הקלטה : פרק 41
תמלול פודקאסט שהתקיים עם דפנה רטר ונוגה רטר:
נוגה: טוב. ברוכים וברוכות הבאות לפרק אולי הכי מעניין שיהיה לנו בפודקאסט, ככה אני חושבת, המדריך לתת מודע.
דפנה: נכון. אז היום אנחנו הולכות לדבר באמת על מה זו הישות הערטילאית והבלתי נתפסת ובלתי מושגת הזאת שנקראת תת מודע. ואנחנו בשני הפרקים הבאים רוצים לדבר על הנחות יסוד שהביחד שלהם, הגשטלט שלהם אומר לנו מה זה התת מודע הזה ואיך הוא עובד. ואני יכולה להגיד שכשאני גיליתי את הנחות היסוד האלה, שמי שאסף אותן הוא ד"ר טאטא, ג'יימס, טד ג'יימס, אני הייתי מאושרת. אני פתאום הבנתי מה זה התת מודע הזה. אז נתחילה, נכון?
נוגה: כן. אני מתרגשת, איזה כיף.
דפנה: אז הנחת היסוד הראשונה שלנו אומרת שהתת מודע מאחסן זיכרונות. כל הזיכרונות שאי פעם, כל דבר שאי פעם חווינו התת מודע מאחסן אותו. גם זיכרונות שהם זמניים וגם זיכרונות שהם על-זמניים.
נוגה: אז אולי נסביר מה זה זיכרון זמני ועל-זמני?
דפנה: אוקי. אז מה את אומרת? מהו זיכרון זמני?
נוגה: זיכרון זמני זה זיכרון שאני יכולה כאילו לנעוץ אותו ולהגיד החתונה הייתה ב- 23 ליולי 2018. זה זיכרון שהוא זמני, אני יכולה להגיד מתי הוא היה.
דפנה: נכון.
נוגה: זיכרון על-זמני זה להגיד מאז ומתמיד לא היה לי ביטחון עצמי. ואם אני אשאל, רגע, אבל תתני לי אירוע ששם זה היה. לא, זה תמיד, זה לאורך כל החיים זה מלווה אותי.
דפנה: מהמם.
נוגה: אז…
דפנה: נכון מאוד.
נוגה: כן.
דפנה: נכון מאוד. והתת מודע שלנו מאחסן גם את הזיכרונות האלה וגם את הזיכרונות האלה. והעבודה שלנו עם התת מודע היא תהיה אחרת לגמרי אם זה זיכרון זמני או אם זה זיכרון על-זמני.
נוגה: נכון.
דפנה: אוקי? אז איך תהיה העבודה שלנו אם הזיכרון הוא זמני?
נוגה: הוא מן הסתם יהיה נקודתי, כי אנחנו צריכים לחזור לשם, לעשות שמה את העבודה. אם הוא על-זמני אז אנחנו צריכים לייצר פה איזושהי שרשרת שבה אנחנו… יש לנו אפילו תהליך שנקרא שינוי היסטוריה, כי ברגע שזה על-זמני וזה נמצא לאורך כל ההיסטוריה, אז הטיפול הוא לא נקודתי, אלא הוא רוחבי.
דפנה: נכון מאוד. ואז אנחנו נרצה לחזור, אוקי, מתי הפעם הראשונה שאת זוכרת את זה? ומה היה לפני זה? ומה היה לפני זה? ומה היה לפני זה? כי אנחנו רואים שזה די all over כזה.
נוגה: כן.
דפנה: אם זה זיכרון אחד, גם אם הוא מאוד טראומתי, אז אנחנו יכולים לבוא לזיכרון הזה ולטפל בו ולרפא אותו. אז…
נוגה: אז זאת ההנחה הראשונה. ההנחה השנייה אומרת שהתת מודע יוצר אסוציאציות והוא לומד בזריזות, לומד מהר. מה זה אומר יוצר אסוציאציות? התת מודע שלנו, אנחנו ברמה שהיא לא מודעת אנחנו כל הזמן עושים הכללות, השמטות ועיוותים. קורה משהו אחד וזה כבר מקפיץ אותי לאירוע שקרה בעבר. אני מריחה ריח, זה מזכיר לי מישהו, הכול מתקשר אחד לשני. יש מצבים שבהם אנחנו יודעים למה ויש מצבים שלא. את פעם סיפרת לי את הסיפור על הבירה. את זוכרת אותו?
דפנה: אז זהו, אז אני… החבר הראשון שהיה לי, יצאנו ביחד לבר והוא שתה והייתי בת 18, כן? עוד לא הייתה לי שום התנסות מינית שהיא. ואז בסוף הדייט הזה הוא התקרב אליי כדי לנשק אותי, ואני התחלתי לרעוד בכל הגוף. ממש, איבדתי שליטה על הגוף שלי, זאת אומרת נכנסתי ממש למצוקה. הרגשתי שאני בפחד תהומי ורק רציתי שהוא התרחק. ממש ככה דחפתי אותו ממני ואמרתי לו אני מצטערת, אני לא יודעת מה קורה לי.
נוגה: וואו.
דפנה: אבל זה… לא יודעת, משהו בריח של הבירה. ואז נזכרתי, קפץ לי ככה זיכרון מהקיבוץ, איזה פועל שיכור בקיבוץ שהגיע, אני הגעתי למערך של המיון של הגזר, לא משנה, באותה תקופה עבדתי בחקלאות. והגעתי מוקדם בבוקר, הייתי צריכה לעשות שם איזה משהו ורק הפועל הזה היה שם, והוא תקף אותי והוא היה שיכור. על הבוקר הוא היה שיכור. והריח הזה של הבירה פשוט… של אלכוהול בכלל, התחבר לי. התת מודע שלי עשה אסוציאציה בין מגע לבין ריח של אלכוהול, זה רע מאוד. עכשיו ברגע שהתת מודע למד את הלמידה הזאת…
נוגה: מאוד מהר, פעם אחת.
דפנה: כן. אינטימיות ואלכוהול רע מאוד כשזה בא ביחד, היה צריך לפרק את זה. עכשיו כמובן שאפשר לפרק את זה באמצעות NLP ודמיון מודרך, יש לנו המון כלים כדי לפרק למידות שהן לא טובות. אבל רוב הלמידות הן מעולות, כי אם בכל פעם שאני אראה כוס אני אצטרך להתחיל לחקור מה עושים עם הדבר הזה, אז אני אעבוד נורא, נורא קשה. בעצם כל הלמידות שיש לנו, איך פותחים חלון, איך נוהגים באוטו, איך כותבים, איך קוראים, איך מורידים אפליקציה בטלפון, לא משנה, כל למידה שהיא, התת מודע לומד מאוד, מאוד מהר, מקשר בין דברים וחוסך לנו המון, המון זמן.
נוגה: בדיוק. זאת יעילות. אנחנו לא צריכים כל לילה לחשוב כמה זמן לוקח לנו להתארגן בבוקר וכל פעם מחדש להיות מופתעים שיש פקקים בבוקר במדינת ישראל, כי פשוט…
דפנה: או שיש תאונה.
נוגה: או…
דפנה: גם זה כל בוקר יש, מה לעשות? לא נעים, אבל בדרך כלל.
נוגה: כן. ברגע שהתת מודע שלנו עושה את ההכללות האלה שיוצרות פה איזשהו כלל, בסוף זה חוסך לנו זמן ואנחנו עובדים יותר על אוטומט ופחות בחשיבה המודעת.
דפנה: נכון. התת מודע הוא באמת מאוד יעיל.
נוגה: כן.
דפנה: זאת אומרת הוא לומד בזריזות כדי לחסוך לנו זמן, ואז הוא מייצר אסוציאציות בין דברים. בדרך כלל האסוציאציות הן מעולות. כשזה לא טוב, כמו הדוגמה שאני נתתי…
נוגה: נכון.
דפנה: אז אנחנו נרצה לפרק את זה, אוקי? את ה…
נוגה: וזה אפשרי.
דפנה: את ההכללות האלה. נכון. אנחנו עוברים להנחה השלישית על התת מודע שאומרת שהתת מודע מארגן את כל הזיכרונות. מה זאת אומרת? מה הוא מארגן שם? מה צריך לארגן בזיכרונות?
נוגה: אני חושבת שכל הזיכרונות השמחים וכל הזיכרונות שקשורים למשפחה וחברים, יש לו כאילו… מה שאני מדמיינת, ותגידי לי מה את חושבת, זה מעין ספרייה ענקית שנגיד יש ספר שכתוב עליו "זיכרונות מגיל 4" ובצורה נורא, נורא שיטתית, כפייתית, אולי אפילו קצת OCD יש לתת מודע שלנו, זה מסודר בתוך הספר הזה. ויש ספרים אחרים על מדפים אחרים לדברים שונים, אבל בסוף התת מודע הוא קולט לאורך השנים את כל המידע ואת הזיכרונות. וזה לא הולך לשום מקום, גם אם אנחנו לא זוכרים, התת מודע זוכר ושומר את זה.
דפנה: וגורם לנו לפעול בעקבות זה. בהקשר הזה אפשר להביא, יש כל מיני בעצם גם ספרות וגם סרטים שרוצים להמחיש לנו מהו התת מודע. אז יש את הספר המופלא "ציפור הנפש".
נוגה: נכון.
דפנה: שבו זה הכול במגירות, מגירות, מגירות. יש את הסרט הנהדר "הכול בראש", עכשיו יצא גם "הכול בראש 2", לכו לראות אותו. זה פשוט סרט שמסביר כל כך יפה…
נוגה: מה זה תת מודע.
דפנה: איך התת מודע מארגן דברים. אז הכול מאורגן לנו בתת מודע, הכול נמצא שם, אפילו זיכרונות מהרחם. זה מטורף שבאופן לא מודע יש לנו זיכרונות גם משם, ולפעמים אנשים חוזרים לזיכרונות מהרחם בתהליכי NLP שאנחנו עושים ולא מבינים מאיפה זה בא להם, כן? אז הייתה נגיד מישהי שאני עבדתי איתה על עצב וחיפשנו מה המקור הראשון, הראשון, הראשון לעצב. ואני ביקשתי ממנה לחזור מאוד אחורנית בזמן, לפני גיל 3, ואז היא אמרה לי ברחם. אמרתי לה איזה חודש ברחם? אומרת לי חודש חמישי. ואז כשחזרנו לשם היא השקיפה על הזיכרון הזה, היא ראתה את אמא שלה עומדת על גשר, מתחת לגשר שנמצא מתחת לנהר מאוד סואן איפשהו באירופה, במזרח אירופה, לדעתי בחבר העמים, והאמא בדיכאון נוראי והיא רוצה להתאבד. היא לא רוצה להביא לעולם…
נוגה: והיא בהריון בחודש…
דפנה: והיא בהריון בחודש חמישי, זה… זאת אומרת העוברית…
נוגה: וואו.
דפנה: העוברית זכרה את זה. עכשיו, זהו, והמשכנו לעבוד עם זה. והיא אומרת לי, אבל אם זה סתם? אם המצאתי את זה? אז קודם כל אמרתי לה, ונגיע לזה גם אולי בהמשך, שזיכרונות הן השלכות. הרי שני אנשים שיהיו בדיוק באותו מקום יפרשו אותו אחרת לגמרי.
נוגה: נכון.
דפנה: אפילו ה- 7 באוקטובר, בסדר? אם אתה מגיע מהכיוון של ה… נגיד של הימין בארץ, אתה תגיד זה מוכיח שאין סיכוי לשלום. אם אתה מגיע מהשמאל אתה תגיד זה מוכיח שרק שלום יביא ביטחון. כל אחד יפרש, לא משנה מה קורה, לפי… אז בעצם כל זיכרון הוא השלכה. תיקחי שני היסטוריונים, הם לא יוכלו להגיע למסקנה מה באמת היה.
נוגה: (צחקוק) כן.
דפנה: לכן זה לא כל כך משנה אם אמא שלה כן עמדה לקפוץ שם מהגשר כשהיא הייתה בהיריון איתה או לא. מה שמשנה זה שהיא מצאה איזשהו זיכרון ועליו עשינו עבודה של ריפוי וזה שחרר אותה מהדיכאון. לי זה מספיק.
נוגה: וואו.
דפנה: אבל האישה הזאת מהסקרנות שלה פנתה לאמא שלה ואמרה לה תגידי אמא, יכול להיות שכשאני הייתי בבטן שלך ואת היית איתי בהיריון בחודש חמישי, את רצית להתאבד? ואמא שלה הייתה בשוק והיא אמרה לה לא יכול להיות, אני לא אמרתי את זה לאף אחד. ואז היא אמרה לה את רצית לקפוץ מגשר? אמרה לה אני לא מאמינה, מאיפה את יודעת את זה? היא אמרה לה אני נזכרתי בזה. אומרת לה אבל איך נזכרת בזה? את עוד לא היית. וזה פשוט מטורף, נכון? זה ממש, ממש מטורף. אז התת מודע זוכר הכול ומארגן הכול, ואנחנו פועלים מתוך זה.
נוגה: טוב, הנחה רביעית. לאט-לאט אנחנו רואות לאורך הפרק עד כמה התת מודע הוא מדהים. הסיפורים שאת מביאה אני חושבת שהם ממחישים את זה כל כך יפה. התת מודע מדחיק זיכרונות בעלי רגשות קשים ובלתי פתורים. מה זה אומר? אז יש המון אנשים ששומעים את המושג מנגנון הדחקה. קרה לי אירוע מאוד, מאוד קשה, חס וחלילה מישהי שעברה גילוי עריות בתוך המשפחה, גירושים מאוד טראומתיים, ילדים…
דפנה: השואה.
נוגה: השואה, נכון.
דפנה: למשל השואה זה דוגמה מעולה לזה.
נוגה: כן. ואז מה שהתת מודע עושה זה שהוא בעצם מונע מאיתנו גישה לזיכרונות האלה. בן אדם יכול להגיד נמחקו לי כל הזיכרונות מתחת לגיל 8, כי ככה הוא מרגיש, אין לו…
דפנה: וזה טוב מאוד.
נוגה: כן. אין לו זיכרונות, הוא לא זוכר שום דבר שהיה מתחת לגיל 8. עכשיו אם אנחנו רגע נצלול למקום של התת מודע, הזיכרונות לא נמחקו מהתת מודע. כן התת מודע מארגן את הכול, את כל הזיכרונות. אבל הוא מפעיל את השיקול דעת שלו והוא יודע הרבה יותר טוב מאיתנו מה כדאי שלאדם תהיה נגישות אליו ומה לא. אז כשאת אומרת זה טוב מאוד שאין לו זיכרונות מתחת לגיל 8, כי כנראה…
דפנה: במקרה הזה.
נוגה: כנראה קרה שם משהו מאוד טראומתי שהתת מודע אומר הזיכרונות האלה יש שמה רגשות שהם קשים מנשוא, ואם האדם יזכור את זה, זה עדיין יהיה בלתי פתור. ולכן אני בוחר…
דפנה: התת מודע.
נוגה: התת מודע, בדיוק, בוחר שלא לתת לאדם את הנגישות לאותם זיכרונות ולכן זה מודחק.
דפנה: וזה ממש מצוין. אנחנו לא נרצה לפגוע במנגנון הזה. יש כל מיני גישות בפסיכולוגיה לפעמים ש… או… וגם בכל מיני, גם ברפואה אלטרנטיבית זה שאומרים לא טוב להדחיק, צריך לאוורר ולדבר ולדברר ו… ומה שהתגלה זה שזה לאו דווקא נכון. אני רוצה בהקשר הזה להביא מחקר שעשו על ניצולי שואה ורצו לבדוק מה מייחד ניצולי שואה שתפקדו טוב אחרי השואה, למרות הזוועות שהם חוו, והקימו משפחות וגידלו ילדים והשתלבו בשוק העבודה וחיו טוב אפילו בגילאים מאוד, מאוד מבוגרים, לבין ניצולי השואה שדי מהר השתגעו ואושפזו בבתי חולים לחולי נפש. אז קראו לזה חולי נפש, היום מדברים על מתמודדי נפש, כל מיני מושגים יותר עדינים עם זה. ומה שגילו זה שככל שהמנגנון ההדחקה היה יותר טוב, אנשים חיו יותר טוב.
נוגה: זאת אומרת ככל שהמנגנון הצליח להדחיק יותר אירועים שקרו בשואה, ככה הם הצליחו לנהל שגרת חיים יותר טובה מאנשים שהמנגנון פעל בצורה יותר נמוכה ואז אולי היו להם פלאשבקים, זיכרונות.
דפנה: חלומות.
נוגה: רגשות, חלומות.
דפנה: אחד הדברים למשל שבדקו שם זה מהו התוכן של החלומות? אנשים שלא הצליחו להדחיק את הזוועות חלמו על זה המון. והאנשים המודחקים, ופעם חשבנו שזה מילת גנאי, חיו טוב ולא חלמו על זה ולא דיברו על זה. והרבה פעמים רק בגילאים מאוד, מאוד מבוגרים הם העזו לפתוח את זה ולדבר על זה, ואז זה הציף אותם, אבל הם הרגישו שהם לא יכולים למות מבלי להשאיר את העדות שלהם. זאת אומרת שאם אנחנו אומרים שהתת מודע מדחיק זיכרונות אם הם לא פתורים…
נוגה: אם אי אפשר לפתור אותם.
דפנה: אם אי אפשר לפתור אותם. ואיך אפשר להסביר את מה שהיה ב- 7 באוקטובר? איך אפשר להסביר את מה שהיה בשואה? הדעת לא יכולה לתפוס את זה, לא אמורה גם להכיל דבר כזה.
נוגה: כן.
דפנה: ולהסכים לו. אז הדחקה היא בכלל לא פתרון רע, היא אפילו פתרון טוב מאוד, אוקי?
נוגה: אבל…
דפנה: ואם היא מציפה את זה, אז זה בעצם ייקח אותנו כבר…
נוגה: בדיוק.
דפנה: להנחת היסוד הבאה שמשלימה את הנחת היסוד הזאת. הגענו להנחה החמישית שאומרת שהתת מודע יציג בפנינו זיכרונות מודחקים לצורך פתרונם. בשלב מסוים התת מודע יבוא ויגיד אני רוצה להציג לך את זה כי יש פה משהו שצריך לפתור. אז אם אני חוזרת רק רגע לניצולי השואה שפתחו את זה לפעמים 40 ו- 50 שנה אחרי, אז זה בשביל לפתור איזשהו קונפליקט שהיה בתוכם עם להשאיר עדות. ועכשיו הפתרון של זה הוא להשאיר את העדות שלי ובשביל זה אני אתייחס לזה. ואם אני נגיד בגיל 18 כשהייתי במערכת יחסים הראשונה שלי ורציתי להיות באינטימיות עם בן הזוג שלי, אבל התחילו להציף אותי פגיעות מיניות שחוויתי בעבר, אז כשהייתי בת 10 ובת 12 ובת 14 ובת 16 זה לא עלה, התת מודע לא הציג לי את הזיכרונות האלה כי לא הייתי עדיין צריכה לפתור אותם. אבל עכשיו אם אני לא אפתור את זה, אני לא אוכל להיות באינטימיות כמו שצריך.
נוגה: זאת הסיבה שהרבה נערות או בחורות צעירות מגיעות לטיפולים ועובדות על פגיעות מיניות ברגע שהן נכנסות למערכת יחסים ראשונה שהיא רצינית.
דפנה: כן. אני זוכרת שאני הייתי… ראיתי, הייתי בצבא, ממש בתוך התחלה של המערכת יחסים הראשונה הזו, והלכתי לאיזשהו סרט, ובסרט הזה היה תיאור של אונס. ואני פשוט זה הפך אותי לגמרי, התחלתי לבכות באמצע הסרט וזה הציף לי זיכרונות ואני פשוט יצאתי מהסרט, אבל יצאתי כועסת. ממש כועסת. אמרתי זה פשוט לא אחראי לא להכין אנשים לזה שזה מה שהולך להיות בסרט הזה. נגיד היום אם אתה מקבל איזשהו פוסט נגיד על משהו מה- 7 באוקטובר, כתוב "אזהרת טריגר, תמונות קשות לצפייה".
נוגה: נכון.
דפנה: ואז לא הייתה מודעות לזה. אני לא בחרתי לראות את הסרט הזה בעיתוי הזה, וזה הציף לגמרי וכעסתי מאוד. אבל בהמשך אני נרגעתי לתוך זה ויכולתי עכשיו לפתור את זה, והתת מודע לא היה מציג לי את זה.
נוגה: זהו, את בעצם אומרת אם התת מודע היה יכול לבחור למה תהיה לנו נגישות ולמה לא, הוא לא יעלה תכנים מודחקים לפני שהגיע הזמן לפתור אותם. הבעיה היא שלפעמים יש דברים חיצוניים שמעוררים את זה, כמו נגיד הסרט שהיה שמה אירוע של אונס.
דפנה: ועדיין גם אם יש טריגר…
נוגה: כן.
דפנה: אם התת מודע יחשוב שאני עדיין לא בשלה לפתור את זה, הוא לא יציג לי את זה, וזה מביא אותנו ממש להנחה הבאה.
נוגה: בדיוק. אז ההנחה השישית אומרת שהתת מודע עשוי להשאיר רגשות מודחקים בהדחקה כמגננה, אולי שנים, אולי אפילו כל החיים.
דפנה: וזה בסדר גמור.
נוגה: כן. אם התת מודע מבין שהדרך להגן עליי זה להדחיק רגשות ולהשאיר אותם מודחקים לנצח נצחים, הוא יעשה את זה. ואם אנחנו…
דפנה: ושום טיפול ושום היפנוזה ושום סרט ושום טריגר לא יעורר את זה, כי התת מודע פשוט ינעל את זה.
נוגה: אני אאתגר אותך, אני לא יודעת איפה השאלה הזאת תפגוש אותך, אבל יש אנשים שטסים אחרי צבא לטיול הגדול בהודו, עושים שם כל סוג של סם אפשרי, ותוך כדי צריכה של סמים משחזרים פגיעות מיניות.
דפנה: זאת בעיה.
נוגה: אוקי.
דפנה: זאת בעיה. ברגע שמעורבים בזה חומרים שמשנים לנו את התודעה, הם בעצם כאילו מדקקים את המנגנוני ההגנה שלנו ואז יכולים לעלות דברים ולא אחת. וגם יצא לנו גם להחזיר מישהי שנפגעה בהודו מצריכה לא טובה של סמים וגם לטפל באנשים שלקחו איוואסקה וכל מיני סמים שפשוט משבשים לך, אוקי? זאת אומרת זה צריך להיות מאוד, מאוד מוגן.
נוגה: כן. אני אומרת, שוב, זה איזשהו דימוי שלקחתי לעצמי ולי הוא עוזר, אבל לדמיין שיש מעין חומה של התת מודע, והחומה הזאתי נפתחת כשהתת מודע רוצה להעביר תכנים מהתת מודע אל המודע, אבל יש לו מסננת והוא בוחר מה. ואם הוא לא רוצה אז הוא סוגר והוא פותח והוא יודע בדיוק מה. וברגע שאנחנו לוקחים סמים שהם משנים לי את התודעה, אז המחסומים האלה, החומה נפרצת שלא מבחירת התת מודע, ואז יכול לעבור תוכן שהתת מודע לא החליט שהוא רוצה שניחשף אליו. וזאת סכנה בלקיחה של סמים שאנשים צריכים לקחת את זה בחשבון.
דפנה: נכון. אני נורא שמחה שאת העלית את זה, ובעיקר דווקא בגלל שיש לחומרים משני תודעה את היכולת הזו לפרוץ את מנגנוני ההגנה שלנו וההדחקה שלנו, אז לעשות את זה עם איש מקצוע שיודע איך לטפל בתכנים שיעלו- זה טוב מאוד.
נוגה: זה יכול אפילו…
דפנה: פריצת דרך.
נוגה: כן. ובאותה נשימה נגיד שבמדינת ישראל זה לא חוקי.
דפנה: נכון.
נוגה: כן, אז גם צריך להגיד.
דפנה: יש מחקר על זה היום וזה בתהליך.
נוגה: ומי שרוצה לחקור על זה עוד, אז גם יש בנטפליקס פרקים- "How to change my mind?", על סמים שהם משני תודעה, איך זה מטפל ב- OCD. יש פודקאסטים מרתקים על הנושא הזה. נתקדם?
דפנה: נתקדם. אז היו לנו שלוש הנחות יסוד שדיברו על הדחקה.
נוגה: נכון.
דפנה: למה התת מודע מדחיק, מתי הוא יפתור, מתי הוא יחליט שלא ל… לפתוח משהו שהיה מודחק ומתי הוא ישאיר את זה מודחק לתמיד.
נוגה: נכון.
דפנה: עכשיו אנחנו עוברים למשהו אחר לגמרי. התת מודע מפעיל את הגוף.
נוגה: הנחה נורא, נורא חשובה להבין אותה.
דפנה: מה זה בעצם אומר? קודם כל, יש כאלה שלא יסכימו עם זה ויגידו מה הקשר בין התת מודע לגוף? אבל לפי הגישה הזו של טד ג'יימס, כל מה שקורה במערכת הזאת, במערכת body-mind הזו שהוא לא מודע לי, הוא בתת מודע. זאת אומרת שהתת מודע עכשיו ברגע זה דואג שהלב שלי יפעם ולחמם את הגוף שלי כי המזגן פה די קר, והוא דואג שהכליות שלי ימשיכו לסנן את הדם, והוא דואג למערכת ההורמונאלית שלי, והוא דואג לאזן את הסוכר בגוף שלי, והוא דואג לשכפל תאים והוא דואג למערכת החיסונית, והוא דואג למיליוני פעילויות שקורות עכשיו. חס וחלילה וחס אם אני הייתי צריכה באופן מודע להפעיל את הגוף שלי, הוא היה קורס תוך שנייה.
נוגה: נכון.
דפנה: משהו הייתי שוכחת.
נוגה: נכון.
דפנה: אוקי? עכשיו, אם התת מודע באמת מפעיל את הגוף זה נותן לנו דלת כניסה לכל המחלות ותופעות גופניות שקורות לנו, ובדיוק בפרק הקודם שאנחנו…
נוגה: נכון.
דפנה: לפני שני פרקים, נכון? אנחנו דיברנו על איך אני יכולה להקשיב לגוף שלי.
נוגה: כן.
דפנה: כן.
נוגה: ולהפעיל אותו ממש כרופא פנימי. ההנחה הזאת עוזרת לי להסביר לאנשים שהתת מודע הוא… טוב, אולי זה עוד יגיע בהמשך, שהוא תמיד ער, אז עוד נדבר על זה.
דפנה: אוקי.
נוגה: ההנחה השמינית שלנו, התת מודע מתחזק את הגוף ושומר על שלמותו. וזה אומר שאם נחתכנו אז התת מודע ידאג לשלוח את האותות הנכונים למוח שידאגו לרפא את החתך שיש לנו, כשהמטרה שלו זה באמת לשמור עלינו בריאים, שלמים, חזקים, ספורטיביים. יש מצבים, כן? ש…
דפנה: יש מצבים שזה "מתבחבש", אבל עדיין הגוף ימשיך לשאוף לשלמות. לא תמיד הוא עושה את זה טוב, כן? אם נגיד גדל איזשהו גידול סרטני, הגוף בתוך זה ממשיך לשמור על הגוף ועל השלמות שלו.
נוגה: הוא לא מתייאש.
דפנה: הוא לא מתייאש עד הרגע האחרון, הוא לא מתייאש כל הזמן. והוא שם, הוא המשרת שלנו. התת מודע הוא המשרת שלנו.
נוגה: כן.
דפנה: התת מודע מכיל את מרחב הרגשות שלנו. את זה לאנשים מאוד, מאוד קל באמת להכיל, כן? כי באמת זה ברור לגמרי שאם אני פתאום נגיד מרגישה מועקה ואני לא יודעת למה, מה קרה? מה הביא לי את המועקה הזאת? זה רגש שהגיע מהתת מודע ואז אני אחשוב ואגיד- אה, זה כנראה מקודם שעברתי שמה בצומת וראיתי את הילדים מחלחול שהם מקבצים שם נדבות ו… (צקצוק) איי, איי, איי, נורא רציתי לדווח על זה ושכחתי לדווח. פתאום אני מרגישה על זה מועקה. פתאום אני מרגישה איזה פרץ של שמחה ואני אומרת- ממה אני שמחה עכשיו, נכון? הרבה פעמים יש איזה רגש ואנחנו לא יודעים מאיפה הוא מגיע. התת מודע קולט הכול מסביב, מביא לנו רגשות, מציג לנו רגשות, מחליף בין הרגשות.
נוגה: מקסים. הנחה שאולי לחלק יהיה קצת קשה איתה, אבל נסביר אותה עד שזה… עד שתרגישו שיש יותר הסכמה איתה מבפנים. התת מודע הוא ישות מוסרית ביותר. מה זה בעצם אומר? (צחקוק).
דפנה: לכל אדם יש לו את המוסר שלו, את הקוד האתי המוסרי, שלו את המצפון, שלו… אם אנחנו עושים משהו שבעיניי עצמי הוא לא מוסרי, איך אני ארגיש?
נוגה: אשמה, חרטה, אני אלקה את עצמי.
דפנה: נכון. נקיפות מצפון, נכון? זה אומר שעשיתי משהו שבעיניי הוא לא מוסרי. ולכל בן אדם יש את המוסר שלו, והמוסר הזה ברמות מאוד, מאוד עמוקות קובע עבורי מה יהיו הערכים שלי, איך אני אפעל, איך אני אדבר, למה אני אתרום, במה אני אשקיע, במה אני לא אשקיע. המון, המון, המון דברים. זה ממש נותן לי מן guidelines, מן…
נוגה: קווים.
דפנה: קווים שלאורם אני הולכת, זה המצפן הפנימי שלי. ולא תמיד בן אדם מודע אפילו למה הוא המצפן הפנימי הזה, אבל התת מודע יודע לאן הוא מכוון אותו, וגם לפושעים וגם לרוצחים וגם למחבלי של הנוחבה, יש להם את המצפון שלהם. הוא אחר לגמרי משלי. אנחנו יכולים להתווכח איזה מצפון יותר נכון, איזה… מה מוסרי ומה לא מוסרי. האם זה מוסרי לגנוב מגנב או זה לא מוסרי לגנוב מגנב? יש על זה המון… כל אחד יש לו את המוסריות שלו, אבל אנחנו כולנו יש מוסר פנימי שמכוון אותנו. זה מדהים לגלות את זה. וכשאנחנו לא פועלים במוסר הזה אז אנחנו… התת מודע מעניש אותנו על מנת שבפעם הבאה לא נעשה את זה.
נוגה: אז אני רק אוסיף על זה שנגיד מחבלים, רוצחים, אנסים, כן? יהיו פה מאזינים שיקשיבו לזה והם יגידו זה לא נכון, אין להם מוסר, איך הם יכולים לעשות דבר כזה? למי שיוצא לו לראות נגיד סדרות על פשע, אז הוא יכול לראות שפושע אם הוא ירצח אדם שרצח ועשה את זה שלא לצורך ולא הייתה לו סיבה מוצדקת לרצוח, אז עכשיו אותו זה כן בסדר לרצוח גם אם זה יהפוך אותי לרוצח. אבל יש מאחורי זה את הסיבות שלו, ובעצם יש בנו משהו שהמוסר שלנו מרגיע אותנו כשאנחנו פועלים לפיו. החברה יכולה לא להסכים עם זה ולהגיד רצח זה פסול, כל בן אדם שירצח במדינת ישראל ישב בכלא. וטוב מאוד שהיא עושה את זה, כן? כי זה שיש לתת מודע את המוסר שלו זה לא אומר שהמוסר הזה הוא מתאים לחברה, לעידן שבו אנחנו נמצאים היום. אז זה דברים שונים.
דפנה: כן. וגם אנחנו לא שופטים.
נוגה: כן.
דפנה: זאת אומרת אנחנו תמיד באים מהמקום הטיפולי, והמקום שבא אחרי שהשופט גזר את דינו של אותו פושע, אז אנחנו באים מהמקום שבא ואומר- אוקי, איך משקמים את הפושע הזה?
נוגה: מקסים. אנחנו העו"סית שמגיעה ורוצה לעזור.
דפנה: לגמרי. נכון.
נוגה: כדי שדבר כזה לא יחזור על עצמו שוב.
דפנה: בואי נביא את הנחת היסוד האחרונה שלנו לפרק הזה.
נוגה: יאללה.
דפנה: הנחת יסוד שאומרת שהתת מודע נהנה לשרת אותנו. הוא שם כדי לשרת אותנו וכדי שיהיה לנו טוב. אין לו רצונות משל עצמו בעיקרו, הוא רוצה שתהיה לנו רווחה, שנהיה מאושרים, מסופקים, שנגשים את עצמנו. אבל כדי שהוא יוכל לעזור לנו הוא צריך הוראות ברורות לביצוע.
נוגה: מקסים.
דפנה: ומה קורה כשאנחנו לא נותנים לו הוראות ברורות?
נוגה: הוא לא יודע מה לעשות. אני אשמח לתת את הדוגמה, יש המון אנשים שבאים לטיפול והמטרה שלהם זה להיות מאושרים. זה לא כל כך ברור לתת מודע מה זה אומר. האם להיות מאושר זה לקום בבוקר ולחייך, או לעשות ספורט, או לאכול ירקות כל יום, או לראות את הנכדים? מה זה להיות מאושר? ובגלל שזה כל כך אמורפי, מוכלל, מופשט ולא ברור לתת מודע, אז איך הוא יכול לשרת אותנו?
דפנה: כן.
נוגה: הוא לא יודע איך לעשות את זה.
דפנה: ולפעמים גם אנחנו נותנים אולי איזושהי מטרה, נראה לנו ש… נגיד אני אומרת יצא לי לטפל לפחות בשש נשים חולות סרטן, וששתן, המקרים האלה, זה נשים קרייריסטיות שהלכו והתקדמו בעבודה עד שהן הגיעו למשהו שלא טוב להן. לא נכון להן. יש להן יותר מדי לחץ בעבודה והן אמרו- אוף, אני חייבת איכשהו להשתחרר מהעבודה הזאת. צ'אק! סרטן. השתחררה מהעבודה הזאת, אבל אולי היא גם תשתחרר מהחיים.
נוגה: כן.
דפנה: אז לפעמים אם אנחנו נותנים הוראה והיא לא מספיק ברורה, התת מודע אולי ישלים אותה בעצמו.
נוגה: מי יודע איך…
דפנה: מי יודע איך… ולפעמים לכיוונים איומים ונוראיים, או שהוא פשוט לא יזוז. אני מאוד אוהבת לדמות את התת מודע ל- WAZE.
נוגה: כן.
דפנה: כבר היו לנו עוד פרקים שדיברנו על זה. אז אם אני יושבת לי באוטו שלי ואומרת ל- WAZE תביא אותי למקום מגניב, תביא אותי למקום שיגרום לי אושר, סיפוק, הנאה וביטחון, אין לו מושג מה לעשות והוא לא ייחשב לי מסלול. אני צריכה להגיד לו אני רוצה להגיע לרחוב ספיר מספר 5 בחיפה, אז הוא יביא אותי לשם, אוקי? והרבה מהעבודה התרפויטית שאנחנו עושים עם אנשים זה ללמד אותם לדבר עם התת מודע שלהם בצורה מאוד, מאוד ברורה לביצוע, ואז התת מודע שם בשביל לשרת אותנו.
נוגה: כן.
דפנה: אין לו שום רצון אחר.
נוגה: להגיד ל- WAZE תביא אותי לחוף ים יפה, אז הוא יביא אותנו, כן? הוא אולי לא יתקע במקום אלא ייסע או לחוף אכזיב או לת"א או לדדו בחיפה, ויכול להיות שאנחנו נורא נתבאס שהגענו לחוף הזה כי לא רצינו להגיע אליו. אבל אם אנחנו לא יודעים לאיזה חוף ים אנחנו רוצים להגיע, אז בוא נצא מנקודת הנחה שהתת מודע גם לא יודע מה אנחנו רוצים כי הוא WAZE, אז אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים כדי לתת פה הוראה שהיא ברורה, והתת מודע הוא בלתי רגיל ביכולות שלו. הוא יעיל, הוא מהיר, הוא אפקטיבי, הוא חכם. בוא ננצל אותו, בוא נהנה ממה שהוא יכול לתת לנו, בשביל זה צריך ללמוד איך לעבוד איתו.
דפנה: לגמרי. אז למדנו היום…
נוגה: כן.
דפנה: 11 הנחות יסוד. יש עוד 11 אז אנחנו מזמינים אתכם גם כבר לפרק הבא שבו נדבר על עוד הנחות יסוד. כמובן שאם אתם מכירים אנשים שהמידע הזה יכול לרגש ולעניין גם אותם, תעבירו להם את הפרק הזה, תעשו לנו like, תדרגו אותנו באפליקציות הפודקאסטים השונות שנגיע לעוד אנשים, כי אנחנו עושות את זה באמת באהבה רבה כדי להנגיש NLP לכולם.
נוגה: לגמרי.
דפנה: להתראות בעוד פרקים.
נוגה: תודה.
אחרי שצפית בפרק המעשיר הזה,
אנחנו מאוד רוצים לשאול אותך, לגעת באנשים מענין אותך?
הנה מתנה מאיתנו בשבילך – שיעור חינמי על NLP ודמיון מודרך
להתרשמות והרשמה חינם לחץ כאן
——————————————————————
לעוד פרקים בפודקאסט "החיים לפי ה-NLP" לחצו כאן