Search

המורה הזו משלבת באופן מדהים NLP בעבודתה

נכתב על ידי: אילנית שיר בן שמעון

ראיון עומק עם דלית פרידמן, טריינר NLP ודמיון מודרך מטעם מכללת רטר

דלית פרידמן מרגישה את המונחים שמגיעים אליה דרך הקול שלהם. דלית היא טריינר NLP ודמיון מודרך ומורה לפיתוח קול. היא משלבת את שני העולמות האלה באופן מרתק עם כלי טיפולי הייחודי רק לה. איך היא עושה זאת?   אתם מוזמנים לקרוא

אילנית: דלית, ספרי לי קצת על עצמך?

אני בת 51, אימא לשני בנים, גרה בעין הים, חדרה.

הייתי קצינה בצבא, עשיתי תואר ראשון בכלכלה ולמדתי שירה ומוזיקה. הייתי אמורה להיות זמרת אופרה בארה״ב. אך, תוכניות לחוד ומעשים לחוד.

ב-18 שנה האחרונות אני זמרת ומורה לפיתוח קול לילדים, נערים ומבוגרים. בשלוש השנים האחרונות למדתי NLP במכללת רטר. כל כך התחברתי לגישה הזו שבחרתי ללמוד ברצף את כל הדרגות.

היום אני משלבת בחיי את שני העולמות: עולם הטיפול וה-NLP עם עולם הקול והמוזיקה.

אני חושבת שזו גם אני וגם האישיות שלי. גדלתי בקיבוץ נגבה בבית הילדים, בלינה משותפת, על כל המורכבויות שלה.

היו לי חיים מורכבים. אימא שלי עזבה את הקיבוץ כשהייתי בת 9 לערך. בתוך המשפחה היו גם ניתוקים והרבה לבד.

לא היו לי חיים פשוטים, ובאיזשהו מקום זו הייתה גם המתנה שלי. פיתחתי רגישות מאוד גבוהה לעצמי, לאנשים ולמערכות יחסים ופילסתי את דרכי. בדרך, היה מקום מאוד עמוק ופנימי של התגברות על חרדות, בעיקר חרדת נטישה שליוותה אותי המון שנים. היום אני נקייה ממנה, (היא מצחקקת) נקייה לחלוטין.

בתוך כל המורכבויות הללו היה לי חשוב מאוד להיות ״בסדר״. היה לי חשוב ״מה יגידו?״ והיה גם חיפוש אחרי בית ושייכות. רק היום, ממרומי גילי, כשאני מסתכלת אחורה אני מבינה שגם זה היה חלק ממני. היום אני משתמשת ברעיון של “חצר הגרוטאות” שהבאתי מגן הילדים שבקיבוץ.

אילנית: כמי שלא גדלה בקיבוץ, תוכלי להסביר לי מה זה חצר גרוטאות?

בקיבוצים נהגו ליצור עבור הילדים חצר של משחקים מטרקטורים ישנים, מחרשות של פעם, צמיגי ענק ועוד גרוטאות חקלאיות שלא היה בהן עוד צורך. החצר הזו סיפקה המון מקומות מסתור ונתנה דרור לדמיון שלנו. כילדה, זה היה המפלט שלי, העוגן שלי, שם יכולתי לנשום, ליצור, להמציא.

כיום, הקליניקה שלי והטיפולים בה הם סוג של ׳חצר גרוטאות׳ עבורי, המקום היצירתי, שבו יש לי הרבה תהליכים וגם משחקים. שם אני רואה את כל הכלים שיש לי, את אותם אביזרים שמהם אני מחברת בכל פעם תהליך אישי אחר ומלווה אנשים אל עצמם.

אילנית: מה הביא אותך ללמוד NLP?

בשנים האחרונות בדקתי איך אני מתקדמת. רציתי להוסיף ולהתפתח ותלמידות שלי אמרו לי ״נו כבר, לכי ללמוד טיפול״!

אילנית: אז בעצם זה בא מהן? הן דחפו אותך ללמוד כלים טיפוליים?

זו אני, אני תמיד הייתי כזאת שמסתכלת על הנפש, ועל הגם וגם. ידעתי, הרגשתי שאני רוצה ללכת לכיוון, וגם אנשים מסביב, החברות, התלמידות והמשפחה אמרו לי. ואולי היה זה הגיל – 40+.

אילנית: הבשלות… הבשלות…

הבשלות, האימהות, המורכבות, המון חוויות שקשורות לאימהות ולהתנהגות שלי בבית עם הילדים. עצרתי, והתחלתי לחשוב מה אני עושה.

אילנית: אז איך הגעת דווקא ל-NLP?

בדקתי וחקרתי המון המון. בחנתי אימון, C.B.T, ומתוך החקירה הגעתי ל-NLP.

ראיתי שיטה שקסמה לי – השילוב בין גוף לנפש, התנהגות התת מודע, תהליכים פרקטיים, משהו שאפשר להתפתח בו עוד ועוד והעובדה שזה טיפול קצר מועד. בסופו של דבר, בחרתי ב-NLP. אני יכולה להעיד על עצמי שאני אדם מאוד יסודי. בדקתי את כל המכללות, השוויתי סילבוסים, הקשבתי למרצים, והתבייתתי על מכללת רטר.

אילנית: מה משך אותך דווקא לרטר, לפי מה בחרת איפה ללמוד? מה בעצם חיפשת?

היה שם המון עומק, היה תוכן שנותן דגש על הפן הטיפולי, הייתה מתודיקה מסודרת. שמעתי את אמיר, שמעתי את דפנה והתאהבתי. משהו דגדג לי, הסתכלתי רוחבית ונשארתי.

אילנית: ומה קרה כשנשארת? את יודעת, יש אנשים שלומדים וזה לא בהכרח הופך להיות המקצוע שלהם. ספרי לי איך החלטת שזה יהיה המקצוע שלך.

אני לא זוכרת את ההחלטה שלי כרגע אחד, כנקודה, אך הבנתי שזה זה. אני אדם שהולך עד הסוף עם הבחירות שלו. התחלתי את הלימודים עם דפנה ונגה בימי שישי.

איפשהו באמצע קורס הפרקטישינר היו שיחות אישיות ודפנה אמרה לי: ״תתמסרי. זה תפור עלייך״. אני יכולה לומר בוודאות שאחרי השיחות האישיות התחילה הצלילה. לפני כן הייתה בדיקה, בנייה, התעבות ואז הרגשתי שמשהו בי נפתח. במאסטר כבר הגדרתי לעצמי: ״קחי מונחים״, והרגשתי שאני כבר שם. בניתי ועיצבתי את הקליניקה, והעמסתי עליי המון מונחים, את אותה כמות שאמרתי ״אחרי המאסטר, ככה אני רוצה״, רציתי להמשיך באותה דרך. שם זה כבר קרה.

אילנית: איך מגיעים אלייך מונחים לקליניקה?

מגיעים אליי בעיקר מפה לאוזן. אני לא ׳שווקנית׳ כזו גדולה, זה לא בא לי טבעי. אני בנטוורקינג, קצת פייסבוק אבל בעיקר אחד מביא את השני.

אילנית: במה את מתמחה?

עשיתי מגוון קורסי התמחות ב-NLP כדי שיהיה לי בסיס רחב ועמוק לטיפול: התמחות בטיפול באנשים שחוו טראומה, TLT – תרפיית קו הזמן. התמחיתי גם בהנחיית ילדים ונוער, בטיפול במי שמתמודדים עם ADHD ובשיפור התקשורת הזוגית. כמובן, הכול בכלים של NLP. למדתי במכללת רטר את כל מה שיכול היה להרחיב לי את הידע ולתת לי עוד כלים. נפתח לי התיאבון להכיר עוד ועוד כלים. זה פשוט עולם מופלא, עשיר, עוצמתי. שתיתי בצמא את כל מה שיכולתי לקחת ממנו.

אילנית: איך ההתמחויות שלך באות לידי ביטוי בקליניקה?

מבחינתי, כל ההתמחויות שלי הן גביש אחד – שמאפשר לי להתאים את התהליך האופטימלי לאנשים  שמגיעים אליי. הכול מחובר. הרעיון הוא לאפשר למונחה להרגיש “בית” כדי שיוכל להביא את עצמו החוצה ולרפא את הכאבים שלו.

מימין: דפנה רטר עם דלית פרידמן בסיום קורס טריינר NLP של מכללת רטר. קרדיט לצילום: נוגה רטר

אילנית: עם כזה שפע, מי המונחים שמגיעים אלייך בדרך כלל?

מגיעים אלי א.נשים שמתמודדים עם קשיים של דימוי וביטחון עצמי, שסובלים מחרדות ואי שקט. הרבה פעמים השורש לריפוי טמון בטראומות מורכבות מעברם שעדיין חיות בהם. הרוב הגדול של התהליכים נוגע בתקשורת ובמערכות יחסים בין אישיות, ומתחיל קודם כל בעבודה פנימית עמוקה שלהם עם עצמם.

הקליניקה של דלית. צילום:סטודיו באצ’י – תכנון ועיצוב הבית

אילנית: אולי את יכולה לתת דוגמה לתהליך שעשית?

הגיעה אליי מונחה, עובד בהייטק, מצליח בתחום שלו. לא משנה כמה הוא הצליח, זה לא היה מספיק טוב מבחינתו. היו לו חרדות כשהוא היה צריך להציג את עצמו בפני אנשים. על אף שהוא קיבל הרבה מחמאות, בתוכו הוא לא היה מרוצה מעצמו. היה דיבור פנימי מחליש שניהל אותו. בסוף התהליך רמת החרדה ירדה מאוד, הוא למד לעצור לנשום, התחיל לדבר בנינוחות ובביטחון, שם הייתה הצלחה גדולה.

מגיעים אלי הרבה ילדים ובני נוער עם סוגים שונים של קשיים וחרדות – חרדות חברתיות, ביישנות, פוביות למיניהן ועוד.

אילנית: תוכלי לתת דוגמה לטיפול עם נערים?

הגיעה אליי נערה עם כל מיני פחדים: פחד מלהיות לבד בחושך, פחד מלהיות לבד במקלחת, פחד מלהיות לבד בלילה. אגב, פחדים אלו נעלמו כבר בפגישה השלישית.

הייתה נערה שהגיעה אליי עם פוביה ממעליות, פוביה שהתעופפה לה כבר בפגישה השנייה. זה הקסם של ה-NLP, הוא עובד ממש ממש מהר.

 

אילנית: נראה שהתהליכים האלה נותנים המון שקט למונחים…

רובנו מחפשים את השקט, את הרוגע, להרגיש בנוח עם עצמנו, להרגיש ביטחון, להרגיש את המקום הבטוח.

יש בי את הרצון להוביל אנשים להרגיש בנוח עם עצמם, להרגיש בבית בתוך עצמם, להיות בנוח עם מי שהם. לפעמים זה יהיה לנקות כל מיני טראומות וחרדות, ולפעמים זה יהיה לפרוץ החוצה – בסופו של דבר זה להרגיש בבית.

אילנית: תוכלי לספר על מקרה כזה של מישהו שהובל להרגיש “בבית” בתוך עצמו?

אני אספר על מקרה של מישהו שרצה להיות מנהל טוב יותר. לכאורה ישמע שזה מקרה פשוט, רגיל, אך הרגע הזה בתוך התהליך שבו הוא הצליח לחזור לילדות שלו, ל”מגרש המשחקים”, למקום שהוא מחובר אליו, היה נקודת עוגן עבורו. הייתה לו שם תחושה של חופש ותחושה גדולה של הצלחה. הוא לקח את “מגרש המשחקים” הזה והכניס אותו לעבודה שלו כמנהל.

הוא שחרר שיפוטיות ולמד להקשיב ולתקשר בדרך חיובית ומיטיבה. הוא למד איך לרתום את העובדים ואיך לתקשר עם הקולגות והבוסים שלו. כל התפישה שלו את עצמו כמנהל וכאדם עברה מהפך.

אילנית: את מתארת הכול כמאוד פשוט וחלק. אין מונחים שאצלם זה מאתגר יותר?

ברור, זה קורה הרבה. בעיקר בתהליכים שיש בהם רגש, נקודת חיכוך, מקום רגיש שלא קל לגעת בו. ואז כהגנה יש כפתורים שמופעלים ובאים להגן מפני פגיעה נוספת. זה טבעי לגמרי. כשאין התנגדות בתהליך, אני מרימה גבה.

אילנית: אז איך את מתמודדת עם התנגדות?

במקרים כאלה אני קודם כל מצטרפת בשפע ומביעה הרבה אמפטיה והבנה. אני אוהבת להשתמש בהומור שמקליל ומשחרר את הסיטואציה.

אילנית: יהיה נכון לומר שמצד אחד את זורמת איתו ומצד שני גם נותנת לו נקודות פרקטיות לעשייה?

באופי שלי אני בן אדם עם קצב מהיר. אני מתאימה את עצמי למונחה ושנינו לומדים להיכנס אחד לקצב של השני. כבר בשיחת הטלפון אני מתחילה ליצור רפור, תשתית של חיבור ואמון ביני לבין המונחה. אני שומעת את המונחה עוד לפני שאני רואה אותו ואז מכינה את עצמי ספציפית אליו.

אילנית: את גם מופיעה בפני קהל. האם יש אנלוגיה בין הבמה לקליניקה?

בוודאי, אם לפני הופעה הייתי מכינה את הבמה ומכינה את עצמי מנטאלית ואנרגטית, גם כאן אני עושה זאת. רואה את המונחה, חושבת עליו. על הבמה אני בשיאי: ריכוז מלא, הקשבה אמיתית, מחודדת וממוקדת. כך בדיוק גם בקליניקה. כשאני יושבת מול המונחה, אני 100% איתו ובשבילו.

אילנית: מה מאפיין את הקליניקה שלך?

מבלי להתכוון, הקליניקה שלי היא כמו רחם. מצד אחד עוטפת – זו המאמא שבי, ומצד שני יש בקליניקה את הקלילות וההומור ואת השאיפה לשים את האנשים ״על הבמה״.

אני ממש מתחברת למונחים שלי. גם בתוך הקליניקה. אני מרגישה אותם ועוברת יחד איתם את התהליך. זו התרגשות עצומה, זו שליחות, זה לב שמתמלא ונפתח. זה כיף גדול.

אילנית: לסיכום, מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת?

התגובות שהכי מרגשות אותי הן התגובות שמדברות על תחושות פנימיות שהשתנו, על חרדה שהתפוגגה, על שקט שנכנס לחיים ולתוך מערכות היחסים.

 

לסיכום, אני מרגישה שהעולמות שלי התחברו. השילוב של שימוש בקול וליווי אישי של אנשים, לרפא את הכאבים שלהם ולמצוא את קולם כדי לייצר שינוי בחיים, ממלא אותי ונותן לי תחושת סיפוק אדירה.

עברתי בלימודים ברטר תהליך מאוד עמוק של התחזקות, הבשלה והתעצמות פנימית. אני מלאה באנרגיות ומרגישה בשיא שלי, בייעוד שלי.

אני מרגישה בבית.

מי מכם שקורא כעת והנושא מעסיק אותו או את הקרובים והיקרים לו, תוכלו לשתף את הראיון הזה וגם להשיג את דלית פרידמן באופן הבא:

 

בעמוד הפייסבוק שלי –
https://www.facebook.com/dalit.friedman.nlp?mibextid=ZbWKwL

 

 

תודה דלית, שמחנו לארח אותך בפינתנו הצלחות עם NLP.

מתעניינים ב-NLP ודמיון מודרך? בואו לחוות את זה מקרוב!

נגן וידאו
דילוג לתוכן