כיצד להתמודד עם מחשבות מחלישות ושליליות

נכתב על ידי:

אתם בטח מכירים את המחשבות המחלישות שיש בכם. משהו שאתם חושבים על עצמכם והוא די מבאס. היום נדבר על דיבור פנימי כזה שבו אנחנו מגנים את עצמנו או בקרים, ושופטים את עצמנו באופן מחמיר. זו בדרך כלל דעה שלילית שיש לנו על עצמינו. מכירים קולות פנימיים כאלה? מי לא? היום אלמד אתכם דרך נוספת להתמודד עם המחשבות האלה. הדרך היא “חיפוש דוגמא נגדית”.

רוצים לשמוע את ההדרכה המלאה? לחצו על הסרטון ונפגש שם.

אנו מתחילים מחיפוש של משפט כזה מחליש שאנו נוטים להגיד לעצמנו הרבה. למשל: “אני חסרת טאקט”, “הבחירות שלי לא נכונות”, “אני כשלון” וכדומה. עכשיו נשים לב שהמחשבה הזו יוצרת כלל, הכללה. גם אם לא אמרנו לעצמנו באופן מפורש שזה תמיד… אז זה בעצם מה שמסתתר מאחורי האמונות העצמיות החוזרות האלה. אנחנו בעצם חושבים ש: “תמיד זה כך…”, או “אף פעם זה לא אחרת…”.

ועכשיו, כשאנו יודעים שזה כלל, ואנחנו גם יודעים שלכל כלל יש “יוצא מהכלל”, המטרה שלנו היא להפריך את הכלל. ואיך נעשה זאת? נחפש דוגמא נגדית, נחפש ונתמקד דווקא ביוצא מהכלל. שאלו את עצמכם: “האם תמיד, תמיד, זה כך? האם באמת אף פעם לא קרה משהו הפוך לחלוטין? חפשו כעת מצב בו דווקא פעלתם באופן הנוגד את הכלל. בטוח שתמצאו פעם שבה הצלחתם לפעול באופן הנכון.

ואחרי שמצאתם ‘דוגמא נגדית’ אתכם יכולים להפריך את הכלל ולענות לאמונה הזו ולומר לה: “זה לא תמיד כך!”

אז נכון, לפעמים זה כך… אבל לפעמים זה דווקא הפוך. ואם נלמד את עצמנו לענות למחשבות המחלישות יהיה לנו יותר טוב. נאמין יותר בעצמנו, נצליח ויהיה לנו מצב רוח טוב.

חשוב לי לציין כאן, שאנשים שסובלים מדיכאון ממש מתמחים (בלא יודעין) ביצירת המון כללות כאלה, שמחלישות אותם. הם כך כך מחמירים עם עצמם ויוצרים המון המון מחשבות נוראיות כאלה.

יש מחשבות שיהיה יותר קל להפריך, אחרות יהיו עקשניות יותר. תמיד תוכלו לפנות למישהו שמטפל ב-NLP כדי שיעזור לכם. וכמובן גם לבוא ללמוד את רזי השיטה המופלאה הזו ולהפוך בעצמכם ל’מסטרים’ בשליטה על מחשבות ורגשות.

נשמח לקבל רעיונות, שיתופים ותגובות.

אנו מזמינים אותך להכיר את עולם ה-NLP בסדנה מעשית שלנו, ללא עלות! “לחלום. לדמיין. להגשים”. פרטים בלחיצה כאן >>

הוסף/הוסיפי תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. פנינה מתוק צ'י קונג הגיב ב-

    הסכנה בהכללה היא הנטייה “הטבעית” כביכול להכניס אותנו לתבנית ומסגרת. המצחיק בעניין זה, שאנחנו מוכנים להכניס את עצמנו לתבנית, כביכול, למען “שקט נפשי” מזויף, אפילו שביודעין זה ממש מזיק ומטריד. לדוגמה, אדם שאומר על עצמו : אובחנתי כחולה מניה דיפרסיה ושכנוע נוסף.. הרופא הוא אחד שמבין. מה שקורה במקרה מסוג זה, הנפש מחפשת את ההצדקה לאבחון זה, וככל שהנפש עסוקה במחשבה זו וכמובן בחוויה רגשית חוזרת, התבנית תתעצם. כפי שמשקים— כך מקבלים. האם אנחנו מוכנים לאזור אומץ ולתת לנו מחילה ולצאת מהמחילות שיצרנו לעצמנו? הרי טבע בריאתנו זו בריאות. בהצלחה

    הגב