Search

הספרייה המקוונת של מכללת רטר

להיות או לא להיות – בזוגיות?

סקירה תיאורטית

מהי זוגיות?

להיות או לא להיות בזוגיותהערך זוגיות, ככל ערך, הוא ברמת הכללה גבוהה מאד, ומשתמע מכך כי לכל אחד ואחת מאתנו הביטוי בפועל לזוגיות שונה. לפי ויקיפדיה: "זוגיות באדם מתקיימת במגוון רחב מאוד של דרכים, והיא כוללת פעמים רבות אמון בין הצדדים, מגורים משותפים, מחויבות, והקמת משפחה. בניית קשר זוגי היא תהליך הדרגתי המחייב ויתורים כאלה או אחרים מכל אחד מהצדדים, ששיאו הוא הקמת משפחה, בדרך של נישואים או בדרכים אחרות.

זוגיות היא סטטוס, ולכן יש לה משמעויות פורמליות גם ללא מיסוד פורמלי. היותם של בני זוג ידועים בציבור (סטאטוס המשקף זוגיות הדוקה) נובע מהתנהגותם היומיומית, ללא כל צעד פורמלי או טקס המלווים זאת. התנאים הנדרשים להכרה בזוגיות תלויים בהקשר."

התפתחות ערך "הזוגיות"

לזוגיות ואהבה רומנטית יש ייצוגים סמליים כבר במיתולוגיות העתיקות של רוב העמים והתרבויות. ואולם רק אירועים ותהליכים חדשים יחסית הפכו את בחירת בן או בת הזוג ואת קשר האהבה הרומנטי למיתוס יסוד, ציר שסביבו מומרץ האדם החילוני לבנות את שאיפותיו וחלומותיו. התמסדות הדתות יצרה מחוייבות לאישה אחת. התפתחות תרבות הבידור ובראשה הקולנוע ההוליוודי תרמה למיתוס הזוגיות תרומה מכרעת.

הביטויים הרוחניים (אהבה רומנטית) והפיזיולוגיים (סקס) של הזוגיות הם היום הנושאים המדוברים ביותר בתרבות המערב. הפזמונים הפופולאריים, סרטי הקולנוע והצגות התיאטרון, סדרות ותוכניות בטלוויזיה – רובם סובבים היום סביב האהבה והזוגיות, ובאמצעותם מתורגלים בני התרבות המערבית לחשוב במונחים של זוגיות.

בהגדרת המפתח להתאהבות ולחיי נישואים מאושרים, אם בעבר נתפסה האהבה כעין נס או הארה חד פעמיים, "פגיעת חץ האהבה של קופידון", משהו "שמוצאים" במזל, הרי בשנים האחרונות, היא נתפסת בהדרגה כתהליך שיש ללמוד ולשכלל אותו וכמשהו המצריך השקעה ו"תחזוק" יומיומי, משהו "שמפתחים".

הפסיכולוג ג'ון גריי, אחד מנביאי העידן החדש של הזוגיות, העיר על כך ברצינות גמורה באחד מראיונותיו: "רומיאו ויוליה התאהבו, והסיבה היחידה לכך שאהבתם היא נצחית היא העובדה שהם מתו. לו היו מתחתנים, אהבתם לא היתה מחזיקה מעמד". דומה כי זו הסיבה שלצד המלה אהבה הולכת ונפוצה מלת מפתח חדשה, "קשר" ובנוסח השכיח, "לעבוד על הקשר".

ההגדרה האידיאולוגית של המלה "זוגיות" היא: זיקה רגשית עמוקה בין בני הזוג, שותפות במעמסות החיים ותמיכה הדדית, רעות אינטלקטואלית, תחושה של אינטימיות, ו"צמיחה" שפירושה "מעבר משלב ההתאהבות ליחסי אהבה בוגרים ומספקים – תהליך הדורש עמידה במטלות התפתחותיות לשם מימושו התקין" (ג'ון גריי).

"בן לוקח בת ובת לוקחת בן" – המיתולוגיה של האהבה הרומנטית החלה לחלחל בארץ ישראל כבר בשנות הארבעים, עם התפתחות שידורי המוזיקה לריקודים ברדיו והופעת הפטיפון. רוב השירים ששודרו ברדיו והושמעו בתקליטים היו פזמונים רומנטיים שיובאו מארצות הברית ואירופה. האהבה הרומנטית זכתה לתאוצה עם צמיחת בתי הקולנוע כמוקד בידור בערים הגדולות.

ממחצית שנות השמונים, עם התפתחות תרבות הצריכה, ועם התרחבות כלי התקשורת בישראל והבשלתו של דור חדש, שנחשף מגיל צעיר להשפעה אמריקאית, הפכה האהבה הזוגית בישראל לפולחן ממש. שידוכים, משחקי היכרויות וחשיפה אינטימית של מערכות יחסים נעשו בידור שכיח ברדיו, בטלוויזיה, בתיאטרון ובקולנוע. סדנאות ומטפלים "לטיפוח הזוגיות" צומחים, והאוכלוסייה הפוקדת אותם הולכת ומתגוונת בהדרגה.

גם בעיתונות הכתובה הולך וגדל מספר הכתבות, הטורים והמוספים המוקדשים היום ל"מערכת היחסים". במסגרתם מועלים רעיונות המופצים על ידי יועצי משפחה, פסיכולוגים, סוציולוגים, סקסולוגים ועיתונאים, על טכניקות, על בעיות ועל חוויות בתחום הרומנטי.

רווקות מאוחרת

על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסמו ב- 2006 – 76% מהגברים ו-60% מהנשים עד גיל 29 היו רווקים ורווקות. הסיבה הרשמית, דחיית גיל הנישואין, זולגת גם לעשור של בני ה- 30 פלוס: בקבוצת הגיל 30-34 28% מהגברים רווקים ו-17% מהנשים רווקות, בקבוצת הגיל 35-39 12.7% מהגברים ו-10% מהנשים טרם נכנסו תחת החופה.

בשנת 2008 גיל הנישואין הממוצע בישראל – 28 (עדיין נמוך יחסית למדינות המערביות). מתוך נתוני הלמ"ס, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה של נישואין מאוחרים של צעירים וצעירות. אם בעבר נטו בני הזוג לקשור את גורלם בנישואין בתחילת שנות העשרים לחייהם, הרי שכיום אקט זה נדחה עד לתחילת שנות השלושים ולעיתים אף מעבר לזה. הצעירים כיום מעדיפים, קודם לכן, לראות עולם, לבלות, ללמוד ורק בשלב מאוחר יותר להינשא.

ואולם אם הגבר או האישה חוצים את 35 שנותיהם ומעולם לא ניהלו מערכת יחסים אינטימית ממושכת של מספר שנים עם בן/בת זוג אחד/ת, כאן ניתן להגדיר אותם כמצויים בתהליך של רווקות מאוחרת: קביעת "דייטים" מרובים, פסילה על הסף של פוטנציאלים שאולי היו יכולים בנסיבות אחרות להיות מתאימים, פיתוח מרירות, תיעוב נושא "שוק הבשר" והפגישות העיוורות… במצב כזה עוד לפני המפגש פוסלים את המועמד/ת אך יוצאים לראות אותו/אותה כדי להשקיט את המצפון ולומר: "עשיתי הכול, פגשתי אותו, ראיתי, אבל כולם לא מתאימים ולא שווים".

מדוע רווקות חוששות מזוגיות/מחויבות/מנישואין?

רווקות רבות חוששות מנישואים ברובד התת-הכרתי, ולכן מבלי משים הן נמנעות מיחסים מחייבים ומקשרים המובילים לחתונה. הן מעדיפות קשרים לא מחייבים או בני זוג פוטנציאליים שאיתם הן יודעות בוודאות שהן לא יגיעו לקשר רציני.

הסיבה המרכזית לחשש של נשים מפני נישואים היא המסגרת שמוסד זה מייצג והפחד לאבד את החופש ואת האוטונומיה האישית, שהן הורגלו אליה כל כך הרבה שנים, למעשה כל חייהן. רווקה ממוצעת בת 35 ומעלה היא ברוב המקרים אישה שאינה רגילה שמנהלים אותה, היא אינה מוכנה לעבוד או להתכופף בשביל אף אחד, היא פועלת כל חייה בצורה חופשית ולמעשה היא עושה כל מה שנראה לה נכון, ללא מגבלה או מסגרת מרסנת.

רווקות כרוניות מתקשות להכניס את עצמן למסגרות שמצרות את צעדיהן או מנהלות אותן. הן מעדיפות להמשיך את המצב הנוכחי שלהן בו הן קובעות, הן מחליטות, הן בוחרות את מה שנראה להן, הן אינן כבולות לדבר. כניסה לנישואים ולמסגרת זוגית מחייבת היא בחירה מודעת להגביל את מידת החופש האישי לטובת החובות הנובעות מזוגיות. למשל, חיים משותפים לצד גבר מחייבים את האישה להתחשב גם בצרכים של בן זוגה ולא רק בצרכים שלה. או למשל, חתונה ונישואים מחייבים את האישה לשורה של תפקידים נשיים, שייתכן שלפני הנישואים היא לא הורגלה בהם, ואולי אף העדיפה לא לעשותם בכלל ולהיות פטורה מהם.

קיימות סיבות רבות נוספות שבגינן רווקות מתקשות ביצירת זוגיות: בעיות בתקשורת בינאישית וקושי ליצור תקשורת קולחת עם בני אדם בכלל וללא כל קשר לבן/בת המין השני. אגוצנטריות, קושי לחלוק עם בן זוג, קושי באינטימיות, בושה מאינטימיות, חוסר בשלות אינטימית, צורך בעצמאות, היות האישה טיפוס אינדיבידואליסטי, חרדה מהתחייבות ומשינוי משמעותי בחיים, חרדה מלקיחת אחריות, חשש משינויים, דימוי עצמי נמוך ותפישת הקריירה כנושא אולטימטיבי בחיים.

יתרה מזאת, חוסר יכולות כמו קבלה עצמית ומימוש עצמי, הן נדבך נוסף הגורם לחשש ממציאת זוגיות. הפסיכולוג אבי גריפל אמר בראיון עיתונאי: "לא ניתן למצוא אושר זוגי, או אושר משפחתי, אם לא יצרת בתוך עצמך היכל אושר פנימי של אהבה עצמית וקבלה עצמית. לא ניתן להקים קן משפחתי אוהב, אם אין בליבך אהבה והתמסרות לכלל האנשים בעולם כולו… אם אתה רוצה, באמת ובתמים, ליצור חיי משפחה אידיאליים – עבוד על עצמך! רוצה אתה לאהוב אחרים? למד לאהוב את עצמך… מבקש אתה אהבה בחיק משפחתי? למד לאהוב את עצמך ואת העולם כולו…"

רווק (כמו רווקה) עדיין נתפס בחברה כמי שנכשל, כמי שלא רצו בו, כמי שיש לו בעיה. יש אצל הנשואים, בעלי המשפחות, מבט של רחמים וצורך לדאוג לו ולה שמא הם בודדים, לא מאושרים, עצובים ורווקים… הם נתפשים כשונים, מוזרים.

זירת הרווקות מול זירת הזוגיות

הניסיון לבדוק מה יש ברווקות שכל כך הרבה בוחרים בה ויחד עם זאת מנסים לברוח ממנה, הוא בעצם ניסיון לחקור את זירת הרווקות באותם פרמטרים בהם נבדקת זירת הזוגיות. אם נהוג לדבר על זוגיות במונחים של הזדמנות לצמיחה, התפתחות ולמידה, למה שלא נוכל לבדוק גם את הרווקות באותם מונחים? האם ייתכן שבעצם היות האדם לבדו, הוא זוכה רק להזדמנות חלקית, אם בכלל, לגדול ולהשתנות? קשה לבחון את הרווקות מבלי להפנות את המבט גם לכיוון הזוגיות, לפחות בשאלות כמו "למה ברירת המחדל היא לחיות בזוגיות?" ו"מה יש בבחירת בן הזוג שהפך להיות משימה כה קשה עבור רובנו, עד שאנו מעדיפים להישאר לבד?"

הרב אוהד אזרחי, חוקר ומלמד את עולם הקבלה והחסידות, טוען כי "במובן הפשטני, בעוד שבחברה המסורתית הדרך להיות אדם בוגר ומקובל חברתית היא להינשא ולהביא ילדים, בחברה המודרנית אין הדבר בהכרח כך. אהבה רומנטית היא עניין של התקופה החדשה וכך גם נישואין על בסיס האהבה הרומנטית. בעבר היו הסדרים, והם קיימים עד היום בחברה הדתית. המודל המשפחתי הוא עדיין המודל הקלאסי, אבל אין שום דחיקה של רווקים ורווקות חילוניים לשולי החברה. ככל שהאינדיווידואציה חזקה יותר, ככל שלאדם עצמו יש יותר מקום, הלחץ החברתי פוחת, או שיש יותר כלים לעמוד מולו. אז נשארת באמת הבחירה האינדיווידואלית".

מחקרים מצביעים על המערכת הזוגית כתרופה נוגדת דיכאון. על פי הממצאים, אנשים נשואים מדוכאים פחות, מבחינה קלינית, אבל גם בשגרת יומם. הממצאים האלה, דרך אגב, נכונים הרבה יותר לגברים מאשר לנשים, שדווקא אצלן הממצאים מצביעים על שיעור גבוה יותר של דיכאון בקרב הנשואות. אבל למרות הממצאים ושיעור הרווקות העולה בהתמדה, נשים הן אלה שעדיין חולמות על היום בו ישא אותן אביר על סוס לבן הרחק אל השקיעה.

ז'נט באומגולד-לנד, היא עובדת סוציאלית-קלינית, מקימה של מרכז ייעוץ לאישה ומטפלת במסגרתו. ז'נט עצמה נישאה בגיל מבוגר, והיא ממפה את דפוס הרווקות הנשי: "נשים נותנות משקל רב לשאלה אם הן נבחרו או לא. ערכן העצמי מוגדר פעמים רבות דרך בן הזוג. אמנם יש מודעות גדולה יותר היום להתפתחות האישית שאינה תלויה בבן הזוג ובמקומות רבים בעולם נשים חיות חיים שלמים ומלאים גם ללא זוגיות, אבל במקומות אחרים, החברה שאתה חי בה הופכת את ה"לבד" למשימה מאד קשה. נשים רבות נישאות לשם הנישואין ולא מתעכבות מספיק על השלב בו הן בונות את עצמן כשלם. כדי לבנות זוגיות בריאה וטובה, מראש כדאי להגיע אליה שלמים ולא כחצי שבא להשלים חצי".

איפה טמון הפער? למה רבים מחפשים ולמעשה מעדיפים להישאר לבד?

בחברה שלנו יש מיקוד כל כך גדול ב"עצמי", שקשה להתמסר. הרעיון הוא להיות עצמי בתוך הקשר, להכיר את עצמי מספיק כדי להיות מודע להתנהלות בתוך הקשר, בלי חששות שייקחו ממני הרווק משהו. אנחנו לא חיים בריק והאדם הוא יצור חברתי שמבחינה פסיכולוגית רוצה להתחבר לזוג.

אנחנו רוצים את החיבור, חברות, חבר, ואנחנו לא שם. חלקנו משום שבחרנו, חלקנו משום שברחנו, כי במקום החיבור יש לנו חורבן. והתופעה מתרחבת. זו בריחה או בעצם הצבעה ברגליים שאומרת "משהו כאן לא עובד כמו שהייתי רוצה". יחד עם זאת, אחד הדברים החשובים (וכן הקשים) ביותר בחברה שלנו הוא המחוייבות. זוגיות ועומק של אהבה לא יכולים לפרוח בלי מחוייבות לאהבה.

תיאור מקרה

להיות או לא להיות – בזוגיות?
לאחר שבחנתי ברוב שנות חיי, את זירת הזוגיות ואת זירת הרווקות, ורבות מהנאמר כאן חוויתי "על בשרי", הבנתי שאני מוכנה להשאיר מקום לאפשרות שהצורך לחיות בזוג הוא צורך עמוק יותר מציווי חברתי, לחץ משפחתי וכד'. זהו צורך מהותי שלי לחיות בשיתוף עם בן זוג לשם הכלה, אהבה ומימוש עצמי ולחוות את מגוון תפקידיי האנושיים עלי אדמות.

בהתבונני על עצמי, כעוד נתון סטטיסטי – רווקה בת 38, שנהגה להישאר ביודעין במערכות יחסים שלא הובילו לשום קשר מחייב וממוסד — ניסיתי כמעט את כל הדרכים להיכרויות שיש, כמו: אתרי היכרויות, חברים קרובים יותר ו/או פחות, טיולי פנויים פנויות, מסיבות ועוד, וללא הועיל. הבנתי שיש בי משהו פנימי עמוק, אולי בתת-המודע, המעכב אותי מלמצוא את המיוחל שלי, אותו גורם שמשאיר אותי בסטאטוס – רווקה.

מסעי האישי בתהליך ה- NLP
כבר בעת ראיון 10 השאלות, כשנברנו, המנחה שלי ואנוכי, במעמקי תת המודע שלי, הבנתי מספר נקודות משמעותיות:

  1. הרווח שלי מהרווקות – שמירה על הערכים האקוטיים לי כמו: חופש, עצמאות ומרחב המחיה שלי.
  2. המכשול שלי להיות בזוגיות – תחושה שאני כישלון, לאור הרווקות המאוחרת שלי.
  3. כשאני שואפת לשמור על החופש שלי, אני נמנעת מאהבה.
  4. גיליתי אמונה מגבילה – "זוגיות בהכרח סותרת חופש, ולכן השניים לא יכולים להתקיים יחד". הבנת אמונה זו, הובילה לחידוד מטרת כל התהליך.
  5. מטרת התהליך – להיות בזוגיות תוך שמירה על החופש והעצמאות שלי.

פרק העבר
בטכניקות: מפגש עם הילדה הפנימית, שינוי היסטוריה מעבר בין חיים לחיים וטירת הילדות, עשיתי ניקוי ורפוי של המטענים הרגשיים, הכבדים, השורשיים והשליליים שסחבתי במשך שנים כה רבות. לקחתי עימי בטחון, קבלה ואהבה עצמית.

הטכניקה המשמעותית והעוצמתית ביותר עבורי בכל התהליך הייתה ללא ספק, שחזור גלגולים. עד לאותו יום בו התנסיתי בשחזור גלגולים, הטלתי ספק רב באמינות הקונספט, אך מתוך יצר הסקרנות רציתי לחוות.

ראיתי עצמי נסיכה בארמון, בשתי נקודות זמן שונות לאותו גלגול. האחת, כבת 15, נהניתי מהחופש ומהמרחב שבגני הארמון. נאלצתי, לבקשתה של אמי המלכה, להשתתף בכל הנשפים שערכה לכבודי במטרה לשדך לי בעל, נסיך ממלכה אחרת. החלטתי להתמרד ולסרב לפקודתה של אמי, ובקפיצת זמן של 7 שנים קדימה, ראיתי עצמי בנשף שנערך לכבודי, אך הפעם כי אני בחרתי בכך.

עוצמתו של התהליך משתמעת בתובנות העמוקות שלקחתי עמי מחווייתי כנסיכה, לחיי הנוכחיים:

  1. הבנתי כי הפחד לאבד את החופש שלי הוא שהוביל אותי לפיתוח דפוס התנהגותי ששימר את החופש הזה, בעת בחרתי את בני זוגי השגויים עבורי, בעבר. הבנתי את הסיבה לבחירתי להיות במערכות זוגיות ללא עתיד מחייב.
  2. הבנתי כי את החופש היקר לי, אני יכולה להביא לתוך הזוגיות שלי.
  3. הבנתי כי הפחד לאבד את החופש היה בראשי בלבד, ומה שיותר חשוב הוא אהבה עצמית, וממקום זה תתפתח האהבה מהסביבה.
  4. הודות למערכת היחסים הרודנית שחוויתי כנסיכה עם אמי המלכה בחיים הקודמים, הבנתי את הסיבה ליחסיי הטעונים עימה בחיים אלה, ואת ההשלכות של אותם יחסים על התקשורת הבין-אישית והתנהגותי עם גברים שברצוני להכיר.

תובנות אלה עוררו בי את התחושה הפנימית העמוקה מאד כי אני רוצה לבחור להיות בזוגיות. כזו, שלתוכה אביא את החופש והמרחב, החשובים לי כל כך.

פרק ההווה
הטכניקות שחוויתי היו למען השגת מטרת העל בתהליך – אהבה עצמית.
הגדרה מחדש לערך – האומץ ליזום פניות לגברים הוגדר בסופו של ההליך כאסרטיביות שמקלה על הקושי בייזום הפניות.
שינוי סולם ערכים – העלאת ערך "אהבה עצמית".
תרגיל הכיסאות – חלק אחד האחראי על העזה ויוזמה. החלק השני, הפחד מדחייה וחוסר בטחון עצמי. הסכם בין החלקים היה: כאשר המעז והיוזם מקבל דחייה, הביטחון העצמי מבין שזה לגיטימי ומבטיח להישאר ברמה הגבוהה ולחזק את המעז.
הדהוד, שינוי אמונות בעזרת סמלים, שינוי מרכיבי אמונה, שינוי רגשות ושרשרת עוגנים – חיזקו בי את האמונה כי אמצא את בן הזוג המתאים לי, ויחד נוכל לשמר את הערכים החשובים לכל אחד מאתנו ואף לפתח ערכים משותפים אחרים.

פרק העתיד
ראיתי עצמי אישה המקיימת זוגיות עם גבר חלומותיה, ממש כמו הנסיכה שהייתי בגלגול קודם, שבחרתי את נסיכי, בחיר ליבי בנשף הריקודים.

לסיכום

בעת בחינת נושא הזוגיות, שהינו עשיר ורחב היבטים, מצאתי הודות לתהליך ה- NLP שעברתי, כי עיקר בעייתי במשך שנים כה רבות, והסיבה להיותי עדיין רווקה בת 38 (בעת החוויה של תהליך ה- NLP), ללא זוגיות, היה טמון ברצוני העז לשמור על ערכים בעלי חשיבות גבוהה מאד עבורי – חופש, עצמאות ומרחב מחיה. בחרתי כל השנים – לא להיות בזוגיות.

הבנה משמעותית ביותר זו, הייתה כאמור, הודות לטכניקות העבר של ה- NLP והדמיון המודרך, לנבירה העמוקה בנבכי תת המודע שלי, למציאת שורש דפוס התנהגותי, לניקוי המטענים השליליים והכואבים ולריפוים, ומשם — לצמיחה וסלילת נתיב מחשבתי ורגשי חדש.

את מסעי המרתק והשופע בתובנות, לאחר שימוש בטכניקות לשינוי ערכים, אמונות ורגשות, סיימתי עם הרצון והאמונה: אני בוחרת ויכולה להיות בזוגיות, תוך שמירה על החופש שלי.

כתבה: אילונית באומן

ביבליוגרפיה

1. ארבל ג. (2005) טוב היות האדם לבדו?, מגזין חיים אחרים עמ' 24-27
2. שטיינר א. (2009) רווקות מאוחרת. הרווק והרווקה – סיבות, תחושות, reader.co.il
3. ברנזון י. (2008) פחד מנישואים/מדוע נשים חוששות מנישואים?, reader.co.il
4. ד"ר אלמוג ע. (2002) עבדי הזוגיות, הסתדרות המורים בישראל, גיליון 19