Search

פרק 30 – תמיד יש אפשרות נוספת: לגלות את קסם ה -NLP

תמלול פרק 30 שהתקיים עם דפנה רטר ונוגה רטר:

דפנה:          אם אתה עושה עניין ממשהו וכל הזמן חושב עליו, אז נהיה שם עניין.

נוגה:            וההנחה הזאת היא אומרת אתה פשוט שם את התשומת לב שם וכל האנרגיה הולכת לשם ואז זה באמת נהיה עניין.

(מנגינת פתיח)

נוגה:            שלום לכולם, ברוכים הבאים לפודקאסט חיים לפי ה- NLP עם נוגה ודפנה רטר. אנחנו כאן בעוד פרק סופר מעניין על הנחות היסוד. רגע לפני שנמשיך אנחנו מבקשות מכם, תעזרו לנו להפיץ את התכנים המדהימים האלה שמעשירים ועוזרים מאוד להרבה מאוד אנשים. למה? כי זה החזון שלנו, כי אנחנו יושבות ומשקיעות המון זמן להכין את הפרקים, להקליט אותם, לערוך אותם, כדי שיהיה לכם תוכן איכותי ומעשיר שתוכלו ליהנות ממנו בפקק, כשאתם רצים, או בכל מקום אחר. אז מאוד, מאוד נשמח שתפנו ותשלחו את הפרקים האלה לעוד אנשים. שנתחיל?

דפנה:          כן. אני גם באמת מאמינה שאנשים יכולים להיות יותר מאושרים בזכות NLP.

נוגה:            כן. אני מסכימה. אני מסכימה ואנחנו גם מקבלות משובים מאוד, מאוד טובים על זה שאנחנו פותחות את האנשים לכל מיני כיוונים ורעיונות ושהם מיישמים את זה. אז זה כיף וזה נותן המון מוטיבציה להמשך להקליט כל פעם.

דפנה:          ממש. אז בפרק הקודם אנחנו דיברנו על שלוש הנחות יסוד ראשונות. אגב, זה לא בנוי אחד על השני אז אפשר לשמוע את הפרק הזה גם אם לא שמעו את הפרק הקודם, למרות שכדאי כי זה הנחות יסוד מדהימות. אז נעבור להנחה הרביעית?

נוגה:            יאללה.

דפנה:          ב- NLP שאומרת שלכל אחד מאיתנו יש את כל המשאבים כדי להשיג את המטרות שלו.

נוגה:            נכון.

דפנה:          ואני רוצה באמת לשאול אותך- באמת יש לנו את כל המשאבים?

נוגה:            כן. לפי ה- NLP יש לנו את כל המשאבים כדי להשיג את המטרות שאנחנו מגדירים. כן חשוב להגיד שזה מטרות שהן מוגדרות לפי ה- NLP. אז כבר דיברנו על איך מגדירים מטרה, שהיא צריכה להיות חיובית ועם מרכיב התנהגותי ובשליטת האדם. אם היא עומדת בקריטריונים האלה לאדם יש את כל המשאבים להם הוא זקוק כדי להצליח להשיג את המטרה הזאת.

דפנה:          אני בת 54, מבנה גוף די רחב, אני רוצה להיות פרימה-בלרינה, אני יכולה? זאת המטרה שלי.

נוגה:            זאת המטרה. אוקי.

דפנה:          אני יכולה?

נוגה:            זה בשליטה שלך?

דפנה:          שאלה מעולה.

נוגה:            אוקי.

דפנה:          יופי.

נוגה:            אם זה בשליטה שלך אז כן. תראי, אולי את היום לא יכולה להפוך להיות רקדנית מצטיינת ולהתחיל להופיע בכל מיני מקומות בעולם ואת לא יכולה להיות עכשיו מתעמלת ולהגיע לאולימפיאדה, ואת לא יכולה לעשות את זה כי יש פה כל מיני נתונים שצריך להתחשב בהם. אבל אם מה שאת רוצה זה בגיל 54 להתחיל לרקוד ובשיטה שלך להירשם לחוג ולהגיע ולהשקיע את הזמן ואת הכסף, אז כן, יש לך את המשאבים לעשות את זה. אבל את יכולה להמשיך לאתגר אותי, בשמחה.

דפנה:          אין לי ביטחון עצמי.

נוגה:            אין לך ביטחון עצמי.

דפנה:          נניח ש… (צוחקת).

נוגה:            אוקי.

דפנה:          כי קרה לי פעם.

נוגה:            ש…

דפנה:          מן הסתם קרה גם לך, שבן אדם אומר מה שאני רוצה זה ביטחון עצמי ואין לי ביטחון עצמי, אף פעם לא היה לי ביטחון עצמי.

נוגה:            אז איך אפשר להגיד שיש את הנחת היסוד שאומרת שלכל אדם יש את כל המשאבים ואז בא בן אדם ואומר לי אין ביטחון עצמי?

דפנה:          או גם אם היה לי ביטחון עצמי, את אומרת שיש לי ביטחון עצמי? כי אם היה לי ביטחון עצמי לא הייתי באה אליך.

נוגה:            כן. נכון.

דפנה:          באתי אליך כי אין לי ביטחון עצמי.

נוגה:            אז קודם כל מאוד, מאוד נחמד זה לשאול איך את יודעת שאין לך ביטחון עצמי? איך את יודעת?

דפנה:          אני בדרך כלל לא בטוחה בדברים שאני אומרת, נראה לי שאני לא מעניינת כל כך.

נוגה:            רגע, בדרך כלל את לא בטוחה בדברים שאת אומרת. כדי שבן אדם ידע שחסר לו ביטחון עצמי הוא צריך לדעת מה זה ביטחון עצמי, הוא צריך להכיר את היכולת של זה ולדעת איך הוא עם ביטחון כדי להגיד מול אנשים מסוימים במצבים מסוימים בחיים שלי אין לי ביטחון עצמי. איך אני יודע שאין לי? כי אני מרגיש בחוסר. בן אדם שמעולם לא היה לו ביטחון עצמי הוא לא יכול להגיד את זה. זה כמו חיה שתגיד שאין לה ביטחון עצמי, זאת אומרת זה לא בדיוק עובד. אז זה דבר ראשון.

דפנה:          לא, אבל אני מרגישה את זה, אני לא בטוחה בעצמי.

נוגה:            את לא בטוחה בעצמך?

דפנה:          בשום סיטואציה אני לא בטוחה בעצמי.

נוגה:            את אף פעם לא בטוחה בעצמך? בחיים, בחיים, בחיים לא היית בטוחה בעצמך?

דפנה:          אין לי זיכרון שאני יכולה להגיד וואלה, פה הייתי בטוחה בעצמי.

נוגה:            אז בוודאות את אומרת לי אני לא זוכרת שום מצב…

דפנה:          לא זוכרת שום מצב.

נוגה:            אוקי. תראי כמה ביטחון יש לך בלהגיד את זה שאין שום מצב שאת זוכרת שבו יש לך ביטחון עצמי. עכשיו אנשים כשהם אומרים ביטחון עצמי הם הולכים לאיזה מן אירוע מפוצץ כזה. יש לך ביטחון עצמי כשאת שמה משחת שיניים על המברשת שאת תצליחי לשים משחת שיניים? כי ילד בן 3 שרק לומד לצחצח שיניים אין לו ביטחון עצמי שהוא יצליח לעשות את זה כמו שצריך. לפעמים הוא רועד ומבקש עזרה, הוא לא בטוח. יש לך ביטחון עצמי שאת יודעת איך להתקלח? איך להתלבש? איך לכתוב את המילה עכשיו? האם את כל פעם מתלבטת איך כותבים את המילה עכשיו או שזה ברור לך? ע-כ-ש-י-ו. אני כדיסלקטית הרבה שנים זה לא היה לי ברור בכלל.

(מצחקקות)

נוגה:            אני נותנת את זה כדוגמה. אני מצאתי המון דרכים איך לכתוב את המילה עכשיו לא נכון. אז ביטחון עצמי יש לכל אדם. השאלה היא פשוט האם הוא הולך לאיזה מן אירוע ואומר טוב, בחיים לא עמדתי מול קהל, בחיים לא עמדתי מול הבוס שלי באסרטיביות ואמרתי לו זה לא מתאים לי, שזה באמת לא כולם חוו מצבים כאלה. אבל ביטחון עצמי גם אם זה באירועים שהם יותר מצומצמים, כן, כל בן אדם חווה אירועים כאלה, או על ידי כל משאב אחר.

דפנה:          ויצירתיות.

נוגה:            אה הא.

דפנה:          אני לא מציירת, אני לא מפסלת, אני לא יצירתית, מה? באמת.

נוגה:            כן. אז הרבה אנשים אומרים טוב, יצירתיות שווה לצייר, לשיר… לא לשיר, לכתוב, לפסל, לעשות דברים שיש בהם יצירה. אבל יש גם יצירתיות שהיא מחשבתית ויש יצירתיות בלחשוב על רעיון חדש או לעשות משהו שעדיין בחיים לא עשיתי, או לעשות משהו בפעם הראשונה ולא לדעת איך לעשות אותו ובכל זאת לעשות. אז מה שקורה זה שהרבה אנשים הם פשוט מאוד מקובעים. אני נגיד יכולה להעיד על עצמי שאני הרבה פחות יצירתית ממך. אני הרבה, הרבה פחות יצירתית ממך. את כאילו הכול בא לך נורא, נורא בקלות ואת מאוד יצירתית בזה. איכשהו היצירתיות זה הצד החזק שלך.

דפנה:          תלוי במה. אני יצירתית אולי בכתיבה. את יצירתית באופן שבו את מתלבשת, באופן שבו את מתאפרת, אוקי?

נוגה:            (צחקוק).

דפנה:          באופן שבו את מוצאת פתרונות ל…

נוגה:            לא, לא, שמה את יותר. שמה את יותר יצירתית.

דפנה:          לא יודעת. אבל כן…

נוגה:            כן.

דפנה:          זאת אומרת הבעיה באמת עם המשאבים שאנשים מסתכלים על הדברים הנורא גרנדיוזיים. "יצירתי זה מישהו שמעמיד תערוכה ואני יודעת מה? וכל האוצרים בוחרים בו".

נוגה:            "יצירתיות זה אמן". מי אמר? מי אמר שאמנים, אנשי אומנות הם דווקא יצירתיים?

דפנה:          הם מאוד יצירתיים בתחומים מסוימים. אבל כל בן אדם שפותר בעיה הוא יצירתי. לפתור בעיה, לנסח משפט זה יצירתי, לחבר דווקא את המילים האלה אחת לשנייה ולנסח משפט זה יצירתי. יצירה נמצאת בהכול. ובאמת אם אנחנו מפרקים כל משאב שהוא אנחנו נראה שלכולנו יש הכול. עכשיו למה כל כך חשוב ל- NLP להגיד את זה שלכל אחד יש את כל המשאבים שהוא צריך? מה כל כך מקדם בזה? הרי הנחות היסוד הן נורא מקדמות. מה מקדם בהנחה הזאת?

נוגה:            ההנחה הזאת היא אופטימית. מאוד, מאוד אופטימית. והיא אומרת- אני מאמינה בך. אני יודעת שיש לך את היכולות ויש לך את המשאבים ואני מאמינה בך. וכשאת תכירי בהנחה הזאתי אז יהיה לך גם יותר קל להאמין בעצמך. אם אני מסתובבת בעולם בידיעה שיש לי את המשאבים להשיג מטרות שאני מגדירה לעצמי, אין מה לעשות, האנרגיה שלי מופנית לשם ואני מתכווננת לכיוון הזה כי תשומת הלב שלי היא שם. עכשיו באמת בן אדם שאומר אין לי בטחון עצמי יש בזה משהו נורא מקבע, מאוד מחליש, מאוד מקטין. הוא פשוט אומר זה המצב הנתון- לי אין ביטחון עצמי. וההנחה הזאת אומרת לא נכון, כל מה שצריך לעשות זה לחפש איפה כן יש. עכשיו את אמרת בפרק הקודם הנחה זה לא עובדה, זה משהו שאנחנו מניחים, ואם אנחנו נחיה לפיו החיים שלנו יהיו יותר טובים. מי שחי לפי הנחת היסוד הזאתי הוא מאמין בעצמו יותר. יש בזה משהו מחזק ומעצים. אני אעיד בתור ילדת NLP כי גדלתי בבית של "NLP-סטים" והמון המון אודות לך ולאמיר, לאבא שלי, אתם האמנתם בנו, ביכולות שלנו שלא משנה מה נבחר, מה נרצה לעשות ומה נרצה לעבוד, מה מעניין אותנו, אתם איתנו ויש לנו את היכולת לעשות את זה. יש לנו את היכולות להשיג את המטרות שחשובות לנו. יש בזה משהו מאוד, מאוד מעצים.

דפנה:          גם ברגע שבן אדם מבין שבעצם יש לו את היכולת הזאת, גם אם היא בקטן וגם אם היא בהקשר אחר, אוקי? אני מאוד בטוחה מול הילדים שלי, אני יודעת מה להגיד להם, מול הבוס שלי אין לי ביטחון. ברגע שאני מבינה את זה אני יכולה להתחיל לנייד משאבים. להעביר משאב מפה לפה. לדמיין שאני מדברת עם הבוס כמו שאני מדברת עם הילדים, למשל.

נוגה:            מקסים.

דפנה:          ואז וואלה, יש לנו כבר התחלה של תהליך NLP.

נוגה:            נכון. כמובן ש- NLP גם נותן טכניקות מאוד פרקטיות ויעילות איך לעשות את זה, אבל זה אם אנחנו מדברים על משהו שהוא פחות בתוך טיפול. מעולה, בואי נעבור להנחה הבאה?

דפנה:          אולי לפני זה אני עוד רוצה להגיד על ההנחה הזו שגם כשאנחנו אומרים… זאת אומרת שחלק גדול מאוד מהתהליכי NLP מהותם העברת יכולת. להעביר יכולת מהקשר אחד להקשר אחר, להעביר יכולת מהעבר שלי להווה שלי, או מההווה שלי לעתיד שלי. אנחנו עושים המון, המון עבודה כזאת עם יכולות. יש עוד אמירה שגם כן ככה מאוד תפסה בעולם ה- NLP שאומרת אפשרי בעולם- אפשרי עבורי. אם יש בן אדם אחד בעולם שהצליח לעשות משהו- סימן שזה אפשרי. עכשיו רק צריך לחקור איך הוא עשה את זה ואז אפשר לשכפל את זה. אם בא אליי בן אדם ואומר לי אני רוצה לעשות טיפול NLP כי אני רוצה להיות יותר גבוה, דוגמה שכבר נתנו כמה פעמים, אני אומרת לו אם תמצא בן אדם אחד בגילך שהצליח לגבוה- נבדוק מה הוא עשה ונעשה את אותו דבר גם איתך. אם אין אף בן אדם בעולם שהצליח לעשות את זה- ככל הנראה זה לא אפשרי, אוקי? אז אותו דבר גם, אפשרי בעולם- אפשרי עבורי.

נוגה:            מקסים. אני כן אגיד אבל שהרבה דברים לא היו אפשריים בעולם עד שהצליחו לעשות אותם. לדוגמה לרוץ מייל בפחות מארבע דקות, או להגיע לירח, כן? יש כאלה שאומרים שזה… לא יודעת, אבל בוא נגיד להגיע לירח. אז איך את מסבירה את זה? זה לא היה אפשרי בעולם עד שזה פתאום נהיה אפשרי.

דפנה:          אז זה גם בסדר.

נוגה:            כן.

דפנה:          אבל זה שעדיין אף אחד לא הצליח לעשות משהו זה לא אומר שזה בטוח לא אפשרי. אבל אם מישהו אחד כבר הצליח…

נוגה:            זה אפשרי בוודאות.

דפנה:          עכשיו סימן שזה אפשרי גם לי.

נוגה:            מקסים.

דפנה:          זאת ההנחה הזאת והיא באמת הנחה נורא אופטימית שלכולנו יש את הכול, רק צריך לארגן את זה. אני אוהבת לפעמים לתת את הדימוי של מדורה. זוכרת כשהיינו ילדים היינו עושים? המון היינו עושים מדורות. ולפעמים יש לך את העצים במדורה והם מתחילים כזה לדעוך, האש כמעט נכבית, וטיפה מזיזים את הזוית של העצים, טיפה מייצרים קצת יותר אוויר שיכנס פנימה והזוית של העצים קצת אחרת ופתאום מתלקחת ככה האש. זאת אומרת הרבה פעמים מאותם המשאבים שיש לי מספיק שאני מסדרת אותם קצת אחרת ופתאום…

נוגה:            מקסים.

דפנה:          המון, המון כוח.

נוגה:            מקסים, מקסים. ההנחה הבאה אומרת שבכל רגע נתון כל אדם עושה את הבחירה הטובה ביותר האפשרית לו לאותו הרגע. מה אומרת הנחת היסוד הזאת? ואז אני אשמח גם לאתגר אותך כי יש לי המון שאלות לשאול עליה.

דפנה:          (מצחקקת). זה אומר שאם עכשיו אני צריכה לקבל החלטה ויש לי נורא, נורא מעט זמן, אני אקבל את ההחלטה הכי טובה שאני יכולה באותו רגע.

נוגה:            אבל בוא נגיד שאת מקבלת החלטה לא תחת לחץ, בסדר?

דפנה:          לא תחת לחץ.

נוגה:            כן, אין לך רגע אחד לקבל החלטה, ובכל זאת את לא מקבלת את ההחלטה הנכונה. זה קורה, זה קורה להמון אנשים.

דפנה:          את יכולה לתת לי דוגמה?

נוגה:            החלטתי שאני רוצה לעזוב את העבודה ואני אחר כך מתחרטת על זה. החלטתי שאני רוצה לעזוב את הבן זוג, לטוס לחו"ל, להירשם לתואר, לא להמשיך במסלול צבאי ואחר כך להתחרט על ההחלטה הזאת ולהגיד- איך הייתי כזאת מטומטמת? איך עשיתי את זה? למה עשיתי את זה? להתבאס על עצמי.

דפנה:          אז מה שקורה זה שהרבה פעמים אנשים מסתכלים לאחור ואומרים איזה החלטה מטומטמת קיבלתי אז.

נוגה:            נכון.

דפנה:          אוקי? איזה הורה גרוע הייתי אז. עכשיו למדתי קורס בשיטת אדלר נגיד, הדרכת הורים, ויש לי המון, המון כלים ואני מלקה את עצמי על זה שאז לפני שלמדתי את הקורס הזה אני חינכתי את הילדים שלי בצורה לא מוצלחת. נכון, כי אז לא היו לי את הכלים שיש לי היום. זה לא הוגן לשפוט את העולם בדיעבד. זה לא הוגן לבוא ולהגיד היום עם הידע שיש לי היום על הורות או עם הידע שאני יודעת היום על שוק העבודה ועל מלאי הצעות העבודה שיש, שלא ידעתי את הידע הזה כשעזבתי את העבודה ההיא, או עם הידע שיש לי היום על איך זה לנדוד בעולם ולטייל ומה הקשיים ומה החסרונות ומה היתרונות. בדיעבד אני יודעת שההחלטה שעשיתי אז הייתה שגויה, אבל אז כשקיבלתי אותה היו לי בעצם אינסוף אפשרויות מה לעשות. יכולתי להישאר בעבודה ולהיות ממורמרת, יכולתי לעשות שמה מרד גדול, יכולתי להתחיל למעול בכספים, כן? שאני… יש דברים שאני פוסלת מיד, אני בכלל אומרת זאת לא אפשרות, אוקי? זה נגד המצפון שלי. זאת אומרת אנחנו גם הרבה פעמים פוסלים המון, המון אפשרויות עוד לפני שבכלל בדקנו אותן, אוקי? אבל האפשרות שבחרתי באותו רגע היא ככל הנראה הייתה אפשרות הכי סבירה וטובה שהייתה זמינה לי עם הידע, עם הזמן, עם המשאבים שהיו לי אז.

נוגה:            מה טוב בהנחה הזאתי? למה זאת הנחה כל כך משמעותית? כי זאת הנחה מדהימה.

דפנה:          זאת הנחה שבעצם משחררת אותנו מרגשות אשם באופן מוחלט. אני מבינה שמה שעשיתי אז זה מה שיכולתי לעשות אז. היום אני יכולה לעשות טוב יותר, אוקי? וזה בסדר, זה גם משוב לצמיחה שהיום אני אוכל לעשות טוב יותר מהפרק הקודם. אבל לבוא ולהסתכל לאחור ולהלקות את עצמי ונורא נורא להצטער על הדברים שעשיתי ולחשוב שהייתי נורא לא בסדר אז, מה הטעם? בכלל גם NLP מסתכל נורא קדימה כל הזמן. זה לא מקדם אותי. זה לא מקדם אותי. אבל אם אני אצא מנקודת הנחה שבחרתי כך אז כי זה הכי טוב שהתת מודע שלי… בסופו של דבר גם רוב הבחירות שלנו הן לא מודעות. אפילו ברגע זה כשאני בוחרת איך לענות לך על שאלה שאת שואלת אותי ואיך לנסח את המשפטים שלי, זה קורה כל כך מהר, זה לא באמת עובר דרך המודע שלנו, אוקי? זאת אומרת ההחלטות שלנו בדרך כלל מתקבלות ברמה לא מודעת. והן מתקבלות נורא, נורא מהר, אוקי? פתאום היד מתעופפת ואבא נותן סטירה לבן שלו. אחר כך הוא נורא, נורא יצטער על זה, אוקי? הוא נורא ייסר את עצמו על זה. אבל כנראה שזה היה הדבר הכי טוב שהיה אפשרי בשבילו אז, אוקי? זה דוגמה קשה בעיקרון, כן? אבל הרבה פעמים הורה אחר כך לומד ולומד תקשורת יותר טובה ולומד איך לדבר עם הבן שלו ואיך להבין אותו ואיך… הנחות יסוד שדיברנו עליהן נגיד פעם שעברה, להפריד את ההתנהגות מהכוונה ולקחת את זה כמשוב וכל מיני. לא היה לו את כל הידע הזה לפני וזה מה שהוא הכיר. וכנראה, יכול להיות מאוד שככה גם גידלו אותו אז זה ה- default שלו, זה הברירת מחדל שלו, ופאק! פתאום היד עפה, אוקי? הוא לא באמת בחר בזה.

נוגה:            ההנחה הזו היא לא קצת כאילו מקלה עלינו על החלטות שקיבלנו? זאת אומרת מן- טוב אז הרבצת, טוב אז אנסת, טוב אז רצחת, אבל אז באותו זמן זה היה לך הכי טוב. את מבינה מה אני אומרת?

דפנה:          זה לא משחרר אותנו מאחריות, אוקי? אני אחראית על המעשים שלי. אבל אני רוצה להבין שזה מה שיכולתי אז עם המשאבים שהיו לי. ואם זה מה שהיה זה כבר מה שהיה גם. את מה שקרה אני לא אוכל לשנות, אוקי? וגם בהמשך החיים שלי, כל פעם שאני אעמוד בפני איזושהי צומת וצריך לבחור איזושהי בחירה, לדעת מראש שהבחירה שאני אבחר בסוף זה הטוב ביותר שאני יכולה לאותו רגע. מחר אני אולי אוכל משהו אחר. אגב, אולי לא.           

נוגה:            מקסים. מקסים, מקסים. טוב, בואי נעבור להנחה הבאה.

דפנה:          אה הא. אז ההנחה הבאה היא קצת ככה מתכתבת עם זה והיא אומרת שתמיד קיימת אפשרות נוספת.

נוגה:            נכון. נכון.

דפנה:          את מסכימה עם זה?

נוגה:            אני מסכימה.

דפנה:          עד אינסוף?

נוגה:            (מצחקקת).

דפנה:          מה זה אומר תמיד?

נוגה:            עד אינסוף. כן. אם הולכים לפי ההנחה הזאתי ונותנים לה מקום אז התשובה היא כן. כי אם אנחנו נגיד תמיד קיימת אפשרות נוספת אנחנו נפתח את עצמנו ונחפש עוד אפשרות. אם אנחנו מתעלמים מההנחה הזאתי אז אנחנו יכולים להגיד טוב, אין ברירה, זה מה שיש. זה הדבר היחיד שאפשר לעשות. לא, אין עוד אפשרויות- זה או שחור או לבן, יש רק אפשרות אחת, אין ברירה. אם אנחנו אומרים יש ברירה, קיימת עוד אפשרות, עכשיו צריך רק לחפש אותה. אנחנו יוצאים מתקיעות ליצירתיות. אנחנו פותחים את עצמנו ומתחילים לחפש את האפשרויות הנוספות שיש שהן היו שמה גם לפני. אנחנו פשוט תשומת הלב שלנו לא הלכה לשם ואז אנחנו לא מצאנו את ה…

דפנה:          את אומרת שאי אפשר להגיד אין ברירה?

נוגה:            אי אפשר להגיד אין ברירה. אי אפשר להגיד את זה. מה כן אפשר להגיד? בדקתי המון אפשרויות, בדקתי גם את זה וגם את זה וגם את זה וגם את זה, האפשרות הכי טובה היא האפשרות הזאתי אז אני אבחר בה. אני אבחר בזה. גם אם זאת לא האפשרות הכי, הכי טובה שיש, אבל… כן.

דפנה:          מילטון אריקסון שהוא היה אחד האנשים שחוקרי ה- NLP צפו בהם, אז פעם הוא שאל את התלמידים שלו: בכמה דרכים אני יכול עכשיו ללכת מפה לדלת? אז איזה תשובות הוא קיבל לדעתך?

נוגה:            ללכת קדימה, ללכת אחורה.

דפנה:          לקפוץ על רגל אחת, לזחול, לאט-לאט הם התחילו להגיד כל מיני דברים, אוקי? לקחת… מילטון אריקסון היה על כסא גלגלים.

נוגה:            נכון.

דפנה:          אז לקחת את הכסא גלגלים שלך ולעשות איתו סיבובים עד לשם. כל מיני. אוקי. ואז הוא אמר- אוקי, ובאיזה עוד דרכים? והוא פשוט שיגע אותם במשך איזה קרוב לשעה (מצחקקת). והם אמרו וממש כל פעם הם מצאו עוד דרך, עוד דרך ועוד דרך, ואז מישהו אמר אני אצא דרך הדלת הזה, אני אכנס דרך החלון, אני אבוא מהזה ואז אני… אז מילטון אריקסון אמר מעולה, ומה עוד? ופשוט הוא לא עזב אותם. בסוף הוא אמר אתם בטוחים שאין עוד דרכים? היו שמה הרבה סטודנטים. אז הם אמרו לא, אז הוא אמר למה? אני עכשיו יוצא מהדלת ההיא ואני נוסע לקוסטה ריקה ואני עושה שמה טיול, אולי סביב העולם, ואז אחרי 4 שנים אני חוזר מהדלת הזאת ואז אני אצא (מצחקקת). בקיצור, אין סוף. אין סוף, אין סוף, אין סוף. ובאמת אם אנחנו נחשוב טוב-טוב אנחנו בעצם נגלה שבדרך כלל אנחנו סוגרים את הראש ולא נותנים לעצמנו לראות המון אפשרויות, פוסלים מראש אפשרויות, או לא פותחים מספיק את הראש כדי לראות עוד אפשרויות.

נוגה:            לראות שבכלל יש אפשרויות שקיימות.         

דפנה:          כן. ולמשל סיעור מוחות, ככה להציף המון, המון, המון רעיונות, גם רעיונות לא הגיוניים, גם… להציף, להציף, להציף, ואז להתחיל בשקט למיין אותם. פתאום אני מגלה שאולי כל רעיון בפני עצמו לא עומד טוב, אבל שילוב של שלושת הרעיונות האלה- בינגו.

נוגה:            נכון.

דפנה:          אוקי? אז…

נוגה:            אני יכולה להעיד שהרבה פעמים בחיים אני הגעתי למצב שבו אני אומרת אין ברירה, זה המצב. אני באה אליך למשרד ואני אומרת לך לא, זה ככה בגלל שרק בתאריך הזה אני מסיימת את השירות או עכשיו פתחתי קורס ואני רצה איתו חודש, שנה וחצי, או אמא, זה המצב, ואת אומרת לי לא נכון, בואי אני נותנת לך עכשיו 6 אפשרויות שאפילו לא חשבת עליהן. ואת מתחילה, את יודעת, באיזה "הנפצה", ככה אומרים בצבא. חלק מה- "הנפצות" טובות יותר, חלק טובות פחות, אבל מה שאני למדתי עם הזמן זה שבאמת, באמת, באמת בכל מצב תמיד יש עוד אפשרות. עכשיו אנחנו לא צריכים להיות אנשים מאוד יצירתיים כדי למצוא את האפשרויות האלה, אנחנו רק צריכים לזכור את ההנחה הזאת. נזכור אותה- נמצא עוד אפשרויות. כן.

דפנה:          מעולה. נמשיך הלאה?

נוגה:            יאללה, להנחה הבאה.

דפנה:          יאללה. אז ההנחה הבאה אומרת שמשמעות התקשורת היא בתוצאה שבאה בעקבותיה.

נוגה:            נכון.

דפנה:          אוקי? זאת אומרת שאם שתינו דיברנו ואת יוצאת מזה שמחה, משמעות התקשורת שלי היא שהבאתי לך שמחה. ואם ניהלנו שיחה ואת נעלבת ממנה, משמעות התקשורת היא שנעלבת.

נוגה:            נכון.

דפנה:          אוקי?

נוגה:            אני אגיד שזאת הנחת יסוד שלילדים מן הסתם יהיה יותר קשה להבין אותה, את ההנחה הזאתי. אני זוכרת את עצמי הרבה פעמים שאני אומרת לך משפטים כמו "טוב, מה את רוצה? אבל זאת בעיה שלה שהיא נעלבה. אני לא התכוונתי להעליב אותה", או "היא תמיד נורא, נורא רגישה", או "הוא מתקטנן על כל דבר קטן". ואת אומרת לי "נוגה, אבל משמעות התקשורת היא בתוצאה. התוצאה היא שהיא נעלבה, המשמעות של זה- זה תקשורת. בשביל תקשורת צריך שני אנשים, יש אותך, יש אותה. יש את החלק שלה, זה לא בשליטתך. יש את החלק שלך, ולך יש חלק בזה. עכשיו אם את רוצה למנוע מדברים כאלה לקרות בעתיד", ואני מחזירה אותנו להנחה שאומרת שאין כישלון אלא משוב לצמיחה, "יש איך לצמוח מהתקשורת הזאת". אם התוצאה הייתה שצד אחד נעלב, איך אני יכולה להעביר את המסרים שלי בצורה אחרת כדי שהצד השני לא ייעלב? או שהוא כן יקבל אותם?         

דפנה:          אה הא.

נוגה:            אני זוכרת אותך מפמפמת לי את זה המון, והיום אני מאוד מאמינה בהנחה הזאתי. בעיניי הדבר הכי טוב בה זה שהיא אומרת אין פה הסרת אחריות, כל אחד אחראי על התוצאה. כל אחד אחראי. אז גם אם הצד השני לא יעשה שום דבר אני על החלק שלי אהיה אחראית. זאת הנחה מדהימה. את רוצה להוסיף עליה משהו?

דפנה:          בדיוק. אנחנו בעצם מדברים על תקשורת בין שניים, אוקי? ואם כל אחד ייקח אחריות על הצד שלו התקשורת תשתפר המון.

נוגה:            נכון.

דפנה:          אין לי מה להאשים מישהו אחר של- "אבל מה לא הבנת? אני הסברתי את זה מה זה ברור. מה יש לא להבין פה?". רגע, אם הוא לא הבין תסבירי את זה בדרך אחרת. תשתמשי במילים אחרות, תסבירי את זה שוב ותיקחי אחריות. ב- NLP כשבן אדם אומר לא הבנתי אנחנו ישר נגיד "כנראה לא הסברתי את עצמי מספיק טוב". עכשיו זה נותן הרגשה נורא טובה לאחר.

נוגה:            נכון.

דפנה:          זה ממש קחו את זה כטיפ לחיים. מי שלא הבין אתכם, תגידו אני לא הסברתי את עצמי טוב, אני אסביר את זה אחרת.

נוגה:            מקסים.

דפנה:          מישהו נורא נעלב ממני, אני ממש מתנצלת, אני כנראה לא העברתי את הדברים בנימה שבה רציתי להגיד אותם, בטון, בקצב, במילים.

נוגה:            לא הייתי מספיק רגישה.

דפנה:          לא הייתי מספיק רגישה, כן. הכעסתי מישהו ולא רציתי להכעיס אותו, אוקי אז… וכל דבר. עכשיו בן אדם אחר יכול להגיד בסדר, העלבון שלך בעצם נגיד נורא מפעיל אותי, אוקי? אז אם כל אחד ייקח אחריות על התקשורת שלו, התקשורת בינינו מאוד, מאוד, מאוד תשתפר. מאוד.

נוגה:            אבל אם רק בן אדם אחד מכיר בהנחה הזאת ומיישם אותה?

דפנה:          זה בהדרגה מחלחל. את בטח שמת לב לזה בחיים שלך.

נוגה:            נכון.

דפנה:          שזה בהדרגה מאוד מחלחל. וגם אם זה לא מחלחל, אז מה? ה- NLP הוא משתדל לא להיות באגו, אלא להיות במה מקדם. לא להיות צודק אלא להיות חכם. מה חכם? מה מקרב? מה מייצר תקשורת שהיא יותר טובה? ואם מה שמייצר את התקשורת הטובה זה שאני אקח אחריות על הצד שלי, גם אם הצד האחר אף פעם לא ייקח אחריות, אני אפילו לא מצפה לזה, אני רוצה שהתקשורת לא תתקע ושלא יהיו עימותים ואז הדברים הם הרבה, הרבה יותר קלים. בשבילי גם, אני גם פחות כועסת על האחר. אני אומרת אוקי, ככה הוא הבין אותי מתוך המפה שלו, דיברנו על המפה בפודקאסט הקודם, מתוך הרגישויות שלו. זה לא אני אולי, אוקי? הוא נעלב כי טון הדיבור שלי הזכיר לו את אמא שלו, לא יודעת מה, מה אני אעשה? יש לי קצת קול שמזכיר את אמא שלו, או לא יודעת מה. אני אגיד את זה אחרת, אני אגיד את זה בטון אחר, אני אגיד את זה בנימה אחרת, במילים אחרות, באופן אחר, בזמן אחר, אוקי? יכול להיות שבאתי לו בזמן לא טוב.

נוגה:            מקסים.

דפנה:          ואז אם אני לוקחת את האחריות ואומרת אתה יודע מה? נראה לי שלא באתי בעיתוי נכון, עדיף שנדבר על זה לא ככה על הדרך. נמצא את הזמן השקט והמתאים כדי לדבר על זה כמו שצריך.

נוגה:            מקסים. היה משהו שאמרת קודם, "אם הוא לא הבין את מה שאמרתי אני צריכה להסביר את עצמי אחרת". אז אם ניקח את זה לעולם של זוגיות, אז הרבה פעמים אותם ויכוחים חוזרים על עצמם שנים, שנים, שנים בתוך זוגיות, אותם דברים. אז אם האסטרטגיה שבה אני מסבירה את הדברים או מעבירה את המסרים שלי לא עובדת, את אסטרטגיה שהיא דפקטיבית. ומה שכדאי לעשות אם אנחנו רוצים לקחת אחריות על התקשורת ובאמת על זוגיות שהיא תהיה יותר מקדמת, זה להגיד אוקי, זה לא היה אפקטיבי? אז להמשיך לעשות את מה שעשיתי עד עכשיו לא ממש יעזור וצריך לחשוב על דרך אחרת. אני אוהבת להגיד- אם תעשי את מה שעשית עד עכשיו את תגיעי בדיוק לאותה תוצאה. את כבר יודעת מהי התוצאה. אם תעשי משהו שעדיין לא עשית, או שתגיעי לאותה תוצאה שהיא לא מקדמת אותך, או שתגיעי במקרה לתוצאה שהיא כן מקדמת אותך. בכל מקרה עדיף לך לנסות משהו שעדיין לא עשית. אז בהקשר לזה, כן, מעולה.

דפנה:          מדהים, מדהים. זה באמת הנחה שהיא נורא, נורא עוזרת לנו בתקשורת.

נוגה:            כן.

דפנה:          אפשר גם להגיד אותה בקצרה- משמעות התקשורת בתוצאה.  

נוגה:            נכון. נכון.

דפנה:          זה ככה שם קוד כזה קצר.

נוגה:            נדבר על ההנחה האחרונה חביבה ואז נסיים את הפרק?

דפנה:          יאללה.

נוגה:            אוקי. אז ההנחה השמינית והאחרונה שנדבר עליה אומרת שהאנרגיה שלנו מופנית למקום שבו תשומת הלב. קודם כל זאת הנחה שהתווספה לאחרונה. זאת אומרת אני כתלמידת פרקטישינר ב- 2013 לא למדתי את ההנחה הזאתי. וזאת הנחה מקסימה וכבר דיברנו עליה כשדיברנו על הגדרת מטרה ועל זה שכשאנחנו מגדירים מטרה ואנחנו הולכים אל העתיד אנחנו לוקחים את תשומת הלב שלנו לשם. את רוצה להסביר על ההנחה הזאת? יש לך הסבר מאוד יפה.

דפנה:          זאת הנחה שבעצם אומרת שלאן שאני אסתכל, זאת אומרת מה שאני ממקדת בו את תשומת הלב אני אראה אותו בכל מקום. אני זוכרת שכשפגשתי את אמיר, את אבא שלך, אז הדבר שהכי הטריד אותו בעולם היה הגמגום שלו וכל הזמן הוא שמע אנשים מגמגמים. אמר לי "את שמת לב שזה שמנהל את הצרכנייה הוא מגמגם?". "לא, לא שמתי לב לזה בכלל".

נוגה:            גם אני לא שמתי לב לזה בכלל.

דפנה:          ואז הוא אמר לי "אז תשימי לב, הוא באמת מגמגם". ברגע שאומרים לך אתה שם לב. הוא רואה מגמגמים בכל מקום. אני לא ראיתי מגמגמים בכלל. אבל בכלל, הדיבור שלי תמיד היה כל כך שוטף שזה לא היה אישיו מבחינתי, זה לא היה משהו שאני שמה לב אנרגיה ולכן לא ראיתי אותו, בשום מקום לא ראיתי אנשים מגמגמים. כמו שהוא מן הסתם לא ראה אנשים… אנשים במשך… הייתי עם הפרעת אכילה חבל על הזמן, אני כל הזמן הייתי שוקלת נשים במבט שלי.

נוגה:            בעין.

דפנה:          כן. "היא יותר רזה ממני? היא יותר שמנה ממני? היא יותר רזה ממני? היא יותר שמנה ממני?". כל הזמן. כל הזמן. אבא, אמיר, מעולם לא היה לו עניין עם משקל, הוא בכלל לא הסתכל על זה. כלום. הוא לא שם לב. אני הייתי יכולה לרדת 20 קילו, לעלות 20 קילו, מבחינתו אני מדהימה כמו שאני. זה לא אישיו מבחינתו, אין לו עם זה שום עניין, הוא לא מפנה לשם טיפת אנרגיה.

נוגה:            כן.

דפנה:          אפשר לראות לפעמים שאנשים משקיעים כל כך הרבה אנרגיה במשהו ובגלל זה תשומת הלב שלהם שם ואז… יש את הפרק גם שדיברנו עליו שאם לא נעשה עניין לא יהיה עניין.

נוגה:            נכון.

דפנה:          את זוכרת?

נוגה:            נכון.         

דפנה:          איזה פרק זה שלנו?

נוגה:            פרק 12.

דפנה:          פרק 12.

נוגה:            שזה גם פרק שאנשים מאוד, מאוד אהבו.

דפנה:          כן. אז אם אתה עושה עניין ממשהו ואתה כל הזמן חושב עליו אז נהיה שם עניין, אוקי?

נוגה:            וההנחה הזאת היא אומרת- אתה פשוט שם את התשומת לב שם וכל האנרגיה הולכת לשם ואז זה באמת נהיה עניין.

דפנה:          בדיוק.

נוגה:            כן.

דפנה:          אז למשל אני רצה המון, כמעט כל בוקר אני פותחת בריצה של 7 ק"מ, לפעמים גם יותר. ושמתי לב שאם אני לא מפנה קשב בכלל לנשימה שלי, הנשימה שלי סבבה. היה איזה תקופה שאני תרגלתי משהו שנקרא chi running, ריצה לפי עקרונות של chi, של הצ'יקונג. ואחד מהדברים שם זה לשאוף דרך האף ולנשוף דרך הפה.

נוגה:            נכון.

דפנה:          ברגע שאני ניסיתי לרוץ ככה, והיא הדגימה את זה איך היא רצה, היא רק עם הנשימות דרך האף. ברגע שניסיתי לשים שם את כל תשומת הלב שלי זה היה איום ונורא.

נוגה:            כי התחיל לכאוב לך.

דפנה:          זה היה פשוט… כן, ישר נהיה לי כואב כל הזמן בצד והתפקששה לי כל הריצה. ואז אמרתי די, אני לא חושבת יותר על נשימה. עכשיו גם דיברנו על הלא, אי אפשר לא לחשוב על נשימה, ברגע ששמתי את תשומת הלב שלי בנשימה, בלא לחשוב על הנשימה, אני כן חושבת על הנשימה ו- "מתבחבשת" לי הנשימה. ושמתי לב שלקח לי הרבה זמן להפסיק לחשוב על זה, לא לשים שם תשומת לב, ומאז אין לי שום בעיות נשימה.

נוגה:            ומאז הכול בסדר, נושמת מעולה ורצה.

דפנה:          אין לי מושג איך אני נושמת, אבל אני מגיעה עדיין נושמת.

נוגה:            אבל הכול בסדר.

דפנה:          כנראה שהיה בסדר. אז לפעמים לשים הרבה, הרבה אנרגיה במקום מסוים יוצר עבורנו בעיה. ולפעמים להפוך, אוקי?

נוגה:            כן, כן.

דפנה:          אז וזאת גם הנחת יסוד מדהימה של… וגם הרבי נחמן מדבר עליה, אוקי? תהיה מודע לאיפה נמצאות המחשבות שלך כי לשם אתה תלך, אוקי? אז שימו לב, כן? כל אחד צריך לשים לב איפה הוא שם את האנרגיה שלו ולשם הוא ילך. ואם אני אחפש אהבה בכל מקום אני אראה המון, המון אהבה.

נוגה:            נכון. אם תחייך לעולם- העולם על אמת מחייך אליך.

דפנה:          כן.

נוגה:            אני בודקת את זה כל יום ביומו. בואי נסכם את הפרק.

דפנה:          טוב. אז אנחנו דיברנו פה עכשיו על 5 הנחות יסוד של ה- NLP וגילינו שיש לנו את כל המשאבים שאנחנו צריכים ושאנחנו תמיד בוחרים את הבחירה הכי טובה שיש לנו באותו רגע.

נוגה:            באותו רגע.

דפנה:          אחר כך יהיו לנו בחירות אחרות ותמיד יש לנו עוד אפשרות. ומשמעות התקשורת שלנו היא בתוצאה שבאה בעקבותיה. והאנרגיה שלנו זורמת למקום שאליו אנחנו מפנים את תשומת הלב, כי הרי אי אפשר להפנות את תשומת הלב לכל מקום הרי.

נוגה:            אז אולי תפנו את האנרגיה שלכם עכשיו בשבוע הקרוב להנחות היסוד. איפה ההנחות האלה באות לידי ביטוי? איפה אתם יכולים ליישם אותן? ואז גם באמת תכתבו לנו בתגובות כי זה גם ממש כיף לנו לשמוע ואנחנו אוהבים לקבל משובים על הפודקאסט. וגם אתם תגלו שזה באמת על אמת משדרג לכם את איכות החיים.

דפנה:          לא, זה ממש יומיומי. ואתם יכולים לכתוב לנו בתגובות פה למטה איך התקשורת שלכם השתפרה בעקבות הנחות היסוד האלה. ומשהו נורא, נורא חשוב- איך התקשורת שלכם עם עצמכם השתפרה בעקבות הנחות היסוד האלה? כי אנחנו לא מדברים פה רק על תקשורת שלנו עם אחרים, זה חשוב מאוד, גם על התקשורת שלנו עם עצמנו.

נוגה:            לגמרי.

דפנה:          אז אתם אוהבים את מה ששמעתם פה? תשתפו. תשתפו כמה שיותר אנשים, תעשו לנו like, פעמון, לקבל מאיתנו התראות, follow, איפה שאתם לא נמצאים אנחנו… תחפשו אותנו ואנחנו נמצאים בכל האפליקציות של הפודקאסטים. תספרו עלינו לחברים שלכם ואנחנו נפגש בעוד המון פרקים עם המון, המון תוכן של NLP שאפשר לקחת מיד ready-made לחיים. להתראות.


אנחנו כאן בכל שאלה, בקשה ותגובה

—————————————————————–

אחרי שצפית בפרק, אנחנו מאוד רוצים לשאול אותך, לגעת באנשים מענין אותך?

הנה מתנה מאיתנו בשבילך – שיעור חינמי על NLP ודמיון מודרך

לצפיה לחץ כאן 

——————————————————————

מוזמנים לכתוב לנו או ליצור קשר באחת מהאפשרויות הנוחות לכם :

לעמוד ההפייסבוק של דפנה רטר  לחצו כאן   

להיות בקשר עם  נוגה רטר בפודקאסט "החיים לפי ה-NLP"  לחצו כאן 

לעמוד מכללת רטר בפייסבוק לחצו כאן   .

ניתן להירשם לשעור היכרות מתנה דרך הווטסאפ בלחיצה כאן

לעוד קישורים והטבות תוכלו להגיע בלחיצה כאן

מתעניינים ב-NLP ודמיון מודרך? בואו לחוות את זה מקרוב!

נגן וידאו
דילוג לתוכן