קבלת ביטחון בהנחייה

 

אני מזמינה אותך לעצום את העיינים ולמצוא לך תנוחה נוחה ונעימה על המזרן או על הכסא… את יכולה לקחת כמה נשימות עמוקות … נשימות שיובילו אותך לרגיעה … ועם כל שאיפת אוויר נקי שאת מכניסה לגופך אפשרי לעצמך לשחרר נשיפה ארוכה… ואת מתחילה להירגע… לוקחת עוד שאיפה…. ונשיפה…. שאיפה… נשיפה … וככל שהנשימה שלך מעמיקה יותר …. את נרגעת יותר ויותר…

את יכולה לשים לב לתנוחת הגוף שלך… היכן מונחות הידיים … איך מיקמת את הרגליים…  ואולי תשמעי קולות פנימיים מתוך הבטן…. ייתכן ויש לך מחשבות שמתרוצצות עדיין בראשך, מחשבות של כל היום …. זה הזמן שתוכלי לאפשר גם להן לנוח… ואולי תאפשרי להן לרחף … ואולי לשקוע …ואולי להיעלם … ועם כל מחשבה שמרחפת או נעלמת… את מפנה לך מקום בראש לרגיעה… ואת הולכת ונרגעת יותר ויותר…

ברקע את שומעת קולות… אולי של חברייך לקורס … ואולי של המנגינה שמתנגנת ברקע ואולי קולות מרוחקים … ואת מתחברת אל עצמך ומאפשרת לעצמך להגיע אל תוך תוכך… אל השקט שאת מכירה בפנים… אל השלווה … אל הרוגע … ותחושת ההרפיה הולכת ומעמיקה…

ועכשיו… דמייני את עצמך יוצאת אל הטבע… משהו בתוכך מכוון אותך ואומר לך לפסוע אט אט למקום מוכר שאהוב עליך במיוחד… מקום שאת מרגישה בו מוגנת … מקום שמשרה עלייך תחושת ביטחון … מקום שאת יודעת שאת רגועה בו… והמשהו הזה בתוכך ממשיך לכוון אותך… ואת מוצאת עצמך פוסעת בשביל רך ונעים שמשני צדדיו מונחות אבנים חלקות, אבנים דומות לחלוקי נחל… והאבנים מאירות את דרכך, כמו מחזירי אור… ובין האבנים פורחים פרחים בשלל צבעים … ואת מביטה בפרחים המרהיבים ואולי גם מריחה את ריחם… והשביל ארוך ומתפתל… ואת ממשיכה לפסוע עליו… ואת שומעת את רחש צעדייך… ואת יודעת שהשביל הזה הוא שיוביל אותך למקום הבטוח שלך…

ואת מביטה קדימה ומגלה שבסוף השביל ניצב בית קטן…. את מתמלאת בשמחה כשאת מביטה לעברו… את מרגישה שהנה את מתקרבת למקום שמחמם לך את הלב … המקום המוכר והטוב … וצעדייך הופכים להיות קלילים יותר … רכים יותר… ואת מגיעה אל הבית…. פותחת את דלת הכניסה ונכנסת פנימה ….

את רואה חדר מלא בבלונים צבעוניים… בלונים גדולים וקטנים.. בלונים עגולים… בלונים בצורה של לב… וליבך מתמלא באהבה… את פוסעת בתוך החדר בין הבלונים  ומגלה בקצה החדר ילדה חייכנית שמנופפת אלייך בידה ומזמינה אותך להתקרב אליה… וכשאת מתקרבת את רואה שהלחיים של הילדה אדומות והיא מחייכת אלייך… אולי היא מופתעת שבאת לבקר אותה … את ממשיכה להתקרב והילדה מסמנת לך לשבת לידה… את מתיישבת לצידה ורואה שסביב הילדה פזורות פיסות של נייר ועל כל פיסת נייר מצויירים סימנים… סימני שאלה… סימני קריאה …. סימנים מתמטיים …. מספרים שונים… ואת תוהה מה המשמעות של הסימנים האלה… מה המשמעות של הסימנים המתמטיים…. את מביטה בילדה כמבקשת תשובה, ומבחינה שהפנים של הילדה דומות לצורה של בלון … ואת מחייכת אליה ואולי מבינה שיש משהו בפנים האלה שמשרה עלייך רגיעה….

ואת מרימה את פיסות הנייר שפזורות לידך… פיסות עם סימני שאלה… ועם סימני קריאה … ועם סימנים מתמטיים ומסתכלת אל הילדה … הילדה עם החיוך והלחיים הסמוקות, הולכת ונעלמת עם כל פיסת נייר שאת מרימה… הולכת ונעלמת…. כמו בלון שיוצא ממנו האוויר…. וכשהילדה נעלמת גם הבלונים שנמצאים בחדר נעלמים איתה… ואת מרגישה שכל האוויר שיצא מהבלונים נשאב אלייך וממלא אותך… ממלא את ראשך בסימנים ובשאלות… ואת מרגישה שיש משהו בבית הזה, משהו שמניע אותך…. את מתרוממת ממקום מושבך ומבחינה שיש בבית עוד שני חדרים…. את הולכת לחדר הראשון ונכנסת אליו… את מופתעת לגלות שבתוך החדר יש בריכה… בריכה עגולה עם מים… ואת מחליטה באותו הרגע לקפוץ לתוכה… וכבמטה קסם… בגדייך הופכים לחליפה זוהרת… את מסתכלת על גופך… מרגישה את הקלילות שלו.. מרגישה שליבך מתנפח מאושר… וזורם בך כוח חדש ואת מופתעת… מופתעת מהנחישות שלך לקפוץ למים… מהביטחון שיש בך…. את ממשיכה לשחות בבריכה… והכוח החדש בתוכך הולך ומתעצם…  את מגלה שיש סולם בקצה… את מגיעה אליו, מטפסת ויוצאת מהמים… ושוב כבמטה קסם, החליפה הזוהרת הופכת חזרה להיות הבגדים שאיתם הגעת… את יוצאת מהחדר … שמחה ומאושרת …. והולכת לכיוון החדר הנוסף…. מתוך החדר בוקע אור רך ונעים… את פוסעת לתוכו…. ואת רואה את הילדה, את הילדה עם הלחיים האדומות והפה הפעור שנעלמה, יושבת ליד שולחן … ואת שמחה לפגוש אותה שוב… וגם הפעם היא מזמינה אותך… הפעם היא מסמנת לך לשבת על כסא בצד השולחן…. ואת מוצאת את עצמך מתיישבת בנוחות ומתחילה לשוחח עם הילדה… והילדה עונה … ואת שואלת והיא עונה…. ואין חוצץ בינך ובינה… ואת יודעת שמצאת את מקומך…. זהו הבית שלך, זהו החדר שלך… זהו המקום שבו את תטפלי במטופלים שלך…

את מוצאת את עצמך מהרהרת על המקום שלך… את שמה לב שכל סימני השאלה … סימני הקריאה וכל הסימנים המתמטיים נעלמו מראשך… את רואה  את עצמך יושבת עם מטופל… ועם עוד אחד… ומשהו בך נרגע…

ועם התחושה הנפלאה והמרעננת הזו … את נפרדת מהילדה… יוצאת מהבית… סוגרת את הדלת… ופוסעת חזרה לכיוון השביל… ואת חולפת על פני האבנים הלבנות ועם כל פסיעה האבנים נעלמות… ואת מרגישה אושר גדול שמציף אותך…. ובתוכך מתבססת ידיעה שהולכת ומתחזקת … הולכת ומעצימה … שמהיום את הולכת להגשים את המטרה שלך… יש בך כל מה שדרוש כדי לעזור לאנשים… את יכולה לטפל ב-נ.ל.פ…

ועכשיו … בקצב שלך… תוכלי לחזור למודעות רגילה… תוכלי לשחרר את כפות הרגליים… לשחרר ולמתוח את הידיים… להניע את הראש מצד לצד וכשאת מרגישה מוכנה… תוכלי לפקוח את העיניים ולהחזיר את עצמך לחדר זה…

 

דברו איתנו

אשמח לקבל גם דיוור עם עדכונים על כנסי היכרות הקרובים אלי