קופסת המשאבים והיכולות

הרפייה: קופסת המשאבים והיכולות

כתבה: עדי שוורץ

אתם יכולים למצוא לעצמכם תנוחה נעימה שתיטיב עמכם על המזרן או על הכיסא… לעצום את העיניים ולקחת נשימה עמוקה…

חושו את מגע גופכם, את מגע הבגדים על העור… נשמו נשימה עמוקה… שימו לב לתנועות בית החזה העולה ויורד… עולה ויורד… מביא אויר רענן לגופכם ופשוט… נישמו…

שעת בוקר/צהריים ב_______ (מקום), בחוץ השמש מחממת בקרניה עוד יום קיץ… יתכן שאתם מבחינים ברחשים מבחוץ… אולי ברחש המזגן… הרשו לעצמכם לשלבם כרעש לבן בתוך המוזיקה הרכה שעוטפת אתכם בחלל החדר והתחברו אל פעימות ליבכם…

אולי תרגישו שמחשבותיכם עדיין עמכם… אפשרו לעצמכם לפוגג אותן… לתת להן להימס כמו קוביות קרח שהופכות באור השמש למעיין מים קטן, צונן ומרווה…

אם ליוו אתכם מתח או לחץ, אפשרו להם להתפוגג, ממש… לעזוב את הגוף… נישמו פנימה את הרגיעה… כשבכל נשימה תרגישו כי הרוגע הולך ומעמיק…

אפשרו בדמיונכם לקרני אור להתחיל ולטייל מקודקוד הראש… להאיר באלומה רכה את פניכם ולפוגג כל מתח שהרגשתם בפנים… לחדור אל הצוואר והכתפיים…להמשיך ולהאיר את הזרועות… החזה והבטן… ולהמיס שם כל תחושה לא נעימה… משם להמשיך אל האגן… הירכיים, השוקיים… ועד לכפות הרגליים… עד שהאור יעטוף את כולכם… רך ונעים… הולך ומתפשט ותופס את כל חלל הגוף…

כך בדיוק.

וכשאתם נרגעים עכשיו… שוקעים אל עצמכם יותר ויותר… כשהשלווה הולכת ומחלחלת לתוככם ועוטפת אתכם בגל נעים… אפשרו לעצמכם לדמיין את עצמכם במקום שאתם אוהבים…

יתכן שמדובר בחדר בביתכם… אולי בבית של חבר… אולי בכלל מדובר במקום פתוח… כל שאתם יודעים הוא שזה מקום מוכר ואהוב… מקום בו אתם מרגישים עטופים ונינוחים…

אתם יושבים במקום הזה על כיסא נעים או כורסא, אולי ספסל שאתם אוהבים ומביטים לפנים…

המקום נראה כמו שהוא תמיד… עם זאת יש בו תוספת קטנה היום בדמות ראי שמוצב בו…

ועיניכם נמשכות להביט בראי… בבואתכם משתקפת מולכם וכך גם החפצים בסביבה… משהו מעט שונה תופס את תשומת לבכם: ישנה בראי השתקפות של חפץ שלא הבחנתם בו קודם בחלל בו אתם נמצאים… מאחוריכם…

אתם מפנים את מבטחם לאחור ומגלים שהחפץ אינו שם… רק במראה הוא ניכר וברור…

אתם מסתכלים שוב לתוך המראה ומסקרן אתכם לגעת בחפץ הזה שנמצא בה… אתם ממקדים את עיניכם ומסתבר שמדובר בקופסא קטנה… מעין תיבה ישנה, עשויה עץ… הקופסא זמינה לכם שם, במראה… יש בה חור מנעול, ובכל זאת היא פתוחה…

אתם נוגעים במקום הימצאה של הקופסה בראי עצמו ולהפתעתכם הנעימה, הראי מתחיל להתמוסס והיד שלכם נמשכת פנימה בעדינות כאשר אתם אוחזים בקופסא…

ואתם מתמסרים לחוויה המלטפת ומוצאים את עצמכם מחליקים פנימה, לצידו השני של הראי, כשהיד שלכם אוחזת בקופסת העץ…

ועם הפסיעה הראשונה שלכם מעבר למראה, אתם עומדים ומתבוננים בקופסת העץ שהובילה אתכם למסע המיוחד הזה… יתכן שאתם נרגשים או מסוקרנים… אתם מגלים שעל הקופסא חרוט הכיתוב "המסע אל הטוב שבתוכי", ושהיא חיכתה רק לכם, שתמלאו אותה בכל שליבכם חפץ…

אתם מרגישים שאתם חייבים את המסע הזה לעצמכם…  אתם מרימים את עיניכם ומגלים שהגעתם ליער ירוק ומגוון, שמזמן אתכם לפסוע בשביליו… אור קרני השמש מלטף וחודר מבעד לענפי העצים ומאיר את השביל עליו אתם עומדים באור בהיר ונעים… אתם מביטים קדימה אל האופק ורואים שהשביל ארוך ונעים להליכה… מצדדיו פורחים עצים יפים עתירי פירות וצבעים… באזניכם עולה קולם החרישי של העלים המרשרשים ברוח העדינה המלטפת את פניכם…

אתם מתחילים לפסוע וחשים ברכות בה פוגשות הנעליים שלכם את השביל… בריח הפריחה העולה באפכם ובטעמו הנעים של החופש… וכל אלו משרים בכם תחושה של רוגע, של שקט ושל התבוננות שלווה במתרחש…

אתם פוסעים באיטיות לתוך היער, מודעים למגע קופסת העץ שבידיכם… ואתם עוצרים ליד עץ פרי אהוב… אתם מתבוננים בפריחתו היפה ושולחים את ידכם השניה לקטוף את הפרי… כשהפרי בידיכם אתם שמים לב שלידו ישנה תמונה ממוסגרת, אולי קטנה, אולי בינונית, שלכם, בילדותכם… אתם זוכרים שהרגע המצולם בתמונה הותיר בכם את חותמו… כי הצלחתם שם במשהו… הצלחה שהותירה בכם תחושת בטחון… מישהו צילם עבורכם את הרגע הזה כדי להזכיר לכם שהוא תמיד בתוככם… וכפי שהתמונה ממוסגרת ומכילה את הסיטואציה, כך גם אתם מכילים את הבטחון שלכם בתוך הגוף…

אתם לוקחים את התמונה, מסתכלים בה ומחייכים… ובתוככם מתגבשת הידיעה שהתמונה הזו תהיה הראשונה להיכנס אל קופסת העץ שלכם…

אתם ממשיכים בטיול, מפנימים את ההבנה שהטיול הזה יחזק אתכם ויביא איתו איזו בשורה מרעננת שחשוב לכם לקבל… כל אחד ראוי למסע שכזה , שייטיב עם נפשו…

בהמשכו של השביל אתם קולטים רחש של חיית יער קטנה… אתם מסבים את מבטכם ואת הקשב שלכם לנקודה ממנה הוא מגיע.. החיה הקטנה חמקה לדרכה בינתיים ויחד עם זאת אתם מבחינים במחילה קטנה שנוצרה בתוך גזע העץ… אתם מתכופפים להביט בה… ידכם נשלחת אל דפנות המחילה וברגע שאתם מתחקים באצבעותיכם על פתח המחילה, בוקע ממנה אור קטן… וכאשר אתם מסתכלים פנימה אתם רואים כי מוקרן במחילה הקטנה סרטון על מסך קטן שלא הבחנתם בו קודם… ואתם נרגשים לגלות כי הסרט הוא צילום נע של מצב בחייכם… אולי משנות הנעורים… אולי מתקופה מאוחרת יותר… כל שאתם יודעים הוא שדמותכם נראית שם מלאת שמחה, צוחקת… אולי בחברת אדם אהוב… אולי שמחה בחברת עצמה… ואתם נזכרים ברגע הזה שמופיע על המסך ומתמלאים בשמחה הזו, בתחושה העמוקה שהכל מסתדר ושאתם יכולים לעמוד בפיתוליי חייכם כשם שהיער עומד בפיתולי השביל ומשלב אותו בתוכו…

אתם אוספים בעדינות את המסך הקטן שמנציח את השמחה שבכם אל תוך הקופסא וממשיכים מחוייכים הלאה… והשביל הולך ומלווה אתכם ואתם מרגישים איך עם כל פסיעה הולכים ומתעצמים הכוחות הפנימיים שבכם, וצעדיכם קלים ובטוחים…

ולאחר זמן מה, אתם מחליטים לשבת בצילו של אחד העצים וליהנות מהאווירה הרוגעת שסביבכם… יתכן שהתעייפתם מההליכה… יתכן שאתם רעבים ורוצים לקטוף פרי מהעץ… ויתכן שאתם פשוט רוצים להתיישב לרגע כדי להעריך את המסע הנעים הזה…

אתם מתיישבים תחת עץ רענן וירוק שפרחיו מפיצים ריח נעים ורענן ושוקעים בנמנום קל… רחש של משק כנפי ציפור מעיר אתכם… ואתם מבחינים ביונה לבנה שנחתה לידכם על הדשא… וכמו שלמדתם פעם, אתם נרגשים לראות כי לרגלה קשור מכתב עבורכם…

היונה ניצבת במקומה בסבלנות ואתם מתירים בעדינות ובהתחשבות את הקשר, נוטלים את המכתב לידיכם ומביטים ביונה שממריאה לדרכה…

אתם פותחים את הנייר ומגלים שזהו מכתב קצרצר שבו כתוב "את/ה מסוגל ויש לך את כל מה שצריך כדי להעצים את הבטחון שלך, לך בדרכך, אסוף את כל מה שיש בך ותהנה מהמסע"… ואתם רואים כי מי שחתום על המכתב הוא אתם בעצמכם… זהו מכתב תזכורת שכתבתם אתם…לעצמכם…

אתם מקפלים בזהירות את המכתב ומכניסים אותו לקופסה שהבאתם ומגלים שההתרגשות הזו גורמת לכם לתחושת צמא…

אתם קמים מהדשא הרך, מנערים את בגדיכם… לוקחים את הקופסה ומחליטים לחפש מים… ובאמת, כעבור מספר דקות נגלית אליכם ברזיה שלה כמה ידיות… אתם ניגשים אליה… פותחים באקראי את אחת הידיות ומרווים את צמאונכם במים קרירים ורעננים… כשאתם שוטפים את פניכם במים אתם מבחינים באחת מידיות הברזיה שאיננה מוציאה מים אלא משמשת כמשאבה, משאבה של משאבים…

מתוך אינסטינקט אתם מצמידים את פתח המשאבה אל חריץ מנעול התיבה שלכם ומגלים כי הם מתאימים זה לזה בדיוק…

אתם מזיזים את ידית המשאבה לאט לאט והיא מתחילה בהדרגה להגדיל את התיבה שבידיכם, יחד עם כל מה ששמתם בה… וכמו שהתיבה  הקטנה הולכת וגדלה בהדרגה, כך גם מתעצמות בכם תחושות המסוגלות, והבטחון העצמי… ומתוך מודעות לכך שהמשאבה הזו משרתת את הקופסא כמו גם אתכם, אתם משתמשים בידית עד שאתם מרגישים שהקופסא מלאה דיה, שאתם מלאים דייכם…

אתם משחררים את פיית המשאבה ולוקחים את הקופסא שגדלה ומצמידים לחזה… הקופסא גדלה, ממש כמו התחושות הטובות שבכם, עם זאת היא קלה כנוצה…

זה בדיוק מה שרציתם…את התחושה הזו, הבטוחה בעצמכם, שמאפשרת לכם קלילות… זה בדיוק הטוב שבכם, כפי שהיה כתוב על הקופסא…

אני אהיה כעת בשקט למשך כשתי דקות ואאפשר לכם לאמץ לליבכם את התיבה הזו, על כל משמעויותיה, וליהנות ממה שהיא מביאה אל חייכם… אפשרו למסר שלה לחלחל…  (להמתין 2 דקות)

עד היום הייתם במצבי תודעה מופחתת ליכולותיכם… אולי פעלתם בצורה אוטומטית ביכולת מוגבלת…היום העשרתם את ארגז הכלים שלכם… העצמתם את מה שקיים בכם מינקות… את האור, הבטחון, ההנאה מהדרך… מהיום והלאה תרגישו את הבטחון העצמי שלכם הולך ועולה… וכמו שהקופסא הובילה אתכם אל מחוזות חדשים, ושם היא הלכה וגדלה… כך גם אתם תובילו את עצמכם ותפסעו בדרכים חדשות ותעצימו את הבטחון שבכם… כמו שהקופסא מלאה מספיק בחוויות טובות, כך גם אתם מלאים ביכולות טובות ומספקות להמשך הדרך…

וכעת, לאחר ששהיתם ביער עם הקופסא שמותאמת כעת למידותיכם, אני מזמינה אתכם לאט לאט ובהדרגה, בקצב שלכם, להודות ליער על המסע הנעים שהעביר אתכם, מסע מלא בתובנות… ולצאת ממנו בדרך הנכונה לכם, לחזור דרך המראה לחדר הנעים שאתם מכירים… ומשם לשאוף אוויר רענן אל ריאותיכם… לאט לאט, ממש כך… ועם הקופסא שהיא כבר חלק מכם ותלווה אתכם לעתיד טוב יותר בשבילכם, כפי בחירתכם… אתם מוזמנים להניע בעדינות את הידיים והרגליים… ולחזור לחדר הזה…  התחילו לאט לאט להחזיר את עצמכם למודעות רגילה, לערנות רגילה… ופיקחו את העיניים בעדינות…

 

דברו איתנו

אשמח לקבל גם דיוור עם עדכונים על כנסי היכרות הקרובים אלי