הערב ירד… בחוץ חשוך ואתם כאן בבניין הזה… מקשיבים לקול שלי שמנחה אתכם… מקשיבים לצלילי המוזיקה שמביאה שלווה ורגיעה… לאט לאט אתם עוצמים את העיניים… מוצאים תנוחה נינוחה… חלק בשכיבה וחלק בישיבה… והרגיעה מתחילה… יש כאלה שעדיין זזים מעט… אולי מתמתחים אולי משחררים איזה שריר תפוס…
אני מזמינה אתכם לקחת נשימה עמוקה פנימה… ועוד נשימה אחת… אולי אפילו יותר עמוקה… ופשוט לנשום… פנימה… והחוצה… כמה זה פשוט וקל לנשום… פשוט לנשום… שימו לב לזרימת האוויר ולנינוחות שמתפשטת בגוף עם הנשימה… עם השאיפה והנשיפה… שימו לב אם יש מקום בגוף שנשאר בו קצת מתח… בנשיפה אפשרו למתח להשתחרר החוצה… ועם כל נשימה ונשימה הרגיעה מעמיקה וגם תחושת הנוחות… כל אחד זקוק לנשימות כאלה כדי להירגע…
וכשמתחילים לחשוב על הטבע נרגעים עוד יותר… הטבע מחבר לתחושה של רגיעה… אני מזמינה אתכם לדמיין את עצמכם בטבע… אתם עומדים או יושבים במקום שאולי אתם מכירים ואולי אינכם מכירים… איזור של שדות והרים… מרחוק ניתן להבחין בעצים ושיחים שונים… ובקו האופק הם נושקים לשמיים הבהירים… ואם תרצו תוכלו לנשום את הטבע הנעים הזה פנימה…
אתם יכולים לראות את השמיים הכחולים מעליכם ולחוש את האדמה הלחה והריחנית תחתכם… אתם יכולים אולי להבחין גם בקבוצות של פרחים בצידי הדרך… והשהייה במקום הזה משרה עליכם רוגע ונעימות… ונעים לכם יותר ויותר… יכול להיות שתשמעו את רחש הרוח הקלילה בין ענפי העצים… ואת השקט המרגיע של הטבע… אתם מקשיבים לרחשים העוטפים אתכם וממשיכים להירגע… קל יותר להירגע במקום כל כך שקט… ובהדרגה השקט של הטבע נכנס פנימה…
אתם חשים את הטבע הפרוס סביבכם… אפשר לחוש את המרחב ואת לטיפות הרוח על הפנים… והתחושות האלה מרגיעות אתכם יותר ויותר… ריחות הפריחה נעימים ומשכרים והרגיעה מעמיקה וכך גם השלווה בתוככם… בצד הדרך קבוצת עצים מושכת את תשומת ליבכם… אתם מתקרבים לעברם ומבטכם נופל על אחד העצים… עץ שצמרתו מאפשרת לראות פנימה…
בין ענפי העץ אתם מבחינים בקן של ציפור… ובקן ביצה לבנה וחלקה… והביצה מונחת בקן החמים דוממת ושקטה… ולפתע ניתן להבחין בתנועתה האיטית… בתזוזה קלה… וכשמתרכזים ניתן לשמוע נקישות קלות… נקישות מקור הגוזל בקליפה… עוד נקישה ועוד אחת קטנה… והנקישות מתגברות בהדרגה… ונסדק סדק בקליפה… ועם כל נקישה ונקישה מתרחב הסדק והקליפה נבקעת…
ומתוך הקליפה מציץ גוזל נרעד ומפוחד… בוחן את הקן ואת קליפות הביצה ממנה בקע זה עתה… ומהרהר אם הוא מוכן לצאת לחיים החדשים… והגוזל מצייץ… קורא לאימו שמופיעה כהרף עין עם מזון במקורה לגוזלה הרך… הוא פוער את מקורו ובולע ברעבתנות את המזון שצנח הישר לתוך לועו… מוכן למנה נוספת וגם משתוקק למגעה המחמם והמלטף של אימו… וכשהיא פורסת כנפיה ועפה להמשיך וללקט מזון ציוציו מתחזקים ומחרישים… וכך האם הציפור עפה וחוזרת עם עוד ועוד מזון…
ומיום ליום הגוזל מתחזק וגדל וחולם על מעוף… מביט בציפורים החגות בין שמיים לארץ… וכמה ליום בו יוכל לפרוס כנפיים ולעוף כמותן… והימים עוברים והגוזל בוחן את תנועות אימו ומתכונן… והנה מגיע היום הנכסף… הגוזל עומד על שפת הקן מתמתח ומותח את כנפיו לצדדים… מביט לכאן ולשם… אומד את המרחקים סביבו… לוקח תנופה ומתעופף לענף שלצידו… אוגר ביטחון ומתעופף לעוד ענף קרוב… מענף לענף מתחזקות הכנפיים ואנרגיה של ביטחון ממלאה את הגוף הקטן…
הגוזל מרגיש שהוא מוכן לצאת לדרך חדשה… הוא פורס כנפיו והנה אפשר לראות אותו עף למרחקים… ומרגע לרגע חש את טעם החופש והביטחון שבתעופה… והנה הוא מצטרף ללהקה ולא ניתן להבדיל בינו לבין שאר הציפורים… הגוזל עבר תהליך הדרגתי בו הוא התחזק… רכש ביטחון… התבונן… התנסה… למד מניסיונו ומתצפיותיו ויצא לדרך חדשה…
וכמו הגוזל שעבר תהליך מצמיח… כך גם אתם תוכלו לעבור תהליך כזה ולצאת לדרך חדשה… לכל אדם יש משאבים כדי להשיג את מטרותיו… ולכל אחד מכם משאבים רבים ומגוונים… אפשרו לעצמכם להעיר אותם בתוככם…תוכלו להרגיש איך מבפנים אתם מתחזקים לקראת הדרך… ואיך מיום ליום בטחונכם העצמי גדל ומתעצם… אתם מתבוננים… אתם מתנסים ולומדים בכל שבוע ושבוע… עוד תהליך… עוד הבנה… ומתכוננים לצעד הבא…
גם אתם כמו הגוזל עוברים תהליך של התפתחות… ובתוך כל אחד ואחת מכם יש לפעמים צורך לפנות לדרך חדשה… או לחפש משהו שאתם כמהים לעשות… וכמו הגוזל שידע מתי הגיע הזמן לפרוש כנפיים ולעוף… כך גם אתם תדעו מתי יגיע הזמן לעשות את הצעד הבא… וגם בתוך תהליך הצמיחה הזה… תוכלו להרגיש מתי הזמן להישאר בקן ומתי לצאת למסע…
אתם יודעים לעוף… לכל אחת ואחד מכם יש רוח חופשייה ומופלאה… הכנפיים שלכם מוכנות עבורכם… פרשו אותם ועופו… ובכל פעם שתרצו להזכיר לעצמכם את תהליך הצמיחה והיציאה לדרך חדשה… תוכלו להיזכר בדרכו של הגוזל… בכוחות שאסף ובצעדים שעשה…
וכך… כשאתם מביאים עימכם את התחושות האלה ואת החוויה הקסומה הזו… אתם מתחילים לחזור… ובהדרגה אתם עוזבים את קבוצת העצים… את השדות וההרים… וחוזרים לכאן… לחדר הזה… לגוף ששוכב או יושב כאן… ואתם חוזרים למצב של מודעות רגילה ועירנות רגילה… לוקחים נשימה עמוקה כדי לעורר את הגוף… וכשתהיו מוכנים גם לפקוח את העיניים…
דילוג לתוכן