תמלול פודקאסט שהתקיים עם דפנה רטר ונוגה רטר:
דפנה: זה לא קרה מיד, כן? אבל החבר הראשון שהיה לי פעם אחת הוא התקרב אליי ככה אחרי שהוא שתה, ואני פשוט התחלתי לרעוד בכל הגוף וזה זרק אותי לתוך הזיכרון הזה. והבנתי שזה מפעיל את זה.
(מנגינת פתיח)
נוגה: שלום לכולם ותודה שהצטרפתם אלינו לעוד פרק בפודקאסט חיים לפי ה- NLP איתי ועם אמא שלי דפנה. החזון שלנו זה להפיץ את עולם ה- NLP. עד היום עשינו את זה דרך ללמד NLP במכללה, והפודקאסט הזה מאפשר לנו להגיע לקהל מאוד רחב, לא "NLP-סטי" בכלל, ולתת הרבה מאוד ערך. אז נשמח מאוד שתפיצו את הפרקים האלה לכל בן אדם שאתם אוהבים ואתם חושבים שהפרקים האלה יכולים לעזור לו. היום אנחנו נדבר על למה אנחנו… למה אנשים תקועים? זה שאלה שמאפיינת הרבה מאוד אנשים. אז למה אנשים תקועים?
דפנה: אז בעצם אנחנו ממשיכות את הפרק הקודם, שבפרק הקודם דיברנו על איך מתחילים בכלל לעשות שינוי. ודיברנו על זה שאנחנו קודם כל צריכים להציב מטרה שהיא לעתיד, ולשם אנחנו מכוונים. שמנו יעד ב- WAZE שלנו. היום אנחנו נדבר על איפה אנחנו, מאיפה אנחנו יוצאים. אוקי, הבנו מהו היעד, כיוונו את זה נורא, נורא יפה, אבל מאיפה אנחנו מתחילים?
נוגה: נכון.
דפנה: אז היום נדבר על זה, על ההווה.
נוגה: אוקי. אז השאלה הראשונה שנשאל בהווה, קודם כל אנחנו קוראים למצב הזה המצב העכשווי, באותה מידה היה אפשר לקרוא לזה המצב הבעייתי או הבעיה. למה אנחנו לא רוצים לקרוא לזה המצב הבעייתי אלא מצב עכשווי?
דפנה: אז אנחנו רוצים לעשות בכלל שינוי של ה- state of mind, להפסיק לדבר בשפה של בעיות. כי אדם מגיע, הוא רגיל לדבר בבעיות ובקשיים ובמה לא טוב לו ובאיפה הוא לא רוצה להיות. אמרנו כבר בפרק הקודם שאנחנו רוצים להסתכל קדימה. ולכן גם כאן אנחנו לא נדבר בשפה של בעיה, אלא אוקי, מה עכשיו? מאיפה אנחנו יוצאים?
נוגה: כן. גם בעיה יש בה משהו מאוד מקבע ומוריד. אז המצב עכשיו שממילא אנחנו מתחילים לנסוע עם ה- WAZE, אז השאלה הראשונה זה מה בעצם מכשיל את האדם? מה מונע ממך היום להשיג את המטרה? מהם המכשולים שנמצאים שם? מה היתרון של השאלה הזאת?
דפנה: אז אולי לפני זה, בעצם בן אדם מגיע ומספר לנו כמה טוב יהיה לו אם הוא רק ישיג את המצב הזה והזה והזה והזה. ויש משהו שתוכל להפסיד מזה? בדקנו את האקולוגיה, דיברנו על זה בפרק הקודם, "לא, זה פשוט יהיה מדהים! מדהים! רק טוב יצא לי מזה". ואז אנחנו באים בקטע טיפה cunning כזה, טיפה… עושים איזה מן טוויסט ואומרים אוקי, אז למה אתה עוד לא שם? מה מכשיל אותך?
נוגה: רק נגיד שהשאלה הזאתי היא יכולה להיות לא כל כך נעימה לאנשים. זאת אומרת אנחנו מאוד לא רואים אותו, כי השאלה הזאתי יכולה לתפוס אנשים כאילו ממקום קצת מבקר. אוקי, אז מה מונע ממך להשיג את המטרה הזאת?
דפנה: כן. איך את מכשילה את עצמך?
נוגה: כן.
דפנה: איזה מכשולים את שמה בפני עצמך? אמרנו שזה באחריותך.
נוגה: נכון.
דפנה: את יודעת לאן את רוצה להגיע, את יודעת איך תזהי שזה קורה אז את יודעת… זאת אומרת שאת בעצם אפילו יודעת מהם הצעדים. הכול את יודעת, אז למה זה לא קורה? עכשיו זה יכול קצת להעליב, אז אנחנו צריכים לשאול את זה בצורה עדינה. ועדיין, לשאול את זה. כי כל בן אדם מכשיל את עצמו בדרך למטרה.
נוגה: כן. עכשיו השאלה הזאתי היא מתבקשת דווקא כאן. הרי אנשים יכולים לשאול, בטח יש מאזינים שאומרים למה לא להתחיל מלשאול מה המכשולים? למה צריך קודם להגדיר מטרה, כן? שמבחינה כרונולוגית זה קצת מוזר- קודם עתיד ועכשיו אנחנו קופצים להווה? למה, למה קודם להגדיר את המטרה ואז לשאול מה המכשולים? אז אם נמשיך את הקו של WAZE, אז אנחנו אומרים אנחנו… את אמרת שאת רוצה להגיע לחרמון, נכון? זה איכשהו יושב לך עוד מהפרק הקודם אז נדבר על החרמון. אני שמה ל- WAZE את הכתובת שאני רוצה להגיע לאתר החרמון. עכשיו מה שרלוונטי זה כל המכשולים שעשויים להיות בדרך אל החרמון. לא בדרך לאילת ולא בדרך לבאר שבע. אז אם יש כביש שהוא חסום בדרך לחרמון או מרחק הנסיעה ואני צריכה לדעת כמה דלק למלא, וכל הדברים שאני צריכה להתעסק איתם שהם רלוונטיים לחרמון, אז המכשולים האלה- איתם אני אתמודד בטיפול עצמו, או אלה הדברים שצריך להסיר אותם. אם בן אדם לא מגדיר מטרה אז הוא יכול לדבר על המון מכשולים שהם בעצם לא רלוונטיים.
דפנה: בגלל זה יש את המושג היפה הזה, אני נורא, נורא אוהבת אותו, ואמרת שלא מצאת לו תרגום באנגלית.
נוגה: באנגלית.
דפנה: נכון? כשנגיע לגשר- נחצה אותו. אנחנו לא צריכים עכשיו לחפש את כל התהומות שאולי יהיו בפנינו, רק בדרך לחרמון.
נוגה: כן.
דפנה: אבל עדיין, למה בכלל כשאנחנו נדבר בשפה של מכשולים? אם אנחנו "NLP-סטים", אנחנו כאלה חיוביים, למה לחפש מכשולים? אולי אין?
נוגה: אם אין מכשולים, בן אדם היה מגיע למטרה. זאת אומרת כל אדם היום שבנקודת הזמן שבה הוא נמצא יש משהו שהוא רוצה להשיג והוא לא משיג אותו, זה אומר שיש מכשול, שיש דברים שמונעים ממנו להשיג את המטרה. עכשיו אנחנו יכולים להגיד בוא נתעלם מזה, בוא לא נדבר על זה ונעשה כאילו זה לא קיים. האם זה באמת לא קיים? לא, התשובה היא לא. זה עדיין קיים ואנחנו צריכים להתעסק עם זה. עכשיו כשאנחנו נדע מהם המכשולים, מה שאנחנו יכולים לעשות זה דרך טכניקות של NLP להתחיל להסיר את המכשולים האלה ולהזיז אותם. האם כל האנשים מודעים למכשולים שיש להם? גם לא תמיד. זאת אומרת אנחנו רוצים לעלות את זה למודעות וגם אנחנו עושים סדר. את אמרת בפרק הקודם- בן אדם יכול להגיע נורא, נורא מוצף. הוא לא יודע מאיפה להתחיל, הוא לא יודע מה להגדיר, אין לו מושג. והגדרת המטרה עושה סדר. גם המכשול עושה סדר. מהם המכשולים? ואולי הוא יגלה שבסוף יש רק שניים, שלושה או ארבעה מכשולים, שברגע שנצליח להסיר אותם הוא יצליח,
ה- WAZE ייסע עד לחרמון.
דפנה: או לעקוף אותם, או לטפס מעליהם, או לחפור מתחתם. יש המון, המון דברים.
נוגה: ממש.
דפנה: איזה סוגים של מכשולים יש?
נוגה: וואי, יש המון מכשולים. אז יש אנשים, ותחשבי גם תוך כדי ותעלי עוד דוגמאות, הרבה מאוד אנשים אומרים מכשול זה שאין לי זמן, אין לי מספיק ביטחון עצמי, יש לי אמונה מגבילה שאני א', ב' ו- ג'. אין לי מספיק ידע, אני לא יודע לקבל החלטות ובגלל זה אני לא עושה את הצעד. אני מאוד, מאוד אימפולסיבי. יש לך עוד רעיונות למכשולים?
דפנה: יש אנשים לפעמים שהם אומרים יש לי self destruction, אני רוצה להרוס את עצמי. מה את עונה על דבר כזה? אני פשוט רוצה להרוס את עצמי. יש לי יצר של הרס עצמי.
נוגה: אוקי.
דפנה: זה מה שמכשיל אותי, אני אוהב להכשיל את עצמי.
נוגה: כן?
דפנה: כן. אני פשוט מכשיל את עצמי, אני רוצה להרוס לעצמי.
נוגה: אה הא. אז קודם כל יש הנחת יסוד שאנחנו נדבר עליה בהמשך, שאומרת שאין כישלון אלא משוב לצמיחה. אבל אנחנו נגיע לזה, פרה-פרה, תהיו סבלניים ותישארו במתח. אז בואי נרוץ לשאלת הטריגר ונדבר על זה משם?
דפנה: אוקי. אבל אני רק אגיד שלפי ה- NLP אין דבר כזה שבן אדם רוצה להרוס את עצמו. וגם אם הוא מרגיש ככה, אז אנחנו נחפש מאיפה זה נובע ובאמת נדבר על זה בפרק הבא נראה לי. כבר זה מתבקש. אז לא, זה חייב להיות משהו אחר, אוקי? אבל יש דברים שמונעים ממך להגיע למטרה ואנחנו רוצים להגדיר אותם ולשים אותם על השולחן. זה בעצם נותן לנו כמטפלים וגם מי שרוצה לעשות את זה עם עצמו בבית, אז אוקי, מה הדברים שאני רוצה לטפל בהם? אוקי? אז אם יש לי איזושהי אמונה מגבילה, אז אוקי, איך משחררים אמונות מגבילות? אם יש לי חוסר בידע, חוסר בתמיכה, איך אני מגייס את התמיכה הזאת, אוקי? הרבה אנשים… פשוט כל האנשים שמסביבי לא מאמינים בי, הם מכשילים אותי, אוקי? אז גם דיברנו גם בפרק הקודם על השליטה. אבל אוקי, גם אולי אפשר לגייס את הסביבה?
נוגה: אה הא. מקסים.
דפנה: זה מה שקורה.
נוגה: כן. השאלה שנדבר עליה בפרק, ואני מזמינה אתכם ככה להקשיב טוב-טוב, זו שאלה שמדברת על טריגר. אז אולי קודם תסבירי מה הוא טריגר? כי זה מונח שיש הרבה מאוד אנשים שמכירים אותו ואפילו משתמשים במילה הזאתי, אז איך אנחנו מתייחסים אליה?
דפנה: עם ילדים בקליניקה אני הרבה פעמים עובדת ממש עם המתג של האור.
נוגה: של האור.
דפנה: כן, אני שולחת אותם למתג של האור, אני אומרת להם- בואו תעשו טאק, ואוקי, נדלק האור. אנחנו מחפשים את זה, מה הדבר הזה שכשלוחצים לך עליו, טאק, פתאום… נגיד אני יוצא לי הרבה מאוד לעבוד עם ילדים עם ADHD, ילדים שמתמודדים עם הפרעת קשב, עם אימפולסיביות, עם היפראקטיביות. אני אומרת לו, נגיד ילד שהוא מאוד, מאוד אימפולסיבי, מה זה הכפתור הזה שכשלוחצים לך עליו, פאק! עף לך הפקק? (מצחקקת) אוקי? והכול מתפוצץ ואתה מתחיל… מרביץ או צועק או משתטח או זורק.
נוגה: יש אנשים שאומרים שיש להם פתיל קצר או פיוז קצר, אז טריגר זה מה שמדליק את האש ואז אחרי כמה רגעים הבן אדם מתפוצץ. בדיוק. זה מה שמעניין אותנו, לא הרגע של הפיצוץ, אלא מה קורה לפני, איך אנחנו מדליקים את האש ואז אחר כך אפשר לראות ב-slow motion איך עוד רגע אדם מתפוצץ. אז אני אוהבת להגיד, לתת דימוי של כדור שלג. יש לנו כדור שלג והוא עומד, והוא עומד במדרון. עכשיו כל עוד הוא עומד והוא נח, הכול בסדר, אין שום בעיה. ברגע שבן אדם נותן איזושהי דחיפה קטנה, שזה הטריגר, זה הגירוי, זה משהו
ש- טאק, הכדור מתחיל להתגלגל. אז מה שקורה לו זה שהוא צובר מהירות והוא גדל כי הוא אוסף עוד שלג, ועכשיו להצליח לעצור את הכדור הזה כשהוא נמצא בתוך המהירות וצובר תאוצה- זה מאוד, מאוד קשה. לדוגמה אישה שעובדת על עניין של אכילה והיא נמצאת בתוך התקף זלילה, עכשיו לעצור את זה- זה על גבול הבלתי אפשרי. הכדור שלג הוא כבר גדל וגדל וגדל. אבל אם אנחנו נבין מהו הדבר שנותן את הדחיפה של הכדור שלג, מה מראש בכלל מעורר את הבעיה שמובילה להתקפי זלילה, אז יהיה לנו מאוד קל. וזה טריגר, למצוא את הדבר הזה.
דפנה: נכון. אולי אני אתן פה דוגמה על אישה צעירה שעבדתי איתה לפני כמה זמן. ובאמת הבעיה שלה הייתה בולימיה, התקפים של אכילה ממש בלתי נשלטת ואחר כך הקאה יזומה. היא הייתה רקדנית וכל היום היא ראתה בערך את הגוף שלה מול המראה וכל הזמן השוותה את עצמה לרקדניות אחרות, וניסתה נורא, נורא לשמור על המשקל ואז כל פעם זה היה מתפוצץ. פתאום היא הייתה מוצאת את עצמה בתוך התקף זלילה כזה. וכשאמרתי לה אוקי, ומה מתחיל אותו? היא לא ידעה, אוקי? מה בעצם הגירוי שמוביל לתגובה?
נוגה: אז איך אני יכולה… אם היא לא יודעת, ורוב האנשים לא יודעים.
דפנה: נכון.
נוגה: מה אנחנו יכולים לעשות עם זה?
דפנה: אז במקרה איתה אני עבדתי איתה בשיטה שנקראת TLT, שזו השיטה שאני הכי עובדת איתה היום. נותנים איזושהי משימה, ב- NLP הקלאסי פחות, אבל בגלל שזה היה ב- TLT נתתי לה משימה. ובמשימה הזאת אמרתי לה אוקי, אל תעשי שום שינוי, תמשיכי כרגיל, אוקי? בשלושה שבועות הקרובים עד שנפגש. וכל פעם כשאת מוצאת שיש לך התקף זלילה בלי שום שינוי, רק תסתכלי מה קדם לזה, מה היה הרגע שבו לחצת על הכפתור ואז…
נוגה: שלחת אותה לחפש.
דפנה: שלחתי אותה לעשות מחקר אישי על עצמה ולהתחיל לגלות מהם הטריגרים שלה.
נוגה: אה הא.
דפנה: מהו הגירוי שהיום באופן אוטומטי מוביל לתגובה שהיא לא רצויה לה? ברגע שנדע מהו הגירוי הזה, או שנסיר אותו כדי שפשוט לא יהיה גירוי, או שנלמד איך לחבר את הגירוי הזה לתגובה אחרת.
נוגה: יפה.
דפנה: אלה ככה פתרונות שאנחנו נותנים ב- NLP.
נוגה: אז זאת אפשרות אחת. יש עוד אפשרויות למצוא טריגרים.
דפנה: כן. אז באמת מה שאני עשיתי איתה זה- מה קרה רגע לפני? זה ממש, ממש… זאת שאלה מעולה, מאוד, מאוד חשובה לנו.
נוגה: יש עוד שתי שאלות שאני מאוד, מאוד אוהבת ואני משתמשת בהן הרבה. ואני מזמינה אתכם תוך כדי שאני שואלת את השאלות האלה לשאול את השאלה הזאתי בעצמכם וגם לענות עליה. אז אני אלך על כיוון של חרדות בגלל שזה משהו שאני עובדת איתו המון בקליניקה. אני שואלת בן אדם אוקי, אז מה קרה רגע לפני שהחרדה הגיעה? והוא אומר לי אני לא יודע, החרדה פשוט הופיעה. ואני אומרת זה לא נכון. קודם כל, זה באמת לא נכון. החרדה לא פשוט מופיעה. יש משהו שמדליק אותה. אין שום בעיה שמגיעה מעצמה בלי שיש איזשהו טריגר שמפעיל אותה.
דפנה: אור לא יכול להידלק בעצמו, אלא אם כן לחצת על המתג.
נוגה: בדיוק. נקודה. נקודה, סימן קריאה. עכשיו איך בכל זאת עושים את זה? אז שתי שאלות מאוד, מאוד טובות שהן יכולות אולי טיפה לעצבן אנשים כשהם שומעים אותן, אבל זה גם שאלות מאוד חכמות. אז השאלה הראשונה זה להגיד לבן אדם אוקי, לשאול אישה שסובלת מחרדות איך את מכניסה את עצמך לחרדה? איך את עושה את זה? עכשיו שאלת האיך זו שאלה שמאוד מאפיינת את ה- "NLP-סטים". השאלה הזאת יכולה לפגוש אנשים במקום לא כל כך טוב בגלל שהם אומרים- מה זאת אומרת, אני מכניסה את עצמי לחרדה? אבל זה מחזיר אותנו לשאלה שתיים שמדברת על שזה בשליטה שלנו, נכון? כי זה בשליטה שלה גם להשיג את המטרה.
דפנה: שאלת האחריות.
נוגה: נכון, שאלת האחריות. מקסים. אז זאת שאלה אחת, ויש אנשים שיודעים לענות על זה.
דפנה: אפשר גם אפילו במשחק.
נוגה: אוקי.
דפנה: ואני, בגלל שאנחנו שתינו עובדות הרבה עם ילדים, אני יכולה להגיד לילד תקשיב, אבל אני בכלל, בכלל לא ביישנית. תמיד אני מדברת, אפילו להפך, אני לא יודעת לסתום את הפה. אתה יכול ללמד אותי להיות ביישנית? באמת, תלמד אותי איך עושים את זה, אוקי? מה אני צריכה? ואם דיברנו באמת על מעגל החוויה באחד הפרקים, אז לשאול אותו מה צריך לחשוב? מה אני צריכה לחשוב כדי להיות ביישנית? איזה מחשבות צריכות להיות לי? ומה אני צריכה להרגיש? ואיך אני צריכה להתנהג? לאן להסתכל? אה, למטה? לאן? מה, ממש כזה לשם או לכאן? ואוקי, ממש ככה תלמד אותי. אה, לעשות ככה עם הכתפיים? מה, ממש לכופף אותן?
נוגה: וכשהמורה שואלת שאלה מה לעשות?
דפנה: אה הא. לאן להסתכל? אוקי?
נוגה: כן.
דפנה: כן.
נוגה: אז זאת שאלה גאונית. זאת השאלה השנייה, ואני מוצאת אותה בתור השאלה הכי יעילה. לבקש מאדם, להגיד למישהי שסובלת מחרדות בואי תלמדי אותי מה אני צריכה לעשות ממצב שבו הכול בסדר עד שאני נמצאת בתוך התקף חרדה פעיל שמשתק אותי. שלב אחרי שלב. ואז יש אנשים שקצת יצחקו, אבל אני אומרת אוקי, אז תגידי לי. אז היא אומרת טוב, קודם כל את צריכה להתחיל מלחשוב על דברים גרועים, דברים שיקרו בעתיד והם גרועים. אני אומרת אוקי, ואז אני אהיה בחרדה? לא, עדיין לא. את צריכה לחשוב על הדברים האלה ואת צריכה תוך כדי זה לשים לב שקשה לך לנשום ולהתחיל לנשום יותר מהר, (נושמת מהר), לנשום ככה, לעיתים שהן יותר תכופות. אומרת אוקי, מעולה, ואז אני אהיה בהתקף חרדה? והיא חושבת והיא אומרת- ולפעמים אומרים עוד דברים. ומה שזה עושה זה שזה מכריח אותם, כמו את הילד הביישן, להבין מהו הסוד. מה הוא עושה כדי לסבול מהבעיה?
דפנה: כן. ואפשר כשאנחנו רואים שבן אדם זה פוגש אותו, זה מעליב אותו השאלה הזו, אז אפשר להסביר. את לא עושה את זה בכוונה, התת מודע שלך היום מייצר, מייצר את זה, אוקי? אבל משהו קורה שם, זה לא קורה סתם. יש איזשהו רצף של פעולות, איזושהי אסטרטגיה, ואנחנו דיברנו על אסטרטגיות באחד הפרקים הקודמים. בפרק 26 אנחנו דיברנו על אסטרטגיות. מהי האסטרטגיה שאת פועלת? וזה בעצם דיברנו אז על אסטרטגיות אפקטיביות, טובות, שמקדמות אותנו. ואסטרטגיות דה-פיקטיביות שלא מקדמות אותנו, אפילו מחבלות לנו, מכשילות אותנו. אז מהי האסטרטגיה שיש פשוט כדי שנדע מה אנחנו צריכים, איזה רצף של פעולות אנחנו צריכים שם לשבור?
נוגה: יפה מאוד. זאת נקודה מאוד, מאוד חשובה. את בעצם אומרת טריגר זה רצף של פעולות מהמצב שבו הטריגר מופעל עד שבן אדם סובל מהבעיה שלו ברגע נתון. הרי כל בן אדם שיש לו בעיה הוא לא 24/7 כל שנייה סובל מהבעיה. הבעיה הזאתי מופיעה ונעלמת, היא מגיעה והיא חוזרת. אז כשהאסטרטגיה הזאת מופעלת זאת אסטרטגיה שהיא באמת דה-פיקטיבית. איזה סוגים של טריגרים יש לנו?
דפנה: בדיוק. אז אנחנו אומרים לבן אדם בואי תריצי את הרגעים האלה שלפני בהילוך איטי, אוקי? זאת אומרת אוקי, אז את אומרת שהיה לך התקף זלילה, מה היה לפני זה?
נוגה: את יכולה לתת דוגמה אולי מהקליניקה שלך?
דפנה: כן. אז שאלתי אותה מה היה? מה היה לפני זה? אז היא אמרה לפני זה הייתי במסיבת יום הולדת של חברה וישבנו שם ביחד ואכלנו, אבל התביישתי לאכול הרבה. אז אכלתי מעט, ככה כפית, כמו שרקדניות אוכלות, כי גם כל החברות שלה הן רקדניות. ואז גם הגיע קינוח והתחשק לי להתנפל עליו, אבל גם פה אכלתי איזה כפית או שתיים. אוקי, מעולה, ומה היה אחר כך? ואז יצאתי משם, עד עכשיו היא תיארה התנהגויות, יצאתי, ובנסיעה הביתה עלתה לי המחשבה- טוב, לא אכלתי היום הרבה, מחשבת בראש את הקלוריות, אכלתי ככה וככה קלוריות, מחשבות, מגיע לי עוד קצת. ואז היא חוזרת הביתה. מעולה, ומה הדבר הראשון שאת טועמת? שוקולד. יופי, ומה קורה אחרי שאת אוכלת שוקולד? אז…
נוגה: נפרץ הסכר.
דפנה: נפרץ הסכר ל… זה יכול להגיע גם ל- 6,000 קלוריות בתוך איזה חצי שעה, ארבעים דקות שהיא פשוט בלי שום הבחנה.
נוגה: וואו.
דפנה: היא הייתה יכולה אחרי שהיא הייתה אוכלת שוקולד והייתה אוכלת באמת דברים טעימים, היא הייתה יכולה להוציא דברים קפואים מהמקרר ולאכול אותם קפואים, בלי להפשיר אותם, בלי לחמם אותם, זאת אומרת משהו מאוד, מאוד כפייתי. ברגע שנפתח הסכר הזה אז היא הייתה יכולה לאכול דברים קפואים ולא מוכנים. היא הייתה יכולה לאכול דברים גם אם הם לא טעימים לה, פשוט במן אמוק כזה.
נוגה: אה הא.
דפנה: אוקי? אז…
נוגה: עכשיו הדוגמה שאת נותנת עכשיו זה מצב שבו את אומרת הכדור שלג ענק, מהיר ואין איך לעצור אותו. גם אם זה אומר לאכול דברים קפואים מהמקפיא שהיא אפילו לא אוהבת, כי זהו, היא כבר ממש, ממש בתוך זה. אם פה אנחנו נכנס כאנשי טיפול ונגיד בוא נעצור את זה אחרי ארבעים דקות שאת בתוך התקף זלילה, זה הסיכוי קלוש. זאת אומרת זה ברור שנכשל כאן. אבל אם מראש אנחנו נצליח לעצור את זה, בעצם הטריגר שאת מדברת עליו זה המחשבה שהיא אומרת בנסיעה- לא אכלתי כל כך הרבה, נכון?
דפנה: אז זהו, האמת שאחרי איזשהו זמן שהיא עקבה, זה כמו להיות בלש, אתה כמו בלש ש… ואתה המומחה לחיים שלך. אף אחד אחר לא יודע מהם הטריגרים שלך. וטריגרים הם כל כך מגוונים. כל אחד זה משהו אחר. אז אתה כמו בלש ואתה מתחיל לחפש את הדקויות של הדקויות כדי לראות. אבל באיזשהו שלב אנחנו הבנו ששוקולד עושה לה את זה. היא לא יכולה לאכול קוביית שוקולד או שלוש קוביות שוקולד. זה היה ברור שקודם כל צריך להיגמל משוקולד. ולהיגמל משוקולד, אנשים שהם שוקו-הוליק, שהם מכורים לשוקולד, צריכים גמילה. זאת האמונה שלנו. זאת אומרת כשאתה מכור אז גמילה זה הדבר הכי טוב. כי אם אתה מפסיק בבת אחת לגמרי לאכול משהו, אתה משוחרר, אוקי? אם שוקולד הוא המכשול שלה, מראש בואו לא נתחיל עם שוקולד בכלל, אוקי? אז עשינו באמת תהליך של גמילה משוקולד.
נוגה: מקסים, מקסים. אני אתן דוגמה על מישהי שעבדתי איתה שהייתה לה חרדה חברתית. והגענו לשאלה של הטריגר ושאלתי אותה אוקי, אז איך בעצם את נכנסת למצב שבו את כל כך בלחץ מבחינה חברתית? עוד משהו שלא אמרנו עד היום זה שהדרך הכי טובה למצוא טריגר זה לקחת אירוע אמיתי שקרה בשבועות או בימים האחרונים כמדגם, ואמרת בלש, כמו בלשים להתחיל לחפש איפה מסתתר הטריגר בתוך האירוע.
דפנה: נכון, ממש לפרק את זה כזה פיקסל-פיקסל. ממש לראות שקופית אחרי שקופית. להגיד אוקי, אנחנו עכשיו מריצים את הסרט הזה לאט, לאט, לאט. בכל שנייה יש לנו 27 תמונות, בוא נריץ את זה לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, לאט. ומה שקורה פה זה שזה מעלה המון, המון מודעות.
נוגה: נכון.
דפנה: אז מה היה איתה?
נוגה: אז היא אומרת אוקי, אז בואי ניקח דוגמה, הזמינו אותי לחתונה, בסוף לא הלכתי לחתונה הזאת. עכשיו כשהיא קיבלה את ההחלטה לא ללכת לחתונה בגלל החרדה החברתית אז היא כבר הייתה בתוך הבעיה. זאת אומרת מבחינתי הכדור שלג כבר התחיל להתגלגל. חזרנו עוד אחורה לשיחת טלפון שבה מזמינים אותה לחתונה. אז היא מדברת בטלפון עם אחיינית שלה והיא מספרת לה שהיא תשמח להזמין אותה לחתונה, והכול בסדר, זאת אומרת הכדור שלג עדיין עומד, הוא עוד לא התחיל להתגלגל. איך אנחנו בודקים את זה? אנחנו בודקים מה המצב הרגשי שלה, איזה מחשבות יש לה. היא מבחינתה הבעיה כבר התעוררה, היא אומרת לא, הכול סבבה. היא מנתקת את השיחת טלפון, בדרך להגיד לבעלה שהזמינו אותה לחתונה היא מתחילה להריץ את רשימת השמות של המוזמנים. היא לא יודעת את הרשימה, היא מכינה לעצמה רשימה בראש. מה הבעיה ברשימה הזאתי? שהיא מוצאת המון אנשים ברשימה שהיא לא רוצה להיתקל בהם, שהיא מפחדת לדבר איתם, שאם היא באמת תראה אותם היא תרצה להתחבא מפניהם. וברגע שהיא סיימה להכין את הרשימה עד שהיא הגיעה לבעלה, היא אמרה לו- הוזמנו לחתונה, אנחנו לא הולכים. זהו, היא כבר… את צוחקת אבל היא כבר בתוך הבעיה. הכדור שלג כבר התחיל. עכשיו איך אנחנו יודעים שהטריגר שמצאנו הוא באמת נכון? אני אמרתי לה אוקי, בואי רגע ניקח, נוציא מהמשוואה… הרי אמרנו שטריגר זו אסטרטגיה שהיא דה-פיקטיבית. בוא נוציא משהו אחד מתוך רצף הפעולות, רצף הדברים. בתוך הרצף הזה יש את השלב שבו היא מריצה במחשבות שלה את רשימת המוזמנים. בוא נוציא רק את זה החוצה. היא סיימה את השיחת טלפון, היא הולכת לבעלה, ולדוגמה בדרך לבעלה היא חושבת איזה שמלה היא תלבש. ואז שאלתי אותה, וכשאת מגיעה לבעלך מה את אומרת לו? ואז היא אמרה אם באמת זה מה שאני חושבת אז אני אומרת לו שהחתונה היא ב- 27 לחודש הזה ואני אשמח שנלך. זאת אומרת ברגע שהטריגר לא נמצא שם הבעיה לא מתעוררת.
דפנה: בדיוק. לא לחצתי על המתג ולא נדלק האור.
נוגה: לא נדלק האור.
דפנה: נכון. אז טריגר יכול להיות מחשבה.
נוגה: נכון.
דפנה: זה יכול להיות איזושהי מחשבה כמו שאת נתת דוגמה עכשיו, זה יכול להיות התנהגות, זה יכול להיות רגש שלפעמים ככה מתעורר, זה יכול להיות כל אחד מהחושים.
נוגה: אני רק אתן דוגמה על רגש. נגיד אולי זה יותר תחושה, אבל לדוגמה שעמום הרבה פעמים זה טריגר בשביל אנשים להתחיל לעשן. זאת אומרת בא להם סיגריה כדי להפיג את הרגש הזה.
דפנה: בדידות.
נוגה: בדיוק. בדידות, עצבות.
דפנה: עצבות, שעמום.
נוגה: גם אוכל משחק…
דפנה: כן. זה טריגרים ל… מלכודות לעכבר יש (מצחקקת). אז עכב"ר זה ראשי תיבות, אפילו יש… עכב"ר זה ראשי תיבות של עייפות, כעס, בדידות וריקנות.
נוגה: ריקנות.
דפנה: כן. אלה טריגרים שהרבה פעמים מובילים אנשים לאכול, לאכילה רגשית. מה זה אכילה רגשית בעצם? זה רגש מעורר אכילה.
נוגה: כן. מקסים. מקסים, מקסים. לא הכרתי את זה. בואי ניתן…
דפנה: אז קוראים לזה מלכודות לעכבר (צוחקת).
נוגה: יפה. בואי ניתן עוד דוגמאות לטריגרים. אז יש לנו דוגמה לטריגר נגיד על קול או על צליל.
דפנה: זהו, אז אנחנו יכולים לדבר על כל החושים.
נוגה: כן.
דפנה: כן? אז קול או צליל.
נוגה: לגמרי יכול…
דפנה: כן. בוא נחשוב נגיד על יום העצמאות.
נוגה: זיקוקים.
דפנה: כן, זיקוקים ביום העצמאות. ואני זוכרת שהשנה העלו את זה מאוד למודעות ואמרו תקשיבו, אנשים עם הלם קרב זה מכניס אותם מבחינתם קולות כאלה שאיכשהו מזכירים להם פיצוצים יכולים להכניס אותם מאוד, מאוד למצוקה, אוקי? למשל אם…
נוגה: אז רק… למה? כי הקול הזה זה קול שמזכיר להם את מה שהיה פעם.
דפנה: כן. את המלחמה.
נוגה: בדיוק. הם שומעים את הקול והכדור שלג מתגלגל ואז הם נכנסים, הם יכולים לשחזר שנית או להיזכר בדברים שקרו, וזה מכניס אותם באמת למצוקה. מה שיכול למנוע את זה, זה אם הטריגר לא יופעל. ואם הטריגר הוא טריגר קולי, אז אם הם לא ישמעו את הצליל הזה הם יסבלו פחות מהבעיה.
דפנה: כן. אני זוכרת נגיד שבמלחמת לבנון השנייה, אנחנו גרים פה בצפון, בגליל, והבית שלנו היה גם כן תחת… היו פה טילים, נפלו פה הרבה טילים. את זוכרת? אחרי כמה ימים פשוט נסענו לירושלים לסבא ולסבתא.
נוגה: כן.
דפנה: אתם ממש התבאסתם שנגמרה המלחמה והיינו צריכים לחזור הביתה.
(מצחקקות)
דפנה: אבל אז אני הייתי שלושה שבועות אחרי לידה, הייתי בעצם אחראית על חמישה די קטנים. אלה הייתה בת שלושה שבועות, קורן היה בן שנה וארבעה חודשים, לא זוכרת, אתם הייתם…
נוגה: תאומים בערך בני שש.
דפנה: כן, תאומים בני שש. וכל פעם כשהייתה אזעקה ולא היה לנו בבית מקלט היינו רצים לשכנים. גם להם לא היה מקלט אבל היה להם איזה חדר מדרגות, היינו מצטופפים שמה כולנו עם השכנים. הכרנו אותם טוב בתקופה הזאת, זה היה נחמד. אבל הייתי נורא, נורא קשובה ודרוכה לצליל של האזעקה. ונגמרה המלחמה וכל אמבולנס שהיה יוצא, נוסע בכביש, זה בדיוק צליל של אזעקה. כל אמבולנס היה מקפיץ אותי, גם אם הוא היה עובר בלילה, גם אם הוא היה… באיזשהו שלב אני אמרתי בוא'נה, צריך להוציא איזשהו חוק שהצליל של האמבולנס אסור שהוא יהיה כמו צליל של אזעקה.
נוגה: כן.
דפנה: כי אנשים שכן נשארה להם איזושהי חרדה סביב זה, זה מפעיל.
נוגה: כן.
דפנה: אז זה אם את ככה מדברת על צלילים.
נוגה: אה הא. יפה. אני אתן דוגמה לטריגר של ריח. יוצא לי לעבוד הרבה עם נערות, בחורות צעירות. עבדתי עם מישהי שהנושא שהיא באה עליו זה הזה שהיא עדיין תקועה על הזוגיות האחרונה שלה. היא עברה פרידה לפני יותר משנתיים והיא לא מצליחה להשתחרר מהאקס שלה, מהחבר שהיה לה. והיא אומרת אני כל הזמן נזכרת בו ואז אני משחזרת דברים שקרו ושואלת את עצמי איך יכולתי לעשות אחרת, וכל הזמן משווה אנשים שאני יוצאת איתם אל האקס שלי וכולי. ואז כשהתחלנו לדבר על איך היא בכלל נזכרת בו כל כך הרבה פעמים ביום. לדוגמה, אני לא חושבת כל יום, טפו-טפו-טפו, גם לא כל חודש או… על האקסים שלי. אז איך, מה מזכיר לה אותו כל הזמן? ואז הגענו לזה שיש לו בושם שיש אותו להמון אנשים. והיא הרבה פעמים פשוט עוברת ברחוב ופתאום היא נזכרת בו. וכשהמשכנו לגלגל את זה כי אמרנו אנחנו כמו בלשים, אז היא הבינה שהיא כל פעם נזכרת בו אחרי שהיא עוברת ליד בן אדם שהיא אפילו לא שמה לב מיהו הבן אדם, אבל הריח שיש לו זה כמו הריח של הבושם של האקס שלה ואז זה מעלה אותו עוד הפעם למודעות. וזה גם טריגר שנורא קשה להימנע ממנו, כנראה שזה פשוט בושם שיש אותו להמון אנשים.
דפנה: וריח זה טריגר נורא, נורא חזק.
נוגה: נכון.
דפנה: כי כל החושים שלנו עוברים איזושהי הצלבה, זאת אומרת מה שאני רואה בעין ימין מוקרן בסופו של דבר על ההמיספרה השמאלית שלי, ולהפך. אבל ריח עובר ממש ישירות, מוקרן על קליפת המוח והוא טריגר מאוד רגשי, מאוד, מאוד חזק. אני יכולה לשתף שאלכוהול היה עושה לי… היה טריגר בשבילי להיזכר בתקיפה מינית שאני עברתי, בגלל שמי שתקף אותי היה שיכור. וממש הייתה תקופה… מה שהטריגר בשבילי זה היה הבל פה של מישהו שיכור. ברגע שאני הייתי מריחה ריח של מישהו ששתה אלכוהול, זה היה מכניס אותי ממש למצוקה. עד שעשיתי טיפול בטראומה הזאת, עד שניתקתי את החיבור הזה.
נוגה: קודם כל בכלל להבין, זאת אומרת הייתה לך מודעות, מיד קישרת את זה לתקיפה?
דפנה: זה לא קרה מיד, כן? אבל החבר הראשון שהיה לי פעם אחת הוא התקרב אליי ככה אחרי שהוא שתה, ואני פשוט התחלתי לרעוד בכל הגוף וזרק אותי לתוך הזיכרון הזה, והבנתי שזה מפעיל את זה. אז זה משהו שאנחנו נורא, נורא רוצים לטפל בו ולהעלות את זה למודעות. ואז או להתעלם מהטריגר, זאת אומרת מראש לא להפעיל אותו אם אפשר, או לעקוף אותו, או לנתק את החיבור בין הגירוי לבין התגובה. ריצ'רד בנדלר שהוא אחד מהאנשים שייסדו את ה- NLP אמר… הוא דיבר עם בן אדם שמעשן 30 סיגריות ביום והוא אמר לו- אבל איך אתה נזכר 30 פעם ביום לעשן? מה מזכיר לך? מה, לא קורה שאתה שוכח פתאום לעשן?
נוגה: (מצחקקת).
דפנה: עכשיו בן אדם שמעשן הוא לא… מה זאת אומרת, איפה אני אשכח? בכל זאת, בוא נחשוב על זה. נגיד אם הייתי אומרת לך עכשיו 30 פעם ביום, כל יום 30 פעם לחשוב על הצבע הסגול, מן הסתם היית שוכח באיזשהו שלב. מה מזכיר לך דווקא את הסיגריה? זאת שאלה מעולה, ממש. זאת שאלה מאוד, מאוד, מאוד חשובה.
נוגה: יפה. לא קורה לך שאתה שוכח להיות עם הבעיה? וזה פרדוקסאלי ואהבתי את זה מאוד. זאת הזדמנות לשאול האם אנשים מודעים לטריגרים שלהם?
דפנה: אם בן אדם היה מודע לטריגר אז התגובה לא הייתה אוטומטית.
נוגה: והוא גם ככל הנראה היה במקום אחר.
דפנה: כן.
נוגה: זאת אומרת כשבן אדם הגיע עם איזשהו קושי… השם של הפרק זה למה אנחנו תקועים? מה תוקע אותנו? אז אי ידיעה או חוסר מודעות לטריגר היא הרבה פעמים אנשים אומרים זה נמצא, זה פשוט קיים. שוב זה מחזיר אותנו לאיזה מן חוסר אונים, החרדה פשוט מופיעה. אני ביישן, זה ככה. הטריגר מה שהוא עושה זה הוא אומר- היי חברים, יש פה רצף של דברים שקורים, אתם יכולים… אני מזמינה אותך להיות מודעת לזה שכל פעם שאת עוברת על רשימת המוזמנים לאירוע מסוים, הדבר הבא שיקרה זה שאת תכניסי את עצמך לחרדה חברתית. עכשיו את יכולה לבחור האם את רוצה לעבור לרשימת המוזמנים או לא? אם אנחנו יודעים שטריגר של מישהי, אפרופו ריח, זה ריח של מאפייה, תחליטי האם את רוצה להחנות את האוטו ליד מאפייה או לרדת בתחנת אוטובוס שהיא קרובה למאפייה, או במקום אחר. זאת אומרת אנשים יכולים לנהל את החיים שלהם בצורה ככה שהם באמת ילכו מסביב לטריגרים.
דפנה: נגיד בפרק מספר 11 דיברנו על אלרגיות.
נוגה: נכון.
דפנה: בדרך כלל אנשים יודעים למה הם אלרגיים.
נוגה: אה הא.
דפנה: ממש לאחרונה אלה טיפלה, אלה הבת שלי, אחות שלך, טיפלה במישהי עם אלרגיה למנגו. מה זה? מרוב שהיא הייתה אלרגית למנגו היא לא הייתה נכנסת למכולת שהיו מוכרים בה מנגו, כי היא הייתה יודעת שכן, רק הריח של זה. באיזשהו שלב המילה מנגו כבר היה מתחיל לגרד לה בכל הגוף רק מלשמוע את המילה מנגו.
נוגה: (מצחקקת) הכי גרוע, על הכול- ריח, ראייה, קול, הכול.
דפנה: בדיוק. ולכן כשהן התחילו את התהליך אז היא ביקשה מאלה בואי לא נגיד את המילה מנגו, כי אני תכף אתחיל להתגרד. בואי נקרא לה מאיה. יש סוג של מנגו שנקרא מנגו מאיה, אז הן קראו לזה מאיה.
נוגה: מגניב.
דפנה: אוקי? אז גם כשבן אדם יודע מה הטריגר, לא תמיד הוא יודע מה לעשות עם זה.
נוגה: כן.
דפנה: וב- NLP יש לנו המון מה לעשות עם זה. אנחנו יכולים באמת כמו שאמרנו או לנתק את זה, שהגירוי הזה יוביל לתגובה אחרת. כמו שדיברנו בפרק, ממש אתם מוזמנים לחזור לפרק מספר 11 שבו אנחנו דיברנו על אלרגיה וממש לראות איך אנחנו לוקחים גירוי אחד, נגיד מנגו גורם לי ל… בהתחלה גירוד בכל הגוף ואחר כך אני מתחילה להתנפח. ומזה- מנגו גורם לי להנאה בדיוק כמו שפפאיה גורמת לי הנאה, אוקי? זאת אומרת אנחנו ממש יכולים לתכנת את התת מודע לזה. אנחנו יודעים, אנחנו יכולים לדלג מעל. אנחנו יכולים לעשות כל מיני דברים, אבל קודם כל צריך את המודעות.
נוגה: אה הא. כן.
דפנה: טוב. מה הדבר הבא שאנחנו רוצים לעשות כשאנחנו מדברים על המצב העכשווי? מה עכשיו?
נוגה: בדיוק. אז זה באמת לשאול מה אדם מרוויח מהמצב היום? אפשר לצאת מנקודת הנחה שאם בן אדם היום נמצא בתוך המצב הבעייתי, יש משהו שהוא מרוויח מזה. יש אנשים פה ששומעים אותי ורוצים עוד שנייה לערוף לי את הראש, איך זה יכול להיות? אבל עוד מעט את תתני איזשהו סיפור, תביאי סיפור מקרה, וזה יעזור להמחיש את הנקודה. אבל כשבן אדם סובל מאיזושהי בעיה אז אנחנו… אין מה לעשות, לכל מטבע יש שני צדדים. צד אחד זה דברים מאוד לא טובים שהוא מקבל מזה, חוסר עצמאות, הוא לא מממש את עצמו, כל מיני רגשות שהם קשים. כל בעיה שאנחנו מתמודדים איתה יש איתה קושי. ובכל זאת, בין אם אנשים מודעים יותר ובין אם אנשים מודעים פחות, יש למטבע גם את הצד השני ואלה דברים שהאדם מרוויח. לפעמים האדם יותר מודע. רוב הפעמים אנשים פחות מודעים לזה. אבל צריך לדבר גם על זה.
דפנה: מה זה מרוויח? רוב האנשים באים ואומרים מרוויח? מה אני יכולה להרוויח מהתקפי זלילה כאלה? אני משמינה, אני שונאת את עצמי, אני לא יכולה להסתכל במראה, חשבתי אפילו להפסיק עם הקריירה הזאת שלי כרקדנית.
נוגה: אה הא.
דפנה: מרוויחה?!
נוגה: אז אני מה שאני חושבת עליו בתוך תוכי קודם כל, זה על המון דברים שבחורה כזאתי יכולה להרוויח. לדוגמה, ויתור עצמי. יש משהו נורא, נורא קל בפשוט לשחרר, נכון? יש בתוך זה הנאה, טעים לה כשהיא אוכלת. זה איזה מן רגע כזה של פורקן שהיא יכולה פשוט לשחרר הכול. זה ברור שהיא מפסידה הרבה יותר ממה שהיא מרוויחה. אחרת היא לא הייתה מגיעה לטיפול, נכון? בן אדם מגיע לטיפול כי הוא רוצה לעשות שינוי. אבל עדיין צריך לזכור שיש דברים שהוא מרוויח מהמצב הזה. ואם אנחנו…
דפנה: אבל תמיד, תמיד חייב להיות רווח משני.
נוגה: תמיד. תמיד, תמיד, תמיד. את יודעת מה, בואי נביא כמה דוגמאות אולי.
דפנה: מה אנחנו עושים עם בן אדם שאומר אין, שום דבר אני לא מרוויחה מזה?
נוגה: אה הא.
דפנה: בדרך כלל אני עונה לאנשים ואני אומרת תקשיב, אם אתה לא מרוויח שום דבר מזה- התת מודע שלך כבר מזמן היה משחרר את זה.
נוגה: נכון. לא הייתה בעיה היום.
דפנה: כן. ממש, אז לא הייתה בעיה, אוקי? ואז אנשים… כי גם זאת שאלה, אנחנו שואלים המון שאלות והשאלות האלה הן קשות. שאלות על אחריות, אוקי? ובן אדם פתאום מבין שבאופן לא מודע, נורא חשוב להגיד, באופן לא מודע משהו הוא מרוויח מזה.
נוגה: אה הא. אני אוהבת להגיד שהתת מודע שלנו, זאת אומרת בעיות יושבות על דברים מסוימים. על מה בעיה יושבת? על רווח. בין אם האדם מודע יותר או פחות, כמו שאת אומרת. על דברים טובים שהאדם מקבל, דברים טובים, דברים שהוא בכל זאת באופן משני או עקיף מקבל, בסדר? עכשיו אם מה שאנחנו עושים זה שאנחנו ניקח את הדברים האלה, את כל הדברים הטובים והם לא יהיו, מה שיקרה זה שהבעיה פשוט תיפול. זאת אומרת התת מודע לא… אין לה על מה להישאר, אין לה על מה להישען. אם היום יש בעיה זה אומר שהיא נשענת על משהו שאדם מרוויח באופן עקיף. גם אם מה שהוא מרוויח עכשיו זה זמן לעצמו, באמת, זמן לעצמו. או שהוא לא צריך להתמודד עם אולי כישלון או דחייה אם אנחנו מדברים על זוגיות, או ביקורת שהוא יהיה חשוף אליה, נכון? יש הרבה פעמים כשבן אדם לא משיג את המטרה הוא לא צריך להתמודד גם עם דברים קשים שהגיעו עם המטרה, דרישות שיהיו ממנו, אחריות, לחץ, עמידה בלו"ז מאוד צפוף. אז יש, יש. את רוצה לתת איזה סיפור בהקשר הזה?
דפנה: אז עבדתי עם ילד שסבל מאסטמה, התקפי אסטמה מאוד, מאוד דרמטיים.
נוגה: אה הא.
דפנה: שממש הוא היה מגיע לאשפוז, לפעמים של כמה ימים כדי להצליח לייצב אותו, וסטרואידים ו… מצב לא טוב. וכשאנחנו עובדים עם ילדים אנחנו בדרך כלל אוספים את המידע הזה מההורים שלהם. זאת אומרת ילד שתשאל אותו מה אתה מרוויח מהאסטמה? אין לנו עם מי לדבר על זה.
נוגה: הוא גם לא יודע, אין לו יכולת תובנה.
דפנה: לא, אין לו את היכולת, כן, תובנה הזאת. הוא גם לא ידע מה המכשול והוא לא ידע מה… כל השאלות האלה שאנחנו קוראים להן שאלות של המצב העכשווי, אנחנו לא נשאל אותן ילדים. זה ממש, ממש למבוגרים. וההורים אמרו תראי, אנחנו סיפרנו לילדים שאנחנו עומדים להתגרש. מיד היה לו התקף אסטמה מטורף, ואז אשפוז של כמה ימים. היינו חייבים לשלב כוחות אני ובן הזוג שלי כדי לתמוך בו ולייצב אותו, ואז נורא פחדנו עוד פעם לדבר על הגירושין. ועבר זמן והמצב נרגע ואז אבא אמר שהוא הולך… שהוא עומד לעזוב את הבית כי זהו, מתגרשים, אז אבא עוזב את הבית. הוא רק חיכה שהמצב יתייצב. טאק! עוד התקף כזה של אשפוז ושוב אנחנו חייבים להיות איתו ולא מדברים על זה. והוא הצליח, הוא מצליח כבר למשוך אותם כך כשנתיים. שנתיים אבא לא עוזב את הבית בגלל התקפי אסטמה של הילד. תראי איך הילד הזה באופן לא מודע, ברור שהוא לא מודע לזה, אבל איך התת מודע החכם שלו מייצר התקף אסטמה שמשאיר את האבא שם בבית. ואז אני הנחיתי את ההורים לדבר עם הילדים כולם, לא רק איתו.
נוגה: כן.
דפנה: לדבר עם כל הילדים ולהגיד אבא עומד לעזוב את הבית, וגם אם זה יהיה לכם נורא קשה וגם אם נגיד יהיה עוד פעם התקף אסטמה מאוד, מאוד קשה ל- X, וגם אם Y תכנס מזה נגיד נורא, נורא… אבא עדיין יעזוב את הבית. אין שום דבר שאתם כילדים יכולים לעשות כדי למנוע מזה לקרות עכשיו. אבל גם אבא וגם אמא יישארו ההורים שלכם וימשיכו לתמוך בכם, אוקי? אנחנו נפרדים כזוג, אבל כל אחד מאיתנו ממשיך להיות הורה שלכם ולהיות אתכם. ומהרגע הזה נגמרו התקפי האסטמה. פשוט נגמרו התקפי האסטמה.
נוגה: וואו. יפה. אז קודם כל זה נשמע שההורים הצליחו לעשות את הקשר הזה עוד לפני ו…
דפנה: התשאול שלי הביא אותם ל- להבין את זה ככה כמו שצריך, ואז ברגע שהבנו את זה אפשר היה כבר…
נוגה: מקסים. בהנחיה מאוד, מאוד טובה.
דפנה: כן. יש גם עוד סיפור שאני קראתי בספר של שרה חמו שהיא מתארת את סיפור ההחלמה שלה מהסרטן. והיא הייתה ב… הסרטן שלה היה ממש סופני. והבעל שלה כל לילה היה ככה מחבק אותה חיבוק אחרון כזה. היא קיבלה המון, המון אהבה מהסביבה, כי פשוט ידעו שזה די הסוף של החיים שלה, כן. מי יכעס עליך אם אתה עומד למות? מי יבקר אותך אם אתה עומד למות? איזה דרישות יהיו ממך אם אתה עומד למות? והיא חוותה המון, המון אהבה. ואז היא עשתה שינוי תזונתי מאוד קיצוני והיא עשתה המון עבודה עם עצמה, מקלחות קרות, טבילה קרה בים, כל מיני. והיא איכשהו יצאה מזה, התחילה להחלים. ובאיזשהו שלב זה כבר היה די ברור שהיא לא סופנית. והיה את הרגע הזה שפתאום הבעל שלה לא חיבק אותה את החיבוק הזה בלילה של ה- זאת פעם אחרונה שאני מחבק אותך, והיא הרגישה שזה חסר לה. וגם הסביבה שלה מתחילה להתנהג אליה כאוקי, את פה, את חיה, חוזרים לחיים. והיא אומרת שהיא ממש זוכרת את הרגע הזה שבו היא הייתה צריכה להחליט האם אני נורא, נורא אוהבת את מה שהיה קודם, וזה אומר שאני עומדת למות, או שאני מוכנה לוותר על כל זה כדי לחיות.
נוגה: כדי לבחור בחיים.
דפנה: והיא בחרה בחיים כמובן. אז זה באמת ה… כן, העוצמה הזאת של להבין מהם הרווחים המשניים שלי ולהסכים לוותר עליהם.
נוגה: אה הא.
דפנה: פשוט לוותר עליהם. לוותר על תשומת הלב, לוותר על זה שמוותרים לי, לוותר על זה שרכים אליי, לוותר על כל מיני, כל הרווחים המשניים.
נוגה: אני כן אגיד שיש רווחים שאפשר למצוא בדרך אחרת. זאת אומרת אם אני מקבלת היום מהבעיה זמן לעצמי, או שאני מוותרת לעצמי, אז מה שאפשר לעשות זה לבדוק איך היא יכולה לספק לעצמה את אותו רווח במקומות אחרים. עצם המודעות היא נורא חשובה, דיברנו על זה גם בטריגר בשאלה הקודמת. מודעות, מודעות, מודעות, זה השלב הראשון. יש אנשים שעצם השאלות האלה שאחרי שתשמעו את הפרק הזה בפודקאסט אתם תשימו לב שגלל שהמודעות שלכם עלתה כבר יש איזשהו שינוי. ואז תכתבו לנו בתגובות, זה ישמח אותנו מאוד.
דפנה: נכון. אני רוצה לתת אולי עוד דוגמה אחת, כי בטח יש הרבה הורים שמאזינים לנו. אז הרבה הורים מתערבים במריבות של הילדים שלהם. הילדים רבים, ההורה מתערב, אומר מי צודק ומי לא, וברגע שההורים יפסיקו להתערב הילדים יפסיקו לריב. כי הילדים הרבה פעמים, אבל צריך עצבים של ברזל, הילדים לא רבים בשביל לריב, הם לא כל כך נהנים מזה. הם רבים בשביל לקבל את תשומת הלב מההורה. ואם ההורה ייתן את תשומת הלב במקום אחר- סיכוי טוב שהילדים יפסיקו לריב.
נוגה: וואו.
דפנה: אז אלה שלושת השאלות שלנו של המצב העכשווי.
נוגה: כן. אז רק נסכם אותן. אז השאלה הראשונה זה מהו המכשול? מה מונע? מה מפריע לאדם להשיג את המטרה עכשיו? השאלה הבאה, אחת השאלות החשובות זה באמת הטריגר. איך בן אדם מכניס את עצמו לתוך המצב הבעייתי? אולי אפילו שילמד אותנו שלב אחרי שלב מה לעשות כדי להיכנס לשם. המודעות לטריגר מאוד חשובה. טריגר יכול להיות על ידי כל החושים, או טריגר שהוא באמת מחשבתי, בעיקר זה הטריגרים העיקריים. והשאלה האחרונה זה מה אדם מרוויח מהמצב היום? תדעו לענות על כל השאלות האלה ואתם תראו כבר שזה עושה איזשהו שינוי. זה שאלות גאוניות, חכמות אחת-אחת.
דפנה: כן. אז אולי רק אני אגיד שאם דיברנו, אנחנו ככה מסכמות, אז אנחנו מתחילים עם מה היעד, לאן אני רוצה להגיע. אנחנו ממשיכים מ- אוקי, מאיפה אני יוצא לדרך? ואז מה שחסר לנו בשביל להגיע, ואם אנחנו ב…
נוגה: ב- WAZE.
דפנה: עדיין בתוך האוטו, אז אנחנו צריכים למלא את טנק הדלק שלנו כדי שיהיה לנו את האנרגיה לעשות את זה, את הכוח לעשות את זה, ואת זה אנחנו עושים באמצעות המשאבים שלנו. נראה לי שאנחנו נקדיש גם לזה איזשהו פרק – איך אנחנו מחזקים את המשאבים שלנו שיהיה לנו כוח להתמודד עם מה שצריך להתמודד איתו.
נוגה: איזה כיף. אז תודה שהייתם איתנו. אתם מוזמנים לחשוב על בן אדם אחד שבעיניכם צריך קצת יותר מודעות לטריגרים, להגדיר איזושהי בעיה שהוא תקוע, כי זה השם של הפרק. אז תחשבו על בן אדם כזה, תעשו לו send ועל הדרך תכתבו לו גם שאתם אוהבים אותו וחשבתם עליו, נכון?
דפנה: כן. ונשמח שאתם תעשו לנו like, תשתפו נוגה כבר אמרה, אולי אם אתם ב- Youtube תלחצו על הפעמון, תקבלו התראות לפרקים חדשים. אנחנו נהיה פה עם עוד המון, המון תוכן כי יש לנו עוד המון NLP להעביר לעולם.
נוגה: תודה רבה.
מעניין אותך להכיר NLP יותר לעומק?
מגיע לך שיעור היכרות מתנה!
הזדמנות לחוות NLP בעצמך ולקבל הצצה אל התוכנית של רטר להכשרת מנחים בשילוב NLP Master Practitioner.
דילוג לתוכן