Search

הספרייה המקוונת של מכללת רטר

הנחיה לזוגות ב-NLP
להנחיה לזוגות הגעתי באקראי, כאשר הזוג הראשון שהגיע להנחיה – י' ונ', שלחו אלי עוד זוג, ומשם קצרה הדרך לשלושה זוגות נוספים שהגיעו אלי, כולם, בדרך של חבר מביא חבר. הדרך בה הגיעו הזוגות המונחים משמעותית בעיני, מהסיבה שכבר בפגישה הראשונה הגיעו המונחים, כאשר להם, כמונחים, ולי, כמנחה, יתרון יחסי הנובע משתי סיבות:
1. הם הגיעו עם אמון בסיסי בי, כמנחה, בעקבות ההמלצות שקיבלו מחבריהם.
2. הם הגיעו אחרי שכבר פתחו את הקשיים שלהם עם חבריהם והיו מודעים לצורך בהנחיה.
מכאן, שהבחירה שלהם בהנחיה ובואם אלי היו ממקום מודע ובהיר. שתי סיבות אלה איפשרו לי לצאת לדרך, בכל אחד מהמקרים, באופן ישיר ויעיל, יחסית.

רקע תיאורטי

בשנות החמישים הראשונות התעורר אצל קבוצת חוקרים עניין בתצפיות שנעשו בהתנהגותם של פציינטים, שתפישתם את המציאות (המפה, על פי NLP), הינה שונה בהרבה מן השטח, כאשר השטח הוא המציאות האובייקטיבית. התברר שבכל המקרים היו קשיים זוגיים בין הורי הפצינטים, שהיו מאופיינים בדפוסים קבועים וממושכים.
בעקבות מחקר זה התחילו החוקרים להתבונן על המשפחה בצורה חדשה. במקום לראותה כאוסף של פרטים, הם התחילו להתייחס אליה כאילו ניחנה, כמעט באותו סוג של אינטגרציה מאורגנת, שקיים באורגניזם הביולוגי. המשפחה מתפקדת כישות, כשלימות בעלת מבנה, כללים ומטרות משלה.
דרך אחרת לומר זאת היא שהחוקרים החלו לראות את המשפחה כמערכת. מהי מערכת? על פי לין הופמן, תיאורטיקנית של המשפחה: "כל ישות שחלקיה פועלים במשותף, מתוך תלות הדדית, אלה באלה, המקיימת איזון בדרך של תיקון טעויות". מכאן שכשנרצה לטפל בבעיה של פרט במשפחה, יש לתת את הדעת לצירוף כל הגורמים במערכה האקולוגית, המשפחתית.
תובנה זו, יש בה תועלת להמשך המאמר: המערכת המשפחתית משנה את התנהגותה כתוצאה משינוי בסביבה הפיזית והאנושית שלה. מכניזם זה הקרוי "היזון חוזר" מאפשר למערכת המשפחתית לשנות את פעילותה וכיוונה כדי לקדם את מטרותיה ולתקן טעויות.
האוריינטציה הזו, המבוססת על הקונספציה של המערכת ועל ההכרה בתלות ההדדית שבין החיים ובין התנאים המקיימים אותם. עבודה ישירה עם כל הכוחות המשפיעים על האדם היחיד הוא רעיון כה הגיוני שקשה לכפור בתקפותו.
בכל חמשת הזוגות אותם הנחיתי (וחלקם אני עדיין ממשיכה להנחות), במהלך לימודי, התגלו הקשיים של הילד/ה, שבעטיים הגיעו ההורים לטיפול, כ"כתובת על הקיר", וכהזמנה להתערבות ומטרה שונה מזו שהוגדרה בתחילת הדרך. בתיאור תהליכי ההנחיה של זוגות ההורים ארצה להוכיח את הקשר בין דפוסים מקשים במערכת המשפחתית, תיקונם על ידי שינוי הרגלים, עיגון משאבים, התקנת אמונות והשגת המטרות. עיקרון עבודתי עם הזוגות הוא עיקרון החידוש וההתנסות. שאיפתי הינה, בכל פגישה, להצטרף למקום בו נמצא הזוג, בבואו לפגישה להובילם למקום חדש ורעיון חדש אחד. כוונתי היא שמכל פגישה יצאו בני הזוג בהרגשה וידיעה של "מה חדש"?
אני רואה ביכולת לחוות התחדשות בדרך של חשיפה לרעיון, התנסות וחווית תיקון חלק מהנחות היסוד של NLP – תמיד קיימת אפשרות נוספת – שינוי השקפת העולם, גילוי מידע נוסף והיכולת להתגמש יגדילו את מספר האפשרויות לבחירה. בעת ההרפיה יכולים היו בני הזוג להיות יצירתיים יותר ולמצוא רעיונות חדשים.

תאור מקרה 1

י' ונ' פנו אלי בעקבות קשיים עם ביתם המאומצת. כבר במהלך הפגישה הראשונה, לאחר שהגענו לשאלה השלישית: "מה ניסיתם לעשות עד כה, כדי לשנות את המצב? מה עזר לכם ומה לא?", הבינו שהקשיים הינם ביניהם, בעיקר סביב חוסר הסכמה על הדרך בה נ' מבקשת בקשות וההתנגדות שישראל מביע לדרך זו.
המטרות של י' ונ' בסיום פגישה זו היו שונות לגמרי מאלה שבאו איתן. י' ביקש להציב מטרה "שנאמר אחד לשני בוקר טוב, מידי בוקר" ואילו נ' ביקשה להציב מטרה "לבקש בקשה ולשאול מתי ניתן לבצעה". נ' הבינה, במהלך הפגישה, שהיא מתקשה לשמור על טון שקט ולכן לא נותנת דוגמה אישית לביתם ואילו י' זיהה קושי ביכולתו להגיב בפחות לחץ כאשר הוא מביע התנגדות. החידוש בתובנות אלה אצל נ' וי' ויכולתם לבטא תובנות אלה בקול רם ובנוכחות בן/ת זוגם, סייעו, לדעתי, ביצירת אמון בי וברצונם להמשיך ולבוא להמשך הנחיה.
לפגישה הבאה הגיעו י' ונ' כשברצונם להביא נושא העברת דירה, כנושא שיאפשר להם לקדם את מטרותיהם. במהלך השיחות המקדימות, גם בפגישה הראשונה וגם בפגישה זו, י' מתבטא בביטויים התנהגותיים ("להגיד בוקר טוב") ואילו ני משתמשת בעיקר בביטויים רגשיים, במעגל החוויה, ("קשה לי להאמין…"). אני מתווכת בשאלותיי ליצירת מעגל חוויה שלם על ידי שאלות לעולם הרגש והמחשבה של י' ולעולם המחשבה וההתנהגות של נ'. יכולת זו לתווך להשלמת עגל החוויה מאפשרת חשיפת רגשות ומחשבות, על ידי בני הזוג והעלאת יכולתם להקשיב זה לרגשותיו ומחשבותיו של זה.
במהלך פגישה זו אני מבקשת מנ' להקדיש פגישה להחזרה לילדות, לבד איתה. נ' מתנגדת. בבירור שאני עושה עימה, היא מנמקת את התנגדותה בכך שהיא רוצה שי' יקשיב ויהיה חשוף לתהליך שהיא עוברת. אני מזהה ברצון זה אמון בסיכויי השגת המטרה ושיתוף הפעולה מצידו של י', עימה. אכן, בפגישתנו השלישית אני עושה עם נ', בנוכחות י', את תהליך "טירת הילדות". לנ' רגשות קיפוח אותם היא פותחת בשיחתה הדמיונית עם אימה והיא מבטאה הערכה לי' על כך שנשא אותה לאישה למרות שידע שהיא עקרה. אני רואה בתהליך זה צעד חשוב ומשמעותי בדרך לבניית אמון הדדי, הפחתת לחץ ומתח וקידום המטרה.
לפגישה הרביעית מגיעים י' ונ' בהרגשה חיובית. הם הגיעו לדיון ביניהם על קניית דירה י' מאפשר לנ' עיצוב פנים ונ' נותנת אמון בי' על בחירת מקום הדירה. אני מרגישה בטוחה לעשות להם בתהליך "עיגון המשאבים" הובלות עתידיות ליכולתם להקשיב אחד לשני באמפתיה, לאפשר אחד לשני לסיים את דבריו ולהקשיב לביתם המאומצת נ' ולומר לה: אנחנו אוהבים אותך ואכפת לנו ממך. במתכוון כללתי בביטויים אלה את כל מרכיבי מעגל החוויה.
אני מרגישה מאוד מעודדת בסיום פגישה זו. י' ונ' מזמינים אותי לביקור בדירתם החדשה, כאשר תסתיים בנייתה. הם מעוניינים שאפגוש את שתי בנותיהם המאומצות. לאחר התלבטות אני מציעה לפגוש אותם, לבד, עוד פעם אחת בחדר ההנחיה שלי ואחר כך לבוא לבקר בביתם.
אכן, חל שיפור רב ביחסיהם של י' ונ', הם השיגו את מטרתם ויחסיהם עם ביתם, נ', השתפרו בהרבה. "מעגל המצוינות" השלים את התהליך. בהמשך הוזמנתי לביקור בדירתם החדשה. בחג ראש השנה באתי לברכם ונהניתי למצוא משפחה מסבה לשולחן צהרי החג באווירה נעימה ונינוחה. יכולתי לשמוע אותם מברכים אחד את השני לשנה החדשה ולהביע את ברכתי.
חשוב לי להדגיש כאן, כמו בתיאורי המקרה הבאים את היתרון העצום שגיליתי בעבודה עם שני בני הזוג, בו-זמנית. דברים מופלאים נאמרים ומתגלים במהלך התהליך. דברים שבני הזוג, ברוב המקרים, אינם מבטאים אחד בפני השני וכתוצאה מכך נוצרים עיוותים רבים ואמונות מגבילות, שההנחיה הזוגית מהווה הזדמנות לתקנם וליצור בהירות.

תאור מקרה 2

י' ומ', הגיעו אלי על רקע קשיים מתמשכים עם בנם אשר לקה באסטמה של העור, כבר בגיל חצי שנה, ועבר טיפולים רבים ומתישים. בשנתיים הראשונות לחייו לא ניתן היה, כמעט, לגעת בו, בלי שהנגיעה (חיבוק, החלפת חיתול, רחיצה וכד'),תלווה בכאב ובכי.
ע', בן 5 והוא ילד אמצעי בין ט' (8) ור' (2). ע' מגיב באלימות – נשיכות, מכות, איום בחפצים חדים וקללות. על פי התיאורים של י' ומ', ע' מתקשה לקבל מרות, לעבור מפעילות לפעילות ולהפסיד במשחק. פגישתנו הראשונה הוקדשה לשיחה מקדימה ומיקוד ברווח ומשאבים:
1.      מפני מה התנהגות זו מגינה על הילד?
2.      מה הן התכונות והיכולות שיש בכם, שיכולות לסייע להשיג את המטרה?
המטרה הוגדרה: קבלה ויישום של כלים שיביאו לצמצום מקרי האלימות של ע' – מילולית ופיזית.
בפגישה זו יכולתי להיווכח עד כמה מצבי לחץ קיצוניים (כמו שביטאו י' ומ'), מביאים להכללות והשמטות. במילים אחרות – הכול נראה כאוטי ושלילי. ביטויים כמו: "ע' לא יכול להסתגל למקומות חדשים" (הכללה), זכו לבקשה: "תארו מקרה שבו היה לע' קושי להסתגל ומקרה אחד שזכור לכם, שלא היה קושי כזה".
היכולת שלי, כמנחה, בעזרת המודל הלשוני, להביא את י' ומ' לראיית המציאות באופן מאוזן יותר – לשנות את המפה, תוכיח עצמה בהמשך כמועילה מאוד ביצירת פרופורציות ואפשור הזדמנויות להתנסות בדרכי התמודדות חדשות והתבוננות מאוזנת יותר בתוצאות ההתנסות הזאת. ההשמטה העיקרית שבאה לידי ביטוי, בפגישה זו עם י' ומ' הייתה, להפתעתי, הרקע הרפואי בחייו של ע'. הם היו כל כך עסוקים בקשיים בהווה שלא כללו בשיחה עובדות משמעותיות מהעבר.
שאלתי "מה אפיין את מחלתו של ע'?" הובילה לדיווח מפורט של סבל פיזי ורגשי של כל הצדדים ובעיקר של ע'. כבר בפגישה זו התגלו רגשות אשם של מ', רגשות שחוזקו במסרים סמויים על ידי י', על כך שבתחילת ההתמודדות עם מצבו הרפואי של ע' ניסתה רפואה אלטרנטיבית (מ' עובדת כמנהלת מכירות של חברת תוספי מזון ידועה). רק כשהגיעו לטיפול ברפואה קונבנציונאלית חל שיפור במצבו של ע'. בסיומה של פגישה זו נתתי למ' וא' שני כלים התנהגותיים שיוכלו לנסות, ביחד. הדגש בסדרת פגישות זו היה על המושג יחד – זוג ההורים (ובהמשך גם הגננת) יחד כיחידה אחת.
כלי אחד, לדוגמה, שקיבלו, אני קוראת לו: "לספר היום את הסיפור של מחר". עיקרו הכנה של ע' לקראת הבאות. לדוגמה: ע' מגלה קושי להיפרד מא' בבקר, בכניסה לגן. ערב קודם, לפני השינה א' ישים לע' מוסיקה מרגיעה ויתאר לו במילים נינוחות ורגועות את סדר הפעולות והרגשות של כל אחד בהכנה ליציאה מבית ובפרידה בגן. במעגל החוויה א' מדגיש בעיקר תיאורים התנהגותיים, לכן ביקשתי ממנו להוסיף ביטויי רגש כמו: "נאמר שלום אחד לשני וניפרד, אתה לגן ואני לעבודה, ואני מאוד אתגעגע ואחכה שניפגש בערב, כשאחזור הביתה".
א' ומ' מגלים נכונות והתלהבות לנסות כל כלי. אני מניחה שבואם להנחיה הוא בבחינת הודאה פורמאלית בכך שמודל החיים שלהם הכזיב, לפחות זמנית, והם מוכנים לנסות כל דבר על מנת ליצור את התיקון המצופה.
בפגישתנו הבאה מדווחים א' ומ' על ירידה באלימות מילולית מצידו של ע'. בעידודי הם משתפים ברגש של סיפוק וחשש (א' ומ' זקוקים לתיווך משמעותי לבטא רגשות). סיפוק מכך שיש ירידה באלימות מילולית וחשש מכך שקשה למ' לגלות יותר גמישות, בכך שתקל על עצמה ותתחלק עם איל בהתמודדות. למ' נטייה לקחת על עצמה טיפול בהתנהגויות מקשות של ע' ולהתנהג בדרך שמתפרשת אצל בני המשפחה כלחץ. גילוי גמישות ושיתוף של א' ובני הבית האחרים באחריות הופכת להיות מטרה בפני עצמה.
אני הולכת עם א' ומ' בקצב שלהם. מצטרפת על מנת להוביל בהמשך. מ' וא' עושים תנועה קדימה, בעיקר במעבר מפסיביות לאקטיביות, ואני מגיבה על כך בדרך שאני מקווה שתביא להשגת המטרה. בפגישה זו אנחנו מתמקדים בשאלה איך ידעו שהמטרה הושגה?
א' ומ' מסכימים על תמונת מצב שתבטא מוכנות של ע' לקבל כללים ולהישמע להם בבית ולגננת בגן. בתהליך עיגון המשאבים אנחנו מדגישים את משאב השפה האחידה בהצבת גבולות: במצב של צורך בהצבת גבול להשתמש בפורמולת דיבור אחידה. לדוגמה, במקרה של שימוש באלימות מילולית: "זה לא, זה אסור" בשיקוף ההתנהגות מפרת הגבול: "השתמשת בשפה לא מקובלת" באזכור הכלל: "אצלנו מדברים בנימוס" ובחלופה: "רצית לומר שאתה כועס אתה יכול לומר אני כועס ואנחנו נקשיב לך".
א' ומ' מדווחים בפגישתנו השלישית על קושי עם האח הגדול ט'. ט' מבחין בשינוי התנהגותי אצל הוריו ואחיו והוא מבטא את הפחד מהשינוי בכעס ופרובוקציות כמו אי הכנת שיעורים ודיווחים שאינם אמת לשאלותיה של מ'. מ' מגיבה בדרך של הגברת לחץ והרמת טלפונים מהעבודה ו"חקירה צולבת", של ט' על איזה שיעורים יש והאם הכין אותם וכדומה. שוב אני נוכחת שילדים הם "כתובת על הקיר" – וכשחל שינוי אצל האחד האחר מגיב בהתאם. יכולתי כמנחה, לפנות שוב ושוב אל המשאבים הפנימיים העומדים לרשותם של א' ומ', כדי לאפשר יצירת שינוי שילווה בעוצמות ובהמשך באיזון חדש וטוב יותר.
סיימנו פגישה זו בהרפיה למ', כשא' נוכח, תוך שימוש ב"עולם שמעבר לקשת", להתמודדות עם הקושי של ט' והיערכות לתמיכה בו תוך גילוי גמישות ואמפתיה לפחד שלו מהשינוי.
לפגישתנו הרביעית מגיעים א' ומ' ובידם מחברת קשר מהגננת. מהכתוב במחברת הקשר ניכר שיפור בהתנהגותו של ע' בגן. מתעורר קושי הממוקד בשעות הערב, כשכולם עייפים ואז יש נטייה לאיבוד שליטה. נעשית בדיקה אקולוגית: כיצד נראה ערב בבית, במצב של רוגע? הוספנו לתהליך זה את מעגל המצוינות.
במהלך הבדיקה האקולוגית מתוודעת מ' לאמונה מגבילה שלה: "אם אני מאפשרת לילד שלי משחק במחשב בזמן שאני בבית, אני לא אימא טובה" ואילו א' מגלה היסוס ברצונו לחלוק ואף לסתור את דברי מ'. א' ומ' מגלים עולם חדש של התחלקות ברגשותיהם וזהו תהליך מסעיר למדי עבורם. אני מזהה זאת בשפת הגוף שלהם ומניחה שזו להם התנסות ראשונית לחשוף רגשות, אחד בפני השני, בעיקר כשהרגש אינו חיובי ובייחוד שהדבר נעשה בנוכחותי. אני מרגישה שביעות רצון מפתיחות ואמון שהולכים ונבנים ומתכננת לעבוד על שינוי אמונות בפעם הבאה.
נושא נוסף שאני מתלבטת בו בשלב זה הוא ביקור בגן של ע' לצורך תצפית ופגישה עם הגננת. אני מחליטה לעשות זאת לקראת פגישתנו השישית, דהיינו, אחרי פגישתנו הבאה.
לפגישתנו החמישית מגיעים א' ומ' כשבפיהם דיווחים על שינוי משמעותי לטובה. הם מצליחים להציב לע' גבולות ברורים וא' משתף בחוויה של פרידה רגועה בבקר, בכניסה לגן.
מחברת הקשר מצביעה על שיפור רב בגן, עד כדי כך שעכשיו ע' פנוי להשלמת פערים לימודיים, לקראת עלייתו לכתה א' בשנה הבאה. עם ט' מתבטא השיפור בכך שניכר שהוא בטוח שוב במעמדו במשפחה ולוקח על אחריותו את ניהול המטלות שלו, ללא לחץ מצידה של מ'.
כפי שתכננתי אנחנו מקדישים מפגש זה לעבודה על שינוי אמונות. י' רוצה לחזק את אמונתו שהצבת גבולות וכללים ברורים מסייעים לילד ואילו מ' רוצה לחזק את אמונתה שהקשבה, הבנה וחיזוקים מסייעים לילד. א' ומ' מסיימים פגישה זו בהתרגשות, כאשר הם עומדים במרכז החדר, מכל צדדיהם, ניצבות בדמיונם הדמויות התומכות שבחרו להם, והם מסיימים באמונה שמתחזקת והולכת: "ביחד, בדביקות ואחידות ובתמיכת הסובבים נמשיך קדימה".
מבחינתי המטרה שא' ומ' הציבו לעצמם הושגה. ע' משתף פעולה, מבטא את כעסיו בדרך לגיטימית ונענה לכללי ההתנהגות בבית ובגן. ט' רגוע ובטוח בעצמו ובמפה החדשה שמייצגת לו המציאות. מ' מגלה הרבה יותר גמישות ויכולת הכלה למצבים מאתגרים שבעבר נכנסה ללחץ בעטיים. א' פעיל ויוזם, כהורה ובן זוג. שניהם מבטאים רגשות ומקשיבים זה לזו תוך פתיחות ואמון.
בביקורי בגן של ע' אני פוגשת את הגננת. ממנה אני לומדת שממצב של משבר אמון בין הוריו של ע' ובינה הגיעו לשיתוף פעולה ואמון. "ע'", היא אומרת "ממש ילד אחר" והוא מצמצם פערים לימודיים ומתקרב לרמה הנדרשת כמוכנות לכתה א'. בפגישתנו האחרונה אני מדווחת לא' ומ' על חווית הביקור בגן ומאושרת לבשר להם שמבחינתי ההנחיה הסתיימה.
י' ומ' מבקשים להמשיך ולהיפגש ואנחנו מסכמים על פגישה חודשית. הפגישות עם א' ומ' ממשיכות עד היום, כאשר פעם בחודש הם מגיעים אלי ואני מתרגשת להיווכח עד כמה הם בהירים באמונותיהם ומנצלים משאבים העומדים לרשותם כדי להתבונן בצורת האירגון של משפחתם, בכללים הברורים שלה ובתבניות התקשורתיות המיוחדות שנוצרו, בזכותם. ע' תלמיד כתה א', ואילו ר' הקטן שהשנה הלך לראשונה לגן, כשהוא שומע ילד אחר מקלל בגן, הוא ניגש ושואל אותו:"אתה אומר מטומטם כי אתה כועס…?", כך מספרים לי בגאווה לא מוסתרת א' ומ'. הקטע האהוב עליהם בפגישותינו החדשיות הוא ההרפיה והבדיקה האקולוגית שנעשית בעקבותיה.

סיכום

במהלך עבודתי עם י' ונ' ועם א' ומ' ועם שלשה זוגות נוספים שעדיין אני מנחה אותם, יכולתי לראות את העוצמות שבכליNLP.
היכולת להגדיר מחדש (Reframing), מאפשרת לזוגות הבאים לקבל הנחייה ולהביא את משפחתם ליציבות מאוזנת יותר וטובה, לראות את בעייתם באור חדש ולהגדיר, כתוצאה מכך, את מטרתם, באופן שונה וממוקד יותר בתפיסת מציאות הקרובה יותר לשטח.
ההתייחסות השונה והחדשה למצב המשפחתי, לעיתים שונה באופן קיצוני מהמצב אותו תיארו בני הזוג בתחילת ההנחייה, מאפשרת לבני הזוג לשנות את התנהגויותיהם, מחשבותיהם ורגשותיהם כך שיוכלו לשנות הרגלים ודפוסים שנטמעו בהם, לחזק אמונות וערכים ולחיות על פיהם את שיגרת חייהם כזוג וכהורים.
אני אסירת תודה על ההזדמנות שנפלה בחלקי – לעבוד עם זוגות בגישת NLP. בתחילה הייתי מעט "מבוהלת" מהתמיהה וההשתאות שהביעו אלה ששיתפתי אותם בחווית ההנחיה לזוגות.
בהמשך, עם הנסיון והידע שהעמיקו, ובעיקר עם חווית ההצלחה אני סמוכה ובטוחה בערך המוסף, כפי שתיארתי אותו במאמר זה, שמביאה עימה ההנחיה לזוגות, עד כדי כך שקשה לי לראות הנחיה להורים או לבני זוג בדרך אחרת.
ברצוני להביע תודה מיוחדת לאמיר שהעשיר וממשיך להעשיר את עולמי, כלומדת, מנחה, ומעל הכל כאדם.

ביבליוגרפיה

1. "תקשורת עם התת-מודע"(1998), דפנה ואמיר רטר.
2. חומר כתוב שנאגר במהלך לימודי NLP בהנחיית אמיר רטר.
3. סיכומים בכתב ומשוב האסיסטנטיות, לתהליכי הנחייה לזוגות.
4. "משפחה במבחן" (1986), א.י.נפאייר, ק.א.ויטאקר, ספריית פועלים.
5."דיאלוג עם ילדים", דר' עדנה כצנלסון, דביר
6."הורים טובים מידי", אורלי פוקס-שבתאי, דר' שולמית בלנק.