כל אחד מאיתנו פועל רבות בעולם, לא כל מה שאנו עושים הוא בדיוק מושלם כפי שהיינו רוצים שיהיה. רובנו שומרים זיכרונות על טעויות, כישלונות, חוסר רגישות לזולת, ‘פדיחות’ שעשינו, דברים ששכחנו ועוד ועוד, ומתקשים לסלוח לעצמנו. הכעס והאכזבה העצמית מכבידות ומעמיסות עלינו. אז איך נוכל לסלוח לעצמנו? הנחת יסוד של מודל ה-NLP קובעת כי בכל רגע נתון בוחר כל אחד את הבחירה הנכונה ביותר האפשרית לו באותו הזמן. ההנחה מתייחסת לאופן שבו אנו שופטים את פעולותינו בעבר. כשאנו מסתכלים לאחור ומבקרים בחומרה את שעשינו אז: “איך לא חשבנו על…”, “למה נהגנו כך ולא אחרת…”.
האם אנחנו באמת אשמים כשאנו חשים ברגשות אשמה? כשאנו מביטים לאחור וחשים פספוס, אכזבה עצמית, או כעס עצמי, חשוב שנזכיר לעצמנו עובדה חשובה, אז בחרנו באפשרות הנכונה ביותר שהייתה זמינה לנו. אם נתבונן שוב באירוע שבו שפטנו עצמנו לחומרה, נגלה כי ייתכן מאוד שלא לקחנו בחשבון את העומס שבו היינו נתונים אז. שכחנו שאז התנאים לא היו אידיאליים: אולי פעלנו במהירות בשל מגבלות זמן, אולי היינו מופתעים ולא מוכנים, אולי היו חסרות לנו מיומנויות וניסיון (שרכשנו מאז) ועוד גורמים שאילו היו מתקיימים, היו מאפשרים לנו לפעול באופן שונה, אולי מושכל יותר.
לפי ה-NLP, מתוך האפשרויות העומדות לפנינו בכל רגע, אנו בוחרים באופן לא מודע בזו הנכונה עבורנו ביותר. זהו צורך הישרדותי. ההנחה הזו מאפשרת לכם לסלוח לעצמכם, לחסוך את הנטייה להלקאה עצמית ולהשתחרר מרגשות אשם. ההנחה הזו אינה טוענת שאנו איננו עושים טעויות אלא שלא עשינו אותן בכוונה.
נשמח אם תשתפו אותנו בתובנה שטיפ זה מעלה בכם. תוכלו לשתף אותנו בתהליך של ‘סליחה עצמית’ שעברתם ולעורר בכולנו השראה. הכתיבה והשיתוף יעזרו לכם להבין את הטיפ יותר לעומק ולהקל על חייכם. שווה לאמץ זאת.