הרופא הפנימי – הנקודה
נכתבה ע"י זוהר בר
אתם מוזמנים לשבת או לשכב בנוחות, בתנוחה שתהיה נוחה לכם לכמה הדקות הבאות…
אני מזמינה אתכם לקחת נשימה מלאה… לנשום מקצות אצבעות הרגלים ועד קודקוד הראש… ועם הנשיפה לשחרר את זרם המחשבות, לשחרר עוד ועוד…
לשחרר את כריות כפות הרגלים… הקרסוליים, השוקיים, הברכיים… לשחרר לגמרי לגמרי… לקחת עוד נשימה ולשחרר את הירכיים… את האגן… את חוליות הגב לכל אורכו… חוליה אחר חוליה לשחרר עוד ועוד… להרפות את הכתפיים מן המשקל שהן נושאות… נשחרר את הכובד שמונח אליהם לגמרי לגמרי… ועכשיו את חוליות הצוואר… את הראש… אתם מוזמנים לכבות את זרם המחשבות, התוכניות והדאגות…
להרפות את הפנים… הלחיים… המצח… עוד ועוד…
קחו נשימה עמוקה… והוציאו את האוויר… ותרגישו איך הגוף רפוי יותר ויותר…
ועכשיו אתם מוזמנים למסע פנימה אל תוך הגוף שלכם… מסע של התבוננות… חיפוש איטי רגוע… אינטימי… ומשוחרר לגמרי לגמרי..
ובמסע הזה שאני מציעה לכם להצטרף אליו, תוכלו חפש את הרופא הפנימי שלכל אחד יש בגופו… את המקום בגוף שהוא חכם… חזק… יודע… יודע מה צריך… יודע איך לרפא… יודע מה לבחור… את הנקודה הפנימית החבויה אשר לכל אחד יש בגוף שלו שאיתו הוא בא לעולם והיא רק שלו…
המקום שהנקודה נמצאת לא תמיד גלוי… ובזמנים שונים הנקודה, שהיא הרופא הפנימי, נודדת בגוף לפי הצורך של הגוף… לא תמיד אנחנו מחוברים אליה, או יודעים היכן היא נמצאת, וצריך לחפש אותה בכל פעם מחדש…
אתם מוזמנים עם נשימות איטיות, משוחררות לגמרי להיכנס פנימה,.. בעדינות, בשקט, באיטיות… לאט לאט להתחיל להסתכל פנימה ולחפש היכן היא נמצאת… היכן היא מונחת עכשיו…
לא תמיד היא במרכז הגוף לפעמים היא בבוהן או באגודל… לפעמים ליד הברך… או בבטן או בחזה… אני מזמינה אתכם לבדוק בקצב שלכם ולזהות את הרופא הפנימי… את הנקודה… ולהתחבר אליה לאט לאט… להסתכל עליה… לגעת בה… להרגיש אותה לעטוף אותה… ואולי להגיד לה גם תודה… תודה על שהיא שומרת עלינו כל הזמן… כל רגע ורגע… מדריכה אותנו… מרפאת ומלטפת את כל כאבינו…
ואולי הרופא הפנימי שלנו, הנקודה, קצת רדום, קצת סגור… ניתן להעיר אותו… לפתוח אותו… כל אחד יכול להרגיש מה הוא צריך כדי לפתוח את הרופא הפנימי… האם במפתח מעץ המפתחות? או במשאלה מעץ המשאלות? או בבקשה מעץ הבקשות? למה הוא זקוק כדי לעורר או לפתוח את הרופא הפנימי?
וכאשר מצליחים לפתוח את הרופא הפנימי מיד מרגישים בזרם של בועות קטנות כמו בלונים צבעוניים או גולות יפות במיוחד עם ריחות של ילדות שיושב לנו באף…
לפעמים זה ריח הפרדס הפורח לפני פסח… או ריח הים… או ריח תבשיל שהיינו מריחים מרחוק עוד לפני שנכנסנו הביתה מהלימודים… או ריח העוגה שרק יצאה מהתנור…
והבועות הצבעוניות היפות עם הריחות המזכירים ריחות של ילדות מתפזרים לנו בגוף כמו מעיין… כמו נחל הזורם לנו בגוף… ולכל מקום שהם מגיעים הם מביאים שמחה… קלילות… אושר… צחוק… אמונה… אמונה בעצמנו… אמונה בנסים… כמו דגדוג עדין מבעבע זורם… שמח וצבעוני…
הבועות הצבעוניות פותחות את כלי הדם… את הרקמות… ומביאות קלילות אושר, שמחה בריאות, נחת… מיישרות את הקמטים… מבריאות… מחזקות… נותנות כוח… יכולות… ועוד יכולות…
ועם הזרימה שלהן הן לוקחות איתן את האכזבות… העצב… הכאב… הקושי… הפחד… הדמעות… חוסר האונים… ומשחררות דרך השאיפה והנשיפה את הדברים שהגוף אינו צריך עכשיו…הדברים שאינם תורמים… שמעכבים… ואתם חשים שמה שמיותר לכם עכשיו הולך ומשתחרר עם זרם הבועות…
ונשארות רק הבועות הצבעוניות, והריחות שמביאים כוח בריאות, שמחה, צחוק ואושר…
עם הזמן, זרם הבועות נחלש… והנקודה, הרופא הפנימי, מתחילה להיסגר… לפעמים היא זקוקה לעזרה כדי לסגור אותה… בעזרת משאלה או המפתח מהעץ… בינתיים הנקודה תוכל להתחזק לפעם הבאה שנזדקק לה… שנרצה להתחבר אליה…
וכך היא נסגרת לאט בעדינות וממשיכה להסתובב בגוף… והרופא הפנימי נשאר שלנו ובשבילנו…
עם כל שאיפה ונשיפה ועם הכוחות החדשים שקיבלתם אתם יוצאים לאט לאט מההתבוננות הפנימית, ומסתכלים על עצמכם מהצד…
כמה אנחנו יפים… חזקים… זקופים… איך הקמטים התיישרו לנו… כמה כוחות ויופי יש בנו…
איזה יופי!
ועם הכוחות החדשים ועם כל נשימה אתם מתחילים להתעורר בידיעה שתמיד תוכלו לחזור לרופא הפנימי שלכם… ותמיד אפשר להתחיל את המסע מחדש…
אתם מוזמנים לקחת עוד נשימה… ולהתחיל לחזור לכאן… לחדר הזה… לשחרר את כפות הרגלים… את הידיים… לפקוח בזמנכם את העיניים… ולחזור לעירנות מלאה…
דילוג לתוכן