היי, אני דפנה רטר והיום אני רוצה לתת לכם דרך אחת ומדהימה
לטפל באימפולסיביות בקרב ילדים. יש ילדים אימפולסיבים, ילדים וילדות כמובן
שמתפוצצים, שוברים, הורסים, צורחים.
עושים משהו באמת ממש אלים, מרביצים, פוצעים
יכולים אפילו לגרום למישהו אחר להגיע לבית חולים, או לעשות נזק לרכוש או לאדם.
כמובן שאנחנו כהורים או כאנשי חינוך או כסבים רוצים מאוד, מאוד
למנוע התנהגות כזו אימפולסיבית. אנחנו לא יודעים איך, מה אפשר לעשות
פתאום הילד מתפוצץ, מאבד שליטה ילד שבדרך כלל הוא כן שליו, ילד שבדרך
כלל אפשר לדבר איתו אבל כשלוחצים לו על כפתור מסויים, *פאף*
משהו שם מתפוצץ, מה אנחנו כהורים יכולים לעשות?
אז קודם כל, כשקורה דבר כזה כדאי לנו כהורים לתת לילד אחריות
לתקן את מה שהוא הרס. לא מייד, תנו לו רגע להירגע, אבל אחר כך
להביא אותו למקום שבו נעשה אותו נזק ולמצוא איתו איך הוא לוקח אחריות על זה
כי זה לא אחריות שלכם לתקן את החלון, לטאטא את השברים.
לדבר עם מי שהוא הרס לו, לנקות אחריו ולסדר אחריו.
מה פתאום, אם הוא עשה. קודם כל שיקח על זה אחריות, אבל חוץ מזה
אנחנו גם רוצים לתת לילד איזשהו כלי, מה הוא יכול לעשות כדי שדבר כזה לא יקרה שוב
וגם להבין שגם לילד עצמו זה קשה. גם אם הוא לא מראה את זה, הילד יכול
להרגיש אשמה, חרטה כעס עצמי מאוד, מאוד גדול.
מאוד יכול להיות שהילד עושה עם עצמו כל מיני עסקאות,
בחיים יותר אני לא אתנהג ככה, אסור לי להתנהג ככה.
אבל, גם לילד ואולי גם לכם כמי שנמצא סביבו אין כלי יעיל וטוב כדי לתת לו להתמודדות.
הכלי שאני רוצה להציע לכם עכשיו לקוח כמובן מעולם ה-NLP.
כי זה העולם שלי, זה העולם שאיתו אני מתמודדת באמצעותו אני מתמודדת עם אתגרים
בעולם הזה והכלי הזה נקרא “סוף הסרט”.
איך עובדים עם זה?
קודם כל כשהילד כבר רגוע וקרה משהו אנחנו יכולים לשבת איתו ולהגיד לו
בוא תתאר לנו מה קרה, מה היה באותו יום?
אני אתן לכם דוגמא, לילד שאני טיפלתי בו ילד שהיה מאוד, מאוד אימפולסיבי
ופעם אחת, במשחק של מחבואים אז הוא היה הסופר והוא ספר,
והוא פחד להתרחק מהעץ שהוא ספר עליו, אז הוא קצת מה שנקרא “דגר”.
אחרי זמן ממושך, שהוא לא זז מהאיזור הזה ואף אחד לא יכול היה “לספור” אותו,
הילדים יצאו החוצה מהמחבוא ואמרו לו “מה זה!, זה לא בסדר, אתה דוגר, אתה פחדן”.
לחצו לו על כפתור, אמרו לו שהוא פחדן
הילד הזה בלי לחשוב בכלל מצא איזה סלע גדול, הרים אותו ורץ איתו לכיוון
של ילד אחר, רצה לזרוק. אבן גדולה מאד על מישהו.
הוא זרק את האבן הזו, הילד האחר זז והאבן לא פגעה בו, אבל זה היה קרוב וזה היה מסוכן
וכשהילד הזה הגיע אלי לטיפול עוד לפני כן, ההורים שלו סיפרו לי מה קרה
ואמרו לי “תשמעי אם הוא לא ישנה את ההתנהגות שלו הוא עוד ימצא את עצמו בבית כלא,
הוא עוד בסוף יעשה נזק איום ונורא, אנחנו מפחדים”.
ישבתי עם הילד הזה ודיברתי איתו והוא סיפר לי מנקודת המבט שלו, מה היה שם
ואמרתי לו, בוא תדמיין שאתה יושב ליד מכונת הקרנה ואתה מפעיל איזשהו סרט.
הסרט הזה מצלם את האירוע ממש, ממש את מה שקרה. הוא מצלם אותך סופר
הוא מצלם אותך “דוגר”. הוא מצלם את הילדים מגיעים וכועסים, והוא מצלם אותך
לוקח את האבן, וכאן הסרט קופא. עכשיו מה היה סוף הסרט במציאות אנחנו יודעים
אתה זרקת את האבן, הילד האחר זז זה החטיא, זה היה יכול להיות רע מאוד.
אבל, יש לנו עכשיו הזדמנות בדמיון שלנו להמציא שלושה סופים חדשים לסרט הזה.
אז בוא נעצור, הסרט קפא ככה, אתה עם האבן ביד, ומה הסוף הראשון שאתה ממציא?
בדרך כלל הסוף הראשון שילד ימציא יהיה מאוד בנאלי. אני מניח את האבן למטה ואני אומר לילדים
נכון, דגרתי, אולי מישהו אחר רוצה לספור במקומי?
אוקי, סוף לגימיטי לגמרי, זה בסדר. זה הסוף הראשון, יופי, בוא נעשה עוד סוף אתה במאי.
יש לך אפשרות עכשיו לייצר המון, המון סופים. בוא נחשוב על סוף אחר, נוסף לסרט הזה
הרמת את האבן, אתה בכעס ומה אתה עושה אז הוא חושב, חושב, חושב והוא אומר לי
אני אדבר עם הילדים ואני אסביר להם שהמקום הזה, אין כל-כך איך להתרחק, ברגע שאני אזוז מטר
אתם כבר מייד תספרו אותי, אולי אנחנו צריכים לעבור למקום אחר.
שהסופר יעמוד במקום אחר.
מעולה, בוא נמציא סוף שלישי, אגב הסוף השני הוא מצויין.
יופי, בוא נמציא סוף שלישי. בסוף השלישי אני בדרך כלל עושה עם הילדים טריק.
ואני אומרת להם, עכשיו תחשוב על סוף מצחיק, משעשע. תחשוב על משהו שבחיים אתה לא תעשה
אין סיכוי שתעשה את זה כי זה יותר מדי מגוחך. מה זה יכול להיות?
חושב, חושב, חושב. אני אקח את האבן ואני אתחיל לרקוד איתה ריקוד
ואני אעשה לילדים עניינים וכולם יתגלגלו מצחוק, יקחו את הבטן ויצחקו, יצחקו, יצחקו.
איזה יופי. מה קרה כאן, מה התהליך הזה מייצר?
ברגע שאנחנו מדברים על שלושה סופים, אנחנו בעצם שוברים לילד את התבנית,
של לוחצים לי על כפתור, יש לי רק אפשרות תגובה אחת.
הרי מה הבעיה באמפולסיביות?
באימפולסיביות בדרך כלל יש דלות, עוני בתגובות
אני יודע רק דרך אחת להגיב למשהו. מעצבנים אותי אני מרביץ, מעצבנים אותי צועק
מעצבנים אותי אני שובר. לילד יש כפתור אחד ותגובה אחת
או הרבה כפתורים ותגובה אחת. מה שאנחנו רוצים זה להגיד לילד
יש פה כפתור, אבל אפשר תגובה אחת, תגובה שנייה, תגובה שלישית, רביעית.
יש קשת שלמה של תגובות שאפשר לעשות כאן.
ובהתחלה עבור הילד, התרגיל הזה יהיה באמת דמיוני, אבל בהמשך, לאט, לאט יתקצר הזמן
בין התגובה, האימפולסיביות לבין ההבנה שיש לי אפשרות לשלוט בזה.
יש לי אפשרות לבחור בזה. אתם כהורים, כאנשי חינוך, כסבים
אל תצפו שאחרי פעם אחת שעשיתם את התרגיל הזה עם ילד
את התרגיל של סוף הסרט והוא מצא סוף אחד, סוף שני, סוף שלישי
שהילד ממחר בבוקר ישנה את דרכיו. בכלל לא, אבל אתם יכולים בסוף כל יום
לשבת ליד המיטה של הילד ולשאול אותו איך “עבר עליך היום?”
מה קרה היום, תגיד היום קרה מצב שבו מישהו לחץ לך על כפתור והתפוצצת?
אם כן, אתה יכול לספר לי. ילדים אימפולסיבים הרבה פעמים לא מספרים
כי מפחדים שיכעסו עליהם, ואם מישהו לא “מלשין” עליהם לדבריהם.
הגננת או המדריך בחוג או מישהו אחר לא מספר לנו כהורים.
הילד מלבד לא יתנדב לספר לנו את זה.
אבל אם אנחנו רוצים לפתוח ערוץ תקשורת, פתוח וגלוי עם הילד,
מאוד כדאי שהילד לא יפחד מאיתנו. שהילד ידע שאנחנו כהורים,
רוצים לעזור לו, אנחנו ביחד איתו, רוצים להתמודד עם האימפולסיביות שלו.
אם הילד יבין את זה באמת, ובשביל זה גם אתם צריכים להגיב לא,
באימפולסיביות כשהילד מספר לכם לכם שהוא היה אימפולסיבי.
אז הילד ירגיש בנוח לשתף אותנו ואז אנחנו יכולים להגיד לו, אז מה קרה היום?
עוד פעם קרה משהו שעצבן אותך? מה? ילד לקח מהקלמר שלך ולא ביקש רשות,
ואז אתה רצת אליו עם עיפרון מחודד ורצית לתקוע לו את זה איפשהו בגוף.
אוקי, זה לא בסדר, אתה יודע שזאת התנהגות שהיא לא בסדר.
אבל גם אני וגם אתה, שנינו יודעים שיש לך בעיה של אימפולסיביות, שלפעמים אתה מגיב
לפני שאתה חושב איך נכון, אבל עכשיו יש לנו זמן לפני השינה.
בוא נחשוב על זה, בוא נעצור את זה רגע כשאתה לוקח את העיפרון.
עכשיו אני רוצה להדגיש שני דברים בקשר לתהליך הזה בשבילכם.
אם אתם מחליטים לעשות אותו עם הילד דבר ראשון, הסוף הראשון שהילד יגיד זה
הוא לא לקח לי דברים בלי לבקש רשות זאת אומרת,
הילד יגיד, מראש לא לחצו לי על הכפתור, אל תתפתו. ילחצו לך על כפתורים
כל החיים אנשים מסביב ילחצו לך על כפתורים, לכן את הסרט שלנו אנחנו נתחיל
זאת אומרת אנחנו נקפיא אחרי שנלחץ הכפתור. אחרי שעלה הגל של הכעס, ואז נקפיא.
אתה כבר עם העיפרון ביד, העיפרון מחודד ואתה רוצה לרוץ איתו לאיזה חבר.
פה הסרט קופא עכשיו בוא נמציא סוף ראשון, סוף שני, סוף שלישי.
כשאני מזכירה לכם שהסוף השלישי הוא סוף מצחיק, מגוחך, מטופש.
למה אנחנו עושים את זה, למה אנחנו מבקשים מהילד לחשוב על משהו מגוחך,
מטופש שהוא בטוח לא יעשה אותו? בגלל שאנחנו רוצים להרגיל את המוח שלו
להיפתח לכמה שיותר אפשרויות. אנחנו לא רוצים שהילד יהיה תקוע על כפתור, תגובה אחת ויחידה.
יש אפשרות אחת, יש אפשרות שנייה, יש אפשרות שלישית, יש לילד סבלנות, אפשרות רביעית, אפשרות חמישית,
אפשרות שישית, אפשרות שביעית. אתם יכולים להראות לו שעל כל כפתור שנלחץ
יש אינסוף אפשרויות של תגובה לפי NLP. ב-NLP יש הנחת יסוד שאומרת שתמיד קיימת אפשרות נוספת, תמיד.
גם אם אני חושבת שכבר מצאתי את כל האפשרויות הקיימות, זה לא נכון, כי אם אני אחשוב עוד קצת
ואני אסכים לחשוב מגוחך, מחוץ לקופסא, משהו שאולי פסלתי מראש לפני שבדקתי אותו.
אני אגלה שיש עוד אפשרות וזו המטרה שלנו עם הילדים האימפולסיבים.
אנחנו רוצים לפתוח להם את האפשרויות.
אנחנו נתרגל את זה איתם בדמיון, פעם אחת, ופעם שנייה
ופעם שלישית, ופעם רביעית ולאט, לאט זה יחלחל, זה יחלחל וזה יגיע למצב
נגיד כשרק התחלנו לעבוד עם הילד בשיטה הזו של סוף הסרט.
אז זה היה כשהוא עשה משהו בבוקר ודיברנו איתו על זה בלילה
אחר כך הילד יעשה משהו ושניה או בוא נגיד שעה אחרי זה
כשהוא כבר יכנס לשיעור הבא ויחשוב על מה שקרה בהפסקה
ויגיד “אייש, יכולתי לעשות אחד,שתיים, שלוש, ארבע חבל”.
לא נורא, זה יתקצר לשעה, אחר כך זה יתקצר אולי כבר לתוך כדי שאני רץ עם האבן,
אני אגיד רגע, אולי אני יכול אחרת אבל אני כבר לא יכול לעצור את זה.
לאט, לאט בשלב מסוים זה יגיע למצב שבו הילד תופס את האבן, וקופץ לו סוף הסרט.
רגע, עבדתי עם אמא , יש עוד סופים. אוקי, אז זאת ההמלצה שלי אליכם.
נכון זה דורש פתיחות, זה דורש סבלנות, זה דורש הקשבה ויצירתיות,
אבל, זה משתלם מאוד. כי ילד אימפולסיבי, אם לא נטפל בזה בזמן,
הוא באמת יכול להגיע לבית כלא, אני לא רוצה להפחיד אתכם, כן,
אבל בבתי הכלא יושבים אנשים שרובם סובלים מהפרעה אימפולסיבית.
שלא טופלה כראוי בילדות שלהם. אז כדאי מאוד לטפל בזה, אוקי שווה מאוד.
הילדים שלכם כשהם יהיו בוגרים, אולי הם אפילו לא יזכרו איזה עבודה עשיתם איתם.
ויש סיכוי טוב שיולדו להם ילדים אימפולסיבים, אז כדאי להם להעביר את זה הלאה.
מדור, לדור את השיטה הזו, להעביר את זה לחברים שלכם אם יש להם ילדים אימפולסיבים
או ילדות אימפולסיביות. באמת להפיץ את השיטה הזאת, כי זו שיטה נהדרת שעובדת.
אני עבדתי איתה כבר עם עשרות ילדים וזה עובד איתם מעולה.
אהבתם את הסרטון הזה?
אתם מוזמנים ללחוץ על הפעמון כאן
ולסמן שזה סרטון שהוא בשבילכם בעל משמעות
אתם מוזמנים לשתף אותו עם אנשים אחרים
לעשות לנו לייק כדי שעוד אנשים ידעו שיש פה ערך ששווה להפיץ
תודה רבה, להתראות בעוד הדרכות כאלה
יש לי עוד המון תכנים, טובים, יעילים , מגוונים
לחיי היום יום של NLP לתת לכם
ביי