נפגעות תקיפה מינית

התפתחות סימפטומים

1. ערעור בסיסי של תחושת הביטחון בעולם ובעצמי: הצורך בביטחון מוגדר ברמה הפסיכולוגית כצורך הראשוני, העמוק והבסיסי ביותר בחיי הנפש שלנו. פגיעה מינית מערערת את תחושת הביטחון הבסיסית ביותר. מי שאמור להגן על הילד, להטיב עמו ולתת לו תחושה כי הסכנות רחוקות בעוד עולמו הקרוב מוגן – כשל בתפקידו. בין אם הוא בעצמו היה הפוגע ובין אם חסרה לו היכולת לראות את הפגיעה ולמנוע אותה.
עולמם של הנפגעים מתבלבל בין המוכר והלא מוכר. מי שמציג את עצמו כרוצה טוב- אולי רוצה רע.
2.היפוך הצפוי: מצב שבו הטוב הופך לרע: זהו נושא מרכזי ומכריע בתפיסת עולמם של הנפגעים. הם אינם סומכים עוד על העולם. הנפגע אינו רואה מקום שאפשר לנבא מה יקרה בו, שיש בו חוק וסדר, ושהמותר והאסור בו ברורים. הנפגעים אינם סומכים עוד על עצמם על כושרם להתגונן בעולם שכזה ובודאי לא על שיפוטם את הסביבה. על פי תחושתם הם כבר כשלו בעבר ואין כל ערובה שלא ייכשלו שוב. מכאן הם מגיעים למסקנה שצריך להיזהר מכולם.
3.הפנמת הרוע = אשמה ובושה: ההתמודדות עם הערעור הגדול כל כך בתפיסת הסביבה, החברה, העולם, המבוגר ובפרט ההורים, (אלה שאמורים להגן עליהם), הופכת לבלתי נסבלת.
הנפגעים חשים שלא ייתכן שהעולם כל כך רע ולא הגיוני. המחשבה על כך מפחידה מדי: אי אפשר לחיות בעולם כל כך אכזרי ולא עקבי. הדרך היחידה להמשיך ולהתקיים היא להפנות את הרוע או האשמה פנימה אל העצמי.
העולם אינו מעוות – אני מעוותת. הילדות ובבגרותן הנשים, תופסות את עצמן: כחולות, לא הגיוניות ומלאות ברוע, לכן הן מלאות באשמה שהביאו על עצמן את הפגיעה. אין להן את מי להאשים זולת את עצמן. משום כך הן אינן מעיזות לשתף, לספר או לבקש עזרה.
הפגיעה המינית הורסת את התפיסה העצמית של הנפגעות וממלאת אותן באשמה ובושה בלתי נסבלות שהופכות לרגשות מרכזיים בעולמן.
4. פוסט טראומה – ודיסוציאציה: נשים רבות שעברו פגיעות מיניות סובלות מסימפטומים קשים של פוסט-טראומה. תסמונת פוסט טראומתית היא הגדרה פסיכיאטרית-קלינית לתופעה המתרחשת עקב חשיפה למצב של טראומה חד-פעמית או מתמשכת, הכוללת חודרנות, הימנעות , עוררות-יתר. מדובר בתגובות הגוף והנפש לטראומה שאינה ניתנת לעיכול.
דיסוציאציה – מושג מרכזי נוסף בהקשר זה משמעותו: ניתוק-התודעה. זוהי הרחקה המנתקת את העצמי מהחוויות הרגשיות ויוצרת תחושה שהמציאות אינה נחווית ממש, שהדברים אינם אמיתיים.
אירועים טראומתיים הופכים לזיכרון חי וממשי לאלה שחוו אותם. הזיכרון צף ושב אליהם ואינו מרפה.יחד איתו צפים רגשות הקשורים בטראומה כמו: כאב, פחד, אבדן, וכליון.
בניסיון נואש של הנפש להגן על עצמה מפני ההצפה הבלתי אפשרית הזאת היא מתקהה. היא אינה מרגישה דבר – מטוב ועד רע.
נשים שעברו פגיעה מינית מספרות לעיתים את סיפור הפגיעה בצורה שטוחה לחלוטין מבחינה רגשית.
הן יכולות לתאר את מה שעבר עליהן מבלי להזיל דמעה, בלי להתרגש או לכאוב.  אולם  זאת מפני שנשים אלו מלאות בכאב, בהתרגשות ובעצב עד שהנפש אינה יכולה לשאת אותם עוד ומתקהה.
5.אובדן זיכרון: נשים שעברו פגיעות מיניות עלולות לחוות שכחה מוחלטת או חלקית. הן חוות  נתק של פיסות זיכרון שונות ופיסות אירועים שאינן יוצרות רצף. רצף של אירועים עלול להישמע לשומע החיצוני בלתי הגיוני. כאשר נשים מספרות את סיפור הפגיעה במרחב הטיפולי – חשוב והכרחי להניח לפיסות הזיכרון לעלות בהתאם ליכולת הרגשית שלהן ולמידת תחושת הביטחון שלהן. 
לזיכרון קצב משלו והוא מווסת על ידי יכולת הנפגעת לשאת את מה שהיא עתידה להיזכר בו.
6.זיכרון הפוך ומינימליזציה:  זהו מנגנון שבו הנשים הנפגעות אומנם זוכרות את האירוע אך עושות מינימיזציה של הפגיעה. כלומר הן זוכרות את האירוע כפחות חמור, פחות ממושך או קשה ממה שהיה באמת.
7.פגיעה באינטימיות כאישה בוגרת. נשים נפגעות יתקשו לסמוך על אדם כלשהו או להגיע לקרבה אמיתית עם מישהו. הן יפתחו תלות באנשים כדי לחוש אהבה ואישור שנמנעו מהן  כילדות. הן יעמידו בעדיפות ראשונה את רגשות האחרים מתוך אמונה שהן עצמן אינן ראויות לכך שיתחשבו ברגשותיהן. הן יתקשו בזיהוי רגשותיהן ובמתן ביטוי להם.
8.פגיעה במיניות כאישה בוגרת: נפגעות ישתמשו במין כדי לספק את צרכיהן להתייחסות וחיבה. הן ימנעו מיחסי מין. יתפקדו מינית לכאורה בעוד שלמעשה יהיו מנותקות ומשותקת בפעילות המינית. בעת פעילות מינית יבזיקו לנגד עיניהן תמונות חוזרות של ההתעללות המינית והן ירגישו  שהאירוע מתרחש מחדש.

מפגש הנפגעת עם ההליך המשפטי:

בהליך משפטי פלילי יש משמעות רבה להשפעת סיפור הנפגעת כפי שהוא אם היא זוכה לאמון. הדבר קריטי להשבת אמון המספרת בעדותה. הנפגעות חשות שלא רק הן חוות ורואות את הדברים בחומרה אלא בית המשפט אף הוא מכיר בכך, מאמין להן ונותן ביטוי ותוקף לאירועים. תחושת השליטה שלהן במציאות חוזרת אליהן. אולם, כאשר פגועות מיניות אינן מקבלות במה מכבדת בבית-המשפט, הן נשארות לעולם עם התחושה שהן מואשמות, לא קבילות, לא שייכות ואינן חלק מהקהל שזכותו לקבל הגנה. בית המשפט חותר לצדק אבל לעיתים הנפגעות אינן מרגישות עצמן צודקות בין כותלי בתי המשפט. הן מרגישות מבולבלות, לא משכנעות, מצטדקות ומואשמות.
עבור נשים שעברו פגיעה מינית, בית המפשט הוא – העולם, בית המשפט הוא – החבר.
הוא תו התקן שישיב להן בחזרה את הסדר הטוב, שיגדיר מהו טוב ומהו רע, שיסיר מעליהן את האחריות לפגיעה שנפגעו ויטיל אותה על כתפיו של הפוגע.
בית המשפט הוא שיאשר שנעשתה בן פגיעה חמורה ביותר, גם אם יש להן רגשות מורכבים מאוד כלפיה גם אם אינן זוכרות בדיוק מה קרה שם. וגם אם הן אינן מסוגלות לבכות.
צריך לתת לנשים לספר את סיפורן בדרכן, בקצב שלהן בסגנונן ובאופן ההולם ביותר את החוויה האישית הכאובה שלהן.
בית המשפט הוא המקום בו אמורה לחזור אליהן תחושת הביטחון בעולם ובעצמן ושהקול הפרטי שלהן יקבל תוקף חברתי קביל נשמע וקיים!

הטרדה מינית בעבודה

הטרדה מינית והתנכלות על רקע מיני פוגעות בכבוד האדם, בחרותו, בפרטיותו ובשוויון בין המינים. אלו מעשים פלילים ועילה לתביעה בנזיקין החל מכניסתו לתוקף של החוק למניעת הטרד המינית משנת – 1998.
הטרדה מינית נעשית בדרך כלל על ידי גברים נגד נשים בשוק העבודה. עמדות הכוח והסמכות מרכזות לרוב בידי הגברים כאשר הנשים בדרך-כלל בדרגות נמוכות יותר.
עמדות הכוח מאפשרות לגברים רבים לנצל את כוחם להפנות לחצים ודרישות מיניות כלפי נשים הכפופות להם. הטרדה מינית מתבטאת בסוגים שונים של התנהגות, ממבטים והערות ועד למעשים מגונים.

ענישה בגין הטרדה והתנכלות מינית

במשפט פלילי – המטריד צפוי לעונש עד 2 שנות מאסר. המתנכל צפוי לעונש עד 3 שנות מאסר.
מי שהתנכל והטריד צפוי עד 4 שנים.
במשפט אזרחי – בית המשפט יפסוק פיצויים בשווי מוערך של הנזקים שנגרמו בגין ההטרדה או ההתנכלות –רשאי בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים בסך של עד 60,000 ₪ לנפגעת ההטרדה המינית גם אם לא הוכח נזק כל שהוא. קיימת אחריות שילוחית למעביד, כלומר: אף אותו ניתן לתבוע גם אם הוא לא הטריד בעצמו.

ההשלכות של ההטרדה המינית בעבודה

בסקרים שנערכו התגלה כי למעלה מ- 40% מהנשים חוו הטרדה מינית במקום עבודתן. להטרדה מינית בעבודה ישנן השלכות נוספות עמן יש להתמודד מעבר לפגיעה המינית עצמה.
ההטרדה המינית נושאת בדרך כלל אופי מתמשך ויש לה גם השלכות בתחום המקצועי והכלכלי של הנפגעת. הנפגעת מבלה חלק ניכר מזמנה במקום העבודה, רואה בו סביבה בטוחה ומצפה למצוא בו מקור לפרנסה, לגאווה מקצועית, להעצמת הערך העצמי ולקשירת קשרים חברתיים.
ההטרדה המינית גוררת פגיעה חמורה בכל אלה. מרבית נפגעות ההטרדה המינית הן אותן עובדות הנתפסות על ידי המטריד כחוליה החלשה והפגיעה ביותר במערך מקום העבודה. אלו יהיו נשים, כגון – עולות חדשות, אמהות חד-הוריות, מפרנסות יחידות בעלות מקצוע ששיעור הביקוש נמוך בקרב המעסיקים וכדומה. מעבר להשלכה הקשה שיש להטרדה המינית לגבי נפגעות אלו, נוטה המטריד לראות בכך ערובה להימנעות מדווח על הפגיעה ולהמלטות ממתן הדין על כך.

על מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

סטטיסטיקה – בישראל נאנסת אישה כל 12 שעות. בארה"ב כל שעתיים וחצי. הפשיעה המינית בנסיקה.
מרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית השרון – נוסד בשנת 1984 ופועלות בו – 110 מתנדבות.
חזון מרכז הסיוע הוא להרחיב את שירותי הסיוע ולתת מענה לאוכלוסיות מגוונות יותר ובמקביל לחולל שינוי חברתי ביחס לאלימות בכלל והאלימות המינית בפרט.
הסיוע בהתנדבות וללא תמורה.
המרכזים מעניקים שירותי סיוע 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה.
במרכז שני מוקדי פעילות:
1. סיוע: הפעלת קו חירום לנשים וגברים, ליווי למשטרה, לבתי משפט ובתי-חולים.
פגישות אישיות והפעלת קבוצות תמיכה.
2. חינוך: פעילות לצמצום התקיפה המינית בחברה באמצעות סדנאות וימי עיון בבתי-ספר, מתנ"סים, מקומות עבודה, צבא ועוד.
המרכז מכשיר צוותים מקצועיים לעבודה ספציפית עם נפגעות לתקיפה מינית.
תקציבן השנתי של מרכזי הסיוע גדל בהתאמה לביקוש של שירותים חיוניים.
המרכז מתנהל כספית באמצעות תמיכות, תרומות ואירועי התרמה שונים.
כל אישה וגבר שהוטרדו מינית יכולים לפנות לקבלת סיוע ותמיכה בכל עת, וכן לווי בהליך הפלילי והאזרחי תוך שמירה על סודיות מלאה.
קו סיוע לנשים ונערות – 1202
קו סיוע לגברים ונערים 1203
קו סיוע לגברים דתיים – 5328000 – 02

מהלך טיפולי באמצעות דמיון מודרך ו- NLP – תאור מקרה

(המטופלת נאנסה בגיל 17 והגיעה אלי לטיפול, בת 34… " אני רגישה ולא מרגישה")
את ענת (שם בדוי) הכרתי בעקבות המלצה של אחותה בה טיפלתי.
התרשמתי מבחורה נעימה, ורבלית, בולטת בתנועות גוף מוחצנות, לא ממוקדת, בעלת דמיון מפותח, ראייתית, שמיעתית ועצב כלשהו בעיניה.
לטענתה עצם הגדרת המטרה "עשתה לה סדר". יחד עם זאת, המטרה שבעקבותיה הגיעה אלי הייתה מעורפלת ובלתי מוחשית. מאחר וזוהי לנו פגישתנו הראשונה לא האצתי בה.
ענת מדווחת על תכונתה לרצות אנשים בסביבתה ונראה לי שגם אותי היא מנסה לרצות. היא מדברת על אמת פנימית ורצון עז להיות כנה עם עצמה.
אוהבת לדבריה את שם הדימויים ודמוי "העץ" חיבר אותה לשורשיה.
בהדמיית "10 עלים ברוח" דווחה על עצבות וחוסר הגנה.
לשאלתי – מהי הגנה עבורך? ענתה: "דברים לא טובים קורים מסביב וההגנה היא השריון שלי" – לדבריה משתמשת במסכות כדי להתגונן מפגיעה.
בהדמיית "שוק המשאבים" הרגישה בודדה בהפוגה שניתנה לה מצידי וחשה כי קולי מעודד ותומך בה. דווחה על "חוסר בטחון ופחד בחושך".
בהגיענו "לילדה הפנימית" נזכרה כמה הייתה מחוברת לעצמה בילדות בהיותה "חיונית ושמחה", וכמה היום היא רחוקה ממנה.
"בטירת הילדות" מתחברת אל האם המנסה "להיות בסדר", לטענתה ענת דומה לאביה "מפגין נוקשות אך רך מבפנים".
ענת מזכירה את הפער בין הצורך ללבוש מסכות בחוץ ובין הרצון להיות כנה ואמיתית בעיני עצמה.
כעבור שמונה פגישות מדווחת ענת על שינויים. לראשונה בחייה היא מעיזה לומר "לא" לאנשים. מרגישה "בלגן, בדרך לסידור ארון הבגדים האישי, תוך כדי מיון דברים חשובים ומיותרים…" לדבריה מתחילה להשיל מסכות מעצמה, תוך כדי תגובות חיוביות מהסביבה.
לבקשתי להגדיר "קושי ומטרה באמצעות ציור" – גילתה חוסר שקט וקושי במיקוד, אולם משהצליחה לצייר: אורו פניה. היא הבינה שהיד הקפוצה סוגרת וחונקת את הניצן, והיד המשוחררת נותנת לו אור ואויר והזדמנות לפרוח.
לדבריה הגדרת הקושי והמטרה בציור חיברו אותה לצד האינטואיטיבי שבה. בהדמיית "הציפור בכלוב" התחברה והזדהתה עם פתיחת הדלת ופרישת הכנפיים.
רק במפגש ה- 7 ניתן היה להגדיר מטרה חיובית בת השגה: לקבל ולאהוב את עצמה – להפסיק לרצות, לשים גבולות, להשיל מסכות ולהקשיב לאינטואיציה שלה.
ענת מדווחת על שימוש בהומור במהלך השבוע ומרגישה כיצד השליטה ששחררה גורמת לחייה לזרום בנועם ובשמחה.
משהתבקשה להגדיר 5 ערכים החשובים לה בעבודתה, הצליחה לדבריה להתחבר אל האמת הפנימית שבה.
בהעברת היכולת בשלב הטריגר הגיעה ענת למקום קשה של ניתוק גוף נפש בעקבות אונס בגיל 17. העיגון בברך מאוד עזר לה לדבריה.
"כשאני מנותקת זה יותר קל" … "אם לא אתנתק יקרה משהו רע"…
משזלגו הדמעות הראשונות – הגשתי לה ממחטה (ומאוד התרגשתי) אמרתי כי הדמעות חיכו זמן רב והן משתחררות עכשיו…
סיפרה על הרגשת הקלה ופניה נראו רכות ורגועות יותר.
לאחר הפגישה הנ"ל נעדרה ענת למשך שבועיים עקב מחלת שפעת. דווחה שהייתה צריכה מנוחה ושקט מהכל. לראשונה בחייה הבוגרים לא נסעה לבית ההורים כדי להחלים, אלא נשארה מרצונה בביתה.
ענת מספרת על שינויים פנימיים וחיצוניים. היא  שינתה תסרוקת, דבר שרצתה לעשות מזה שנים ולא העזה, לדבריה. ענת עברה טיפול של פילינג עמוק בפנים – להערכתי סוג של השלת מסכות ושינוי דמוי הבא מבפנים ומקרין החוצה – שינוי התסרוקת. גם סידור הארון האישי התקשר לי עכשיו עם מוטיב "יציאה מהארון" סוד שנחשף ומביא עימו הקלה.
בהמשך עלתה מטרה חדשה: "מציאת בן זוג".
בהדמיית "הגבר והאישה שבפנים", מבחינה ענת שאינה יודעת את התכונות ומראהו של בן הזוג העתידי. הכל מעורפל ומבולבל לדבריה. מבקשת להיות קשובה לעצמה ולגלות את הרגש שבתוכה מתוך כך למצוא זוגיות מתאימה.
בשלב "שחזור הגלגולים" הייתה רגועה ומאוד חיכתה למפגש הזה, בהמשך חוותה חוסר שקט, בשחזור 4 נקודות ציון בחייה. עניין הרגש צף ועלה והיה קשה לה להתמודד עמו. בנקודה זו סיימתי את הפגישה שלנו לא לפני שבחרתי הרפיה באמצעות "האור הלבן" לריפוי וחיזוק.
בטכניקת "שחזור גלגולים" סיפרה על עצמה כדמות בוגרת המתגוררת בבקתה מבודדת ביער עם הנכד שלה.
כשהפניתי לכוון התחושות והרגשות דווחה על-שקט, שלווה, ועצב ומיקמה את התחושות בגופה. המסר של הנכד הביא לתובנה של "לחיות ולהנות מהחיים".
"שינוי אמונות באמצעות מרכיבי החושים" חידד את המסר של "לחיות בהווה ולהנות ממנו"!
לדבריה החיבור של המחשבה עם הרגש יביא את המסר לידי ביטוי בחייה. התיאוריה והמציאות, הרגש והשכל חיברו אותה לראשונה בחייה ל"לא איכפת לי מה יגידו מסביב".
במסגרת "האמונה הרצויה והמגבילה" היה קשה לענת להתמקד, בהמשך הבינה: שהיא מתנהגת כילדה ולא מוכנה לקחת על עצמה מחויבות לטווח הרחוק, מה שמאפיין אישה בוגרת. היה זה חידוש מבחינתה
בטכניקת ה"הדהוד" אהבה את עמדת המשקיף ופחות התחברה לדבריה לעמדה ראשונה ושנייה.
בפגישה הבאה דווחה על משמעות עמוקה מבחינתה לעשיית "צעדים פיסית" ובמעבר מעמדה לעמדה – תיאוריה ומציאות.
בסוף התהליך הרגישה קלילות, אושר בחזה ותמיכה ברגליה. העיגון הפיסי מאוד תמך וחיזק אותה.
בשיחת הסיכום מדווחת ענת על ראיית דברים ומצבים בזויות שונות. גמישות מחשבתית והתנהגותית כמו למשל: שימוש בהומור במצבי לחץ. שימוש בעמדת"משקיף"במצב של קונפליקטים בעבודה. ענת שלמה ומאמינה בעצמה, רגועה יותר, מחוברת לתחושותיה וממקמת את עצמה בראש סדר העדיפויות (במקום המקום המרצה שבעברה).
ב "הדמיה מול המראה" ישבה נינוחה ושיתפה פעולה. לא היה לה נוח להיכנס לדמות העתידית. התובנה שקיבלה "לא לפחוד מלא לדעת" מאוד השפיעה עליה ולדבריה נתנה לה לגיטימציה להתחבר לתחושותיה הפנימיות ולבטוח בהן.  התהליך חיבר אותה לרצון ולמסר של "לחיות ולהנות מההווה".

 

תובנות אישיות

לשם הצלחת תהליך חשוב:
1.       להקשיב לקצב של המטופל. – בפגישות הראשונות היתה אינפורמציה רבה ולא ממוקדת.
2.       לשים לב לשפת גופו, קצב הדיבור, מעגל החוויה שלי, התנהגות, מחשבות, רגשות לדברים שאומר ולמה שבינהם. – שפת גופה הקפוץ מצד אחד וה"מתפרץ" מצד שני יצרו אצלי תחושה של מלחמה פנימית אצל ענת.
3.       לשמור על "גמישות" במהלך הפגישה, להכין אופציה נוספת. – (טכניקה או הדמיה נוספת) ולחזק את המקומות הרגישים בהדמיה. גם תוך כדי טכניקה, ברגע מסוים לסגת.
4.       לקבוע מראש את מספר הפגישות.  הגדרה מראש של הפגישות ממקדת את שני הצדדים.
5.       לתמצת כל פגישה לדו"ח.  יש בזה סיוע לרצף הטיפולי ולמיקוד.
6.       להשאיר פגישה לסיכום המחצית – מחדד תובנות למטופל ולמטפל.
7.       להקשיב לאינטואיציה שלי כמטפלת ולתת לה לבוא לידי ביטוי.

ביבליוגרפיה

  • ספר: " טראומה והחלמה" – ג'ודית לואיס הרמן.
  •  ספר: "רצות עם זאבות" – קלאריסה פינקולה אסטס.
  •  מתוך ירחון "בעין השביעית" גיליון 69 – "מעמד בית דין של כיכרות" מאת פרופ' ירון אזרחי. מרצה ל"מדעי המדינה" באוניברסיטה העברית בירושלים.
  • מתוך מאמר שהתפרסם "בחוק וסדר" בנושא – "המרחב הפרטי הטיפולי והמשפטי", מאת דר' דניאלה שבאר שפירא, עובדת סוציאלית, מטפלת פרטנית וקבוצתית בנשים, מרצה בחוג "לעבודה סוציאלית" בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
  •    מאמר בנושא: לווי של מרכזי הסיוע הכרחי וחיוני". בעקבות ראיון עם השופטת בדימוס ונשיאת מועצת העיתונות, דליה דורנר.
  • מאמר בנושא: "נפגעות תקיפה מינית וההליך המשפטי". מאת: עו"ד טל קורמן – מנהלת לשעבר של איגוד מרכזי הסיוע, ומירב דדיה – מנהלת לשעבר של מרכז סיוע בת"א ועובדת סוציאלית.

דברו איתנו

אשמח לקבל גם דיוור עם עדכונים על כנסי היכרות הקרובים אלי