פתרון בעיה ייחודית: פחד מיצירת אינטראקציות שגורם לשיתוק.

(לאחר הכנסה להרפייה)

…ומתוך הרגיעה הזאת אני מזמין אותך לדמיין קוביית טטריס בתוך חלל גדול… אולי לחלל הזה יש צבע,… שחור, לבן, אפור או כל צבע אחר… באמצע החלל ישנו סימן שאלה גדול שמעניין את הקובייה… הקובייה הזאת נמצאת שם לבדה כבר זמן רב והיא אומרת לעצמה: "אוף עוד כמה זמן זה יהיה ככה?", הקובייה בודדה ואולי נמאס לה מה"לבד"… הקובייה רוצה לחפש אינטראקציות ויש לה רצון תהייה, היא יודעת שיש לה יכולת דיבור עם אנרגיות חיובית, חיוך והומור…

אחרי כמה זמן הקובייה מבחינה בברקים שיורדים מלמעלה… הברקים נוגעים בקובייה וממלאים אותה בכוח ובאנרגיה… והנה סימן השאלה הגדול מתחיל להיעלם ואל תוך החלל נכנסות עוד קוביות טטריס… הקובייה אומרת לעצמה שאולי זאת הזדמנות טובה להכיר איזו קובייה… היא אומרת לעצמה "הציגי את עצמך מה שיהיה יהיה". קוביית הטטריס מתקרבת לקובייה שזה עתה נכנסה לחלל, ועם חיוך, הומור, יכולת דיבור ואנרגיות חיוביות היא מפתחת שיח ואינטראקציה…

עם הזמן שעובר שתי הקוביות מתמזגות להן, שוהות להן בחלל הגדול ונהנות מזמן ה"ביחד"… זמן מה חלף ומתוך הקוביות נוצרות עוד ועוד קוביות טטריס… והחלל מתמלא בעוד קוביות… שתי הקוביות שמחות עד מאוד ומאושרות… הקובייה הראשונה ששהתה בחלל אומרת לעצמה כמה כיף שיצרתי את האינטראקציה הזאת, כמה טוב זה הביא לי…

היום הקובייה יודעת שכבר לא קיים בה פחד מלדבר עם קוביות אחרות… היא יודעת שכשהיא מפתחת שיח עם קובייה אחרת היא תרגיש נעים והכול יהיה בסדר… לא יצוץ רגע משתק… וזה מחדד לה את המקום של ליצור אינטראקציות ומראה לה כמה זה חשוב לה…

וככל שהזמן עובר היא חיה לה בשלווה ובשקט עם הקובייה שהתמזגה איתה ועם הקוביות האחרות שיצרו את ה"ביחד" שלהן  עד עצם היום הזה…