הספרייה המקוונת של מכללת רטר

בס”ד

(אחרי הכנסה להרפיה)

…וכעת אני מזמינה אתכם ללכת בעקבות ציורי הלב ולדמיין… דמיינו את עצמכם בשדה מישורי גדול ורחב מטיילים להנאתכם… זה קורה באחד מימי החורף הקצרים, שעת הצהריים… מידי פעם השמש מציצה מבין העננים, שולחת קרניים חמימות ורוח קרירה מנשבת… אתם פוסעים לאטכם קדימה ועיניכם נשואות אל האופק, למרחב הפתוח… השמיים כחולים צלולים ובהירים… ממרחק מבין העצים אתם מבחינים  בציפורים מעופפות… שדות חיטה ירוקים… עצים מלבלבים עמוסים בפירות צבעוניים ועסיסיים… ובאוויר נישא ריח פירות מתוק…

הלב מתרחב… אתם מתמלאים בתחושה מענגת… התרגשות ממלאת אתכם… משהו בכם רוטט… לרגע אתם חשים שאתם צופים במקום שמוכר לכם, וזה שנים רבות שלא ביקרתם בו… מתעורר בכם געגוע… אתם מרגישים כאילו אתם שבים הביתה… תחושה של ביטחון עוטפת אתכם… אתם ממשיכים ללכת בדרך… כשאתם מסתכלים למטה… אתם שמים לב שהאדמה תחתיכם  שונה מהנוף… אדמה אחרת…האדמה  יבשה וסדוקה… האדמה שוממה ושיחים מעטים ועצים בודדים צומחים בה… אתם מסתכלים באדמה ומרגישים שכבר ממזמן היא כך… חלקת שדה שנשכחה, נטושה ובודדה… משהו בה אומר לכם שאתם שייכים לפה… היא מזכירה לכם את העבר ויש בה משהו חדש, תקווה… אתם חשים שזה מקום שמיוחד בשבילכם ושהוא חלק מכם כבר הרבה זמן אך משום מה במשך השנים נותק הקשר איתו… אתם חשים בהתרגשות גדולה… אתם ממשיכים בדרך וצועדים קדימה…

מרחוק אתם מבחינים בבקתת עץ קטנה ועתיקה… אתם חשים שאתם עומדים לגלות משהו חשוב… אתם נכנסים פנימה… לאחר כמה צעדים אתם מבחינים בפתח גדול ברצפה וגרם מדרגות עתיקות שיורד ממנו למטה… קול פנימי מושך אתכם לרדת… מעט מהאור שבחוץ חודר ואתם יורדים… מדרגה אחר מדרגה… לאט לאט… האור מבחוץ נחלש… ולמרות החשכה אתם חשים בטוחים ומוגנים… איכשהו אתם יודעים שאתם עומדים לגלות משהו שחשוב לכם לדעת ושעד כה לא הבחנתם בו… לאט לאט העיניים מתרגלות לחשכה… אתם מזהים שביל… קצה השביל מנצנץ… אתם מתקדמים לכיוון האור ומגיעים לפרגוד עתיק… ריח של בושם עולה מהפרגוד ותחושת חום ואינטימיות עוטפת אתכם… מאחורי הפרגוד, אור ירוק רך ומזמין מאיר… לעיניכם נגלית ממלכת פרחי הסחלב… אלה הם סחלבים בדיוק מהסוג שאתם אוהבים… אתם מרגישים שהגעתם לעולם נסתר ומופלא… תחושת השלווה גוברת…                        הסחלבים בחלקם עומדים זקופים וצפופים ובחלקם כאילו סוככים זה על זה… אתם חשים באנרגיה חמה של אהבה… הרמוניה של ריחות שונים… קלילים וזורמים… מרגיעים… משרים רווחה ושמחה… אתם בוחרים בריח שאהוב עליכם, הריח המושלם בשבילכם… זה מזכיר לכם זמן אחר שבו שהייתם שלווים ורגועים… ואתם מתמלאים בשקט עמוק יותר ויותר… הסחלבים בצבעים ועלי כותרת שונים… לחלקם עלים גדולים ואחרים בעלי עלים צרים וארוכים… אתם מוקסמים… הזמן עומד מלכת… אתם חשים שהמקום הנסתר והחבוי הזה חיכה לכם שנים רבות… מתעוררת בכם תחושה מוכרת שאתם מחכים לה זה זמן רב… אתם חשים במשהו שהיה שם תמיד, אך משום מה נשכח, בטחון…

אתם מסתכלים על הסחלבים… ונזכרים במצב שבו הרגשתם ביטחון עצמי… רגעים שהייתם גאים בעצמכם ומחוברים לכוחות שלכם… זמן שבו הרגשתם מה נכון לכם… אתם מתמלאים באותה תחושה ומרגישים איך היא ממלאת אתכם מבפנים…

הסחלבים הסוככים זה על זה נראים לכם כמאוהבים… אתם חשים באהבה… אהבה בטוחה… אתם נזכרים ברגעים של אהבה שחשתם שאוהבים אתכם… ושאתם אוהבים… אהבה ששכחתם באיזה צומת בחיים, ועכשיו אתם פוגשים בה שוב… אתם מרגישים איך אתם מתמלאים באהבה לעצמכם… לאנשים… לטבע… ולחיים בכלל… אהבה על הדרך… על הנתינה… על הקבלה… אהבה גדולה… אהבה מרפאה… ואתם חשים כיצד ברגעים אלה ממש האהבה גדלה שם ומתחזקת…

וכשאתם מתבוננים בסחלבים המיוחדים אתם מבחינים ביצירתיות המדהימה של הטבע…  ואתם נזכרים ברגעים שבהם הייתם יצירתיים… מצב בו יצרתם משהו חדש… ואתם נזכרים בהרגשה הזו של הסיפוק שביצירה במצב בו חשבתם באופן יצירתי… פתרתם בעיה סבוכה וחשתם סיפוק גדול… אתם  חשים יצירתיים ופוריים ויודעים שיש בכם כל המשאבים כדי לצמוח ולגדול… שבכל אחד ואחד מכם  ישנו כוח המיוחד לו… יש בכם היכולת לפתור הכל… עכשיו זה נראה לכם פשוט וקל… אתם יודעים שהדברים יקרו מאליהם… הכל בטבעיות וביצרתיות…

ובעוד אתם סופגים ונושמים את נפלאות הבריאה… מאיר מעליכם אור ירוק של הטבע… אור ירוק מרפא… אור רך ומזמין… אור נצחי… אור שמשרה אהבה רוגע ושלווה… האור הירוק מאזן… מחזק… תנו לאור הירוק לזרום דרככם ולהשרות  בגופכם רגיעה… הקלה… ושמחה…

אני אהיה בשקט כעת למשך כדקה… בזמן זה תוכלו לאפשר לעוד ועוד אור ירוק להיכנס אל המקור הפנימי שלכם, המקום של האהבה… היצירתיות… הביטחון… והשלווה…

ועכשיו לאחר שאספתם את המשאבים להם אתם זקוקים… הכול ברור… הכול מובן… הכול שלם…

בהדרגה… בקצב שלכם אתם עולים במדרגות… ולאט לאט חוזרים לכאן לחדר זה… תוכלו להזיז את אצבעות הידיים ואת אצבעות הרגליים… ולפקוח את העיניים… ולחזור למודעות רגילה ולערנות מלאה…