אם אתם הורים לילדים בגילאי בית הספר, ודאי יצא לכם להיתקל לא פעם בקשיים, חיכוכים ומתחים סביב נושא הכנת שיעורי הבית. הורים רבים מוצאים את עצמם נגררים לעימותים יומיומיים על כך עם ילדיהם, אחרים נוקטים בעונשים, ויש המאפשרים לילד לצאת לפעילות שהוא אוהב רק לאחר שסיים "להיפטר" מהמטלות המעיקות.
האם גם אתם מתמודדים עם שדה קרב ועימותים קבועים סביב שיעורי הבית? האם מערכת היחסים שלכם עם הילדים נפגעת כתוצאה מהנדנודים הבלתי פוסקים הללו? והאם הייתם רוצים לשנות את המעגל המתיש הזה? התשובות והכלים נמצאים ממש כאן.
דינמיקת הנדנדה: אקטיביות מול פסיביות
זוכרים את הטיפ אודות זוגיות בו דיברנו על המתח שבין אקטיביות לפסיביות? מסתבר שבתקשורת שבין הורים לילדים מתקיימת בדיוק אותה הדינמיקה: ככל שההורה הופך להיות אקטיבי ודומיננטי יותר, כך הילד נשאב למקום פסיבי וחסר יוזמה.
כאשר ההורה לוקח על עצמו את האחריות המלאה להכנת השיעורים, הילד פשוט משמיט את האחריות הזו כליל. הוא מבין שזה "הפרויקט של אמא ואבא", ולא שלו. מה יקרה, אם כן, אם נהפוך את המשוואה ונעביר באופן מודע ומלא את האחריות לילד?
מומלץ לבצע את המהלך הזה לאחר שיחה פתוחה וכנה עם הילד (ואולי אפילו לשתף את המורה בכיתה בשינוי הגישה). חשוב לדעת: יייתכן מאוד שבתחילה הילד יתקשה לקחת את מלוא האחריות, ויהיו לכך השלכות טבעיות. אולי הוא יגיע לכיתה ללא שיעורים, יינזף על ידי המורה ואולי אף ייענש. אולם לאחר תקופת ההסתגלות, הילד יבין ש"כללי המשחק השתנו" וייקח בעצמו את האחריות על הלמידה שלו, מתוך הבנת החשיבות של הנושא עבורו.
💡 מניחים את הנשק: עוברים לפסיביות סבלנית
אין פירוש הדבר שמהיום והלאה אתם מפסיקים לחלוטין לעזור לילדיכם בהכנת השיעורים. אם הבן (או כמובן הבת) יזום בעצמו את הבקשה ויפנה אליכם, אתם כמובן תענו לכך בשמחה רבה, תשבו איתו ותסייעו לו בכל קושי. אבל המפתח הגדול הוא שאתם נמנעים לחלוטין מליזום את הנושא מצידכם.
אם החלטתם לאמץ את הטיפ הזה, שבו ודברו עם הילדים. הסבירו להם שהאחריות עוברת אליהם, יחד עם התוצאות (החיוביות או השליליות) של אי הכנת המטלות. ומהרגע הזה – הפסיקו להזכיר את המילה שיעורים. לא עוד נדנודים, ניג'וסים, איומים, תחינות, עונשים, פרסים ואפילו לא עידוד מאולץ. פשוט (וזה כנראה החלק המאתגר ביותר עבורנו כהורים) להפוך להיות פסיביים, ולחכות בסבלנות שהילד יישאב לתוך המרחב האקטיבי שהתפנה עבורו.
אם יש לכם שדה קרב יומיומי בבית, הכריזו עוד היום על הפסקת אש. העבירו את האחריות לילדיכם ותוכלו ליהנות גם מהעצמאות הנפלאה שהם יפתחו, וגם משיפור משמעותי ומיידי באווירה המשפחתית וביחסים שלכם איתם. ואם תשאלו מאיזה גיל ניתן ליישם זאת? בעינינו, כבר מכיתה א'. הרגילו את הילדים מהרגע הראשון כי זו האחריות האישית שלהם, ואתם שם כעוגן תומך – רק כשהם מבקשים.
שתפו אותנו בתגובות כאן למטה: מהם החששות הגדולים ביותר שעולים בכם למקרא הטיפ הזה? ואם כבר ניסיתם והצלחתם לחולל את השינוי הזה בבית, נשמח מאוד שתחלקו את סיפור ההצלחה שלכם עם כולנו כדי לתת כוח להורים נוספים!
📘 לקריאה נוספת והרחבת ארגז הכלים ההורי:
מחפשים דרכים נוספות להחזיר את השקט וההרמוניה לבית ולפתור חיכוכים משפחתיים נפוצים? אנו מזמינים אתכם לקרוא את המאמר המרתק שלנו המציע פתרונות מעשיים להתמודדות עם סיטואציות יומיומיות מורכבות: "אמא, תגידי לו להפסיק!" – מדריך מעשי לפתרון מריבות בין אחים בדרכי NLP.
רוצים לרכוש כלים מקצועיים לניהול הרגלים ושינוי דפוסי חשיבה?
הבנת האופן שבו המוח האנושי מקודד אוטומטים, הרגלים והתנהגויות היא רק הצעד הראשון. במסלולי הלימוד המקצועיים של מכללת רטר, תרכשו ארגז כלים שלם ועוצמתי של טכניקות מנטליות, שיאפשרו לכם להוביל שינויים עמוקים ופריצות דרך משמעותיות – אצלכם, במערכות היחסים שלכם ובקרב אנשים אחרים כמנחי NLP מוסמכים.
לכל הפרטים על מסלולי הלימוד במכללת רטר לחצו כאן
נכתב ונבדק מקצועית על ידי דפנה רטר
ממייסדי מכללת רטר. הביאה את שיטת ה-NLP לישראל בשנת 1994, בעלת עשרות שנות ניסיון קליני והכשרת אלפי מטפלים. חברה מוסמכת בקהילת ה-GTC העולמית מטעם NLP University, ומחזיקה בדרגת Certified Master Trainer of NLP מטעם ארגון ABNLP (לצפייה בתעודת ההסמכה).