היי
מחשבה שעלתה לי, אתמול בערב פתאום הבת שלי התחילה מאוד מאוד לבכות ואני מצאתי את עצמי מחבקת אותה, המון המון זמן והיא רק בוכה. לא דיברתי, לא עשיתי שום דבר, רק נתתי לכל השטף הזה של הדמעות לחלוף .
וכשזה נגמר היא אמרה לי רק משפט אחד, זה היה הרבה זמן…
היא אמרה לי :" אמא לא מתחשק לי לקום מחר לבית ריק, אני יודעת שאת לא תיהי מחר כשאני אקום".
המשכתי לחבק אותה ובעצם זאת הייתה התקשורת בינינו , תקשורת של אמא  ובת . אני רוצה להמליץ לכם כהורים ובכלל גם לחברים, אם מישהו זקוק לחיבוק שלכם ואתם מחבקים אותו. אף פעם אל תהיו אתם אלו שמסיימים את החיבוק הזה, תנו לאחר להחליט מתי זה מספיק לו, כמובן אל תכפו את עצמכם על אף אחד. אבל פשוט תוך כדי החיבוק הזה החלטתי לעצמי שאני נותנת לה את כל הזמן שהיא רק צריכה, זה היה הרבה הרבה יותר זמן ממה שאני הייתי חושבת לפני. אבל זה מה שהיא הייתה צריכה ואני כל כך שמחה שנתתי לה את המתנה הזאת.
ורגע לפני שהיא נרדמה באותו יום היא אמרה לי:" אמא את יודעת כמה אני אוהבת אותך".
אז זאת ההמלצה שלי להיום .
להתראות 🙂