ההורה כמתווך להצלחה

נכתב על ידי:

ידיים הורה וילדידיים הורה וילד

התמודדות עם ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז היא מורכבת ודורשת תעצומות נפש גדולות. תסכול, אשמה, כעס וחוסר אונים הם רק חלק מהרגשות אותם חווים הורים לילדים אלו. הורים רבים חווים זאת כמלחמה במספר חזיתות:

מחזית ביה”ס מגיעות תלונות רבות על התנהגות ועל הישגים, שמלוות בדרך כלל במסר ביקורתי ישיר או עקיף כלפי ההורה, שממילא תחושת האשם מלווה אותו תמידית.

בחזית החברתית, מתקשה הילד הסובל מ-ADHD לעתים קרובות להשתלב ולפתח יחסי חברות קרובים עם בני גילו ועם קבוצת “השווים”, דבר שבפני עצמו מתסכל את הילד ובעקבות זאת גם הוריו, המתקשים לעזור חרף כל מאמציהם.

בחזית הביתית יש התמודדות בלתי פוסקת בנושאים כמו הצבת גבולות, כעסים, מרדנות והמריבות הנובעות מכל אלה. הפער בתקשורת בין ההורה לילד הולך וגדל, ובמקביל נוסקת גם תדירות המריבות.

לעיתים קרובות ובמיוחד בהיעדר יד מכוונת, הורים רבים וטובים נותרים אובדי עצות במקרה הטוב, ובמקרה הרע – מאשימים את הילד שהוא “לא משתדל מספיק”, לא מתחשב בהם ו”עושה דווקא”, ובכך רק מנציחים את המצב.

אחד הקשיים העיקריים בהתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז היא, שלהפרעה זו אין סממנים חיצוניים גלויים לעין. לכן, הנכונות של הסביבה – כולל הורים ומורים – להכיל את הילד הסובל מ-ADHD קטנה יותר מאשר, לדוגמה, התמודדות עם ילד שמתמודד עם בעיית שמיעה ומרכיב מכשיר שמיעה. אנשים לא באמת מבינים למה הילד מתנהג כפי שהוא מתנהג – הרי בריאותו תקינה, הוא נראה “רגיל” ואין לו מגבלה פיזית. אז למה הוא מתנהג ככה?

אחד המשפטים המתסכלים ביותר שילד בעל הפרעת קשב וריכוז יכול לשמוע (ולמרבה הצער הוא ישמע אותו הרבה) הוא: “יש לו כל כך הרבה פוטנציאל בלתי מנוצל”. זה מתסכל ומרגיז, בין היתר כיוון שהילד עצמו לא מבין למה הוא לא מצליח במשימות ולמה הוא “מתנהג ככה”. כיוון שזה המשוב שהוא מקבל באופן שיטתי מסביבתו, וכיוון שאין לו הסבר אחר לספק לעצמו ולאחרים – הוא בסוף יפנים את המסר שהוא אכן “לא טוב” ו-“לא בסדר”.

למרות כל זאת, ניתן להפוך את הקערה על פיה. נקודת המוצא היא ההבנה וההשלמה עם כך, שהפרעת קשב וריכוז אינה ברת חלוף, אלא מצב נוירולוגי ותורשתי שהילד לא בחר בו, ולא – הוא לא “עושה דווקא”. הצעד הבא יהיה בניית תקשורת נכונה ואפקטיבית בין ההורים לבין הילד, כזו ששמה דגש על הפן החיובי, נותנת במה לחוזקותיו, מעצימה אותו ומאפשרת לו לבסס שורשים איתנים הניזונים מדימוי עצמי חיובי, מאמונה עצמית ומביטחון עצמי.

דרך זו מאפשרת להורים ולמבוגרים אחרים בסביבתו של הילד לשנות את תמונת המצב. הילד, שעד כה הוגדר כ”סובל מהפרעת קשב וריכוז” יוגדר מעתה – “מתמודד עם הפרעת קשב וריכוז”. לשינוי הקטן הזה, להחלפה של מילה אחת – יש חשיבות גדולה והשלכה חיובית מאוד על האופן שבו הילד מתייחס להפרעת הקשב, ובמיוחד על האופן שבו הוא מגדיר את עצמו.

ביסוס דפוס תקשורת כזה, המאפשר לילד הסובל מ-ADHD לשבור דפוס מתמשך של תסכול ואכזבה ומביא איתו צמיחה וביטחון עצמי – אינו מתרחש בן לילה. הוא דורש עבודה מתמדת של ההורים ושל הילד, ובעיקר שינוי תפיסתי אצל ההורים – שבבסיסו ההבנה כי הפרעת קשב וריכוז, באם מתעלים אותה היטב, היא בסופו של דבר של יום מתנה. כן, קראתם נכון – מתנה.

הצד היפה והפחות מדובר – אך בהחלט חשוב ביותר – של הפרעת קשב וריכוז, מתייחס ליתרונות שלה, שעמם ניתן למנות: יכולת חשיבה מחוץ לקופסה, יצירתיות, אינטליגנציה רגשית גבוהה ויכולת מפותחת לחשיבה מופשטת.

ממחקרים שבוצעו בקרב אנשים בוגרים בעלי הפרעות קשב וריכוז שהצליחו בחייהם, ניתן ללמוד שרבים מהם תולים את הצלחתם במידה רבה בהפרעת הקשב והריכוז וטוענים שזו תרמה להם רבות, וכי לא היו מוותרים עליה גם לו יכלו. כאשר בחנו את מאפייניהם האישיותיים והסביבתיים, גילו כי כל אותם מצליחנים נחנו בדימוי עצמי בינוני-גבוה ויציב, ביטחון עצמי גבוה ואמונה גדולה בעצמם. בנוסף, המכנה המשותף והחשוב ביותר, אשר שימש כמצע להתפתחות מאפייני האישיות הללו, היה עורף משפחתי תומך ומכיל.

בתהליך ההנחיה של ילדים ובני נוער המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז, באמצעות הכלים המתקדמים של NLP ודמיון מודרך, ההורה הינו חלק מרכזי. יש לספק להורה, מחד כלים המאפשרים לו ליצור את השינוי התפיסתי שלו עצמו לגבי הפרעות קשב וריכוז, ומאידך כלים המאפשרים לו לחזק ולתמוך בילד בצורה מיטבית. כלים אלו ימשיכו לשמש אותו גם לאחר סיום התהליך ויעלו את הילד על מסלול של צמיחה, שגשוג, הצלחה ומעל לכל אושר. אין תחליף לתחושת הרווחה והנחת שהורה מקבל מכך שהוא עושה את הדבר הנכון ביותר עבור ילדו.

רגע לפני שממשיכים… רוצה להבין יותר על תכנית הלימודים בקורס NLP?
כל המידע בדף קורס NLP במכללת רטר

כדי לעזור להורים לעשות זאת, להלן דף עם “הוראות הפעלה”:

דגשים אשר יסייעו משמעותית בהפיכת ADHD מבעיה – למתנה!

1) נקודת המוצא – קבלה
הילד לא “עושה דווקא”, הוא מתמודד עם מצב נוירולוגי מולד שאינו בשליטתו. קבלת ילדך כפי שהוא והכלתו מהווים תנאי הכרחי להצלחת התהליך ולחיזוק חוסנו המנטלי.

2) עקביות ודגש על פסיכולוגיה חיובית
א. מתן חיזוקים במקום עונשים
ב. להגיב קרוב ככל האפשר להתרחשות
ג. עקביות – להגיב באותו אופן על אותה התנהגות מבלי “לזגזג”, כלומר לא להגיב פעם כן ופעם לא, או פעם בחיוב ופעם בשלילה.
ד. אובייקטיביות – להימנע משימוש בביקורת “קטלנית” ובשפה קשה. לתת משוב מכיל, עם דגש על ההתנהגות עצמה ולא על מאפיינים פנימיים של הילד.
דוגמא:
לא נכון להגיד – לפעמים אתה פשוט ילד זוועה.
נכון להגיד – ההתנהגות שלך במקרה הזה הייתה בלתי מקובלת, כי גרמת ל… להרגיש… /גרמת לנזק כזה וכזה… אתה מבין מה לא בסדר בזה, נכון? בוא נראה ביחד מה אפשר וכדאי ללמוד מזה.

3) פרשנויות חיוביות למצבים (חצי הכוס המלאה)
ילדים המתמודדים עם ADHD נוטים לפרש מצבים באופן מחמיר, בעיקר כאשר מדובר עליהם עצמם. יש להסתכל על הפן החיובי גם במצבים שבהם קשה לראות זאת. תמיד יש פן חיובי.

4) הגדרת חובות ותחומי אחריות בבית ובביה”ס
זה יעשה לילד סדר בראש וייתן לו נקודות עיגון להיאחז בהן במשך היום. בנוסף, הגדרה כזו מהווה מעין הסכם לא רשמי בין הילד לבין ההורים ומאפשרת לילד מסגרת עם ביטחון וודאות. יש להסביר באופן הגיוני כל זכות וחובה כדי להסיר התנגדויות וליצור הבנה ושיתוף פעולה.

5) עזרה בסוגיות של סדר וארגון
כשהילד יודע מה צפוי לו קדימה (בעתיד), הוא רגוע יותר ובטוח יותר. בנושאים של התארגנות, כמו יציאה לטיול שנתי או אפילו במשימה שגרתית כמו סידור החדר, יש לעזור לילד להתארגן ולבנות יחד תהליך עם רצף הגיוני ויעיל מהתחלה ועד הסוף. בנוסף, רצוי להכין עם הילד רשימות קצרות של פעולות לביצוע בסוף כל יום שכוללות:
א. “מה עשיתי היום”- פירוט.
ב. “מה אני הולך לעשות מחר”- פירוט.

6) חיזוק יכולות קיימות
לפתח את החוזקות ולשים עליהן דגש רב תוך עידוד הילד להצלחה בתחום שבו הוא טוב.

7) לעודד ביטוי עצמי
חשוב ללמד את הילד להביע את עצמו בצורה שמאפשרת לו להסביר את הקשיים והנסיבות של מה שהוא חווה. זאת מכיוון שלעיתים, בשל אימפולסיביות ולהט הרגע, הילד עשוי לדלג על שלב ההסברים ולעבור מיד למעשים. ניתן לבקש ממנו, מבלי להביע כעס, להסביר במילים את האירוע. יכולת זו תסייע לו לבנות ביטחון ולהגן על עצמו מפני תיוג והאשמות שווא, ותמנע התקרבנות.

8) מעורבות וקשר עם ביה”ס עם שקיפות כלפי הילד
בניית הקשר של ההורים עם ביה”ס ושיתוף הילד בקשר הזה יעבירו לו מסר של שיתוף פעולה ודאגה – במקום קשר שבוחן את הילד (“זכוכית מגדלת”). כתוצאה מכך הילד ירגיש ביטחון ויועבר אליו מסר של אכפתיות.

9) להרחיב כמה שיותר את הידע על ADHD ולקחת את הנושא בהומור ובקלילות – כך קל יותר לעבד ולהתמודד גם לך כהורה וגם לילדך.

מאת: נדב היינריך, בוגר קורס להנחיית ילדים, בני נוער ו-ADHD במכללת רטר.

נייד:054-5872860
דף הפייסבוק: http://on.fb.me/1T9XDbw
דוא”ל: [email protected]