעצמו – שי גל | חדשות 2)
גם סיפורה האישי של ד”ר ג’נט מיכאיל הוא סיפור של ניצחון הגוף על מחלת הסרטן בעזרת האמונה והרוח. רק לאחר שג’נט זנחה את הטיפולים הכימיים, והתמסרה לאמונה שהיא אישה בריאה- היא החלימה.”
כולנו רוצים להאמין שאכן ניתן לנצח את הסרטן בעזרת האמונה, תזונה נכונה, פעילות גופנית, שמחת חיים ו… דמיון מודרך. אך במחלת הסרטן רב הנסתר על הגלוי. ידוע בקרב החוקרים, שרבים הם סוגי הסרטן. אך פרוטוקולי הריפוי מעטים, ולרוב גם אינם יעילים. למרבה הצער, נפטרים כל יום אנשים בריאים בנפשם, אוהבי חיים. הנוהגים באורח חיים בריא. נפטרים כל יום גם ילדים קטנים, שלא הספיקו עדיין לחוות.
בתוך מציאות מורכבת זו מתנדנד המשולש: מטפל – מטופל – טיפול. הטיפול הקונבנציונלי אלים לגוף ולנפש; מכאיב, מתיש, מחליש ומדכא. לעומתו הטיפול המשלים עדין, מחזק, משקיט, מרגיע ומעצים בו זמנית את בריאות הנפש. וכשהנפש שקטה היא יכולה לעזור לגוף לחיות את ימיו.
הטיפול
ראשית, חשוב מאד להזכיר לעצמנו, איננו מתיימרים לרפא את הסרטן. אנחנו עובדים על חיזוק הנפש, וזו מחזקת את הגוף. ההדמיות מבוססות על שיטות שונות של ניקוי והעצמה תוך שימוש בטכניקות מתחום ה-NLP: ניקוי משקעי העבר – ניקוי כעסים על עצמי ועל האחרים, שינוי זיכרונות בעזרת תתי חושים, חיבור למשאבים קיימים, חיבור לזיכרונות חיוביים, זיהוי “שדים” והתייחסות בהתאם, הגדרה מחדש, שימוש במילים נכונות, מפות עולם, עמדות ועוד. הכלי המוביל הוא דמיון מודרך לניקוי פיזי ונפשי + רגיעה, שימוש בסמלים ודימויים מעולמו ומשאיפותיו של המטופל.
סביבת הטיפול רגועה, תומכת, מאווררת, (אצלי חדר גדול, חלונות גדולים המשקיפים לצמרות עצים) מוזיקה נבחרת בקפידה בהתאם לטעמו של המטופל. יש המעדיפים פסנתר, אחרים גיטרה או חליל צד. מוזיקה קלסית או שאמאנית ועוד. ניתן למצוא מגוון של נעימות ביוטיוב בנוסף, רצוי מאד לבדוק מראש שהכורסה מתאימה ונוחה לישיבה. המטופל לעתים סובל מכאבים באזורים שונים בגופו. אחרים מגיבים לטיפול הכימי בתחושות של נימול או גרוד. עלינו להתחשב בכל התחושות הגופניות כדי להנעים את זמנו של המטופל.
טיפול בחולי / מחלימי הסרטן שונה במספר מובנים מטיפול אחר. ראשית, מספר המפגשים. כמטפלי NLP אנחנו נוהגים להציב גבולות למספר המפגשים. לחולי סרטן איננו מציבים גבולות, כך לפחות נוהגים מתנדבי “מנדלת הלב” (מעגל קהילתי תומך בחולי סרטן.) אחד המטופלים שלי שאל בחשש, בכמה מפגשים מדובר, עניתי לו: “ככל שתרצה”. אנחנו נפגשים כבר שנתיים ואני אשמח להמשיך ולהיפגש איתו עד גיל מאה, ואחר כך נראה…
יש להתייחס בהבנה ובאהבה לביטול טיפול ברגע האחרון. לפעמים בגלל הידרדרות זמנית של המטופל, פעמים דווקא בגלל הטבה במצבו, רוצה המטופל להתאוורר מהשגרה.
המטופל
המטופל יכול להגיע בשלבים שונים של המחלה. מנסיגה עד התפשטות ממארת. בהלימה למצבו הפיזי, מצבו הנפשי בא לידי ביטוי ברמות שונות של החרדה והדיכאון (מלוויו הקבועים של הסרטן). לעתים מגלה המטופל חוסר סבלנות ומעלה כעסים. אלו נמצאים בדרך כלל ביחס ישיר לתוצאות הבדיקות הגופניות האחרונות.
ישנם מטופלים פסיביים, הנתלים בהוראות הרופא, ואינם נוטלים חלק בתהליך ההבראה. ישנם אחרים אקטיביים מאד בניהול הטיפול בסרטן שלהם. הם מנסים דרכים שונות, תוך פעילות ובדיקה עצמית של התחושות הגופניות והרגשיות. הבדל בולט נוסף בין הפסיביים לאקטיביים: הפסיביים מחפשים עדויות באינטרנט אחר אחוזי כישלון וסבל בתהליך הטיפולי. האקטיביים מחפשים עדויות לאחוזי הצלחה בתהליכי טיפול שונים.
בכל מקרה יש להתייחס לאדם ולזכור את דברי ד”ר ביקלס: “אם יש משהו שהוא לא מדעי זה אנשים…”
המטפל
כאן אני מבקשת להתייחס לעקרונות חשובים במיוחד במערך טיפולי ייחודי זה:
עיקרון 1 – תובנה לעומת התיימרות.
עיקרון 2 – אמפתיה מול הזדהות.
מטפל חייב תמיד להיות מודע למגבלותיו הוא, הן כאדם והן כמטפל, ובמחלקת הסרטן על אחת כמה וכמה. בשיחה בה מעלה המטופל את שאלת התוצאה: “אם תטפלי בי, האם אחלים מהסרטן?” אני מנווטת (אכן כן) למטרה – לחיות את החיים – במהלך הטיפול אנחנו עוסקים בצד המואר במקביל לצד האפל. מנקים ומאפשרים לאור לזרום למרחבים גדולים יותר.
כדי להאמין בחשיבות הטיפול, חשוב לי מאוד לא להתיימר. גם אם כולנו רוצים מאד לנצח את הסרטן, המציאות טופחת על פנינו. לצערנו, נפטרים גם בעלי הנכונות והתקווה. לפיכך, נקודת הפתיחה שלי בטיפולים אלו היא להעניק לו / לה שעה טובה במפגש – ובכך כבר עשיתי את עבודתי. כל מה שמושג מעבר הוא בונוס. גישה זו מאפשרת לי להכניס אנרגיה אמתית ושמחה אמתית במפגשים.
נקודת פתיחה זו גם מוליכה אותי לעיקרון השני: לא להישאב ולא להזדהות. עלינו לזכור, כי עיקר העבודה נעשה על ידי המטופל, ותוצאותיה בידי שמים. אנחנו רק מציעים את הכלים. בכלים אלו אנחנו מלווים את העשייה של המטופל. כדי להכיל את המטופל הבא, עלינו להתנקות רגשית מהמטופל הנוכח. כדי לחיות את החיים שלנו מחוץ לחדר הטיפולים, עלינו להתנקות רגשית ומחשבתית מכל מטופל. אם נישאב למטופל, נגיע חסרי אנרגיות למטופל הבא ואין זה הוגן ולחלוטין לא יעיל. אם נישאב לטיפול, נאבד את החיוניות שלנו.
וכאן עליי להודות – נשאבתי. מדובר במטופל קרוב משפחה, שאמר לי, שהשעה הטובה ביום היא שעת הטיפול. עברתי ממפגש שבועי לארבעה עד חמישה מפגשים בשבוע. הוא באמת הרגיש טוב ממפגש למפגש ומצב רוחו השתפר. אני, לעומת זאת, איבדתי אנרגיות בהדרגה עד לכמעט התמוטטות. הצלחנו לעצור את הגידול והוא הפסיק להרגיש כאבים. אך הגידול לא הצטמק. המטופל התאכזב מאוד. אני לקחתי פסק זמן. הרגשתי שאני חייבת להתרחק כדי להחזיר לעצמי אנרגיות.
את הלקח שלי למדתי. אני מרגישה חובה לשתף עם כל מי שמטפל. אל תישאבו. עשו מלאכתכם נאמנה, ובד בבד שמרו על ריחוק רגשי ועל מחזוריות של אנרגיות טובות לגוף ולנפש. לקבלת אנרגיה טובה דרכים רבות, וכל אחד יבחר לעצמו את הטוב לו: ספורט, אומנות, מוזיקה, ניקוי עצמי ועוד.
ליווי חולי סרטן דורש עצמה נפשית ואיזון רגשי. כשהגיע החולי הרע למשפחתי, אמרתי: “למדתי, יש לי כישורים, לאחרים יש צרכים. והצטרפתי למנדלת הלב”.
תם ולא נשלם.