Search

הספרייה המקוונת של מכללת רטר

הנחיה ייחודית: הגברת יכולת התמקדות ודיוק

כתבה: נעמה עלי גד גנור

אני מזמינה אותך לקחת נשימה עמוקה ולאט, לאט בקצב שלך להתחיל ולהיכנס פנימה… להרגיש את הגוף שלך שיושב על הכיסא, להרגיש א הידיים המונחות על הירכיים… ולהיכנס פנימה יותר ויותר…

יכול להיות שאת חושבת אם תיהני מההרפייה… יכול להיות שמחשבות אחרות חולפות בראשך… אפשרי להן לחלוף… ומתוך השקט הזה שלאט, לאט מתהווה בתוכך, פשוט אפשרי לעצמך רק לשים לב… לשים לב למחשבות…. לשים לב לרגשות שעולים… אולי לתחושות שעולות בגוף… ולאט, לאט בקצב שלך היכנסי פנימה מתוך ידיעה מסויימת, עמוקה, שהיית רוצה היום לאפשר לעצמך להתמקד ברצונות שלך… ידיעה שאת מאפשרת לך היום להיות קשובה וממוקדת במידתיות שלך ובצרכים שלך…

ואת כבר יכולה להתחיל לדמיין עצמך פוסעת בשביל כורכר מוצל… השביל מוביל לשער הכניסה לחורשת עצים יפיפיה… וכשאת פוסעת בנחת בשביל, יתכן שמתעצמת בתוכך ההרגשה שכמו שהשביל הוא דרך סלולה המובילה ליעד מוגדר, שהוא שער החורשה, כך יש בך יכולת המיקוד והקשב אשר יובילו אותך במדוייק אל עבר רצונותייך…

רוח קלילה מלטפת את פנייך וגופך… את מביטה למעלה ורואה כי היום הוא יום יפה… השמיים בהירים ומעט עננים מעטרים אותם… ענני נוצה עדינים כמעט שקופים המאפשרים לראות דרכם את תכול השמיים…

וכמעט מבלי שהרגשת פסעת כברת דרך…  ואת רואה לפניך שער עץ גדול מעוטר בפיתוחי ברזל…חלק מהעיטורים הם בצורת ספירלה ויש פיתוחים בצורות נוספות… את שואלת את עצמך איך תתאפשר לך הכניסה לחורשה ומי אחראי לפתוח את השער?… את פוסעת צעד נוסף לכיוונו – השער נפתח בקלות ללא מאמץ, כאילו חיכה לך…  ולעינייך נפרסת חורשה מופלאה של עצים המסודרים להם בסדר מופתי… ואת חושבת לעצמך: "איזה יופי וכמה דיוק יש בחורשה הזו… יש משהו שמאפשר לכל אחד מהעצים את מקומו… מאפשר לכל עץ בדיוק את המקום לו הוא זקוק… לכל עץ את המרחב הנחוץ לו… כל עץ מקבל את מידת השמש הנחוצה לו… האוויר הנחוץ לו… והאנרגיה מהאדמה…

הרבה ירוק יש בחורשה הזו ואת כבר מרגישה את התרחבות הלב… את החיבור שלך לטבע.

את בוחרת לפסוע בשביל המרכזי של החורשה… רוצה לשאוף עוד ועוד מהאוויר הנקי, מהריחות של הטבע…

מרחוק את שומעת פכפוך של מים, את מתקשה להחליט מאיזה כיוון מגיעים הקולות… ומחליטה לשבת רגע בנחת… להתחבר לקול הפנימי שלך… לאינטואיציה הטבעית המיוחדת והגבוהה שלך ולהקשיב לה… את יודעת שהאינטואיציה הזו שלך תיקח אותך בדיוק לתחילתו של הנחל הקטן הזורם בחורשה… עלה הנופל ליד רגלך הימנית מסמל לך את כיוון ההתקדמות… ואת יודעת שנפילת העלה היא תוצאה ישירה של היכולת שלך להיות מדוייקת ומפוקסת למטרה.

את מתחילה לצעוד לכיוון קולם הנעים של המים הזורמים ומגלה כי מרחק שלושה עצים מפריד בינך לבין הנחל הקטן. את שואלת את עצמך אם ישנה סיבה שדווקא שלושה עצים מפרידים ביניכם… ואת מחליטה להתעסק בעיקר ולעזוב את הטפל בדרך לנחל…

על גדת הנחל הקטן יש הרבה אור… את נושמת נשימה עמוקה של האוויר הנעים ומתיישבת על סלע קטן לצד המים… ואת כבר יכולה להתחבר אל האופטימיות שבך, אל הפשטות שבדברים היפים של החיים… את רואה איך הנחל זורם לו בכיוון אחד מבלי להתפזר… ואת חושבת לעצמך שזה נחמד ומיוחד שהוא עושה זאת ולא מתפזר… הוא עושה דבר אחד, זורם… מרגיש מאושר… ומשרה עליך היושבת לצידו אושר.

קרני השמש מלטפות אותך… את מרימה את ראשך ומביטה לעבר עצי החורשה… מבעד לעצים ניתן לראות משחקי אור וצל שיוצרת השמש בעזרת העלים והענפים… מאפשרת לדמיון למצוא צורות וצבעים… השמש והעצים משתתפים יחד במשחק ואינם מפריעים זה לזו… הם מתקיימים יחד ויוצרים סינרגיה אשר מאפשרת לכל אחד מהם מקום וביטוי עצמי… דבר לא בא על חשבון האחר…

בין צללי האור והצל שיוצרים השמש והעצים את מזהה צורות שונות אשר כל אחת מהן מחברת אותך יותר ויותר לרגש… לאהבה שלך לעצמך ולסובבים את חייך… השמש שולחת לך באמצעות קרניה מסרים המכוונים רק אלייך…  שולחת הבנות… ותובנות…

את מתמלאת פליאה מיכולתו של הטבע לומר לך דברים ללא מילים… והנחל בשלו, זורם בשקט האופייני לו… הוא זורם בדיוק מופלא בין האבנים הקטנות אשר אינן מהוות מכשול, אלא רק הופכות את זרימתו ליפה ומיוחדת יותר…

את טובלת את ידייך במים הקרירים ומתכופפת מעט להרטיב את פנייך… את יכולה לשים לב  לפני המים הצלולים והנקיים… את מסתכלת על המים ויכולה לראות את עצמך… את ההשתקפות שלך בעוד מספר חודשים… וכשאת רואה את ההשתקפות שלך בעוד מספר חודשים, את יודעת שהמקום בו את נמצאת היום הוא תוצאה ישירה של היכולת שלך להתרכז ברצונותייך ולא להתפזר… של היכולת שלך לנפות עיקר מטפל, ולהתרכז במטרה תוך קשב גדול מאד לצרכייך… והכל מתוך שקט ורוגע… את חושבת על כך ששער החורשה נפתח בקלילות… ומבינה שקיימת גם היכולת שלך להשיג את מטרתך בקלילות… את נראית לעצמך שמחה ומרגישה מאושרת ושלמה עם עצמך…

את מודה לנחל… ולסלע שסיפק לך מקום ישיבה ומנוחה… את נושמת עמוק פנימה עוד נשימה ואוספת איתך אבן קטנה מאבני הנחל… אבן זו תהווה עבורך תזכורת ליכולות האדירות שבך ולקלות האפשרית עבורך למימוש הטוב בחייך…

את קמה ומתחילה לפסוע לכיוון השביל הראשי של החורשה… לכיוון השער ממנו באת… את בוחרת לך את השביל שקורא לך לפסוע בו… ובתחושת הקלה והודיה על מה שהביאה איתה חורשת העצים הירוקה את פוסעת חזרה… השמש שוב מלטפת את פניך, את מרגישה את משב הרוח הנעים, שומעת את קולות המים ההולכים ומתרחקים…

את יכולה לראות איך הצבעים משתנים… את מתקדמת עוד ועוד ורואה שכבר שעת בין ערביים…  ואת מבינה שבילית את כל היום בחורשה ואת יודעת שהיכולת שלך להיות לצד הנחל ולאפשר לו להראות לך את הקלילות שבחייך ואת הדיוק של כל חלק מחלקיו, תלך איתך ותגדל מיום ליום…

שער החורשה מחכה לך פתוח לרווחה כדי שתעברי דרכו אל שביל הכורכר המוביל אותך אל המקום ממנו יצאת… וכעת, לאט ובהדרגה את חוזרת לחדר הזה… לגוף שלך היושב על הכיסא…   (להמשיך את ההחזרה) …