איך מתמודדים עם אימפולסיביות של ילדים? הכירו את טכניקת ה-NLP "סוף הסרט"
יש ילדים אימפולסיביים שמתפוצצים, שוברים, צורחים ולפעמים אף נוקטים באלימות מסוכנת כלפי הסביבה או כלפי רכוש. כהורים, אנשי חינוך או סבים, אנו רוצים למנוע התנהגות כזו, אך לא תמיד יודעים כיצד. לפתע ילד שליו בדרך כלל מאבד שליטה ברגע שלוחצים לו על "כפתור" מסוים. מה אנחנו יכולים לעשות?
שלב ראשון: לקיחת אחריות ממקום רגוע
קודם כל, כשקורה אירוע כזה, תנו לילד זמן להירגע. לאחר מכן, חשוב להחזיר אותו למקום שבו נעשה הנזק לתת לו לקחת אחריות - לתקן, לנקות, לטאטא או להתנצל. האחריות לתיקון היא שלו, לא שלכם.
יחד עם זאת, עלינו לזכור שגם לילד עצמו קשה. לאחר ההתפרצות, ילדים חשים אשמה, חרטה וכעס עצמי, ולעיתים מבטיחים לעצמם ש"בפעם הבאה זה לא יקרה". הבעיה היא שחסר להם כלי פרקטי שיעזור להם לעצור בזמן אמת.
הכלי: טכניקת "סוף הסרט" מעולם ה-NLP
הכלי שאני רוצה להציע לכם לקוח מעולם ה-NLP ונקרא "סוף הסרט". איך עובדים איתו? כשהילד כבר רגוע, שבו איתו ובקשו ממנו לתאר את מה שקרה.
כדי להמחיש, הנה דוגמה לילד שטיפלתי בו: במהלך משחק מחבואים, הילד פחד להתרחק מהעץ, והילדים האחרים קראו לו "פחדן". ה"כפתור" נלחץ. הילד, בלי לחשוב, הרים סלע ענק וזרק אותו לעבר אחד הילדים (למרבה המזל, הילד זז והאבן החטיאה).
ביקשתי מהילד לדמיין שהוא מפעיל סרט קולנוע שמצלם את האירוע. הסרט מראה אותו סופר בעץ, את הילדים צועקים עליו, ואותו מרים את האבן. כאן הסרט קופא. אנחנו עוצרים את הסצנה בדיוק ברגע שהכעס בשיאו והאבן ביד (ולא לפני כן, כי בחיים האמיתיים ה"כפתורים" שלנו תמיד יילחצו).
להמציא שלושה סופים חדשים לסרט
כעת, בזמן שהסרט קפוא בדמיון, יש לילד הזדמנות להיות הבמאי ולהמציא שלושה סופים חדשים לסיטואציה:
- הסוף הראשון: לרוב יהיה בנאלי. (למשל: "אני מניח את האבן ואומר לילדים שמישהו אחר יספור"). זה סוף לגיטימי ומצוין.
- הסוף השני: דורש קצת יותר חשיבה ויצירתיות. (למשל: "אני מסביר לילדים שאי אפשר להתרחק מהמקום הזה ומציע להחליף אזור").
- הסוף השלישי (סוף מטופש): כאן אני מבקשת מהילד להמציא סוף מצחיק ומגוחך, משהו שבחיים הוא לא יעשה. (למשל: "אני אקח את האבן, אתחיל לרקוד איתה ריקוד מצחיק וכולם יתגלגלו מצחוק").
למה אנחנו מבקשים סוף מגוחך?
מה הבעיה באימפולסיביות? דלות בתגובות. לילד יש תבנית של "כפתור אחד = תגובה אחת". לחצו לי על הכפתור? אני מרביץ. המטרה של הסוף השלישי היא לשבור את התבנית הזו ולהרגיל את המוח להיפתח לעוד אפשרויות.
לפי הנחות היסוד של ה-NLP, תמיד קיימת אפשרות נוספת. גם כשנדמה לנו שאין, חשיבה מחוץ לקופסה תגלה לנו קשת שלמה של תגובות.
איך מיישמים ביומיום? (דורש סבלנות)
אל תצפו לשינוי קסם ביום שאחרי התרגיל. פתיחות וסבלנות הן מילות המפתח. בסוף כל יום, בשיחה רגועה לפני השינה, שאלו את הילד איך עבר עליו היום ואם מישהו "לחץ לו על כפתור". אם הילד ידע שאתם שם כדי לעזור ולא כדי לשפוט או לכעוס, הוא ישתף פעולה.
בתחילה, פער הזמן בין התגובה האימפולסיבית לבין ההבנה שיש בחירה יהיה גדול. אך ככל שתתרגלו איתו את "סוף הסרט" בדיעבד, הפער יילך ויתקצר. הוא יצטער על המעשה שעה אחרי, לאחר מכן הוא יצטער תוך כדי, ולבסוף - המוח שלו יקפיץ לו את ה"סופים החלופיים" רגע לפני שהוא פועל, והוא יצליח לעצור.
בואו ללמוד כיצד לייצר שינוי אמיתי
כלים מעשיים כמו "סוף הסרט" יכולים לשנות חיים שלמים - של ילדים, של הורים ושל משפחות שלמות. אם אתם רוצים להעמיק, לרכוש כלים להתמודדות עם אתגרי היומיום ולייצר פריצות דרך משמעותיות בתקשורת (הן עם ילדים והן עם מבוגרים), אנו מזמינים אתכם לעשות את הצעד הבא.
הצטרפו אלינו למסלול לימודי NLP המקיף של מכללת רטר, וגלו כיצד להפוך את השפה והחשיבה לכלי טיפולי וחינוכי רב-עוצמה.
