(לאחר משפטי אמת והובלה)

"התחילו לדמיין את עצמכם צופים בלהקה גדולה של ציפורים נודדות, העושות את דרכן מארצות הקור לארצות החום… אתם יכולים לדמיין כאילו אתם צופים בהן או אולי דווקא תרצו לדמיין את עצמכם עפים יחד איתן, אולי ייתכן שתרצו אפילו לדמיין שאתם חלק מהלהקה… אתם יכולים לשמוע את משק הכנפיים ולשמוע את הקולות שהלהקה משמיעה במעופה… קל לכם, אתם נהנים מכך והנוף הנשקף מלמעלה מרהיב, עוצר נשימה…

אתם מבחינים בנוצה לבנה וגדולה נשמטת מכנף אחת הציפורים ומתחילה את מסעה כלפי מטה… אתם עוקבים אחרי הנוצה הזו, או אולי אפילו, אתם הנוצה הזו… אתם יכולים להבחין בלהקה ממשיכה לעשות את דרכה הלאה ומרגע ניתוק הנוצה משתררת דממה… ואתם חשים כיצד אתם יורדים באטיות כלפי מטה… ברכות… באטיות… נישאים על גב הרוח וממשיכים לרדת… עוד ועוד למטה… אתם יורדים לאט, במתינות, ברכות… אתם נעים על גבי הרוח בקו פתלתל, ימינה ושמאלה… ימינה ושמאלה… ממש כך… אתם נעים על גבי הרוח ומתקרבים באטיות לפני הקרקע…

מלמעלה אתם יכולים להבחין שם למטה בעמק ירוק יפהפה, שבמרכזו זורם נחל… הנחל יורד באמצעות מפלים קטנטנים ונקווה לאגם קטן… אתם נמצאים לא רחוק מפני הקרקע ואתם ממשיכים לרדת בנחת, ימינה ושמאלה… ימינה ושמאלה… עד לנחיתה הרכה… הנעימה למגע כפות רגליכם היחפות…

אתם מרימים את הנוצה מהדשא, מחזיקים אותה בידכם ומרימים את מבטכם… אתם יכולים לראות באופק את הלהקה ממשיכה בדרכה הלאה… בעיניכם הצופות כלפי מעלה אל הלהקה ולאופק, אתם חשים צורך להודות על מזלכם הטוב ועל הרוגע הנפשי שבו אתם שרויים… כעת, מתבהרת בכם התובנה שהנוצה שנחתה לרגלכם היא הסימן… אתם מחליטים לקום ולהתחיל לפסוע לעבר האגם הקטן שנמצא במרכז העמק… אתם לא יודעים מדוע אתם נמשכים לשם, עם זאת יש בכם הבנה פנימית עמוקה ששם תמצאו את התשובה… אתם פוסעים יחפים וחשים את הדשא תחת כפות רגליכם… ייתכן שאתם אף יכולים להריח את הדשא הנרמס תחת רגליכם ואת הפריחה סביבכם… ומעבר לרוגע שאתם שרויים בו, מתפשטת בגופכם שמחה גדולה שאינכם מבינים כעת את מקורה… אתם פשוט יכולים לחוש שמחה פנימית אמיתית…

מעט לפני האגם אתם מתחילים לשמוע מלמולים המגיעים מאחורי הגבעה… אתם מחליטים לפסוע לעבר המלמולים כדי להבין את פשרם… ככל שאתם מתקרבים המלמול הופך לקולות דיבור ושירה… אתם מתקרבים יותר ויותר ולעיניכם נגלה מחזה מרתק… מסביב למדורה יושבים זקן וזקנה אשר לבושים בגלימות חומות ועל צווארם שרשרת שבסופה נוצה לבנה… ממש כמו הנוצה שאתם מחזיקים בידכם… פני הזקנים חרושות קמטים… מבטם חם ואוהב… אתם מרגישים כי יש לכם היכרות עמוקה עם השניים… וכי שבתם הביתה, למקום חם, אוהב ומכיל… כאשר השניים מזהים אתכם הם מפסיקים את השירה ומזמינים אתכם לשבת מולם לצד המדורה…

אתם מתיישבים ויכולים לראות את פניהם מבעד ללהבות המדורה… השניים עוצמים את עיניהם ושבים לזמזם מנגינה… מנגינה שנשמעת לכם מוכרת… ואתם נותנים לשירה לעטוף אתכם ושוקעים בהאזנה עמוקה… ככל שהשירה הזו מתקדמת אתם חשים מוגנים ובטוחים יותר… המנגינה עוטפת אתכם וככל שהיא ממשיכה אתם מתחילים לקבל תובנות על חייכם… יודעים שהגעתם לשם לא במקרה, אלא יש סיבה לכך… אתם נהנים לשבת במחיצת השניים וככל שהזמן עובר אתם מקבלים תובנות חדשות… אולי מתנוצצת בכם הארה שהמתינה לכם עד עכשיו כשאתם נינוחים ורפויים…

אהיה עכשיו בשקט למשך דקה כדי שתוכלו לקבל את מה שממתין להתגלות לכם… (להמתין דקה)

השירה נחלשת עד שהיא נפסקת… הזקן והזקנה מצביעים לעבר האגם הקטן ואתם מבינים את כוונתם… אתה משאירים את הנוצה על הקרקע ופוסעים לבדכם לעבר האגם… מי האגם צלולים ונעימים ואתם נכנסים פנימה… מאפשרים למים לעטוף אתכם… לרענן אתכם… אתם יוצאים מהאגם ובמקום שבו היו הבגדים שלכם יש גלימה חומה אשר מתאימה למידותיכם ומדיפה ריח נעים… אתם לובשים את הגלימה וכעת כשסיימתם, זוג הזקנים פוסע לעברכם… השניים מושיטים את ידם ואתם מבחינים כי בכף ידם מונחת שרשרת ובקצה השרשרת הנוצה שהחזקתם ביד… אתם עונדים את השרשרת ומיד חשים איך נכנסת בכם תחושת ביטחון ורוגע… אתם חשים מסופקים ובטוחים בעצמכם… אתם מודים לזקנים על קיומם והם קדים קידה ומתחילים לפסוע מכם הלאה עד שהם נעלמים…

וכך… כשאתם מביאים אתכם את התחושות האלו ואת החוויה הקסומה שחוויתם ואת התובנות שקיבלתם, אתם מתחילים לחזור… בהדרגה אתם עוזבים את שפת האגם וחוזרים לכאן… לחדר הזה… למצב של מודעות רגילה וערנות רגילה… לוקחים נשימות עמוקות כדי לעורר את הגוף…