מטרת ההדמיה: יציאה מאזור הנוחות, זרימה והתפתחות אישית (הדמיה לפתרון בעיה ייחודית)

 (לאחר הכנסה להרפיה)

אני מזמינה אותך לדמיין ששמעת שמועה… מספרים שיש גבעה קטנה וירוקה… שממנה נובע מעיין… ובימים יפים מי המעיין זורמים בזרם עדין אבל יציב… והמים מגיעים לכפר הסמוך… משקים את האדמה… ומצמיחים צמחיה ירוקה ויפה… את רואה בוסתנים עם עצי פרי… והפירות צבעוניים וריחניים… צלילי המעיין נעימים… וזה עושה חשק לעצום עיניים ולנוח לצידו… הכול זורם על מי מנוחות…

את מאוד רוצה להגיע לשם אבל את עדיין לא מצאת את הדרך… את מרגישה שהדרך שלך חסומה… את שמה לב שעכשיו את נמצאת בתוך מקום סגור… כמו מנהרה… קצה המנהרה חסום באבנים… אבל את מוצאת שם ביטחון בתוך החמימות של המנהרה… זה מקום נעים מאוד… יש שקט… יש ביטחון… את מרגישה מוגנת… אבל משהו מושך אותך לצאת משם… יש בחוץ עוד דברים לראות… עוד דברים לעשות… רק שעד עכשיו לא ידעת איך לעשות את זה… או מה בדיוק את מחפשת…

את מסתכלת מסביב ואת מבחינה בכמה כלים שיש על ידך… יש שם מקוש… הוא כלי חזק… התפקיד שלו הוא לעזור לפורר את האבנים שחוסמות  את הדרך שלך… פעם לא ידעת שאת יכולה להשתמש בו… אבל עכשיו את לוקחת אותו ומצליחה להפוך את האבנים לאבקה דקה… ואת רואה שיש לך עוד משהו שם… יש שם את חפירה… הוא בהישג ידך ואת יכולה להשתמש בו כדי להזיז את האבנים והחול ולפלס את דרכך החוצה…

ובין הפירוק של האבן ופינוי החול שנוצר תוכלי להשתמש בעוד משהו שנמצא איתך… את רואה שיש על ידך גם כסא מתנפח… תוכלי לדמיין שאת יושבת על כסא מתנפח בבריכה… ולוגמת מהקוקטייל הטעים והמרענן שאת מחזיקה ביד… תוכלי לנוח ולהרפות… לתת לעצמך עוד כוח כדי להמשיך בחיפוש הדרך שלך… גם אם את לא יודעת מתי זה יקרה וכמה זמן את תמשיכי לעבוד… את יודעת שבקרוב תצליחי במשימה שלך… את יכולה לעשות את זה… יש לך הכוחות ויש בך תקווה שבקרוב תגיעי למחוז חפצך…

ואז… את רואה אור שנכנס למנהרה… ועוד מעט תהיי בחוץ… את מרגישה שסוף סוף הצלחת… ועכשיו הכיוון שלך ברור… את יוצאת החוצה… משהו מושך אותך ללכת בכיוון השביל שנמצא ממש לידך… ומרחוק את כבר רואה את הגבעה הקטנה עם המעיין הנובע… מתקרבת אליו… ואת רואה איך הוא זורם… בתנועות עליזות ונעימות … ואת יושבת לצידו, שותה מן המים ומקשיבה לצלילים … רואה את המים המנצנצים… ואת מגלה שזה בדיוק כמו שדמיינת…

את נשארת עוד מעט ליד המעיין הנובע… את נושמת את האוויר הצח… ומתמלאת בו… וכך, שמחה וטובת לב… את עוזבת את המעיין…. את מוזמנת לחזור לכאן… לחדר הזה… לקחת נשימה עמוקה…  לפקוח את העיניים… ולחזור למודעות רגילה… לכאן ועכשיו…