Search

פרק 14- איך לתת משוב אפקטיבי לפי נל"פ (וגם לדעת לקבל)

YouTube video

תמלול פודקאסט שהתקיים עם דפנה רטר ואמיר רטר:

דפנה:             ברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט שלנו חיים לפי ה- NLP. היום אנחנו נדבר על הנושא המפחיד ביקורת. איך נותנים ביקורת, איך מקבלים ביקורת, והכול כמובן בראי ה- NLP. ושוב, הבקשה הקבועה שלי אליכם, תשתפו, תעזרו לנו להפיץ את המסרים האלה שלנו. אם יש מישהו שאתם ממש אוהבים, תשלחו לו את זה, תספרו לחברים, וכמובן תדרגו אותנו באפליקציות הפודקאסטים השונות. זה עוזר לנו להגיע לעוד אנשים, לעוד מאזינים. אז תודה מראש ואנחנו מתחילים.

אמיר:            אז ביקורת, משוב. בעצם השאלה הראשונה, את מי אנחנו נוטים לבקר? למי אנחנו נוטים לתת ביקורת?

דפנה:             למה אתה שואל אותי את השאלה הזאת? (צוחקת). כמובן את בני הזוג שלנו, אנשים שקרובים לנו, את הילדים שלהם, את ההורים שלנו, את האחים שלנו. ככל שבן אדם יותר קרוב אלינו, הסיכוי שיהיה לנו הרבה ביקורת עליו הולכת ועולה, ובהמשך מעגלים נוספים. ומה, למה הביקורת גורמת?

אמיר:            אז ברגע הראשון ברוב המקרים זה מערער לנו את הביטחון.

דפנה:             כן.

אמיר:            זה לא נחמד לשמוע ביקורת. זה קשה לנו, אנחנו נוטים להדוף אותה. לא מוכנים לשמוע, לא מוכנים לקבל אותה.

דפנה:             זה יכול גם לגרום לנו להיעלב, לכעוס על האדם האחר, לחשוב שהוא לא מבין אותנו, שהוא לא רואה אותנו. איך הוא יכול בכלל לחשוב דבר כזה? זה מעורר הרבה רגשות לא נעימים, אה?

אמיר:            נכון. נכון.

דפנה:             כן.

אמיר:            זה לא פשוט לקבל ביקורת.

דפנה:             כן. מה קורה, למה אנשים כל כך אוהבים לבקר? למה אנשים כל כך ביקורתיים בכלל?

אמיר:            אז זאתי שאלה ממש טובה. אני זוכר ששאלתי את עצמי את השאלה הזאת מאיפה זה מגיע? מאיפה הנטייה? הרצון לתת ביקורת. ואנחנו ב- NLP אומרים שמאחורי כל התנהגות יש כוונה חיובית, וגם אדם שנותן ביקורת יש לו כוונה חיובית. ומתברר שאנשים יש להם צורך לתת ביקורת כי הם אוהבים לשפר, הם רוצים שהאדם הבא שמגיע אחריהם כבר יהיה… יקבל משהו טוב יותר, אז זה מגיע דווקא ממקום חיובי.

דפנה:             כן, גם יש הנחת יסוד של NLP שאומרת שהתת מודע שלנו שואף כל הזמן ליותר ויותר ויותר. כל הזמן רוצה להשתפר. אז זה ככה מתקשר למה שאתה אומר. מה יקרה לבן אדם שהודף כל ביקורת, שלא מסוגל לקבל שום משוב שהוא?

אמיר:            זה באמת מעניין. אנחנו חושבים שמי שלא מסוגל לקבל ביקורת הוא לא ישתפר בחיים, הוא לא יתקדם כל כך. כי אפשר ללמוד המון מביקורת אם מצליחים לסנן את הרגשות ואת הפגיעה ולהקשיב לתוכן של הביקורת, כי יש הרבה דברים שאנשים אומרים שהם נכונים. אנחנו מרגישים שעשינו את המקסימום, רצינו באמת להשקיע ולתת ופתאום עוד לקבל ביקורת ואז אנחנו לא באמת מקשיבים, אנחנו הודפים עוד לפני ששקלנו ובדקנו, וזה חבל.

דפנה:             כן, היה לנו סיפור מעניין. כשהיינו בספארי של צלילות והיינו עשרה ימים על סירה והיינו בעצם נתונים לחסדיו של הטבח, אם יהיה לנו או לא יהיה לנו מה לאכול. ומבעוד מועד כבר חצי שנה קודם אמרנו חשוב לנו שזה יהיה טבח שיודע להכין אוכל טבעוני, כי אנחנו היינו שליש מהסירה טבעונים.

אמיר:            נכון.

דפנה:             והיה אוכל על הסירה רגיל לגמרי. יכולנו לאכול קצת מהסלטים, לפעמים גם היה איזה ירק חם, ובזה זה יסתכם (מצחקקת). הוא אף פעם לא הכין לנו שום מנה מיוחדת, לא חשב עלינו אף פעם בעניין של קינוחים. היו המון, המון מוצרים לא טבעונים על הסירה, שזה בסדר, אבל לצידם היה אפשר, או צריך היה לחשוב על עוד דברים גם בשבילנו. אני באופן אישי ירדתי איזה 4 קילו בחופשה הזאת, שזה נחמד ומבורך, אבל מה קרה כשפנינו לטבח ואמרנו לו שיש פה בעיה?

אמיר:            האמת היא שהוא בכלל לא הבין, כי הוא אמר היה לכם מה לאכול, פשוט אל תאכלו את ה…

דפנה:             את המנות העיקריות ואת הקינוחים.

אמיר:            כן. נכון. אבל היה אוכל ואנחנו ציפינו שיהיה משהו אחר במקום, פיצוי, שגם לנו תהיה מנה עיקרית וחמה. והוא מאוד ציפה שנפרגן לו על המאמץ שהוא עשה, הוא אמר שהביאו אותו במיוחד כי הוא מומחה לאוכל טבעוני, ובספארי הזה הוא עשה יותר אוכל שמתאים…

דפנה:             במקום סלט אחד יש שני סלטים, אנחנו אמורים להסתפק בזה. ובסוף בסוף, ביום האחרון הגיע ה… כשכבר חזרנו לחוף אז הגיע המנהל שלו ואז בפניו כשכולם נמצאים שמה פנה אלינו המנהל ואמר לנו "נו, יש לכם איזושהי ביקורת להעביר על השייט? לא רק על האוכל, אלא בכלל". והאמת שהיה לא מעט ביקורת מכל מיני אנשים שם והוא פשוט מיד סתם לכולם את הפה והבנו שאין פה רצון אמיתי לקבל ביקורת.

אמיר:            אין רצון להשתפר, אין רצון לקחת את הביקורת ולעשות עם זה משהו. ושחררנו כי הספארי כבר נגמר, אבל היה לנו חבל. אני זוכר.

דפנה:             כן. יש את האימרה, אני מאוד, מאוד אוהבת אותה, בבתי בעסק מסוימים, "אהבת? ספר לחברים שלך. לא אהבת או לא נהנית? ספר לנו". כי אם בן אדם יוצא מאיזשהו מקום עם ביקורת, הוא ירצה איפשהו לפרוק את זה. עדיף שהוא יגיד את זה לנו ושאנחנו נוכל לעשות עם זה משהו.

אמיר:            מאשר שיוציא לנו שם רע.

דפנה:             מאשר שיוציא שם רע. וכן, יעשה לנו נזק.

אמיר:            נכון.

דפנה:             Shaming.

אמיר:            נכון.

דפנה:             יש את האמירה הזאת גם שאומרת שהגמל לא רואה את הדבשת של עצמו. זאת אומרת הרבה פעמים אם מישהו חיצוני לא יגיד לי, אני לא אדע שיש לי ריח רע מהפה, או אפילו שהפנס שלי באוטו שרוף. כל מי שבא מולי יודע ורואה שהפנס שלי שרוף ואני נוסעת באוטו ואני לא רואה את זה וצריך מישהו מבחוץ לפעמים שככה קצת… קצת ינער אותנו.

אמיר:            ואני באמת מעריך מישהו שרואה שהפנס שרוף שצופר לי ועוצר ואומר לי משהו שיכול לעזור גם לי. פשוט אני לא יודע, אני לא ראיתי את זה.

דפנה:             זה מעיד על אכפתיות.

אמיר:            כן.

דפנה:             כמעט תמיד ביקורת מעידה על אכפתיות. לנו היה סיפור קשה עם ביקורת. אנחנו העסקנו, היה לנו איזשהו צוות שהעסקנו ובשלב מסוים הצוות הזה פרש והתחילו לבקר אותנו מאוד. בריש גלי, בראש חוצות. ואמרו המון, המון דברים עלינו, כמה אנחנו… במה אנחנו לא בסדר. ומה הייתה התגובה הראשונה שלנו לזה?

אמיר:            לי זה היה קשה. אני חושב שגם לך, אבל יותר לי.

דפנה:             זה גם לי.

אמיר:            אנחנו גידלנו אתכם כמו ילדים שלנו ועכשיו אתם רק מעבירים ביקורת. פגיעה. זה…

דפנה:             כן. אני זוכרת שאתה אמרת הם יורקים לבאר שממנה הם שתו ולקחנו את זה ללב ונורא, נורא נפגענו. והביקורת המשיכה והמשיכה. בשלב מסוים משהו בי התעורר ואמרתי לך תקשיב רגע, יש פה הזדמנות אדירה. בוא נקשיב טוב-טוב למה שהם אומרים. זה אנשים שעבדו איתנו כמה שנים. הם מכירים אותנו לפני ולפנים והם יודעים את כל החולשות שלנו. ובוא נקשיב, הם ילמדו אותנו מה לחזק, מה לשפר, איפה אנחנו צריכים ללמוד. וברגע שעשינו את ה- shift הזה, אתה זוכר מה קרה לנו?

אמיר:            זה היה shift גדול. אני זוכר. בכל הגישה, בכל ה… ובאמת ישבנו ללמוד ועשינו קפיצה.

דפנה:             זה גידל אותנו כמו ששום דבר אחר לא גידל אותנו. סגרנו כל כך הרבה חורים, שיפרנו כל כך הרבה דברים, והיום אני מודה מאוד. אני מודה להם מאוד על הביקורת הנוקבת הזאת. חבל שהם לא אמרו אותה לנו, אמרו את זה בתור… כמתחרים. אבל בזכותם אנחנו עשינו את הקפיצה של החיים. ובאופן כללי אני חושבת שאנחנו יכולים להגיד שחלק גדול לא מבוטל מההצלחה שלנו, היא היכולת שלנו לקבל ביקורת ולהשתפר מביקורת, וזה קשור להנחת יסוד מאוד בסיסית ב- NLP.

אמיר:            כן, לפי ה-NLP אין כישלון, אלא משוב לצמיחה.

דפנה:             נכון. אתה רוצה להגיד משהו על הנחת היסוד הזאת?

אמיר:            זו הנחה מדהימה שנותנת לנו הסתכלות אחרת או פרשנות אחרת כלפי משהו שקורה. במקום לקרוא לזה כישלון, אני נכשלתי, אני לא הצלחתי, אני לא עמדתי במשימה. כשמשהו לא עובד לפי התוכניות או לפי הציפיות, זה מאוד מקדם אם אני עוצר לרגע ואומר זה קרה כי יש לי משהו ללמוד כאן, מה אני לומד לעתיד? זה הסתכלות על העתיד.

דפנה:             אני זוכרת שממש ממש בתחילת דרכנו בארץ גרנו בירושלים ואני העברתי איזושהי סדנה במודיעין, לא יודעת אם אתה זוכר את זה, זה היה לפני המון שנים. ובהתחלה התרגשתי לפני המפגש הראשון, זה היה אחד הפרויקטים הראשונים שעשינו בארץ. כל כך התרגשתי והכנתי את עצמי "טיפ-טופ" והגעתי לקבוצה הזאת ועשיתי עליהם רושם טוב והיה מפגש מעולה. ולמפגש השני אני שוב התכוננתי והתרגשתי והכנתי את עצמי והיה עוד מפגש מעולה. לא יודעת מה קרה במפגש השלישי, אבל הייתה לי הרגשה שהקבוצה ככה כבר בכיס שלי ואני אזרום איתם. ובאתי עם איזושהי תוכנית אמורפית כזאת שאני ככל הנראה אעשה איתה משהו ולא התכוננתי כמו שצריך. יצאתי מהמפגש השלישי, המפגש לא עבד כמו שצריך. חזרתי מהמפגש הזה, היה לי נסיעה ממודיעין עד הבית בירושלים בכביש 443, בחושך, בלילה, בחורף, (מצחקקת) נראה לי גם היה גשום. והייתי במצב רוח מה זה גרוע. נורא, נורא כעסתי על עצמי והתבאסתי והרגשתי שחירבתי את זה ושזה פשוט נורא, ורק רציתי לבוא הביתה ולבכות לך. והגעתי הביתה ואתה יודע מה היה?

אמיר:            אני לא זוכר.

דפנה:             תנחש.

אמיר:            כבר הגעת עם מסקנות?

דפנה:             לא, אתה ישנת (צוחקת). אתה כבר ישנת ולא היה לי למי לפרוק ולא היה לי עם מי לדבר ולא הצלחתי להירדם והייתי במועקה נוראה. ואני גם פרפקציוניסטית וכשמשהו לא עובד לי אני לוקחת את זה קשה. ואז אמרתי אוקי, אין כישלון אלא משוב לצמיחה. אני עכשיו מתיישבת, ממש לקחתי דף ועט וישבתי וכתבתי לעצמי, זה עוד היה במאה הקודמת בשנות ה- 90', עוד לא היה מחשב. ישבתי וכתבתי לי על דף את כל המסקנות שלי, מה אני לומדת מהכישלון הזה. וכתבתי שאני לעולם יותר לא אגיע לא מוכנה לפגישה ואני אתכנן את זה לפרטי פרטים ואני אתכנן זמנים ואני אתכנן מה אני עושה אם יש התנגדויות ואם לא זורמים איתי. ופשוט כתבתי וכתבתי וכתבתי וזה היה לפני נראה לי משהו כמו 28 שנים העניין הזה.

אמיר:            ואת עדיין זוכרת את זה כאילו שזה היה אתמול.

דפנה:             אני זוכרת את זה ואני מיישמת את זה. ומהרגע שקיבלתי עם עצמי החלטה באותו לילה שכך אני אפעל מעכשיו והלאה, אני הלכתי לישון בתחושה של הקלה מאוד גדולה. אז אין כישלון אלא משוב לצמיחה. וגם אנחנו יכולים לבקר את עצמנו יפה מאוד כשצריך. ביקורת עצמית זה גם משהו שהוא מאוד, מאוד… מאוד, מאוד קל. אז באמת, אם אנחנו יודעים איך להשתפר מביקורת, יש לנו מפתח אדיר להצלחה. אנחנו גם אומרים עוד הנחת יסוד שאפשר להביא בהקשר הזה, זה שמשמעות התקשורת היא בתוצאה שמגיעה בעקבות התקשורת שלי. זאת אומרת אם אני אמרתי משהו ומישהו נפגע, אז איך אני יכולה לפרש את זה?

אמיר:            אז במקום להאשים אותו שהוא לא בסדר או… אני אמרתי את זה בצורה הכי פשוטה, הכי ישירה, רציתי לעזור.

דפנה:             "איזה רגיש הוא", "איזה דרמטי".

אמיר:            במקום זה, להגיד לעצמי איך אני יכול להגיד את זה בדרך אחרת שתראה גם אותו או תתחשב בו. מה אני יכול ללמוד מזה? אנחנו אומרים שאין תלמיד גרוע, אלא יש מורה שלא יודע להסביר.

דפנה:             כן.

אמיר:            אז במקום להגיד הסטודנט הזה דפוק, אין לו שכל או… להגיד אני לא הסברתי לך בצורה טובה, תרשה לי להסביר את זה בדרך אחרת. ובאמת לחפש דרך נוספת לבוא אליו מהצד בכיוון אחר. זה פותח אותו, כי ברגע שאני מאשים אותו זה נועל אותו, זה סוגר אותו ואז הוא כבר אטום ללמוד חומר חדש.

דפנה:             כן. ברגע שאתה לוקח את האחריות עליך, את האשמה עליך, אז הוא כבר…

אמיר:            אבל זה אפילו לא אשמה, זה אתגר.

דפנה:             כן.

אמיר:            אוקי? איך אני מסביר בדרך אחרת כך שגם הוא יבין.

דפנה:             כן. עשיתי ככה גרשיים עם האצבעות ובאמת לא רואים ב…

אמיר:            כן.

דפנה:             למי שלא רואה אותנו בוידאו. יש בזה משהו מאוד… של הרבה ענווה, מאוד צנוע, נכון? זאת אומרת זה לא אני יודע ואתה לא, אלא אני עדיין לא יודע איך להסביר לך יותר טוב.

אמיר:            זה לשים את האגו רגע בצד ולהגיד המטרה היא לא מי צודק ומי חכם, זאת לא המטרה. המטרה היא שתהיה תקשורת יעילה וזורמת. אני לוקח את האחריות עליי, כי משמעות התקשורת היא בתגובה שהגיעה בעקבותיה. ואם התגובה הייתה שונה ממה שציפיתי, אז אני אסביר את זה בדרך אחרת.

דפנה:             כן. NLP זה מודל שכל הזמן מחפש איך לקדם תקשורת.

אמיר:            בדיוק.

דפנה:             אם משהו לא עובד, נעשה את זה בדרך אחרת. כשאנחנו מדברים על ביקורת ועל משוב אז הרבה פעמים אנשים חושבים שזה רק שיחת חתך, שיחת משוב, שאלון משוב שמילאו עליי או משהו כזה, וזה לא נכון. משוב זה כל… זה המון, המון דברים קטנים. זאת אומרת שאם אני מדברת אליך ואתה לא מסתכל עליי או כן מסתכל עליי, או לוקח את הכיסא אחורה, או מתכווץ או נפתח או מחייך, זאת אומרת כל תגובה שבאה מהצד האחר היא משוב. ואנחנו מקבלים במשך היום אלפי משובים כל הזמן, ואנחנו גם כל הזמן מגיבים לזה. אבל היום אנחנו נדבר באמת על הביקורת היותר… כשמבקרים אותנו, או איך אנחנו מבקרים כשיש לנו ביקורת. אז קודם כל נזכור שאנחנו אחרים בהקשרים שונים. אני יכולה להיות מאוד ביקורתית כלפיך ומאוד לא ביקורתית כלפי הבן שלי. או יכול להיות שבעבודה כבוסית אני מאוד קשוחה ואני מאוד ביקורתית, ולעומת זאת במקום אחר בעמותה שבה אני מתנדבת, אני מתנהגת אחרת לגמרי. זאת אומרת אנחנו שונים בהקשרים שונים. ועוד דבר שאני רוצה להגיד, זה שביקורת היא חלק מאוד, מאוד חשוב ואינטגרלי בתוך פרידה. כשאנחנו מסיימים קורס, מסיימים עבודה, מסיימים קשר בינאישי, כדאי לנו מאוד לעשות איזושהי שיחת משוב וללמוד מזה את כל מה שאפשר ללמוד ממה שהיה שם, לטוב ולרע. גם מאוד, מאוד חשוב גם ללמוד לכל הכיוונים. NLP למד המון, המון על ביקורת מוולט דיסני האגדי. אז בוא נעבור על הנקודות האלה שרוברט דילץ בעצם דגם מוולט דיסני.

אמיר:            כן.

דפנה:             כן, אנחנו עומדים ללמוד עכשיו 6 דרכים שונות ל- לתת ולקבל משוב.

אמיר:            האמת היא שוולט דיסני הוא מודל טוב, מודל של הצלחה. הוא עבד עם הרבה אנשים והסרטים שלו מקור להשראה למצוינות והקפדה על פרטים. וזה לא פשוט, כי זה היה… הייתה מערכת שלמה של אנשים שביחד יצרו יצירת מופת. ואיך מתקשרים בצורה כזאת שזה מקדם את הפרויקט, מקדם את המטרה, מבלי שאף אחד נפגע?

דפנה:             ו- וולט דיסני עצמו אגב, היה מבקר די גרוע. זאת אומרת יש אנימטורים שלו שהם סיפרו שהוא היה מחריב יותר ממבקר בונה. ואפילו לחדר שבו היו מקרינים לראשונה את הסרטים ואת סרטי האנימציה כשהיו ככה מחברים את זה, אז האנימטורים היו קוראים לזה חדר החקירות המפרכות. ודווקא בגלל שלוולט דיסני זה לא בא בקלות והוא היה צריך ללמוד טוב-טוב איך לעשות את זה טוב, כי בהתחלה הוא עשה הרבה נזקים, יש לנו מה ללמוד ממנו. אז בוא נלמד 6 עקרונות למתן וקבלת ביקורת מוולט דיסני.

אמיר:            בואי תתחילי עם הנקודה הראשונה.

דפנה:             אז הנקודה הראשונה מדברת על להפריד בין התוכן לבין התהליך. תוכן ותהליך זה מושגים שיש הרבה מאוד בתחום הטיפול, ופה אנחנו מדברים עליהם קצת הפוך מההקשר הרגיל. תוכן זה מה אני רוצה להגיד לך. אני רוצה להגיד לך למשל שהצבעים כהים מדי וכדאי להשתמש בצבעים בהירים מדי. זה התוכן, המילים שאני משתמשת בהן. מה הוא התהליך? האופן שבו אני אומרת את זה. ואני יכולה להגיד את זה בצורה סרקסטית, בצורה צינית, בצורה שמקטינה, בצורה שמשפילה, ואז הביקורת תתקבל נורא גרוע. ואני יכולה להגיד את זה בצורה חומלת, רכה, אוהבת, ואז אותה ביקורת בדיוק, אותו המלל, אותו הטקסט בדיוק, יתקבל שונה אם אני… לפי טון הדיבור והמה שעובר שמה בין המילים. אתה רוצה לנסות להוסיף על זה?

אמיר:            לא, זה מקסים איך שתיארת את זה.

דפנה:             מהמם.

אמיר:            מה אומרים זה לא רק המה, אלא גם האיך, האופן. הדבר השני מדבר על לראות את הכוונה החיובית של המבקר או של הביקורת, כי ביקורת באה ואומרת משהו לא טוב שאני עשיתי. אוקי? עכשיו, אם אני לוקח את זה למקום שזה מקטין אותי, שהוא לא מעריך אותי, שהוא פוגע בכל המאמצים האדירים שעשיתי, אז אני זורק את הביקורת לפח. אבל אם אני באה מתוך מקום של רגע מה, מה הכוונה שלו בזה שהוא נותן לי את הביקורת? הוא רוצה לגדל אותי, לפתח. הוא רוצה שיהיה משהו יותר טוב. הוא רוצה ללמד אותי משהו. ואז כל ההתייחסות… אז אני פותח את הדלת לביקורת. אז אני מוכן להקשיב. עכשיו, זה נכון שיש אנשים שהם אומרים ביקורת בצורה לא נעימה, אבל אם אני זוכר מה הסיבה שנותנים לי את הביקורת אז אני מצליח לנטרל את הנטייה להדוף את הביקורת. ואני אומר רגע, אני אשקול אותה.

דפנה:             יש אנשים שאומרים הוא רק רוצה להרוס אותי. אוקי, בוא נקבל את זה, יכול להיות שהוא רק רוצה להרוס אותי. למה? מה הכוונה החיובית שלו בזה שהוא רוצה להרוס אותי? לפגוע בי. אולי הוא מרגיש נורא חסר ביטחון, אולי הוא מרגיש מאוד קטן ועל ידי זה שהוא מקטין אחרים הוא מרגיש יותר גדול. אוקי. אז זה גם מקום שעוזר לי לראות את האחר ולראות שהביקורת שלו היא לא באה בשביל רק להרוס אותי, אלא זה בא מאיזשהו מקום פנימי שלו. כשאנחנו מסוגלים באמת לראות את הכוונה החיובית שיש לאדם אחר, אז זה מאפשר לנו לקבל את הביקורת. כל הטיפים שאנחנו רוצים לתת לכם פה, המטרה שלהם היא בעצם להפוך את הנטייה הזאת להדוף את הביקורת או להתנצל או להיסגר מולה ולא לקבל אותה, ולהיפתח אליה ולקבל אותה. ולהגיד אוקי, זה משוב לצמיחה. זה ה… זאת הכוונה שלנו פה.

אמיר:            נכון.

דפנה:             נכון. באמצעות כמובן כלים של NLP.

אמיר:            דבר נוסף, הדבר השלישי כבר, כשאנחנו נותנים ביקורת כדי שלאדם השני יהיה קל לקבל את הביקורת הרבה יותר יעיל ונכון במקום להגיד איזושהי אימרה או לקבוע קביעה, פשוט לשאול שאלה. זה טיפ מדהים, כי שאלה היא מעוררת סקרנות. שאלה היא גורמת לאדם לחשוב ואז הוא לא ננעל. אז למשל במקום לבוא ולהגיד זה נראה לי ממש יקר, אפשר לשאול מאיפה אתה חושב שנוכל להשיג מימון למימוש החלום שלך או החזון שלך? אז השאלה היא מעבירה… היא בעצם מאוד מעדנת את הביקורת או מתרגמת את הביקורת לצורה שיהיה לאדם קל להקשיב ולקבל אותה.

דפנה:             זה גם לא… אם אני אומרת איזושהי קביעה, כן? זה יקר מדי או אין לנו כסף לזה, יש סימן קריאה ותם הדיון. ואם אני שואלת תגיד, ומאיפה נראה לך שנוכל לגייס תקציב בשביל הרעיון הזה? פתחתי פה דיון ואז האדם האחר יכול להגיד את יודעת, כשאני חושב על זה עכשיו, נראה לי שאין לנו מספיק כסף לזה. זאת אפשרות אחת, ואז בעצם זה בא פה ממנו. אפשרות שנייה, זה שהוא יגיד מה דעתך שאנחנו נקצץ כאן וכאן וכאן ואז אנחנו בכל זאת נעשה את זה? במקרה הזה אם אני חושבת שזה רעיון טוב, מעולה. אם אני חושבת שעדיין בסדרי העדיפויות זה לא טוב, אז אני יכולה לשאול עוד שאלה, מה הם סדרי העדיפויות שלנו? מה יותר חשוב לנו ממה? וברגע שאנחנו הופכים ביקורת לשאלה אנחנו מייצרים דיון, אין פה את העליונות הזאת ואת הסימני קריאה הסוגרים, סוגרי התקשורת האלה.

אמיר:            כן. מדהים, הם טיפים קטנים, אבל אני חושב שהם בחיי היומיום אני משתמש בהם הרבה, בתקשורת, בכל מקום. כי ביקורת זה חלק מהתקשורת.

דפנה:             כן.

אמיר:            או משוב זה חלק מהשיח היומיומי, ואנחנו רוצים באמת לשפר את התקשורת כדי שיהיה לנו נעים, כדי שהביקורת שאנחנו רוצים גם להעביר היא תהיה מועילה. אחרת מה אני עשיתי?

דפנה:             כן. ולעזור גם לכם לחיות לפי ה- NLP. כי זה באמת מאוד, מאוד מקדם את התקשורת. הנקודה הרביעית שגילו על וולט דיסני, וכולנו מכירים את זה, זה לעדן, לאזן. שיטת הסנדוויץ', כריך משוב כזה שיש בו גם את הטוב, גם את מה שצריך לשפר וגם עוד טוב. זה מאוד, מאוד עוזר לקבל ביקורת. אני זוכרת שממש ממש בתחילת דרכי עוד כשלימדנו באנגלית בחו"ל אז אני עשיתי דמיון מודרך לקבוצה הראשונה שלימדנו. אתה זוכר את זה?

אמיר:            כן.

דפנה:             ובסוף הדמיון המודרך הזה שאלתי אותם איך היה. מה הם אמרו? אתה זוכר?

אמיר:            הייתה להם הרבה ביקורת.

דפנה:             וואי, הם קטלו אותי. ממש. הקול שלי מעצבן, אתה זוכר? הקצב שלי לא טוב. הכול נשמע כמו שאלות. לא יודעת. בקיצור, נתנו לי המון, המון, המון, המון ביקורת. ואני ידעתי שאין כישלון אלא משוב לצמיחה ושמתי את האגו שלי בצד ואמרתי אוקי, אני משנה. שיניתי, המצאתי את עצמי מחדש. ובפגישה הבאה עשיתי דמיון מודרך באמת שמיישם את כל הביקורת שהם נתנו. ומה הייתה הביקורת שלהם אז?

אמיר:            מה קרה לדברים הטובים שעשית?

דפנה:             לא, הם אמרו לי זה היה אפילו יותר גרוע מפעם שעברה (מצחקקת).

אמיר:            כי היו פעם שעברה דברים טובים שעכשיו את לא עשית.

דפנה:             את זה הם לא אמרו (מצחקקת). כשהתחלנו לדבר, גם כי אני הייתי בשוק, איך זה יכול להיות? כל מה שאמרתם אני שיפרתי. ואז הם אמרו כן, אבל פעם שעברה היה ככה וזה דווקא היה טוב, וגם זה היה טוב וגם זה היה טוב. וזה היה בשבילי שיעור כל כך חשוב לחיים, כי אני ממש, ממש על בשרי, על נפשי, אני חוויתי מה קורה כשלא נותנים לך בכלל ביקורת חיובית. איך אתה זורק? אתה שופך את המים עם התינוק, שזה מה שעשיתי ומאז אני באמת מבינה שזה לא מהשפתיים. באמת אם לא אומרים לנו מה גם לשמר, אנחנו נזרוק את זה. צריך להגיד לנו מה לשמר ומה לשפר. ואם לא אומרים, כדאי שנשאל האם הכול היה גרוע או שיש דברים שכן כדאי לי לשמר מתוך זה? זה ממש, ממש חשוב. וכשאנחנו נותנים ביקורת ברור שלאזן אותה.

אמיר:            האמת היא שהנטייה הטבעית של בני אדם, של אנשים, כשמשהו טוב אז הוא טוב, אז אין צורך להגיד כלום כי הכול בסדר. אבל כשמשהו מפריע לנו אז יש מן הרגשה של מועקה שזה לא נותן לנו שקט או מנוחה. ובייחוד הרבה הורים מוצאים את עצמם מעבירים ביקורת על הילדים שלהם, "אתה מאוד רועש, תהיה בשקט", "בוא תעזור להוציא את הכלים מהמדיח, למה אתה אף פעם לא עוזר?". והרבה הורים מתוך כוונה טובה, הם נותנים ביקורת שלילית לילדים שלהם ולא מבינים ובכך הם פוגעים בביטחון העצמי והם מעירים כל הזמן על מה לא. הורים, מורים ובכלל כל אדם שבתקשורת עם אנשים, חשוב להעיר מה אנחנו אוהבים, מה אדם עושה טוב. להאיר עם פנס. זה מעניין, כי לפעמים אנחנו אומרים מה שעשית היה מצוין, אבל אלף, בית, גימל, דלת, שם היו בעיות. המשפט "מה שעשית היה מצוין" הוא משפט לא טוב, כי הוא מוכלל מדי. צריך לפרט, זה היה טוב וזה היה טוב, זה היה טוב וכאן טעון שיפור. אנחנו צריכים להיכנס לפרטים גם בביקורת החיובית, במשוב.

דפנה:             הדבר החמישי שאנחנו נדבר עליו זה שאנחנו צריכים לבקר רק את מה שניתן לשנות. אין טעם לבקר מישהו על זה שהוא צעיר מדי, או מבוגר מדי, או נמוך מדי, או זה בגלל שאת אישה, או דברים שאני לא יכולה לשנות. אז אם יש לכם ביקורת על משהו ותבדקו עם עצמכם לפני שאתם נותנים את הביקורת הזו, האם אתם אומרים כאן משהו שהאדם האחר באמת יכול לשנות? כי אם לא, זה סתם מבאס. פשוט תשחררו, אין מה לעשות עם זה.

אמיר:            כן, זה צריכים לשאול את עצמנו מראש אם זה משהו שניתן לשנות או לא, ולתת את הביקורת רק על הדברים האלה. אחרת זה סתם, זה באמת מעכיר את האווירה, זה לא נעים לשמוע. אני גם רוצה…

דפנה:             וזה נורא מתסכל.

אמיר:            נכון.

דפנה:             מה אני יכול לעשות עם זה?

אמיר:            אני גם רוצה לשמור לעצמי את הביקורת לדברים שבאמת יכולים לקדם את האדם.

דפנה:             כן. אני קצת כמו נוגה, הבת שלנו, התחלתי ללמד NLP בגיל מאוד צעיר. בגיל 25 כבר לימדתי NLP. והייתה לי ביקורת על זה שאני צעירה מדי. מה אני יכולה לעשות עם הביקורת הזאת? לחכות עכשיו כמה שנים? מה אני אעשה?

אמיר:            (מגחך).

דפנה:             ובסדר (מצחקקת), אז לא היה לי מה לעשות עם זה, אבל גם בדרך כלל אנשים כשהם התחילו ללמוד, גם איתי, זה קורה גם עם נוגה, מגלים שהגיל, גיל הוא מספר. השאלה באמת מה, מה עומד מאחורי זה? הנקודה האחרונה.

אמיר:            השישית, לעשות הפרדה בין הרעיון שאותו אנחנו מבקרים, או בין התוכנית שאדם העלה, לבין זה שהעלה את הרעיון. זאת אומרת כשאנחנו מבקרים מישהו, לא כדאי לבקר אותו, אלא את הרעיון שלו.

דפנה:             כן. אם רוצים להגיד את זה כזה קליט, אז לתכנן את ה… לבקר את התוכנית ולא את המתכנן.

אמיר:            נכון. את רוצה להביא איזושהי דוגמה?

דפנה:             אני יכולה להגיד לבן אדם "איזה טיפש אתה שבכלל חשבת על הרעיון הזה". אז אמרתי לבן אדם אתה טיפש במקום להגיד איזה תוכנית טיפשית. כמובן שזה לא… גם להגיד את המשפט איזו תכנית טיפשית זה לא כדאי לנו להגיד. אני יכולה לשאול איך אנחנו יכולים לעשות את זה חכם? זה אם אנחנו לוקחים את ה… נהפוך את הביקורת לשאלות. אבל הרבה פעמים אנשים מבקרים את האדם עצמו. אתה לא אחראי, במקום להגיד מה שעשית היה לא אחראי, כן? אתה לא אחראי, אתה לא בוגר, אתה לא בסדר. ביקרנו פה אדם, אז הביקורת צריכה להיות לא לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין.

אמיר:            כי בעצם האדם לא יכול לשנות את עצמו ואנחנו מתייגים אותו כאדם שלא אחראי, אז אם אני לא אחראי אז טוב, אז אני לא אחראי. אז זהו, אז אין לי מה לעשות. אבל אם מה שאתה עשית כרגע, המעשה הזה הוא לא לקח בחשבון את כל הצרכים של כולם והמעשה הזה פגע באחרים, את המעשה כן אפשר לשנות.

דפנה:             להבא. כן.

אמיר:            להבא.

דפנה:             בוא נדבר רגע על… בוא ניתן איזשהו מתכון NLP או קצת גם מהחיים שלנו על איך אנחנו מגיבים כשמבקרים אותנו. וגם אני וגם אתה חשופים להרבה ביקורת ובכלל אנשים שעומדים על הבמה חשופים להרבה ביקורת.

אמיר:            נכון.

דפנה:             ואנשים שמנחים קבוצות, יש שם קבוצה שלמה שיש לה מה להגיד. ובכלל, אני חושבת שכל אדם הוא חשוף להרבה מאוד ביקורת. אז כשאנחנו מבוקרים, כשמבקרים אותנו, מה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות?

אמיר:            לקחת נשימה עמוקה ולהגיד תודה.

דפנה:             (מצחקקת).

אמיר:            פשוט תודה. להודות לביקורת, כי יש לנו כאן הזדמנות ללמוד. גם אם ברגע הראשון זה מערער אותי, זה לא נעים לי, אני שם את זה רגע בצד את הרגשות ואומר קודם כל תודה.

דפנה:             כן. מישהו פה טרח וחשב.

אמיר:            ורוצה לשפר.

דפנה:             כן. ויש לו כוונה חיובית, זה למדנו מקודם.

אמיר:            נכון.

דפנה:             מה לא לעשות בשום אופן? לא כדאי, לא מומלץ, לא מקדם. לא להתנצל, לא להדוף, לא לעשות איזה acting out כזה של לטרוק את הדלת וללכת. לא להגיב, לא להגיב מיד. כשאנחנו מגיבים מיד, סיכוי טוב שלא נגיב נכון. כי כן, ביקורת היא מכווצת, היא מקטינה, זה התגובה הטבעית הראשונה שלנו. אז בסדר, תנו לעצמכם שהות להיות שם רגע. רק להגיד תודה ולדעת שאתם לא צריכים להגיב מיד. מותר לקחת שהות למחשבה, לעיבוד, לעיכול, לדבר על זה עם מישהו יקר ואחר כך אפשר להגיב.

אמיר:            בעצם הביקורת יוצרת סערת רגשות אצל מי שמבקרים אותו, ואם נגיב מיד אנחנו נגיב בצורה רגשית על הביקורת ו…

דפנה:             אולי אימפולסיבית.

אמיר:            אימפולסיבית. ורוב הסיכוי שהתגובה לא תהיה שקולה וטובה.

דפנה:             כן.

אמיר:            אפשר לספור עד עשר, אפשר להגיד אוקי, אני שומע, אני כותב את הכול, אחר כך אני אתייחס לזה. ואני לוקח לעצמי את השהות, את הזמן לעבד מה שנאמר והסערה לאט-לאט נרגעת.

דפנה:             כן. גם הרבה פעמים מה שאני אומרת לאנשים זה תודה רבה. אני באמת לא הייתי מודעת לזה. אני ממש מודה לך שאת עוזרת לי להגדיל את המודעות שלי. כן? כמו שאמרנו הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו. וזה שאני לא מגיבה מיד, זה גם לא אומר שאני מסכימה. זה לא אומר שאני מודה באיזושהי אשמה. זה אומר שאני לוקחת לעצמי את השהות לחשוב על זה. מה שעוד מאוד, מאוד חשוב לעשות זה להקשיב, להיות פסיבי. כל כך הרבה בפודקאסט הזה אנחנו מדברים בזכות האקטיביות, אבל לא, יש מצבים שבהם אנחנו צריכים להיות פסיביים, ואחד מהם זה כשמבקרים אותנו. להיות פסיבי ולהיות קשוב ולהנהן ולהנהן, ולהראות לאדם האחר שאנחנו מקשיבים, שאנחנו לוקחים מאוד ברצינות את מה שהוא אומר.

אמיר:            ולא לנסות להתנצל או להסביר למה עשיתי את מה שעשיתי.

דפנה:             כן. להראות לאדם האחר שאנחנו רואים שהוא בא ממקום שרוצה לשפר אותנו, שאנחנו מבינים אותו, שאנחנו מבינים שכנראה משהו כואב לו או חסר לו. וצריך המון אומץ בשביל לעשות את מה שאמרנו הרגע. ממש, זה דורש המון אומץ להסכים רגע להיות חלש, פגיע, מבוקר. אוקי, אבל זה חשוב כדי באמת להשתפר. אנחנו אמרנו כבר, דיברנו הרבה בזכות ההשתפרות שיכולה להיות כאן.

אמיר:            ודבר אחרון, חשוב גם להבין שזה שאני מקבל ביקורת זה הצעה לשיפור, זה לא מחייב אותי לקבל את מה שנאמר. יש לי יכולת להפעיל שיקול דעת. אני צריך לחשוב האם זה באמת נכון? כי חלק מהביקורות הן באות מתוך הסתכלות צרה. הם לא קולטים את כל התמונה. זה קורה לנו הרבה בסמינרים.

דפנה:             כן, לפעמים אנשים אומרים הייתם צריכים ללמד את זה כך ולא אחרת. את זה הייתם צריכים ללמד לפני שלימדתם את זה. הם לא מבינים שזה לא, זה לא עובד. גם לפעמים אנשים נותנים איזושהי ביקורת וכבר ניסינו את זה וגילינו שזה לא נכון. אז בסדר, אני מקשיבה, אני גם לא מגיבה. אני גם פה לא אתנצל ואגיד תקשיבו, עשינו את זה וניסינו. אני אגיד אני מקשיבה ואני לוקחת את זה לתשומת לבי ואני אבדוק את זה. לא התחייבתי שאני עושה משהו. ואני מפעילה איזה מסננת פנימית כזו, אני מחליטה מה לקבל ומה לא. אני ממש, ממש לא צריכה לקחת הכול, אני לוקחת רק את מה שמתאים לי. אני יכולה להגיד שאני קוראת בכל שנה מאות משובים, כל המשובים של כל התלמידים מכל הארץ אני עוברת עליהם. משובים מכל הקורסים, מכל הסדנאות, מכל ההתמחויות, מכל הסמינרים שלנו, ורוב הביקורת אין לי מה לעשות איתה, גם בגלל שאנחנו כבר 28 שנה עושים את זה. אבל תמיד, תמיד יש גם ביקורות שהן מדהימות ואני אומרת איך אני לא חשבתי על זה? איזה יופי! כבר בשנה הבאה אני משנה את זה. ומה שאני עושה תמיד אחרי שאני קוראת משובים, תוך כדי הקריאה אני כבר מסמנת לעצמי את כל מה שאני הולכת ליישם בפעם הבאה, את כל המשובים שלי לצמיחה. ואם למשל קראתי משוב ולא הבנתי אותו, משהו שם היה לי לא ברור, אני לפעמים מתקשרת לאנשים, מבקשת מהם שיסבירו לי למה הם התכוונו. זה כל כך מחמיא לאנשים כשמתייחסים ברצינות לביקורת שלהם. אז נסכם?

אמיר:            יאללה.

דפנה:             יאללה.

אמיר:            אז בעצם דרך וולט דיסני אספנו, ליקטנו, בעצם דילץ ליקט את זה, רוברט דילץ, שהוא גם חבר טוב שלנו.

דפנה:             כן.

אמיר:            6 טיפים או 6 דרכים כדי להתמודד טוב עם ביקורת. הדבר הראשון זה להפריד בין מה אומרים לאיך אומרים. לשים לב לאיך, לא רק למה, כי הרבה פעמים אנחנו פשוט רוצים להגיד ולראות את המה כי יש לנו ביקורת, אבל חשוב גם להגיד את זה בצורה נכונה. האופן בו אנחנו אומרים.

דפנה:             כן, וגם האופן שבו אני מתנסחת. גם המילים עצמן. לבוא לא ממקום כועס, לא ממקום מאשים, אלא ממקום שרוצה לשפר. אז להפריד את התוכן מהתהליך, לחשוב מהי הכוונה החיובית של מי שנותן לנו את הביקורת, ותמיד יש לו כוונה חיובית.

אמיר:            להפוך את הביקורת לשאלה.

דפנה:             ורצוי שאלה איך.

אמיר:            שאלת איך.

דפנה:             איך זה שאלה שמאוד מקדמת.

אמיר:            לאזן בין משוב שלילי או משוב שרוצים לשפר, לבין משוב חיובי של מה כן היה.

דפנה:             לבקר את התוכנית ולא את המתכנן. לבקר את ההתנהגות ולא את האדם שהתנהג לפיה.

אמיר:            ודבר אחרון, לבקר רק את מה שאפשר לשנות.

דפנה:             נכון. וכשאנחנו מקבלים ביקורת, להקשיב, להגיד תודה, לא הייתי מודעת לזה. לגייס אומץ כדי באמת להיות שם, לא להגיב מיד ולקחת שהות לתגובה. ואחר כך להפעיל את המסננת הפנימית ולהחליט מה אני כן לוקחת ומה לא. אז תודה שהייתם איתנו בפרק הזה. אהבתם? תעשו לנו like, תשתפו, תספרו לחברים על הפודקאסט הזה. תעקבו אחרינו, תעשו follow, תלחצו על הפעמון אם אתם במקרה ב- YouTube, כי יש לנו עוד המון, המון תכנים שאנחנו נרצה להביא לכם. הם כבר בקנה, הם כבר בהכנה. אז להתראות.

אמיר:            להתראות.

מתעניינים ב-NLP ודמיון מודרך? בואו לחוות את זה מקרוב!

נגן וידאו
דילוג לתוכן