דיכאון הוא הפרעה נפוצה, שעיקרה מצב רוח ירוד. עצבות, רפיון ידיים, פסימיות וחוסר תקוה לשפור המצב, הם רגשות המוכרים לרוב בני האדם. דיכאונות קלים מסוג זה, הם חלק טבעי מחיינו, והם חולפים מאליהם, בפרט כאשר הטריגר שגרם להופעתם נעלם. דכאונות מסוג זה אינם מצריכים טיפול בד"כ.

• הפרעת הסתגלות עם מצב רוח מדוכא – האדם מגיב במצב רוח ירוד ולא מסתגל לגורם דחק (טריגר) פסיכו-חברתי שניתן לזהותו, שהופיע בשלושת החודשים האחרונים. תפקוד האדם בעבודה ובחברה נפגם (תסמינים הנובעים משכול אינם נכללים בקטגוריה זו). כשגורם הדחק נעלם, התסמינים אמורים להעלם בתום שישה חודשים.
• דיסתימיה – במשך שנתיים לפחות האדם מוטרד, רוב הימים, רוב שעות היום, במצב רוח ירוד מאוד, בנוכחות שני תסמיני דכאון אחרים, אך לא חמורים ומתמידים דיים להתאים להגדרת דכאון מג'ורי, כגון: תיאבון ירוד או אכילת יתר, הפרעות בשינה, רמת אנרגיה נמוכה, הערכה עצמית ירודה, קשיים בריכוז או בקבלת החלטות, ותחושת חוסר תקוה. מידי פעם עשויים להופיע מצבי רוח נורמליים, אך הם אינם נמשכים יותר ממספר ימים או שבועות ספורים.
• הפרעות דיכאון קשה (מג'ורי) – האדם מתנסה באירוע דכאון קשה אחד או יותר, כשהממצא הבולט הוא מצב רוח ירוד ביותר ו/או אובדן הנאה ועניין בפעילות מהנה, למשך שבועיים לפחות, ובליווי ארבעה או יותר מהתסמינים כגון, עייפות או אובדן אנרגיה, נדודי שינה או עודף שינה, ירידה בתיאבון וירידה ניכרת במשקל ללא דיאטה, ליבידו ירוד, פעילות פסיכו-מוטורית יתרה או עיכוב בה (האטה בפעילות הגופנית והשכלית – קושי בהנעת ביצוע, גם לפעולות הכי פשוטות, כגון קימה מהמיטה), ירידה ביכולת החשיבה והריכוז, תחושת חוסר ערך מוחלט, תחושת אשמה מוגזמת, וכן מחשבות חוזרות ונשנות על מוות והתאבדות.

בין הגורמים הביולוגיים ניתן למנות:

• מחלות ותרופות שיכולות להשפיע על מצב הרוח.
• גורמי תורשה, אם כי הממצא אינו מובהק.
• גורמים ביוכימיים – שיבוש באיזון העדין בין חומרי הנירוטרנסמיטרים השונים המווסתים את פעילות תאי העצב או הנירונים של המוח ומתווכים ביניהם (סרוטונין, נוראפינפרין).
• גורמים נירו-אנדוקריניים ונירו-פיזיולוגיים – פעילות הורמונלית לא תקינה של בלוטת התריס, יותרת המוח, יותרת הכיליה והיפותלמוס, וכשל הויסות של קשרי הגומלין ביניהן, כאשר יתכן גם עודף וגם חוסר של ההורמונים.
• מקצבי שינה ומקצבים ביולוגיים – השינה מאופיינת בחמישה שלבים החלים ברצף קבוע יחסית במהלך הלילה, מלווים בהפרשות הורמונליות. מקצבים אלו משובשים אצל הסובלים מדכאון ובעקבות כך גם ההפרשות ההורמונליות משובשות.

בין הגורמים הפסיכו חברתיים וחברתיים תרבותיים ניתן למנות:

• אובדן – בין אם כתוצאה ממות של אדם משמעותי בחיים, גירושין, אובדן עבודה, אובדן מעמד, פרידה, אובדן כספי ואובדנים נוספים, בהתאם למבנה האישיות של האדם.
• מצבים הנוטים להפחית הערכה עצמית.
• סיכול השגת יעד חשוב או התמודדות עם דילמה חסרת פתרון.
• טיפול בבן זוג הלוקה במחלה מגבילה.
• תפיסה קוגנטיבית שלילית – השקפת עולם פסימית, תפיסה שלילית של עצמם והסובב אותם, גורמת לארועים להתפס כמעוררי דחק. חשופים לזה במיוחד בוגרים שחוו בילדותם הורות גרועה, דחיה, או התנסו התנסות שלילית עם בוגרים משמעותיים בחיים.
• התנסות באירועי חיים קשים – מחלה או פציעה, ארועי אובדן גורליים, שיבוש הרשת החברתית. חשופים לזה במיוחד אנשים בעלי מבנה אישיות מסוימים: סוציוטרופיה גבוהה – הטרודים יתר על המידה בתלות בין אישית, ורגישים מדי לאבידות ולדחייה חברתית. ואחרים בעלי אוטונומיה גבוהה – המונעים על ידי הישגיות גבוהה ונוטים לבקורת עצמית.

צורות הטיפול בדיכאון שונות ומגוונות. אמנה חלק מהן:

1. טיפול קונוונציונלי המשלב טיפול פסיכולוגי, במיוחד טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ותרופתי. תרופות נוגדות דיכאון מעלות את רמת הנוירוטרנסמיטורים, המתווכים העצביים, האחראים על מצב הרוח, כגון סרוטונין, נוראפינפרין ונגזרותיו. לטיפול התרופתי יש לעיתים תופעות לווי כמו השמנה, שלשולים, עצירות, בחילה, כאב-ראש, סחרחורות, רעד, עצבנות, פריחה, הזעת-יתר, נדודי-שינה, התכווצות, הפרעות בקצב לב, אי-שקט, הפרעות בתפקוד המיני ופגיעה בחיי המין, ישנוניות יתר טשטוש ראיה, יובש בפה, קושי במתן שתן ועוד.
2. טיפול תזונתי – באמצעות אכילת מוצרי מזון המכילים ויטמינים מקבוצת B וחומצה פולית, המזינים את מערכת העצבים ושותפים ביצירת סרוטונין, ונוראפינפרין, כמו דגנים, ירקות ירוקי עלים, כבד ועוד, וכן מזונות המכילים ויטמין C, פרי הדר, המחזק את הגוף במצבי מתח. תזונה המכילה חומצות שומן מסוג אומגה 3, החיוניות במצבי דיכאון ומסייעות בטיפול בו, כמו דגים שונים, אגוזים, פולי סויה וזרעי פשתן. וכן הימנעות מצריכת קפאין המצוי בקפה, תה, קולה ושוקולד, הידוע כממריץ ועלול החמיר התקפי בהלה וחרדה.
3. טיפול באמצעות צמחי מרפא – בין צמחי המרפא קיימים אחדים בעלי תכונות מרגיעות, במיוחד עבור אנשים דכאוניים, הסובלים מהפרעות שינה, חרדה וכאבים. מליסה, לבנדר, שוש (ליקוריץ) ומיורם יעילים במקרים אלו. עשבי מרפא מעוררים כמו ריחן, גינסנג ורוזמרין טובים לטיפול לסובלים מעייפות. צמחים מעוררים באופן ניכר אלו, תה ירוק, תה שחור, זעפרן, כורכום, צמח הקווה – קווה, ועוד.
4. טיפול ארומתרפי – באמצעות שמנים אתריים אם באמבט ואם להרחה כגון, פאצ'ולי, יסמין, גרניום, ילנג ילנג, ברגמוט, לבנדר, מיורם, נרולי, רוז, פריחת הדר ואגוז מוסקט.
5. טיפול אנרגטי – בביו אנרגיה, רייקי, הילינג וכו'. ויסות האנרגיות, חיזוק והעצמת האנרגיות החיוביות, והיפטרות מהאנרגיות השליליות, ע"י ניקוי הצ'אקרות והמרידיאנים.
6. פעילות גופנית – מאוד חשובה, שכן אז משתחרר אדרנלין ומיטיב את מצב הרוח.
7. טיפול באמצעות דמיון מודרך ו- NLP, התחומים בהם אני מתמחה.

תאור מקרה

ביבליוגרפיה