Search

הספרייה המקוונת של מכללת רטר

בקע כלוא

אישה מחזיקה בבטן

המטרה: טיפול בבעיה גופנית באמצעות "שיחה עם אברים"

רונה (שם בדוי) בת 43, נשואה + 2 בנות. הגיעה להנחיה לדבריה במטרה: "להכיר ולהאמין ביכולות שלי". לא מזמן סיימה לימודיה בטיפול באומנות והחלה לטפל בילדים ונוער.
בזמן ראיון עשר השאלות היא חידדה את המטרה ל"חיבור בין רונה העכשווית לרונה של פעם".
כבר בשאלה השלישית- "איך תזהי את השינוי?" היא אמרה: "אראה שהשמים הם הגבול. מסמרטוטים אבנה ארמונות של חול, אפילו עם החומות בפנים. ואז אפגוש פנים מול פנים אותי וגם את האחר. זה יהיה כמו יציאת מצרים. אשמע יותר טוב אחרים. אולי אהיה יותר מחוברת לגוף". בדיבורה נגעה עם כף היד בבטן. לשאלתי איפה זה נמצא בגוף אמרה: "פה בפנים, בבטן, בריאות בלב".
יש לרונה את היכולת להתמסר בטיפול ולהגיע לתובנות משמעותיות.
התחלנו סדרת מפגשים בהם נגענו בילדות. עסקנו בשינוי הרגלי האכילה הכפייתית שלה. לדבריה: "אני מרפדת את עצמי בשומנים כי שומן מזוהה אצלי עם אימהיות והכלה". רונה עברה גם תהליך של שחרור מהרגל לרצות אחרים.גם תהליך לשחזור גלגולים בנושא הריצוי. בהמשך בתרגיל שלושת הכיסאות היא התלבטה האם להרות גם פה הנטייה לרצות אחרים הייתה מאוד דומיננטית.
בגלל אילוצים שונים לא קבענו יעד לפגישה הבאה. שבועיים לאחר מכן ביום שישי התקשרה רונה וספרה שמתחילת השבוע היא סובלת מכאבי בטן מאוד חזקים. וחשה בגבשושית בעת שהיא נוגעת בפופיק. בפגישה עם הרופא באותו יום אמר שיש חשד לבקע כלוא ולכן נתן לה הפניה למיון, כנראה לניתוח. רונה החליטה להמתין ליום ראשון.
בטלפון הנחתי אותה להשתמש בדמיון מודרך עצמי כדי להרגיע את עוצמת הכאב. הדרכתי אותה לתת לכאב צורה וצבע, להבין למה דווקא שם מתמקד הכאב ולרפא את המקום עם אור או למוסס/לפזר את הכאב בכל אמצעי אחר שתבחר. וקבענו פגישה לשבת בבוקר.
חיפשתי מידע על הבקע הכלוא באנציקלופדיה רפואית ובאינטרנט כדי ללמוד את הנושא.

בקע כלוא

בקע, קילה, שבר (Hernia) – הוא פגם מולד או נרכש (החלשות רקמות) בדופן של קיר הבטן, המאפשר לאיבר או רקמה אחרת תזוזה בגוף ממקומו הטבעי, דרך מחיצה שרירית או אחרת.
התופעה מתועדת בפפירוס עתיק מימי הפרעונים שבו יש תאור של בליטה במופיעה בדופן הבטן בעת שיעול או מאמץ.
קורנליוס צלסוס (CELSUS) כתב וסופר יווני מתחילת האלף ה-I, ריכז את כל הידע הרפואי בזמנו. בספרו De Medicine תאר לראשונה נתוח של בקע מפשעתי.

כיום ניתן לומר שזהו הניתוח הנפוץ ביותר.

סוגי בקעים:

  • בקע סרעפתי – כליאה של לולאה או חלק מהקיבה מעל הסרעפת, עקב התרחבות הפתח בשריר הסרעפת דרכו עובר הושט.
  • בקע מפשעתי – השכיח ביותר בעיקר בגברים. לולאת מעי יוצאת ממקומה ונכנסת לתעלה שדרכה ירדו האשכים לשק האשכים.
  • בקע טבורי – שכיח יותר בנשים ונגרם לרוב לאחר הריונות, בגלל חולשת שרירי הבטן המתרחבים בזמן ההריון.
  • בקע ירכי – מופיע מתחת למפשעה ובתחילת הירך.
  • בקע אפוגסטרי – מופיע מעל לטבור
  • בקע פוסט-ניתוחי – עשוי להיווצר באזור צלקת ניתוחית בבטן עקב חולשת השרירים באזור.
  • בקע כלוא – מצב חירום הדורש התערבות ניתוחית דחופה. יכול להווצר בכל מקום בבטן.
אברי הבטן, לרוב קטע של המעי הדק, "נדחף" דרך פתח צר מדופן הבטן. הלחץ של הפתח על כלי הדם שמזינים את המעי עלול לעצור או להפחית את אספקת הדם ולגרום לנזק מתגבר לדופן המעי, עד כדי נמק. זה הסיבוך הקשה העיקרי של הבקע הוא יכול להתבטא בכאבים עזים, בחילות והקאות, חום והעדר יציאות. לעיתים המצאות גוש רגיש עם אודם בעור ובאזור הבקע.

סימפטומים:

  • לרוב חשים בליטה מוזרה המופיעה בדופן הבטן, עם או בלי כאבים. רוב החולים חשים את הבליטה במאמץ גופני או שיעול. בליטה זו נעלמת לאחר מנוחה.
  • במידה ויש כאב הוא עשוי להיות חד ופתאומי או לחלופין, כאב עמום שמחמיר במשך היום.
  • כאב עז ומתמשך, רגישות למגע או הופעת אודם מקומי וחום מעידים על בקע כלוא, שהוא כאמור, מצב חירום רפואי ודורש טיפול מיידי.

מחלות וסיבוכים הנלווים לסימפטומים:

  • עצירות כרונית עם מאמץ בריקון המעיים.
  • מחלת ריאות כרונית כמו אסטמה הגורמת לשיעול מתמשך.
  • קיים קשר סטטיסטי בין בקע לבין מחלות ממאירות בחלל הבטן כמו סרטן המעי הגס. לכן מומלץ לבצע ברור של המעי הגס, לכל אדם מעל גיל 40 עם בקע.

טיפולים אפשריים

חשוב מאוד לציין כי בקע קטן ללא תלונות לא חייבים לתקן. הסיכוי לכליאה במקרה כזה הוא אפסי (1 ל-1000 במהלך כל החיים). עם זאת, הקהילה הכירורגית עדיין ממליצה לנתח.
ניתוחי בקע מבוצעים בשתי שיטות:
  1. הגישה המסורתית – הנתוח נעשה בדרך כלל בהרדמה מלאה. מבוצע חתך באזור הבקע שעובר את השכבות השונות עד לאזור הפגום. הפגם מתוקן על ידי תפירת הרקמות הבריאות זו לזו. או הנחת טלאי מלאכותי (רפידת גזה חזקה) שתומך בדופן הבטן ומחזק אותו.
  2. השיטה הלפרוסקופית – בדרך כלל בהרדמה כללית. החדרת לפרוסקופ המחובר למצלמת וידאו ממוזערת, דרך חתך זעיר בדופן הבטן. דרך חתכים נוספים מוחדרים מכשירי הנתוח והניתוח מתבצע מצידו ה"פנימי" של הפגם. מונחת רשת סינטטית המכסה את הפגם ומקובעת לרקמות שמסביב.

סיבוכים אפשריים מהטיפול:

  • סיכוי נמוך לפגיעה באברים סמוכים כמו כיס שתן, מעי, כלי דם, עצבים וצינורות הזרע.
  • קושי בהטלת שתן לאחר הניתוח.
  • חזרת הבקע לאחר התיקון.
בשבת, כשיצאה רונה מהרכב היא בקושי יכלה להתיישר בשל הכאבים.
היא דווחה על החלשות הכאב ואחר כך השתמשתי בתהליך של "שיחה עם אברים" אותו אתאר כאן: הכנסתי את רונה להרפיה עמוקה מהרגיל.
מנחה: מתי התחיל הכאב?
מונחה: "ביום ראשון. היתה יום הולדת לבת הגדולה שלי. בכל פעם שהתכופפתי חשתי כאב. רצתי כל היום וכלום לא הלך כפי שרציתי. אחרי הלידות היה לי כזה כאב שעבר. גם כשאני משמינה זה קורה לי."
מנחה: מה מנסה הבקע לומר לך?
מונחה: אני כלוא, אני נחנק… אני במקום הלא נכון… התפלחתי דרך הפתח… זה לא המקום שאני צריך להיות בו… קודם הייתי במקום שלי והחלקתי לחור הזה בלי שרציתי ואני כלוא שם… פעם היה לי גבול… הייתי סגור… אי אפשר היה להחליק… החור נוצר… סיקרן אותי ונכנסתי לחור הזה. לא יכולתי לחזור חזרה… לא נראה לי שיש דרך חזרה, אלא לחתוך ולהלחים… רונה לא נותנת לי לנוח. כל פעילות גורמת לי כאב… היא צריכה יותר מנוחה ויותר יצירה… כמו שאני נבלע בחור זה כך קורה גם לה… היא נבלעת בכלום. חוץ מעבודה אין לה כלום… אין דמיון.
מנחה: מה כן יש?
מונחה: יש המון דרישות מצד הבנות. אני רוצה פחות לרצות אחרים ולהעניק לעצמי יותר חופש. אני נבלעת במשהו שעוצר אותי ולא יודעת מה. אולי העבודה שואבת אותי. אני צריכה לתת לעצמי זמן. אולי יוגה, מדיטציה, לצייר. משהו שיחבר אותי לעצמי חזרה.
מנחה: איך הבקע מציע לך לעזור לו?
מונחה: לרדת במשקל, להתעמל, לנוח. לתת זמן לעצמי. להיות עם המשפחה – או לחלופין נופש רק בעלי ואני. הבקע מציע שיחזור למקומו. אני לא יכולה לאפשר לעצמי לחזור לעבודה מטורפת.
פתאום אמרה רונה שמתחילה לה מיגרנה והמשיכה לדבר עם הבקע (רונה סובלת ממגרנות שבדרך כלל מופיעות סביב הופעת הוסת). עצרתי אותה ואמרתי לה שאני שומעת שיש קול נוסף שרוצה להצטרף, בררתי עם רונה איפה ממוקד הכאב בראש והיא אמרה שבמצח.
מנחה: האם הבקע מסכים שנדבר עם המצח?
לתשובתה החיובית פניתי לבקע, והודתי לו על ששיתף אותנו בדבריו, הבטחתי שנחזור אליו לסיכום ופניתי למצח.
מנחה: תודה שהצטרפת אלינו. אני מבינה שיש גם לך משהו חשוב לומר לרונה.
מונחה: "אני עמוס, כואב לי, אני שומע הרבה. גם אני רוצה להתאוורר. כשיש פחות עומס של מחשבות אני מתאוורר ויכול להתנהג טוב… אני מצטרף לבקע ורוצה חופשה… גם חופשה מהאמהות. "
מנחה: מה אתה מציע לרונה?
מונחה: "לנסוע לפחות כל חודשיים לבקר את אימא שלה ליומיים."
הודתי למצח וחזרתי לבקע. וידאתי שהוא שמע את מה שהמצח אמר (שיקוף) והודתי לו. העברתי את רונה לעמדה שלישית ושאלתי אותה על התובנות מהתהליך.
מונחה: "אני צריכה לעבוד פחות, רוצה פחות לרצות ולתת יותר חופש לעצמי. להיות אצל אמא שלי לפחות פעם בחודשיים וכך אוכל לנוח מהבנות ומכולם. אין לי כוח להריון נוסף."
את ההדמיה סיימתי בריפוי עם קרן אור הממיסה כאבים ומרפאה. שלבתי הובלות עתידיות לחיזוק משאבים והחזרתי את רונה לערנות רגילה.
לקח לה זמן לצאת מההרפיה. כשפקחה עיניים הביעה את תדהמתה על כך שהמיגרנה עברה לגמרי.
למחרת, ביום ראשון ספרה לי רונה שכשהגיעה למיון, הכניסו אותה לבדיקת אולטרה סאונד כחלק מהתהליך שלפני ניתוח. באולטרה סאונד הראו לה שעדיין רואים את הפתח בדופן המעי אבל המעי כנראה חזר ספונטנית למקומו. אין צורך בניתוח ולכן היא משוחררת.

סיכום

למאמר זה הגעתי מתוך תאור מקרה דרמטי שיצא לי לחוות בתחילת השנה השנייה ללימודי במכללת רטר.
בשפה אנו מכירים ביטויים כמו למשל "מוסר כליות", "לתת גב", "לקחת ללב", "פיק ברכיים", "תחושת בטן", המרמזים על הקשר ההדוק שבין הגוף והנפש. קשר שלרוב, בחיים המודרניים נזנח ולעיתים אף נשכח.
בעזרת תהליך של דמיון מודרך הנקרא "שיחה עם אברים" ניתן לגעת בקשר הזה ולרותמו לריפוי הדווי הפיסי. היופי שבטכניקה הוא בחיבור מחדש בין הגוף לנפש. דרך מודעות רגשית הגוף מגיב מיידית בהקלה פיסית. הגוף מעביר לנו מסרים בכאב. זו שפתו. כאשר אנו קשובים למסרים ומתמללים אותם ואף מצליחים להגיע לתובנות, משחרר אותנו הגוף מהכאב, כיוון ש- "אמר את דברו".
התובנות אליהן מגיע המונחה מאוד חשובות לתהליך הריפוי הפיסי.
לאורך כל ההנחיה עם רונה עלו שוב ושוב 2 נקודות דומיננטיות:
  1. השאיפה לרצות אחרים פחות.
  2. התלבטות לגבי הריון –הנובע מתוך נקודת הריצוי. בעלה מאוד רצה ילד נוסף ואילו רונה התלבטה קשות.
הבקע הכלוא הוא המחשה למה שרונה מרגישה בכל פעם שהיא מרצה. זו צעקת הגוף ששומר עליה ומתריע מפני כניעה נוספת לריצוי.
גם המיגרנה (המצח) מתריעה מפני אותו הדבר בדיוק. המיגרנה מתקשרת לרונה אסוציאטיבית עם נשיות משום שלרוב היא מופיעה סביב קבלת הוסת. אם רונה היתה נכנסת להריון זה היה שיא הריצוי מבחינתה. לאמונה אמונתה הייתה שככל שתרצה יותר כך יאהבו אותה יותר. היא חשה שבזכות עצמה היא אינה מספיק שווה.
חיזוק המשאבים של רונה חיזק גם את הדימוי העצמי החיובי שלה ומשם היא שאבה את הכוח "לסגור את הפתח ולהחזיר את האיבר למקומו". כלומר: להיות כמו שהיא באמת. כמו פעם. וכאן מופיע החיבור להשגת המטרה שהיתה: "חיבור בין רונה העכשווית לרונה של פעם".
חשוב שהתהליך יתבצע בהרפיה עמוקה. יש לשים לב מתי המונחה בעמדה ראשונה ומתי היא בעמדה שנייה. כלומר, במקרה שלהלן מתי מדברת רונה ומתי מדבר האיבר. לתובנות יש להגיע מעמדה שלישית. יש להיות רגישים לכל סימן גופני נוסף (כמו כאב הראש להלן) ולצרף את האיבר הספציפי לדיון. יש לשקף הרבה לאורך כל הדרך. ולסיים את התהליך בריפוי עמוק ובהובלות עתידות לחיזוק משאבים.
רבותיי, זה פשוט עובד!!!

כתבה- אורנה בריזבלט

ביבליוגרפיה

  • האנציקלופדיה הרפואית החדשה 1993 בהוצאת ספרית עליית הגג. ידיעות אחרונות. ספרי מחמד כרך מערכת העיכול עמוד 139
  • רטר ד.רטר א. (2005) תקשורת עם התת מודע. רטר
  • חוברת לימוד של מכללת רטר שנה ב' עמודים 58-59
אתרי אינטרנט: