רמזי עיניים – Eye Accessing Cues – טכניקת NLP שהתגלתה כבלתי אמינה

רמזי העיניים (Eye Accessing Cues) יוצרי ה-NLP סברו בתחילת הדרך כי יש משמעות לכיוון אליו פונות העיניים בעת חשיבה. בהמשך התגלה כי התיאוריה שבנו אינה נכונה.

כיום נעשה שימוש ברמזי העיניים כדי לפנות באופן מטאפורי לחושים מסוימים. למשל: אפשר לבקש מאדם להפנות את עיניו הצידה לכיוון האוזניים ולבדוק מה הוא שומע בדמיונו. או להפנות את העיניים למטה לכיוון הלב או הגוף ולבחון מה זה מעורר מבחינה תחושתית.

במקור, סברו החוקרים כי רמזי העיניים משקפים תהליכים קוגניטיביים ומעידים על כיווני מחשבה מסוימים. הייתה תקופה בה פרשו את תנועות העיניים העדינות כמעידות על פניה לחוש פנימי כלשהו, לזיכרון או לדמיון. חשבו אז שהעיניים הם כמו חלונות למחשבות ואפילו לתת מודע. כאמור, במרוצת הזמן התגלה שזה לא מדויק. 

בתחילת הדרך סברו יוצרי ה-NLP, ריצ’ארד בנדלר וג’ון גרינדר, כי תנועות עיניו של אדם תואמות לאופן בו מוחו ניגש למידע חושי שונה. הם הבינו כבר אז שקיימת שונות מסוימת בין אנשים, וסברו כי דפוסים מסוימים זוהו וקשורים למערכות ייצוג ספציפיות. את רמזי העיניים הם חלקו אז לכמה קטגוריות:

1. רמזי עיניים המעידים על הפעלה של מערכת הראיה: גישה לתמונות חזותיות מאירועי עבר או יצירה של תמונות בדמיון.
2. רמזי עיניים המעידים על הפעלה של מערכת השמיעה: גישה למידע שמיעתי קיים או יצירת צלילים. אפשר לכלול בקטגוריה זו גם יצירה של דיאלוג פנימי.
3. רמזי עיניים המעידים על חיבור לתחושות ורגשות: גישה לתחושות קינסטטיות (תחושת פיזיות שנוצרות למשל ע”י מגע), רגשות או תחושות פנימיות.

בתקופה זו סברו כי כשאדם מפנה את המבט לכיוון מעלה ושמאלה, זה עשוי לרמוז על כך שהוא שולף דימויים חזותיים מזיכרונו.

המחשבה אז הייתה שרמזי העיניים יוכלו לשמש ככלי אבחוני וטיפולי. על סמך רמזי העיניים נבנו כמה תהליכי NLP. הטכניקה “מחולל ההתנהגות החדשה” משתמשת בזויות העיניים אך כיום זה נעשה באופן מטאפורי.

העיניים יכולות לספק תובנות חשובות על העולם הפנימי שלנו. גם אם לא באופן המסורתי שעליו חשבו בתחילה. ניתן לקלוט מידע רב מהתבוננות בעיניו של האדם.