Search

פרק 20 – פרק מרגיע על לחץ

YouTube video

תמלול פודקאסט שהתקיים עם דפנה רטר ונוגה רטר:

דפנה:             ברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט שלנו, חיים לפי ה- NLP, פודקאסט שבעצם מאפשר לאנשים ולנשים לקחת NLP לחיי היומיום שלהם. מי שחדש פה, בכל פרק אנחנו לוקחים איזשהו נושא, מסבירים קצת על הנושא הזה, ואז נותנים כלים מעולם ה- NLP כדי שאפשר יהיה ליישם ולהקל ולשפר את החיים שלנו, באמצעות NLP.

נוגה:              אז לפני שנמשיך, מאוד, מאוד נודה לכם אם תוכלו להפיץ ולשתף אנשים שאתם מכירים, שיכולים להיתרם מהתכנים האלה. אז חבר או חברה שיוכלו ליהנות מהפרקים האלה, ואפשר לשתף גם קבוצת WhatsApp שלמה. נשמח שתדרגו אותנו באפליקציות הפודקאסטים השונות, ובואו נתחיל.

דפנה:             אוקי. אז על מה נדבר היום?

נוגה:              היום בוא נעשה פרק מרגיע על לחץ.

דפנה:             מרגיע על לחץ?

נוגה:              (מצחקקת).

דפנה:             אוקי. זה כבר מעניין.

נוגה:              מעניין.

דפנה:             ובאמת זה מה שאנחנו נדבר היום. אנחנו נראה שלחץ יכול להיות מזיק, לחץ יכול להיות מועיל, אמ… ואפשר לנהל לחץ.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אז ממה נתחיל?

נוגה:              מעניין, כי תוך כדי שאת מדברת, מה שאני שומעת זה איך לחץ יכול להיות מועיל? כשאני מרגישה שהוא כל כך מזיק לי. אני ישר קופצת לזה שלחץ משפיע על הכאבי ראש שלי, על איכות השינה שלי. אני מכירה אנשים שהם לא יכולים לאכול כשהם לחוצים, או שיש להם בחילות, או שלא ישנים, ואני אומרת איך לחץ הוא יכול להיות מקדם גם?

דפנה:             אה הא.

נוגה:              יש דעה רווחת שלחץ זה דבר לא בריא. אז אמ…

דפנה:             נכון. ובאמת, למה לחץ יכול להיות מזיק? אז אנחנו מדברים על שלושת ה- F. נוסף להם גם F רביעי לאחרונה. כולנו מכירים את המנגנון הזה של ה- flight or flew.

נוגה:              כן.

דפנה:             נכון? יש בזה גם freeze, יש בזה גם fatigue. המנגנון הזה של לברוח כי קורית איזושהי סכנה, או להילחם, נכון? בוא נחשוב על האדם הקדמון. הוא היה חי את חייו, מלקט לו עשבים, מסתובב בעולם ומחפש בעיקר מה לאכול. הציידים לקטים פעם ב… לא הרבה, היה פתאום אירוע מלחיץ מאוד בחייו. החיים שלהם היו די משעממים (מצחקקת), יחסית לשלנו. אבל פעם ב… היה איזשהו אירוע מלחיץ, פתאום הוא רואה דוב, פתאום הוא רואה אריה.

נוגה:              אוקי.

דפנה:             עכשיו הוא צריך להחליט, האם הוא בורח או האם הוא נלחם? אוקי? האם הוא קופא בשקט?

נוגה:              במקום.

דפנה:             כדי שאולי לא יבחינו בו. אלה שלושת ה- F. ובמצב הזה, מה שהיה קורה, זה שברגע שהיינו רואים את אותו אריה, או את אותו… אותה סכנה גדולה, הגוף היה פשוט מתמלא באדרנלין ושולח המון, המון, המון אנרגיה לגפיים שלנו. לשתי הידיים, לשתי הרגליים, כדי שיהיה לי כוח להלחם.

נוגה:              להלחם או לברוח. כן.

דפנה:             בדיוק. המנגנון הזה בעצם בא ואומר: לזמן קצר אני שולח הכול לפריפריה, את כל הכוח שלי לפריפריה של הגוף, על חשבון המרכז. מה יש במרכז?

נוגה:              את הלב, את הנפש, את ה…

דפנה:             את הלב.

נוגה:              בכלל את כל המערכות.

דפנה:             בדיוק. אז עכשיו, בזמן שאני בורח מאריה, אני פחות אטפל בחילוף החומרים שלי, בהחלפה של התאים, בויסות של לחץ ה… אני יודעת מה? לחץ דם דווקא עולה. ב… בכל התחזוקה השוטפת של הגוף. עכשיו זה לרגע יושהה. אני אחזור לזה ברגע שהסכנה תחלוף.

נוגה:              בהנחה שזה באמת יושהה לרגע, כי הלחץ הוא רגעי.

דפנה:             נכון.

נוגה:              רק כשרואים אריה.

דפנה:             נכון.

נוגה:              אוקי.

דפנה:             אבל מה קורה בימינו? הלחץ יכול להיות לאורך כמעט כל היום, ללוות אותנו גם בלילה. אנחנו כל הזמן בעצם משהים את הפעולות התחזוקה החשובות האלה של הגוף, ואז התולדה של זה, זה הרבה פעמים כל מיני מחלות.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             לכן הייתה הרבה שנים, אנשים באמת האמינו שלחץ הוא מזיק.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אוקי.

נוגה:              אבל לחץ הוא באמת רק מזיק? בואי נדבר אולי גם מתי הוא מועיל? מה טוב בלחץ?

דפנה:             אז חוקרת מאוד, מאוד מרתקת מאוני' סטנפורד בשם אליה כרם, גילתה שה- mind set שלנו, ההלך המחשבה שלנו, האמונות שלנו, הלחץ, משפיעות הרבה יותר מהלחץ עצמו.

נוגה:              אה, מעניין.

דפנה:             וכן, וזה מאוד מעניין. אז בואי רגע נחשוב, מה יכול להיות טוב בלחץ? תחשבי גם על עצמך. האם לחץ הוא רק רע?

נוגה:              אני חושבת שבלחץ יש משהו שהוא מעורר, הוא שומר עליי ערנית. באמת אדרנלין אני יודעת שזה הורמון שגם יכול לייפות. כשבן אדם בלחץ הוא פחות מפספס דברים, כאילו יותר על הדברים. אולי אפילו אנחנו… החושים שלנו מתחדדים. מה עוד טוב בלחץ?

דפנה:             כן. אפילו אם ניקח את הלחץ כדימוי פיזי.

נוגה:              כן.

דפנה:             אוקי? אז אם אני נגיד מרימה משקולות, יש לחץ על שריר.

נוגה:              וזה בונה אותו.

דפנה:             זה בונה אותו.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אוקי? וכמו שזה בונה שריר, זה בונה חוסן. אם אנחנו נגדל ילד בסביבה שאין בה טיפת לחץ, אין בה טיפת אתגר, אין בה שום דבר שמעורר אותו, אז איך הוא יצמח? מאוד, מאוד חלש. אז עכשיו השאלה היא באמת, איך אנחנו יכולים לגרום לזה שלחץ יהיה מועיל?

נוגה:              אז דיברת על האמונות שלנו, שאם אנחנו מאמינים שלחץ הוא מזיק לנו, מן הסתם, זה ישפיע. אולי אני אתן איזשהו סיפור שמרגיש לי ממש במקום. כשאני הייתי בת 16 אז התחלתי ללמד NLP יחד עם אבא שלי, עם אמיר, ותוך כדי זה גם הייתי בכיתה י"א, אז גם הייתי בתוך בגרויות. ולמדתי משחק בת"א ונכנסתי לזוגיות ראשונה, בקיצור היו לי המון, המון דברים שעשיתי. וכל הזמן הייתי לחוצה. הייתה לי אמונה שבזכות הלחץ אני אצליח להחזיק בצורה טובה את כל הדברים שאני עושה. אז מצד אחד אני אומרת, בעיקרון זאת הייתה אמונה שהיא כן מקדמת, לקחתי את הלחץ למקום שהוא חיובי, אבל אני לא יכולה להתכחש לזה שזה פגע בי. אז לפני השינה כל הזמן הייתי חושבת על כל הדברים שאני צריכה לעשות. לא הייתי רגועה לפני שהייתי הולכת לישון, והייתי קמה לתוך הלחץ הזה, והיו לי המון כאב ראש בגלל זה. ובאחד הימים אבא שלי אמר לי "את יודעת, את יכולה לעשות את כל מה שאת עושה היום, לנהל בדיוק את אותה שגרת חיים, ולהיות רגועה. הכול יהיה בסדר". אמ… ואמרתי לו "לא, אבל בזכות הלחץ, בזכותו אני מצליחה", וככה וככה. והתמזמזתי עם המחשבה הזאתי תקופה כדי לבדוק. ובסוף מה שאני החלטתי זה שאני רוצה לאזן בין מה שהוא אומר לבין מה שאני האמנתי בו.

דפנה:             אה הא.

נוגה:              כי הלחץ כן עשה לי טוב, אבל לא במינון שהוא היה. אז אני חושבת שהאמונות שלי כלפי לחץ הן יותר טובות מהאדם הממוצע. אבל איך אנחנו באמת יכולים להאמין שהלחץ הוא טוב?

דפנה:             כן. אז אנחנו יכולים לדבר על שלושה גורמים שיכולים לאפשר ללחץ להיות טוב.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אוקי? ולהתחיל גם כבר לשנות את ה- mind set שלנו על לחץ. אז הדבר הראשון, זה לאזן בין לחץ לבין רגיעה לבין מנוחה.

נוגה:              אה, בדיוק מה שאמרתי עכשיו.

דפנה:             ממש מה שאת אמרת עכשיו. הדבר השני, זה שהלחץ יבוא עם משמעות. יש סיבה, אוקי? מה הייתה הסיבה? באותה תקופה איזה סיבות היו? איזה משמעויות היו לה? לפעולות הגדולות שעשית והביאו אותך ללחץ.

נוגה:              אז ללמד NLP זה משהו שאהבתי והוא הכשיר אותי, זאת אומרת בניתי את הניסיון שלי, זה גם מאוד אתגר אותי. משחק זה משהו שמאוד אהבתי בתקופה הזאת. את בעצם מדברת על המשמעות שעומדת מאחורי המעשים שאנחנו עושים. זאת אומרת אם אנחנו לחוצים, ולא בגלל משהו שאנחנו רוצים או אוהבים, אז זה משהו אחד. אבל אם זה למען, אוקי.

דפנה:             זאת אומרת שכשהלחץ מגיע יחד עם משמעות, עם משהו שלי הוא מאוד, מאוד חשוב…

נוגה:              אוקי.

דפנה:             אז אני יכולה לעמוד בהמון המון לחץ.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             בסדר? זאת אומרת נגיד נשים אחרי לידה, אפשר לראות נשים שלא עומדות בלחץ ומפתחות דיכאון אחרי לידה. ואפשר לראות נשים שפשוט יוצאת מהן הלביאה הזאת.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אוקי? אז באמת השאלה היא גם איזה משמעות אני נותנת ללחץ. ב- NLP אנחנו מדברים על כלי שנקרא "מסגור מחדש". ואם היום יש גורמי לחץ בחיים שלי, איך אני ממסגרת אותם מחדש ונותנת להם משמעות?

נוגה:              מקסים.

דפנה:             אוקי? אז התינוק הזה שעכשיו נולד הוא נורא, נורא מלחיץ. וצריך לטפל בו 24/7 וזה כל כך קשה, זה מפגיש אותי עם כל כך הרבה עייפות ותסכול, והוא בוכה ואני חסרת ניסיון ואני לא יודעת איך לטפל ו… לתת לזה את המשמעות. לצאת מהקטנות ולהגיד, מה המשמעות של זה?

נוגה:              אה הא.

דפנה:             מה האמהות שאני מפתחת עכשיו? המשפחה שאני מגדלת עכשיו, הנשמה שיש בין הידיים שלי ואני רוצה לגדל אותה הכי טוב. כל אחד יכול לתת לעצמו את המשמעויות הכי, הכי נכונות. זאת אומרת ממש הסטרס mind set שלנו צריך להיות לכיוון המשמעותי.

נוגה:              אה הא. את בעצם אומרת בואו נעלה מפירוט של הדברים הקטנים, נעלה לאיזה מן הכללה ונדבר על למה בכלל? מהי המשמעות? למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים? ואז זה ייתן באמת כאילו משקל אחר ללחץ.

דפנה:             כן. אפשר בהקשר הזה גם להזכיר ככה בקטנה ערכים.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             מה חשוב לי פה? לשם מה אני פועלת? מה אני משרתת? לעלות ככה ברמות ולא להסתכל רק על רמת ההתנהגות, "אני חייבת להספיק ואין לי זמן, ומה יהיה? אני לא נושמת, אני לא…". ולעלות ולהגיד לשם מה אני עושה את מה שאני עושה, וזה פתאום נותן המון כוח.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             ואפשר לעשות את הדברים, כמו שאבא גם אמר לך, אפשר לעשות את אותם הדברים אבל מתוך mind set אחר.

נוגה:              כן.

דפנה:             הדבר השלישי שאנחנו יכולים לדבר עליו, זה באמת האמונות שלנו. האם אני מאמינה שלחץ פוגע בי? או שאני חושבת שלחץ מקדם אותי? ומסתבר שלאמונות האלה יש המון, המון משמעות על באמת אם זה יפגע בי או יקדם אותי. ובהקשר הזה אני רוצה להמליץ לכולכם לראות הרצאת TED ששתינו גם כן ראינו, של הפסיכולוגית Kelly McGonigal. ובהרצאת הזאת היא גם מציינת איזשהו מחקר שנעשה בארה"ב על מיליוני אנשים, שבדק, שאל אותם שתי שאלות נורא, נורא פשוטות. בסוף השנה שאלו אותם שתי שאלות: אחד, כמה לחץ חווית בשנה החולפת? ושתיים, האם את מאמינה שהלחץ, מאמין או מאמינה, שהלחץ מזיק לבריאות שלך?

נוגה:              שזה בעצם האמונות.

דפנה:             נכון.

נוגה:              אוקי.

דפנה:             ומה שהם גילו זה שאנשים שהאמינו שהלחץ מזיק להם… לא, הם קודם כל בדקו וראו שכמעט כל האנשים חוו מידה מסוימת של לחץ.

נוגה:              מן הסתם.

דפנה:             כן. אנשים גם דירגו את מידת הלחץ. אבל אז הם גם השוו בין מידת הלחץ שאנשים חווים…

נוגה:              לאמונה.

דפנה:             לאמונה שלהם ולמצב הבריאותי שלהם, כי היו להם גם הנתונים האלה. ומה שהם גילו, זה ש- 43% מבין האנשים שהאמינו שהלחץ מזיק להם, הוא אכן הזיק להם, הוא אכן פגע. לא סתם פגע בבריאות שלהם, אלא הביא לסיכון מוגבר למוות.

נוגה:              שזה מחזיר אותנו לתחילת הפרק שאמרתי "יש דעה רווחת שלחץ זה דבר לא בריא". אז המחקר הזה מוכיח שזה נכון, כל עוד אנחנו מאמינים שלחץ הוא באמת מזיק.

דפנה:             נכון מאוד. ולנו ב- NLP…

נוגה:              כן.

דפנה:             יש המון כלים כדי לעזור לאנשים לשנות את האמונות שלהם.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אז מה אנחנו בעצם יכולים לעשות? אם יש לי נגיד אמונה שהלחץ הורג אותי, שהלחץ גומר אותי.

נוגה:              וואי, וואי.

דפנה:             שזה אמונה… אנחנו הרי אומרים "השינוי מתחיל בדמיון", נכון? זה הסלוגן שלנו. "השינוי מתחיל בדמיון". אז אם זה מה שאני מאמינה…

נוגה:              כן.

דפנה:             מן הסתם זה מה שיקרה. אז הדבר הראשון שאני רוצה להמליץ עליו בהקשר הזה, זה לחפש דוגמה נגדית. ודיברנו כבר, נכון? בפרקים קודמים שלנו, כשדיברנו על… על מה דיברנו? אבל כבר אני זוכרת שהזכרנו עניין של דוגמה נגדית.

נוגה:              נכון.

דפנה:             נכון? אז נזכיר את זה גם עכשיו, בדיכאון לדעתי דיברנו על זה.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אנשים עושים הכללות נורא, נורא גדולות. כולם שונאים אותי, אני אף פעם לא אצליח. את זוכרת שאז דיברנו על זה? אז גם לחץ.

נוגה:              מה שאפשר לעשות מן הסתם זה לשאול מתי לחץ הוא כן מקדם? או מתי הלחץ הועיל לך?

דפנה:             בדיוק. ולהיות ממש מדויקים, ולהגיד "בואי תיזכרי באיזשהו אירוע בחיים שלך, מצב בחיים שלך, שבו הלחץ קידם אותך ובזכותו את הצלחת מאוד".

נוגה:              אה הא. מקסים.

דפנה:             אוקי?

נוגה:              ואז מה שזה עושה, זה שזה מתחיל להפריך את האמונה, או לפחות לערער קצת את האמונה שלחץ הוא רק מזיק.

דפנה:             נכון מאוד. כי אמונה היא כלל.

נוגה:              נכון.

דפנה:             ואז אני מוצאת יוצא מן הכלל. ואם אני אמצא שני יוצאים מן הכלל?

נוגה:              אני ממשיכה לסדוק את האמונה.

דפנה:             ושלושה? וארבעה? וחמישה? ו… פשוט לחפש המון, המון יוצאים מן הכלל כאלה. לחפש בחיים שלי מתי הלחץ כן הועיל לי, מתי הלחץ כן קידם אותי.

נוגה:              אבל אני כן רוצה להתייחס למצב שבו לחץ הוא בלתי נסבל, שזה גם כן מצב שהוא קורה.

דפנה:             אז אנחנו תכף נגיע לזה באמת.

נוגה:              אוקי.

דפנה:             כי במצבים שבהם הוא בלתי נסבל…

נוגה:              מה עושים אז?

דפנה:             נכון מאוד. אבל לפני זה, קודם כל בוא נשנה את ה- mind set שלנו.

נוגה:              אוקי.

דפנה:             קודם נשנה את האמונות שלנו, וכבר בזה נפחית המון, המון מההשפעה השלילית של הלחץ.

נוגה:              אז אני חושבת שמה שיכול לעזור לנו לשנות את האמונות, זה קודם כל המחקר שהבאת פה, שמראה שאם אנחנו נאמין שהלחץ הוא מקדם אז זה באמת יקדם אותנו. ואם נאמין שהוא מזיק, זה יפגע בבריאות.

דפנה:             נכון מאוד.

נוגה:              זה משפט שנשמח שתיקחו אתכם.

דפנה:             כן. אנחנו גם יכולים לחפש מודל של מישהו. דיברנו בהתחלה, עכשיו דיברנו על לחפש דוגמאות מהחיים שלי, אוקי? וזיכרונות מהחיים שלי. וככל שאני אמצא יותר זיכרונות כאלה, זה יאושש את האמונה הזו. את דיברת על מידע. לראות את הסרטון הזה של Kelly McGonigal, לקרוא מחקרים על זה, לחפש חומרים על זה, ולהתחיל לשנות את הדעה שלנו.

נוגה:              להעשיר את הידע בדברים שתומכים בזה שלחץ הוא יכול להיות…

דפנה:             נכון. אז דיברנו על שני הדברים האלה. אני רוצה לדבר על משהו נוסף, בוא נחפש מודל של מישהו שהלחץ מוציא ממנו את הטוב ביותר.

נוגה:              מעניין.

דפנה:             לחפש אדם כזה, שככל שהוא יותר לחוץ, הוא יותר יצרני, הוא יותר עושה דברים מדהימים, מתוך לחץ.

נוגה:              וגם אם זו לא דמות שאנחנו מכירים באופן אישי, נגיד לי ישר קופצת דמות מספר שקראתי.

דפנה:             מדהים.

נוגה:              זה עדיין מודל?

דפנה:             למה לא?

נוגה:              אוקי.

דפנה:             למה לא? כל דבר כזה הוא יכול להועיל לנו.

נוגה:              אה הא. כשאם אני עוד חוזרת לזה, לחפש מודל זה שוב עוד משהו שמפריך את הכלל שלחץ פוגע בנו.

דפנה:             נכון.

נוגה:              כי אם אני רואה מישהו שמצליח בזה… אוקי.

דפנה:             נכון. נכון מאוד. אני מלמדת את הקורס של ה- trainer, שזה קורס שמלמד אנשים לעמוד מול במה. נדירים הם האנשים שהמעמד הזה של לעמוד מול במה ולהרצות…

נוגה:              מרגיע אותם.

(צוחקות)

דפנה:             כן. זה מלחיץ את כולם.

נוגה:              כן.

דפנה:             ומה שאני אומרת לסטודנטים שלי ב- trainer, זה שזה בסדר שזה מלחיץ, וזה בסדר שהם מתרגשים, וזה גם בסדר אם הקול שלהם בהתחלה ירעד. הכול בסדר. למה? כי לחץ מפקס, כי לחץ מייפה, כי לחץ מזרים בנו המון, המון אדרנלין, הוא מעורר אותנו והוא טוב לנו.

נוגה:              אפשר אפילו לבנות עליו (מצחקקת).

דפנה:             אפשר ממש לבנות עליו. ומה אני אומרת גם ל- "trainer-ים" שלי? שאומרים לי "אני לא יודעת מה יהיה, היום אני צריכה בפעם הראשונה לעמוד מול קבוצה חדשה, ומכל ההתרגשות הזאת והאדרנלין אני לא ישנתי כל הלילה".

נוגה:              כן.

דפנה:             "ואני אגיע עייפה ו- "מסמורטטת" ועם עיגולים שחורים מסביב לעיניים". אני אומרת לה "אל תדאגי".

נוגה:              כן.

דפנה:             "את יכולה לסמוך על הלחץ הזה. את יכולה לסמוך על זה שכשאת תהיי על הבמה, את לא תהיי עייפה".

נוגה:              את לא תהיי עייפה. כן.

דפנה:             (מצחקקת).

נוגה:              כן, אני נזכרת בעצמי.

דפנה:             מכירה את זה מהחיים שלך.

נוגה:              בפעמים שהייתי בסוף של חולי או עם גרון קצת כואב וכולי, ואז אין מה לעשות, צריך להגיע לקורס וללמד 4.5 שעות, כאילו הגוף כמו חדש. אחר כך זה חוזר (מצחקקת).

דפנה:             נכון. נכון.

נוגה:              אבל כן, תוך כדי, נכון, אפשר ממש לסמוך על זה.

דפנה:             כן. אז ממש אפשר לסמוך על זה, זה סם טבעי שהגוף שלנו משחרר בזמן שאנחנו בלחץ כזה טוב.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             והוא עושה לנו טוב.

נוגה:              אוקי. אז איזה כיף, את מאוד אופטימית.

דפנה:             נכון.

נוגה:              אני פה כדי להיות פסימית.

דפנה:             יאללה, בואי ת…

נוגה:              ואני אגיד, הלחץ הזה הוא לא תמיד טוב. יש אנשים שלחץ מכניס אותם ל- blackout. אני מכירה אנשים שמקיאים כשהם לחוצים.

דפנה:             נכון.

נוגה:              נורא משלשלים. זה גורם לעצבנות, הורים שנורא כועסים כשהם בלחץ.

דפנה:             נכון.

נוגה:              זה גם בטוח משפיע על הבריאות שלנו. אז מה עושים במצב כזה?

דפנה:             נכון. אז באמת יש אנשים, וזה כבר מסייג, בשביל הדוגמה הנגדית.

נוגה:              כן.

דפנה:             יש אנשים שלחץ עושה להם לא טוב. וכמעט כל אחד מאיתנו מכיר תקופות בחיים שבהם הוא היה בלחץ כל כך, כל כך רציני, שזה כבר פגע בו. מרגישים את זה.

נוגה:              כן.

דפנה:             מרגישים את השרירים מתכווצים, מרגישים את ה- כל מיני כאבים שמתהווים, קושי לנשום, קושי לישון את דיברת מקודם. יש המון, המון תסמינים לזה.

נוגה:              אה הא. אז מה עושים? (מצחקקת).

דפנה:             אז כמובן שלנו בכלים של הדמיון המודרך וה- NLP, יש לנו המון, המון מה להציע גם במצבים האלה.

נוגה:              אז הדבר הראשון שקופץ לי זה העניין של הרפיות, כי הרפיה זה… זאת אומרת ככל שבן אדם יותר לחוץ, מן הסתם הוא פחות רגוע. אם אפשר לעשות משהו שהוא מרגיע באופן יזום, אז ככל שהרגיעה עולה, הלחץ מתחיל להשתחרר. אני צודקת?

דפנה:             את גם צודקת, ואת גם מחזקת את מה שאמרנו בהתחלה, שלחץ הוא מועיל כשהוא מאוזן.

נוגה:              נכון.

דפנה:             ואפשר לאזן אותו באמת עם הרפיות. אז איזה הרפיות?

נוגה:              אז איזה הרפיות? אז דמיונות מודרכים, קודם כל יש ב- Spotify דמיונות מודרכים לכל מטרה, נכון? שאפשר להשיג אותם ולהירדם איתם בלילה.

דפנה:             נכון. זה איזשהו שירות לציבור שאנחנו עשינו.

נוגה:              כן.

דפנה:             באיזשהו שלב, ופשוט הקלטנו. ועד היום אני כל הזמן ממשיכה להקליט, אני וגם אמיר בן הזוג שלי, ואלה אפילו הקליטה איזשהו דמיון מודרך כזה לילדים.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             תחפשו אותנו.

נוגה:              כן.

דפנה:             אוקי? דמיונות מודרכים לכל מטרה, ב- YouTube, ב- Spotify, פשוט להקשיב. להקשיב לזה במנוחת צהריים, להקשיב לזה בלילה לפני השינה.

נוגה:              ברכבת בדרך לראיון עבודה (מצחקקת).

דפנה:             בדיוק. כל עוד אתם לא נוהגים.

נוגה:              אתם לא נוהגים. כן.

דפנה:             (מצחקקת).

נוגה:              יש הרפיה אקטיבית. אולי נדבר קצת על הרפיה אקטיבית, איך זה יכול לעזור?

דפנה:             כן. וממש ללמד איך עושים את זה. יכול להיות שגם את זה כבר הזכרנו באחד הפרקים הקודמים, אבל…

נוגה:              כן. בוא נזכיר את זה עכשיו. וכל מי שמאזין לנו, אתם יכולים לעשות את זה יחד איתנו כשאנחנו מסבירות, כדי לראות שזה באמת עובד. הרעיון של הרפיה אקטיבית מדבר על זה שלגוף שלנו קל יותר להיות במצב של מנוחה אחרי מאמץ. אז אם אנחנו נאמץ אותו, אנחנו מגבירים את המנוחה שמרגישים אחרי.

דפנה:             נכון. גם אם למשל… גם יש אנשים שנגיד אנחנו, אני אגיד לכם עכשיו בואו תרפו את הלסת שלכם. ממש עכשיו. תרפו את הלסת שלכם.

נוגה:              אני הצלחתי.

דפנה:             ברור, את מיומנת מאוד.

נוגה:              (מצחקקת).

דפנה:             אבל הרבה אנשים אולי לא ידעו איך לעשות את זה.

נוגה:              כן.

דפנה:             אבל בואו עכשיו נכווץ חזק, חזק את הלסת.

נוגה:              את הלסת. חזק, חזק, חזק.

דפנה:             ככה להדק חזק. כן, להדק חזק את השיניים אחת לשנייה, לאמץ פה את כל השרירים, לשהות בתוך הלחץ הזה שלוש שניות, עכשיו להרפות.

נוגה:              כן. ועכשיו זה הרבה יותר מורגש גם. אני בעצמי כשהרפיתי גם לפני, אני יכולה להעיד על זה שעכשיו זה יותר רגוע. הרעיון של הרפיה אקטיבית זה להגיד בואו ניקח כל איבר וקודם נכווץ אותו. נגיד לקחת את הידיים לאגרוף, חזק, חזק, חזק, חזק, חזק. לשחרר. ואז מרגישים את הרפיון הזה.

דפנה:             נכון. מעולה. והרעיון בהרפיה אקטיבית, מה שיהיה לכם קל ליישם את זה אם פשוט תתחילו מכפות הרגליים, ולאט לאט לעלות איבר, איבר, עד שבסוף להגיע באמת… נכווץ גם את הלסת, זה יהיה די לקראת הסוף כבר, את העיניים חזק, חזק, את ה- לעשות פרצוף כזה מכווץ, מכווץ, כל השרירים בפנים.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             זה ככה יהיה הסוף.

נוגה:              כן. אז זה ממש פתרון שהוא טוב. הרפיה אקטיבית עובדת מעולה גם עם ילדים. אז אפשר נגיד לפני כיתה א', או לפני הופעה בחוג, אפשר לעשות את ההרפיה האקטיבית לילדים וזה נורא נחמד.

דפנה:             כן. וגם לפני טסט, לפני מבחן, לפני אודישן, לפני עלייה לבמה. לפני כל דבר שנורא מלחיץ אותנו, אנחנו מרגישים שהגוף שלנו בקושי נושם והכול נורא, נורא מכווץ, אז אחלה, תכווץ, עכשיו תרפה.

נוגה:              עכשיו תרפה. מהמם.

דפנה:             כן. אז אנחנו מתחילים מלכווץ את כפות הרגליים חזק, חזק, לספור עד שלוש, ולהרפות. ואנחנו עוברים לשוקיים, לברכיים, לירכיים, לכווץ חזק, חזק, לספור עד שלוש, להרפות. ופשוט, לבטן, לכווץ אותה חזק, חזק, להרפות.

נוגה:              אני מניחה שהמאזינים שלנו תוך כדי שאת מדברת, חלק מהם עושים את זה ומרגישים איך זה עובד, כי זה אשכרה עובד הרפיה אקטיבית.

דפנה:             ממש, ממש עובד.

נוגה:              מה עוד?

דפנה:             דבר נוסף נקרא "body pacing".

נוגה:              אה הא.

דפנה:             body, גוף, ו- pace, pace זה צעד. בכלל המושג pacing הוא מאוד, מאוד בסיסי ב- NLP.

נוגה:              כן, מאוד מוכר.

דפנה:             כן. ומה שזה בעצם אומר, זה לנטר את הגוף שלי. אם אני עכשיו רוצה להיות יותר רגועה, אז כדי להיות יותר רגועה כדאי לי להיות ברגע, בכאן ובעכשיו.

נוגה:              בהקשבה לגוף הכוונה?

דפנה:             בדיוק. הקשבה לגוף למשל. נגיד להקשיב לגוף, מה אני יכולה לחוש ברגע זה?

נוגה:              אוקי. אז נגיד את פעימות הלב.

דפנה:             פעימות הלב.

נוגה:              אני שומעת גם קולות שיש מסביב, זה גם כן?

דפנה:             נכון.

נוגה:              אוקי. יש לי מחשבות, אפשר להתייחס גם לזה? או שזה פחות…

דפנה:             זה קצת פחות, כי אז אני יכולה להיות, ללכת עם המחשבות שלי, והמחשבות שלי יכולות להיות נורא לחוצות ומלחיצות.

נוגה:              אני מרגישה את הגרביים.

דפנה:             אה הא.

נוגה:              חורף וזה, אז כיף להיות עם הגרביים.

דפנה:             נכון.

נוגה:              את המשענת של הכסא שעליה אני יושבת.

דפנה:             מעולה. פשוט בדיוק מה שאת עשית עכשיו, אנחנו רוצות להמליץ. נכון?

נוגה:              אה הא.

דפנה:             למאזינים שלנו לעשות. לעצור רגע ולהגיד מה אני בחושים שלי יכולה לקלוט עכשיו? מה אני רואה? לפעמים אנחנו מרוב לחץ שוכחים להסתכל החוצה ולראות איזה יום יפה.

נוגה:              נכון.

דפנה:             איך השמש זורחת, איך הציפורים מצייצות, איזה גשם מופלא יש בחוץ. איזה רעמים, איזה דבר מדהים זה רעמים? איזה סופת רעמים מדהימה הייתה לנו פה. אוקי? פשוט מה אני יכולה לראות? איזה פרחים, תראי איזה צבעים מדהימים, נכון? ככה פרחים שיש פה שקיבלנו מיודפת, מגדלים אותם ביודפת. איזה כיף שאני גרה ביודפת. זאת אומרת לחשוב באמת מה אני רואה, מה אני שומעת.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             מה אני שומעת בחוץ אמרת, וגם מה אני שומעת בפנים.

נוגה:              אני מניחה שמה שזה עושה, אם אנחנו מדברים על קו של זמן, שיש לנו בציר זמן עבר, הווה ועתיד, זה מאוד, מאוד למקד בהווה. כשבדרך כלל ממה אנשים לחוצים? אם אני מבינה נכון, מדברים שעתידים לקרות. אני לחוצה מהטסט, מההרצאה שיש לי, מה יהיה במבחן. אני לא יכולה להיות לחוצה מהטסט שהיה לי אתמול (מצחקקת).

דפנה:             אה הא.

נוגה:              מה שהיה, כבר היה. ומה שקורה ברגע זה, הוא גם כן בדרך כלל לא מלחיץ, כי זה הרגע הספציפי הזה. אז כשאנחנו מתייחסים אל הגוף במצב עכשיו, אנחנו מחברים את עצמנו להווה.

דפנה:             בדיוק.

נוגה:              אוקי.

דפנה:             בדיוק. ועל זה גם כל המדיטציות. המדיטציות… היום עושים קצת בלבול בין מדיטציה שזה דמיון מודרך, מודרכת כזאת, לבין מדיטציה של ככה לשבת רגל על רגל ופשוט להיות ברגע.

נוגה:              להיות ברגע.

דפנה:             כן. על זה, זה בונה. בואו נהיה ברגע, וברגע הזה הכול טוב.

נוגה:              אה הא. מקסים.

דפנה:             אז אמרנו מה אני רואה? מה אני שומעת? מה אני חשה? דיברת על הגרביים, על המשענת, על הבגדים שיש עליי, הטמפרטורה שיש מסביב. מה אני מריחה? כל כך מעט קשב אנחנו מפנים לריח.

נוגה:              נכון.

דפנה:             אולי איזה טעם יש עכשיו בפה שלי, אוקי? אז כל זה מחבר אותי לכאן ולעכשיו. החושים שלנו קולטים רק עכשיו.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אחר כך אני יכולה להיזכר במשהו שקלטתי, אבל אם אני עכשיו אמקד את תשומת הלב במה שאני קולטת עכשיו, אני מיד נרגעת. אוקי? זה כלי של NLP שנקרא "body pacing".

נוגה:              מקסים. יש עוד משהו שנקרא "מילות הנעה". נדבר על זה קצת?

דפנה:             בטח.

נוגה:              מה זה מילות הנעה? רגע לפני פועל, ואל תחשבו שאנחנו מחזירות אתכם לשיעורי לשון, כי לשון זה לא התחום החזק שלנו.

דפנה:             שתינו ממש גרועות בזה.

נוגה:              אנחנו דיסלקטיות עם תעודות.

דפנה:             (מצחקקת).

נוגה:              אבל רגע לפני פועל כמו ללכת, יש מילה שמניעה. לדוגמה, אם אני אגיד אני רוצה ללכת, אני מסוגלת ללכת, אני בוחרת ללכת, שזה להשתמש במילות בחירה רגע לפני פועל. או, במילות כפייה. אני חייבת ללכת, אני מוכרחה ללכת, נאלצת, נכפה עליי, אין לי ברירה אלא…

דפנה:             אני לא אוהבת.

נוגה:              אני לא אוהבת. כן. אז יש לנו מילות בחירה ומילות כפייה. איך אנחנו יכולות לקשר את זה ללחץ?

דפנה:             אז הרבה פעמים אנשים כשהם מדברים על לחץ, אז הם אומרים "אני חייבת להירגע".

נוגה:              נכון.

דפנה:             "הלחץ הזה יהרוג אותי".

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אוקי? "מרוב לחץ אני פשוט אגרום לעצמי נזק", כן? מה שדיברנו מקודם על האמונות האלה.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אבל כשאני אומרת לעצמי "אני חייבת להירגע".

נוגה:              זה מלחיץ.

דפנה:             (צוחקת) זה נורא מלחיץ.

נוגה:              נורא מלחיץ. כן.

דפנה:             ואם לא, אז…

נוגה:              כן.

דפנה:             (צוחקת).

נוגה:              אז אני אמות, בכלל…

דפנה:             כן. "אני גם לא אוהבת להיות בלחץ. זה עושה לי רע". ואם אנחנו נעבור למילות בחירה, אז מה יצא לנו פה?

נוגה:              "אני מסוגלת להירגע".

דפנה:             נכון.

נוגה:              אני חושבת שזה משפט שהוא גם מביא… הוא נותן לי את הכוח לעשות את השינוי.

דפנה:             כן.

נוגה:              או "אני בוחרת להירגע", שזה גם כן הבחירה שלי כנוגה להיות יותר רגועה.

דפנה:             נכון.

נוגה:              אם אני חוזרת רגע לקליניקה שאני עובדת בה ב- NLP עם הרבה אנשים. אז הרבה פעמים לחץ וחרדה זה משהו שהוא מגיע ביחד.

דפנה:             אה הא.

נוגה:              ואז אנשים יכולים להגיד לי "אין לי ברירה, אלא…", שזה גם כן כפייה.

דפנה:             נכון.

נוגה:              וכשהם משנים את זה ל- "אני מסוגלת", או "זה אפשרי לי להירגע"…

דפנה:             כן.

נוגה:              זה ממש, ממש עושה שינוי. אנשים אומרים "אני כמו מנטרה אומרת לעצמי את זה. אני בוחרת להירגע. זה אפשרי. אני מסוגלת להירגע".

דפנה:             נכון.

נוגה:              וזה עושה את ההבדל.

דפנה:             או "אני בוחרת להיות לחוצה, וזה טוב לי עכשיו להיות לחוצה".

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אני יודעת שלפעמים אני מלחיצה את עצמי בכוונה.

נוגה:              כן.

דפנה:             ממש השבוע היה לי איזה שיחה כזאת עם אמיר, עם אבא.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             והוא אמר לי "למה את תמיד מגיעה בדקה האחרונה להרצאות?". אני צריכה להעביר איזשהו ZOOM, העברתי השבוע איזשהו מפגש ב- ZOOM, היו שמה מעל 130 אנשים שבאו להקשיב לי. ואני בשעה שמונה וחצי הייתי צריכה להתחיל את זה, ובשעה שמונה וחמישה אני עוד הייתי בסאונה של החדר כושר.

(צוחקות)

דפנה:             ואז נורא נלחצתי. ומה יהיה? ויש לי עשר דקות נסיעה ואני עוד צריכה להתאפר, ואני עוד צריכה לחבר את המחשבים ו… והגעתי ב- באמת, שמונה…

נוגה:              זה בהחלט אופייני לך.

דפנה:             מאוד אופייני לי, נכון?

נוגה:              כן.

דפנה:             שמונה עשרים ושמונה, שתי דקות לפני שמתחיל הכנס, הייתי מוכנה. עם הלשון קצת בחוץ.

נוגה:              כן.

דפנה:             וסיפרתי את זה לאמיר והוא אמר לי "אז למה את עושה את זה לעצמך?".

נוגה:              (מצחקקת).

דפנה:             אני תמיד חצי שעה קודם, הכול כבר מוכן לי, אני מגיע רגוע. ואז אמרתי לו "אני, התת מודע שלי מייצר את זה עבורי, כי זה עושה לי טוב להגיע לחוצה עם אדרנלין, עם תנופה, עם כוחות".

נוגה:              אה הא. זאת אמונה.

דפנה:             (צוחקת).

נוגה:              מה שאמרת פה על התת מודע זאת אמונה. אבל אני חושבת שהאמונה הזאת באמת מקדמת אותך, וגם היא קצת מסבירה את האי יכולת שלך להיות על זמנים, אבל סבבה.

דפנה:             כן. אז גם את הדחיינות שלי למשל, היום אני מקבלת.

נוגה:              כן.

דפנה:             אני דוחה דברים עד הדקה ה- 90, אבל בדקה ה- 90 אני כנראה יעילה פי עשרות מונים ממה שאני כשאני רגועה.

נוגה:              נכון. כן. אפשר לתת את הדוגמה על עבודות, שיש חודש לעשות עבודה ולא עושים איתה כלום, ואז כשיש עוד 12 שעות עד ההגשה שלה, ב- 12 שעות, לילה לבן, מספיקים הכול.

דפנה:             כן.

נוגה:              איך, איך מספיקים הכול? כי משהו שם מתכוונן לזה כשיש לנו דד-ליין. שזה מצד אחד מלחיץ, ומצד שני זה נורא מפקס וממקד.

דפנה:             נכון.

נוגה:              אז אני מתחברת.

דפנה:             נכון. ואני חושבת ש… תבדקו עם עצמכם, אבל אם אתם כאלה דחיינים, יכול להיות שהתת מודע שלכם…

נוגה:              סומך על הלחץ.

דפנה:             ממש בונה על זה. ומעורר אותנו אגב, בשנייה הנכונה שבה אנחנו חייבים להתעורר ולהתחיל להתאפס על עצמנו, מה שנקרא.

נוגה:              אה הא. יפה.

דפנה:             אז זה בסדר. זה בסדר גמור.

נוגה:              טוב. יש לנו עוד משהו שיכול לעזור לנו להתמודד עם לחץ?

דפנה:             אז גם הנושא של אקטיביות ופסיביות. ב- NLP אנחנו קוראים לסעיף הזה "מעורבות". עד כמה אני מרגישה שהעולם משפיע עליי.

נוגה:              פועל עליי.

דפנה:             כן.

נוגה:              רק נגיד שהפרק השני שהקלטנו בפודקאסט היה על אקטיביות ופאסיביות ביחס של בין הורים לילדים.

דפנה:             נכון.

נוגה:              וזה פודקאסט מעולה. זה פרק שאני מקבלת עליו… הוא יצא כבר לפני כמה חודשים, המון, המון משובים מאוד טובים. אז אם לא שמעתם אותו, אז קפצו אחורה לפרק מספר 2 ותאזינו לו. ואז גם תתנו לנו משוב, כי זה כיף לנו לקבל את המשובים שלכם.

דפנה:             נכון. אז איך אקטיביות ופאסיביות ישפיעו עלינו כאן? אנחנו באמת מזכירות את האקטיביות והפאסיביות כמעט בכל פרק.

נוגה:              נכון. אה הא.

דפנה:             יש אנשים שמרגישים פאסיביים מול הלחץ. זאת אומרת פסיבי זה אומר העולם פועל עליי, אין לי מה לעשות עם זה. זה המצב. הלחץ מנהל אותי. זה פסיבי.

נוגה:              כן.

דפנה:             מול אקטיבי, שיגיד אני מנהל את הלחץ. וזה שתי חוויות מאוד, מאוד שונות.

נוגה:              נכון. זאת גישה מאוד, מאוד שונה לחוות לחץ, אני מנהל את הלחץ, או הלחץ מנהל אותי?

דפנה:             כן.

נוגה:              אני חושבת, אני מניחה שרוב המאזינים שלנו יגידו כך גם, שבלחץ התחושה היא שהוא מנהל אותנו. השאלה היא איך אפשר לשנות את זה?

דפנה:             אה הא.

נוגה:              מה אני יכולה לעשות כדי להיות אקטיבית מול הלחץ ולהגיד אני מנהלת את הלחץ שלי.

דפנה:             אה הא. אז זה גם תלוי באמת למשל בזיכרונות, שבהם אני אומרת אוקי, הגעתי לאיזשהו אודישן, לאיזושהי הופעה, לאיזשהו מעמד מלחיץ, והייתי בו לחוצה, אבל הייתי בגלל זה במצב ביצועי מדהים. הייתי מדהימה. להגיד אוקי, הנה עדות לזה שלחץ מטיב איתי. אוקי? זאת אומרת אני מנהלת פה את הלחץ. וכשדיברתי על הפרק הזה לפני זה עם אמיר, עם אבא, אז הוא שחקן שחמט מקצועי.

נוגה:              נכון.

דפנה:             ואת קורן, הבן שלנו, בן שלי, אח שלך.

נוגה:              אח שלי.

דפנה:             הוא שחקן ברידג' מקצועי. וקורן מעיד על עצמו, הוא אומר "אני יודע שאני בתחרויות במיטבי". "הרבה פעמים רגע לפני תחרות אני על הפנים, אני עושה איזה פשלה כזאת לא טובה…".

נוגה:              כן.

דפנה:             "ברגע שמתחילה התחרות אני מפוקס, אני ממוקד, אני מצליח".

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אגב, יכול לקרות משהו בתוך תחרות שפתאום מוציא אותו מזה, מערער אותו, ואז הוא נלחץ מדי.

נוגה:              כן. ואז אנחנו כבר מגיעים ללחץ הבעייתי.

דפנה:             נכון. ובמצבים האלו הוא צריך ללמוד איך להרגיע את עצמו כדי לחזור ל- center שלו.

נוגה:              אז נגיד דברים שיכולים להרגיע אז דיברנו עליהם, כמו הרפיה אקטיבית, הרפיות, העניין הזה של להיות בגישה אקטיבית ללחץ.

דפנה:             בדיוק.

נוגה:              כן.

דפנה:             אבל המסר שלנו פה בסעיף הזה, זה תשאלו את עצמכם מי מנהל את מי.

נוגה:              אה הא. כן.

דפנה:             ותתחילו לנהל…

נוגה:              מי הבוס? (מצחקקת).

דפנה:             מי הבוס?

נוגה:              כן.

דפנה:             אתם הבוס של הלחץ והוא לא הבוס שלכם.

נוגה:              מקסים.

דפנה:             (מצחקקת).

נוגה:              מקסים. ויש עוד משהו אחד שאני יודעת שמאוד מאוד עובד, וזה העניין של קצב. הקצב שלנו יכול להיות איטי, קצב מהיר, או קצב באמצע, או קצב שהוא משתנה. עכשיו נשאלת השאלה בלחץ, מהו הקצב שלנו? (מצחקקת) מן הסתם התשובה ברורה, שככל שהלחץ שלנו עולה, ככה גם הקצב עולה והכול קורה יותר מהר ו… וגם הנשימות מן הסתם נהיות יותר מהירות. אז מה שאפשר לעשות זה להאט את הקצב, שזה יכול להישמע כאילו מצחיק, כי דווקא בלחץ צריך להספיק המון דברים, אז איך להאט את הקצב? אבל בצורה פרדוקסלית, זה בדיוק מה שיכול לעזור.

דפנה:             אם אני רוצה להירגע, אז אני צריכה להאט את הקצב. הדבר הכי בסיסי, זה להיות מודעות לקצב הנשימה שלי.

נוגה:              אה הא.

דפנה:             אנשים לחוצים בדרך כלל נושמים נשימות נורא, נורא…

נוגה:              שטחיות, לא?

דפנה:             שטחיות ולא עמוקות.

נוגה:              כן.

דפנה:             אז לעצור רגע, אפילו עכשיו, קחו נשימה עמוקה, שימו לב מה זה עושה לכם. ככה (מדגימה, נושמת עמוק). נשימה מלאה כזאת, מגיעה למטה, ולנשוף באיטיות, זה…

נוגה:              כן.

דפנה:             זה דבר נהדר.

נוגה:              לפעמים כשאני שמה לב שאני לא נושמת, לא כל כך נושמת, אז אני מבינה שבעצם אני בלחץ. אז זה באמת… (מצחקקת) מה קורה קודם, אני בלחץ אז אני לא נושמת? או אני לא נושמת ואז אני מגלה על הלחץ?

דפנה:             נכון.

נוגה:              אבל באמת העניין הזה של נשימה הוא מאוד עוזר. וזה גם מתחבר לנו ל- body pacing, שההתעסקות בנשימה היא ברגע זה, ברגע זה בהווה.

דפנה:             נכון.

נוגה:              זה התעסקות בגוף.

דפנה:             נכון. גם ב- body pacing באמת, לא יודעת אם הזכרנו מספיק נשימה, אבל באמת להיות מודעת לזה שברגע זה אני שואפת, ברגע אני נושפת. ואחד מהטיפים שאני תמיד נותנת לאמהות צעירות, זה שכשהתינוק שלהן מתחיל לצרוח, והוא צורח והן מחזיקות אותו ומנסות להרגיע אותו, אני אומרת להן קודם כל תנשמי את. קחי נשימה עמוקה. וזה פשוט מדהים, בשנייה שהיא לוקחת נשימה עמוקה, התינוק עוצר רגע מהצרחות שלו גם כדי לנשום.

נוגה:              לנשום. כן. מהמם.

דפנה:             ותדברי אליו לאט ותשמיעי לו מוזיקה רגועה. כמו שאנחנו מרגיעים תינוק…

נוגה:              אפשר להרגיע גם את עצמנו.

דפנה:             כן. כמו שאנחנו מרגיעים תינוק אנחנו יכולים להרגיע גם את עצמנו. מוזיקה שקטה, איטית, נעימה, גם כן יכולה להאט קצב.

נוגה:              מקסים.

דפנה:             אז…

נוגה:              וואו, דיברנו פה על הרבה דברים, אה?

דפנה:             אז דיברנו פה באמת, באמת על הרבה דברים. שנתחיל לסכם?

נוגה:              טוב. אז היה לנו פרק, אני חושבת שהוא בסך הכול היה מרגיע, זאת אומרת אני הרגשתי שאני נרגעת לאט, לאט…

דפנה:             (צוחקת).

נוגה:              ככל שהמשכנו עם הפתרונות. אבל פרק מרגיע על לחץ.

דפנה:             נכון.

נוגה:              אז דיברנו על זה שהאמונה שלנו כלפי לחץ היא משפיעה האם בסופו של דבר לחץ יפגע בבריאות שלנו, או להפך.

דפנה:             נכון.

נוגה:              על זה שבלחץ יש הרבה דברים שהם מקדמים, ומהם הפתרונות שהצענו כאן.

דפנה:             נכון. ודיברנו על פתרונות שהם לאזן בין לחץ לבין מנוחה, ולתת משמעות ללחץ, ואז הוא לא פוגע בנו. וגם להאמין שהוא טוב. ואם הוא לא טוב… אה, ואיך אנחנו יכולים להאמין שהוא טוב? לחפש מידע שתומך בזה שלחץ באמת מועיל לנו, יכול להועיל לנו. ולחפש אנשים שלחץ מועיל להם.

נוגה:              נכון.

דפנה:             ולחפש את עצמנו, מתי לנו לחץ הועיל?

נוגה:              אה הא.

דפנה:             דיברנו על זה שלפעמים באמת כל העמדות תפוסות והלחץ שלנו מזיק לנו מאוד, ובמצב הזה אנחנו יכולים באמת להירגע עם הרפיות, עם דמיונות מודרכים. דיברנו על ה- body pacing, על פשוט מה אני מרגישה עכשיו. דיברנו על הרפיה אקטיבית, לכווץ ולשחרר.

נוגה:              כן.

דפנה:             דיברנו על לבחור לעבור מכפייה לבחירה. דיברנו על אקטיביות, לנהל את הלחץ שלנו. והדבר האחרון שדיברנו עליו היה להאט את הקצב.

נוגה:              אז אם אתם מכירים מישהו או מישהי לחוצים במיוחד, ואתם אוהבים אותם, שתפו אותם בפרק הזה כדי שהם יוכלו להירגע. ואם לא להירגע, אז באמת ליהנות מהלחץ שבו הם חיים.

דפנה:             נכון. אפילו מישהו אחד, מישהי אחת שתעבירו לה את זה, זה כבר יעזור לנו להפיץ את המסרים האלה.

נוגה:              מאוד, מאוד נשמח שתכתבו לנו בתגובות על הפרק, איך היה. אם יש לכם שאלות, או בקשות לפרקים נוספים שנעשה, אז גם כן נשמח.

דפנה:             נכון. מאוד, מאוד נשמח. אנחנו גם באמת רוצות לדעת מה מעניין אתכם.

נוגה:              נכון.

דפנה:             על מה תרצו ש…

נוגה:              אנחנו פה בשבילכם. אפרופו מי מנהל את מי, אתם פה הבוס.

דפנה:             (מצחקקת).

נוגה:              תחליטו מה אתם רוצים, אנחנו נדבר על זה.

דפנה:             כן. אז תציעו לנו רעיונות לעוד פרקים.

נוגה:              נכון. נשמח שתעשו לנו like ו- follow ותלחצו על הפעמון ב- YouTube, וככה אנחנו נהיה אתכם כל הזמן בעוד פרקים, עוד תוכן.

דפנה:             כן.

נוגה:              ותודה רבה.

דפנה:             להתראות.

מתעניינים ב-NLP ודמיון מודרך? בואו לחוות את זה מקרוב!

נגן וידאו
דילוג לתוכן