טיפול בעצירות כרונית – השפעת הילדות על מציאותנו כבוגרים

בחור שמח

"האדם הוא יצור חברתי, הנע בשדה החברתי לקראת מטרות, כשמטרת העל שלו היא תחושת השייכות" – אלפרד אדלר

מהי אותה תחושת השייכות שאדלר דיבר עליה?

האדם הוא יצור חברתי, אשר כל פעולותיו ותחושותיו קשורות לחברה שבה הוא חי. ככל שתחושת השייכות שלו טובה יותר כך יוכל לתפקד טוב יותר במעגלי החיים כמו: משפחה, חברה, לימודים ועבודה. תחושת השייכות היא כמו אויר לנשימה. וחיונית לנפש בריאה כפי שהאוויר חיוני לגוף.

הנשימה היא הפעולה הראשונה המבשרת את חיי האדם, כמו השייכות. התינוק יוצא לעולם כשפעולתו הראשונה היא הנשימה. כביכול פעולה פשוטה. בחיים המודרניים שלנו גם פעולה פשוטה זו הופכת לגורם בעייתי. בחיי היום-יום הדרישות הגבוהות והבלתי פוסקות עוצרות נשימה. תינוקות ובני אדם חדלים לנשום ברגעי כאב, פחד, חרדה בהלה ועוד.

לדוגמא, ילד הנמצא במתח מתמיד אינו יכול לנשום כראוי. מחוסר הנשימה נגרמים כאבי ראש. כאב הראש גורם לחוסר תפקוד. הוא אינו לומד, אינו משחק עם חברים ועסוק כל הזמן בכאב. על מנת להפיג את כאבי הראש הוא נזקק לכדורים. הוא הופך להיות תלוי יותר ויותר במשככי כאב. העיסוק בכדורים ובכאב אינו מאפשר לו להיות פנוי למשימות החיים.

במקרים מסוימים מתרחש תהליך דומה כשמדובר בתחושת שייכות.

תחושת השייכות נוצרת בגיל צעיר מאד, כאשר הקבוצה הראשונית של הילד, המשפחה, מאפשרת לו להרגיש אהוב, מועיל, תורם ונחוץ. תחושת שייכות גבוהה תורמת להרגשת ערך עצמי גבוה ולביטחון עצמי וכן תורמת לרצון לתרום, להועיל, לשתף פעולה וללמוד.

ילד שלמד כי הדרך לשייכות ולתרומה חסומה עבורו, ימצא דרכים אחרות להשיג זאת, לאו דווקא בדרכים חיוביות. כך הילד יהיה עסוק כל הזמן בהעסקת יתר את ההורה והאנרגיה שלו בהשגת תחושת השייכות, בתחושת האוויר לנשימה, אינה מאפשרת לו להיות עסוק במשימות החיים. למעשה הוא מפתח תלות באותם דפוסי התנהגות חלופיות על מנת להרגיש מועיל ושייך. אותם דפוסים משרתים אותו גם בבגרותו.

על פי אדלר, שכל, רגש, גוף ונפש, אינסטינקט ומצפון הם חלק מהמורכבות המיוחדת המהווה את האדם כולו. אדלר האמין ששום חוויית חיים אינה יכולה להיחקר בזכות עצמה אלא צריכה להיבחן כחלק מכלל אישיותו. האדם הוא יותר מסכום חלקיו, אחדות מלאה של גוף נפש בכל אדם, חשיבתו, רגשותיו, פעולותיו הכרתו ותת המודע שלו.

במקרה שאני מעלה בהמשך, המונחה תיארה לרב תחושה של חוסר אויר לנשימה ובמקביל פיתחה תלות במשך 25 (!) שנה בכדורים על מנת להפעיל את מערכת העיכול שלה.

מכאן, ברצוני להקיש על הקשר בין גוף לנפש. גוף ונפש אחד הם. המחשבות והרגשות שלנו משפיעים על התפקוד של גופנו. החוויות שאנו עוברים משאירים חותם על הגוף שלנו בתחושות.

החוויות שאנו חווים מינקותנו נטמעים בגופנו גם אם אין לנו את היכולת לזכור אותם. בעבודה עם הדמיון המודרך וה–NLP והעבודה עם התת מודע, אנחנו מסוגלים להגיע לזיכרון הראשון שבו החלה הבעיה/ הקושי אצל המונחה דרך עבודה עם התחושות. ההתייחסות לגוף מאפשרת עבודה מעמיקה יותר ומאפשרת לאדם להשתחרר מרגשות אשר צבר במהלך חייו והדחיק אותם. ההדחקה נוצרה בשל הצורך להימנע מהרגש הקשה, מה שאפשר לו להמשיך הלאה. על ידי הניתוק מהגוף ניתן להדחיק את הרגש, לעצור את הנשימה ולא לחוש בכאב הרגשי המתבטא בגוף.

אותה הדחקה גורמת עם הזמן לתופעות פיסיות הממחישות לנו את הקשר הברור בין הגוף לנפש. גופנו משמש כמראה ומספר על חרדות, לחצים וטראומות שאנחנו סוחבים איתנו מהילדות.

לאחרונה הרפואה הקונבנציונלית מקבלת יותר ויותר את העמדה ההוליסטית על כך שישנו קשר בין עיכול הרגשות למערכת העיכול. יש אנשים המתקשים להכיל תחושות קשות כמו כאב או מתח. יתכן כי יחושו זאת בבטנם. התרוקנות בשירותים עשויה לעזור להם להתרוקן מתחושות אלו ולקדם תחושת שחרור והקלה.

במקרה שהבאתי כאן התופעה הפוכה. מאחר והמונחה בחרה במודע להישאר עם תחושת הכעס וסירבה לשחרר את הרגש, התוצאה הייתה תופעות של כאבי בטן ועצירות במשך שנים.

תיאור מקרה

במהלך לימודי במכללת רטר, הייתי אמורה להנחות סדרת מפגשים שלמה על מנת להתנסות בטכניקות שלמדנו. פניתי לענת (שם בדוי) חברתי, אשר כבר בשיחת הטלפון אמרה שהפנייה שלי מבחינתה באה בדיוק במקום . היא נענתה להזמנתי ובאה לסדרת מפגשים כדי לעבור תהליך של שינוי בהנחייתי.

ענת, נשואה נישואים שניים ואימא לארבעה מתבגרים. בוגרת מכון אדלר, אישה משכילה ואם למופת.

כבר בפגישה הראשונה המטרה שענת הציגה הייתה: "לאפשר למערכת העיכול שלי לפעול באופן עצמאי ותקין". בהרחבת הגדרת המטרה היא בקשה לשחרר את מערכת העיכול שלה מההתניה שאמא שלה גרמה לה. ענת תיארה מצב בו היא סובלת מעצירות קשה, כאבי בטן חוזרים ונשנים ובחילות מלווים בחוסר אורך רוח לשהות בשירותים. שירותים מבחינתה נתפסו כמקום שלא נוח לשהות בו. מקום המעורר גועל וצורך מיידי לצאת ממנו.

מיד עלה הקשר בין הקושי שלה לבין הצורך המשווע שלה שאימה תקבל אותה כמו שהיא, צורך שהוא כה טבעי. ענת הביעה את רצונה לשחרר את הצורך הזה. במודעות רבה הבינה שההצלחה בהשגת המטרה שלה תהיה כשתשחרר את המסרים הסמויים והגלויים מצד אימה. מסרים אליהם הייתה חשופה בילדותה. למשל: "שירותים זה דבר מגעיל", "מאד אצילי להתאפק", "אסור לענת להתקרב לאימא לאחר השהייה בשירותים" וכדומה. מסרים אלה יצרו אצל ענת חווית דחייה קשה.

הסיבה שעבור ענת הזמנתי באה בדיוק בזמן ולכן נענתה להזמנתי בשמחה הייתה העובדה שהיא בדיוק סיימה סדרת בדיקות מקיפה סביב תופעת העצירות ממנה סבלה במשך 25 שנים. התוצאות היו מאד ברורות, מבחינה פיסית הכל תקין ועלתה האפשרות של חוויית התעללות בילדות. ענת רצתה להגיע לטיפול באמצעות דמיון מודרך, משום שהאמינה שזו הדרך היחידה שתאפשר לה להתגבר על מחסום כל כך גדול בחייה.

לדבריה עד לאותו זמן נתנה לתופעה הזו בחייה 0 מקום ולא הייתה מודעת לכך שהדבר דרש ממנה כל כך הרבה אנרגיה.

כשהגיעה אלי היה ברור לה המחיר שהיא משלמת על אי ההתמודדות עם המצב הקיים. היא הייתה מוכנה לצאת מהמקום המוכר והידוע למקום של שינוי, שהיה מפחיד עבורה מחד אך מאידך לא הייתה עוד מוכנה להיכנע לפחד ולשיתוק מעצם אי ההתמודדות.

דרך ההתמודדות של ענת עד שהגיעה אלי, הייתה לקיחת 7 כדורים. פעמיים בשבוע, בימים ובזמנים קבועים ומאד באופן מתוכנן. למעשה הרצון שלה היה להשתחרר מהתלות שבלקיחת כדורים במשך כל כך הרבה שנים. היא רצתה לאפשר לעצמה להיות קשובה לצורך של הגוף שלה להתרוקן באופן טבעי ולהקדיש לתופעה זמן במודע.

הקדשנו לעשר השאלות שלושה מפגשים משום שהיה ברור הצורך החזק שלה לתת לדבר הגדול הזה, שהלך והתעצם בתוכה מקום. לדבר עליו, להרגיש אותו וסוף סוף להתיידד ולהתמודד איתו. היה ברור שהדבר דורש ממנה הרבה אומץ, נחישות וכנות. כמובן, שנדרשו להצלחת התהליך הצטרפות והובלה טובים, על מנת לתת לה תחושה של אמון בי ובתהליך כך שתדע שיש לה על מי לסמוך.

היה לענת ברור שהצלחה בהשגת המטרה תהווה עבורה נקודת מפנה משמעותית בתפיסת המציאות שלה. ההשפעה של ההצלחה תהיה ניכרת בכל תחומי חייה כולל זה שתהווה מודל לחיקוי עבור ילדיה בכך שבעצם הכל תלוי בנו ובחבירה שאנחנו עושים. כשאנחנו רוצים להשיג משהו ומסוגלים לראות אותו בדמיון, זה אכן אפשרי.

ענת הייתה מודעת לכך שהיא מתעקשת לשמר את הכעס על אימה כל כך הרבה שנים מאחר והאמינה שברגע שתשחרר את הכעס עליה תוותר במקביל על ההגנה שלקחה על עצמה על אבא שלה (שנפטר כשהייתה בת 22). מבחינתה האמינה שאין שום צדק בכך שתיסלח לאמא שלה על דברים שעשתה לה בילדותה, ושגרמו לה כל כך הרבה נזק.

נקודת הציון הראשונה שלה הייתה להצליח לפנות זמן במודע לשהייה בשירותים ולשהות שם 2-3 דק'. תת המטרה הזו הושגה כבר לאחר הפגישה השנייה שלנו, עוד בשלב עשר השאלות. מקום, שעצם המחשבה עליו היה בלתי נתפס עבורה ואף מלווה בתחושת לחץ ופחד, הפך להיות מקום שאפשר לשהות בו ולהרגיש פליאה על השלווה שעוטפת אותה בו.

השינוי התחיל בתזוזות קטנות מלווה בתחושה של קצת יותר נשימה, התחיל להיכנס קצת יותר שקט ורוגע למרחב חייה.

את חיזוק המשאבים התחלתי כבר בפגישות הראשונות בהרפיות, שבהתחלה היה לה קשה להיכנס ולהתחבר אליהן, סוג של שחרור שליטה מבחינתה.

המשאב שהייתה זקוקה לו היה "שקט". במעגל המצוינות, היא הצליחה להתחבר לשקט שבתוכה. התהליך היה מאוד עוצמתי עבורה וליווה אותה במהלך כל השבוע שלאחר מכן. החיבור למקום של שחרור, מקום של שקט, לתחושה ש"הכל בסדר" גם כשמשחררים… להתחבר למקום של פשוט "להיות", להפסיק את המרוץ של לרוץ כל הזמן כי מה יקרה אם תעצור??? לפני כן, רק המחשבה על חוסר מעש הכניסה אותה לחוסר שקט.

הדבר המשמעותי שעלה כבר בפגישה החמישית היה שהבעיה היא לא בעיה פיסית אלא שיש פה קושי רגשי, משהו שעד היום הוטל עליו ווטו, משהו שאין מדברים עליו ופתאום נותנים לו מקום והוא הופך להיות מדובר.

רגש, טבעו לחלוף, כשנותנים לו מקום. הדחקת הרגש, יוצרת איבוד אנרגיה באופן לא מודע. בתהליך, ברגע שענת אפשרה לעצמה לדבר את הרגש, הפחד, הלחץ, השליטה, פתאום משהו השתחרר שם. היא אפשרה לעצמה לרקוד ולדלג עם הילדים, דבר שלפני כן נתפס בעיניה כאיבוד שליטה.

בהעברת יכולת, היא ביקשה לעבוד על היכולת לשחרר שליטה. יכולת שכשתהיה לה תוכל לתת מקום וכבוד לצרכים שלה, תפנה לעצמה יותר מקום, תשנה סדרי עדיפות בחייה. תהיה לכך השפעה בכל תחומי חייה. כשתשחרר שליטה תוכל לוותר על הרצינות, תצחק, תהנה, תחווה חום ואהבה. בתהליך עלה לראשונה העניין שהיא חיה בתחושה של "בלתי נראית". אינטימיות הייתה עבורה מקום שסוגר עליה וגורם לה לדופק מהיר לנשימה מהירה ולתחושת חוסר אונים. כל זאת מהמקום של חוסר אמונה באחר. אמירה טובה שנאמרה עליה נתפסה בעיניה כאל רעש, אמירות שנאמרות מאילוץ ואין בהם מן האמת מבחינתה.

שחרור השליטה והצורך שהכל יהיה מתוכנן ומאורגן מראש, אפשר לה לקחת קצת זמן לעצמה, לתת מקום וכבוד לעצמה להתחבר למקום של שמחת חיים וגאווה בעצמה ובמשפחה שלה. ולהתחבר למקום של קלילות שנכנסה במקום הרצינות שלה.

בפגישה השלישית שיתפה בכך שבשבוע שחלף, שכחה לקחת כדורים, דבר שלא קרה מעולם לפני כן והיווה עבורה פריצת דרך ועורר בה התרגשות. באותו שבוע ויתרה במודע על לקיחת כדורים ובדקה את השפעת שינוי זה (חשוב לציין שאני לא הוראתי לה להפסיק וליטול את תרופותיה. תת המודע שלה חש כי כך נכון לפעול ו'השכיח' ממנה את לקיחתן).

בדיעבד מעגל המצוינות היווה עבורה התחלה של שינוי. החיבור למקום שבו 'הכל בסדר' אפשר לה להתחבר למקום של רוגע, שחרור שליטה, שחרור ממקום שבו 'הכל צריך להיות מתוכנן' (כמו גם לקיחת הכדורים).

החוויה הייתה שמשהו גדול משתחרר אצלה וכל זאת רק בשלב הראשון של ההנחיה, בעקבות ראיון '10 השאלות', 'מעגל המצוינות' ו'העברת יכולת', עוד לפני שנכנסנו לתהליכי העבר.

כתבה- טליה איזנשטיין

דברו איתנו

אשמח לקבל גם דיוור עם עדכונים על כנסי היכרות הקרובים אלי