תמיד יש להצטרף לאדם האחר לפני שמנסים להוביל אותו

בתקשורת שלנו עם אחרים אנו רוצים פעמים רבות לכוונם לכיוון זה או אחר. אנו רוצים שילדינו יצחצחו שיניים, שבן הזוג יעזור לנו יותר, שהבוס יהיה קשוב לצרכינו וכדומה. לפי מודל ה-NLP אם ברצוננו לקבל שיתוף פעולה עלינו לפתוח ב’הצטרפות’. לשם כך עלינו ‘להיכנס לנעליו של האחר’ ולהעביר לו את המסר כי אנו ‘רואים אותו’, מבינים את מצבו ויודעים כיצד הוא חש. רק אחרי שנצטרף באופן מוצלח, נוכל לצפות לשיתוף פעולה. 

הובלה של האחר לכיוון הרצוי לנו עלולה להיתקל בהתנגדות אם לא נקדים לה הצטרפות טובה.

איך מצטרפים? גם על ידי רפור, תואם (שהוזכר בטיפ הראשון. הצטרפות לקצב הדיבור, הנשימה, לאוצר המילים וכשומה) וגם באופן מילולי ישיר.
מומלץ, לפני בקשה (הובלה) לפתוח בכמה משפטים מקדימים המעבירים את המסר כי אנו מבינים את האחר וקשובים לצרכיו.
למשל, אם ברצוני שבעלי יעזור לי יותר בעבודות הבית, אומר לו תחילה: “אני רואה שעבר עליך יום קשה במשרד, אתה נראה די עייף ואולי מקלחת חמה יכולה לפנק אותך.
גם אני די ‘שפוכה’ היום, ומאוד אשמח אם תדיח את הכלים בזמן שאני אפנה את ארוחת הערב, אחר כך נוכל שנינו לנוח מעט”.
לאחר שתצטרפו באופן טוב, כשתובילו את האחר, תהיו מופתעים מהתוצאות. אתם מוזמנים לבדוק זאת ולהיווכח בעצמכם.

וכתמיד אנו מזכירים לכם כי כפי שרומא לא נבנתה ביום אחד, כך גם דפוסי התקשורת האוטומטיים שלנו אינם משתנים ברגע אחד.
אז, היו רכים עם עצמכם. זכרו שהתבניות האוטומטיות נוטות להפעיל את עצמן. תחילה תהיו מודעים למקומות שבהם לא הצטרפתם כראוי.
זהו שלב מתסכל אך חשוב בלמידה. כך תתעורר בכם המוטיבציה לשינוי ואם עבודה של מודעות תוכלו לעשות זאת וליהנות משיתוף פעולה של הסובבים מאתכם.

 

הוסף/הוסיפי תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. זהבה שורץ הגיב ב-

    ביקרתי את בתי . יש לה תינוקת בת 2.5. הגישה לי בתי קפה בספל. הקטנה ראתה את זה ופרצה בבכי תמרורים והצביעה על הספל ואמרה: אבא, טטה, קפהההה. כלומר: סבתא שותה קפה בספל של אבא. לא מוצא חן בעיניה. חייכתי, אבל בתי פירשה לי את הדברים. וזה פגע בי. מה, אינני מבינה בעצמי? אמרתי לה: את לא צריכה לגונן עלי, הבנתי. וכאן, היא נעלבה ופרצה בבכי ובזעקה: מה, אסור לי לדבר בבית שלי, אסור לי להגיד לך ? די בואי ניקח אותך לתחנת הרכבת, ותסעי הביתה. וברחה למטבח. נותרנו שתינו פגועות והילדה המומה. וכשהיא נמצאת במטבח ואני בסלון, אמרתי לה, פזית בתי, אני לא נוסעת הביתה עדיין,הגבת כמו תינוקת, אבל גם אני. ובאותו רגע, פקע המתח וחזרנו לדבר כמו בת ואמא. ולפני שמפרדתי ממנה קבלה נשיקה. אני חושבת שצריך להיות בשלה, כדי להתעלות מעל האגו ולדבר עם השותף לשיחה בשפתו, ממש לא קל. אני שמחה שיכולתי תוך כדי מתח לעשות את הטוויסט בעלילה ולשוב לתלם. שתינו הבנו.

    הגב
  2. הנאדה הגיב ב-

    תודה על הטיפ ועל הכתבה החשובה ,כמה חשוב ונחוץ לשמור על תקשורת טובה עם הסובבים שלנו ,אבל היותר חשוב ,לדעת לעשות את זה בצורה הנכונה ביותר

    הגב
  3. חנה מקמל הגיב ב-

    ממש מסכימה עם הנאמר בכתבה.כדי לקבל צרי לתת איל” חוקי-הנשחק”בחיים בכל תחוםהחנווני לא יתן לך מצרגים אם לא תשלם לו וכט’אז להוכיח התחשבות ורוך אן נימת דיבור נעימה.עושה את ההבדל .גישה חיטבית ואמפטית מובילה לנתינה חזרה.שהיו לנו חיים מוארים בחג חנוכה זה ומובלים לאושר

    הגב
  4. שרה זלצשטיין הגיב ב-

    נותן כיוון לעבודה עם אנשים בני משפחה איפוה שנראה לי שהם חושבים רק על עצמם

    הגב
  5. ריווה מ. הגיב ב-

    ניראה לי נכון ומעניין אשתדל ליישם אף על פי שנרא לא פשוט

    הגב
    • חי הגיב ב-

      זה קשור להרצאה של דפנה באינטרנט לתומכות לידה שהיא דברה על pacing?

      הגב