NLP ומחלות אוטואימיוניות

ריכזנו עבורכם מדגם מייצג של סיפורים מרגשים ומעוררי השראה שמייצגים רבים נוספים שחווים את פלאי השיטה על בשרם ומקדמים ריפוי בגופם ובנפשם:

עדות אישית לריפוי קרוהן באמצעות NLP:

יעקב בן ישי, מאסטר NLP, מתמודד עם קרוהן מאז גיל 12, מספר על הריפוי שהביא לו ה-NLP:

"עברתי הרבה סביב הקרוהן. במרוץ השנים טופלתי בתרופות רבות כגון: פנטסה, סטרואידים, אימורן וגם תרופות ביולוגיות, עברתי אשפוזים וניתוחים חוזרים, שלצערי לפעמים גם יצרו סיבוכים ותופעות לוואי. לאחר חסימת מעי וניתוח להסרה של חלק ממנו, הרגשתי שהתממש הפחד הכי גדול שלי – הגעתי לתחתית.
בנקודה הזו התחלתי תהליך NLP אצל מטפלת מדהימה, ולאחר מספר מפגשים כבר הבנתי שמצאתי את התרופה האמיתית.

במהלך מפגשי ה-NLP צפו זכרונות ואירועים מילדותי, שלא היו לי במודעות. משהו נפתח ולאט לאט הלב והמעי שלי עברו תהליך ריפוי גם יחד. פיתחתי הקשבה פנימית ושיח מיטיב ומרפא עם הגוף שלי. הגעתי לתובנות משמעותיות, הורדתי ודייקתי פעילויות בחיי בשביל להוריד עומס נפשי. אחרי שחוויתי את הפלא הזה החלטתי לתת לעצמי עוד מתנה ונרשמתי ללימודי NLP בעצמי.

היום, שלוש שנים אחרי מפגשי הראשון עם ה-NLP, השתנתי כהורה, כבעל, כחבר, ואני מרגיש שיש לי את הכלים והמסוגלות להתמודד עם אתגרי החיים בצורה שמדויקת לי. השינוי המקיף הזה השפיע כמובן גם לטובה באופן מובהק על בריאותי ועל סטטוס מחלת הקרוהן. מבחינה רפואית, יש ראיות מדידות ומובהקות לכך: ראשית, מדד הקלפרוטקטין (מעיד על דלקתיות במעי), שהגיע לערך של 4680 לפני ה-NLP, ולאחר שסיימתי קורס פרקטישינר הוא כבר ירד ל-91 (!). שנית, לאחר ניתוח להסרת חלק מהמעי יש לרוב צורך בעוד טיפולים וניתוחים, בעוד שאני נוטל תרופות בתדירות מינימלית ובמינון נמוך מאוד.

מסע הריפוי שלי עוד לא תם, ואני מודה על שה-NLP משמש לי כמגדלור ומאיר לי את דרכי לעבר בריאות שלמה, פיזית ונפשית."

עדות אישית לריפוי פיברומיאלגיה באמצעות NLP:

רחל חדד, טריינר NLP מאשקלון, משתפת בסיפור הריפוי של בתה ושל נשים אחרות:

"אחרי שנים רבות בהן סבלה ביתי ממכאובי גוף ותנודות במצב הרוח, היא התחילה טיפול פסיכולוגי, שעזר רק במעט. במקביל, היא קיבלה אבחנה מראומוטולוג לתסמונת פיברומיאלגיה ושמתי לב מהצד שהתחילה להשתרש אצלה האמונה שזה לכל החיים ואי אפשר להירפא. אחרי שלמדתי NLP הצעתי להעביר אותה תהליך ברוח השיטה והיא הסכימה. במהלך אחד הסשנים עלתה תובנה עמוקה – שאין לה גישה לרגשות שלה ושכואב לה להרגיש. זו היתה פריצת דרך משמעותית להמשך תהליך הריפוי שלה. כיום, כ-5 שנים אחרי, אני יכולה להגיד בפה מלא שהיא לא סובלת יותר מפיברומיאלגיה. היא נהנית מיכולת התנועה נטולת הכאב של הגוף שלה, בעבודתה כמאמנת כושר ובאהבתה לריקוד.

טיפלתי מאז בנשים נוספות שסבלו מפיברומיאלגיה וכאבים פסיכוסומטיים, בהצלחה רבה. מצאתי שקיימים קווי דימיון בתפיסות וערכי הסובלות מהתסמונת – ריצוי, פרפקציוניזם, אחריות יתר, נתינה גדולה, לחץ כרוני, והימנעות מחיבור לרגשות. מכנה משותף משמעותי נוסף הוא השפעתה הנפשית של טראומת עבר. אצל הבת שלי לדוגמא היה זה אירוע חרם שעברה בגיל צעיר והשפיע עליה ועל התפרצות התסמונת באופן ניכר.

חשוב לי להעביר את המסר שאפשר לרפא, ושהכל מתחיל בהסכמה לשחרר את הפיברומיאלגיה ולתת מקום לרגשות. הרבה פעמים קשה לשחרר מחלה או תסמונת כרונית כי היא מאפשרת לנו תירוץ או הצדקה להימנע ממה שאנחנו לא רוצים לעשות. הבנה משחררת ומרפאת מאוד במקרים כאלו היא שאנחנו לא באמת חבים דין וחשבון לאף אחד, ושזה לגיטימי לחיות בצורה שמתאימה לנכון ולפעול בהתאם לרצונותינו."