הספרייה המקוונת של מכללת רטר

מתוך השקט הזה אני מזמינה אותך לדמיין את עצמך בטבע… בנוף מדברי… מרחבי חול פרושים לפנייך… בצבעי צהוב חום בהיר וחום כהה… מידי פעם את רואה עץ או שיח בודד אשר תכונותיו המיוחדות מאפשרות לו לגדול בתנאים צחיחים… הוא ניזון ממקורות מים דלים ביותר… אולי מי תהום הנמצאים במעמקים… וטל הנופל מן השמים בשעות הלילה… ולפנות בוקר…

את יכולה להבחין בשביל הפרוש לרגליך… את חשה בטוחה לצעוד בו ומתמלאת בידיעה שהוא יוביל אותך לחוויה מיוחדת… את צועדת בשביל…, את שומעת קולות קלים של נקישות האבנים זו בזו מתחת רגליך… את מבחינה באבנים בצבעי לבן בגוני חום אפור או בצבעים אחרים… תוכלי גם להבחין בגודל האבנים… יש אבנים קטנות… בינוניות… קטנות גדולות יותר… חלקן חלקות חלקן מחוספסות… ואת מתחילה ללקט אבנים… את בוחרת מספר אבנים ומניחה אותן בתיק שלקחת עימך מתוך מחשבה שיוכלו לשמש אותך ולהועיל לך בהמשך הדרך… בעתיד…

וככל שאת מתקדמת בשביל נגלה אליך מרחוק מאהל בדואי יפהפה… מחוצה לו עומדים גמלים וכבשים…את יכולה לשמוע צלילים המתנגנים ומגיעים ממרחק… את מתקרבת ומרגישה בטוחה להיכנס אל המאהל הפתוח עבורך… צילו המגונן… הקרירות שבתוכו מושכים אותך להתקרב ולהיכנס פנימה… וככל שאת מתקרבת צלילי הנגינה הקסומים הולכים וגוברים ומשרים עליך רוגע ושלווה… את עומדת בפתח האוהל ומבחינה באיש זקן… לגופו ג’לביה לבנה ועל ראשו כפיה לבנה קשורה בעקל שחור… רגליו יחפות והוא יושב במרכז האוהל בישיבה מזרחית ומנגן… הוא נשען על כרים רכים שצבעיהם עזים, אוריינטליים… על הרצפה פרושים שטיחים ומחצלות…

האיש הזקן מרים את מבטו… מתבונן בך ומסמן לך להיכנס ולהתיישב מולו… הוא ממשיך בנגינתו… והצלילים המתנגנים נשמעים באוזניך כמו רוח מדברית המנשבת במרחבים הגדולים החמים והפתוחים… כמו מספרים על נדודים ועל שיירות גמלים…

המוסיקה המתנגנת… הקרירות… והפשטות של האוהל מעמיקים את שלוותך… ואת חשה נינוחה… רגועה…ובטוחה… ואט אט המחשבות החולפות בראשך הולכות ונמוגות… הולכות ומתרחקות… עד שהן נעלמות… ואת מתחברת למקום הרגוע הזה… השקט… השלו… את חלק מהנוף המדברי הזה… את חלק מהטבע… מהיקום…

והאיש הזקן מניח את כלי הנגינה לצידו… וניגש להכין קפה בפינג’אן קטן… כמסורת הבדואים… ריח הקפה המיוחד מתפשט באוהל… האיש מגיש לך כוס קטנה של קפה…את לוגמת לאיטך את הקפה… וטעמו ערב לחיכך… את מרגישה חמימות נעימה המתפשטת בגופך… את מרגישה נינוחה… רגועה… ומחוזקת…

הזקן ניגש לפינת האוהל ומביא עימו כלי מתכת עתיק, הוא מניח לפניו מכתש ועלי ועליהם עיטורים מסורתיים… את מתבוננת בכלי המיוחד והסקרנות מתעוררת בך… הזקן מחייך אליך וממתין… הרי יש לכם כל הזמן שבעולם… שניכם יושבים באוהל… המכתש והעלי ביניכם ואת מבינה שהוא ממתין שתעשי משהו… את מנסה לנחש מה רצונו… ולפתע נזכרת בתיק שלך שבתוכו מונחות אבנים שליקטת בדרך… ואת מוציאה את האבנים מהתיק ומניחה אותן מולך… ואת נזכרת שכשעברת לידן הן נראו לך מיוחדות ובעלות משמעות… כל אבן מייצגת זיכרון של אירוע בחייך…אירוע משמח או אירוע קשה…זיכרון של התנסות נעימה או פחות נעימה… תכונה מסוימת, כישור ,… אספת את אבנים לתיקך מתוך מחשבה שיימצא להן שימוש… אך כעת אינך זקוקה לכולן…

כעת אהיה בשקט במשך כדקה… בזמן זה תוכלי להחליט אילו אבנים תרצי להשאיר ברשותך ולאילו אבנים אינך זקוקה עוד… תוכלי לשמוע את קולי בעוד כדקה…

הזקן מסמן לך בידו ואת מניחה אבן אחת במכתש… זו אבן שאינך זקוקה לה…הזקן מניף את העלי ומתחיל להכות על האבן בתנועות קצביות ואחידות… צלילי הדפיקות מפירים את שקט המדברי… הם נשמעים כמקצב ריטואלי…החוזר על עצמו… שוב ושוב…

לאחר מספר דקות האבן המוצקה נכתשה והופכת לאבקה דקה… לגרגרי חול… הזקן מרוקן ושופך את הגרגרים מתוך הכלי לקערה… את מניחה אבן נוספת במכתש והזקן ממשיך בתהליך הכתישה עד אשר האבן האחרונה נכתשת והופכת לגרגרים דקים… כל האבנים נכתשו ושינו את צורתן ומרקמן מאבן קשיחה לאבקה דקה… את מבינה כעת שאבנים אלו הכבידו עליך במסעך… אינך זקוקה להן עוד…

הזקן לוקח את הקערה המלאה גרגרי חול וניגש אל מחוץ למאהל… את מצטרפת אליו ושם נגלה לעינייך נוף קסום… נווה מדבר מרהיב ביופיו… עצי דקלים… צמחיה ירוקה וביניהם מקור מים שופע… הזקן מושיט לעברך את הקערה ואת לוקחת חופן גרגרי חול בידייך ומפזרת אותם במים… ואת מפזרת עוד ועוד גרגרים עד שהקערה מתרוקנת… את יודעת שהשתחררת מזיכרונות ומרגשות שהכבידו עליך… מדברים מיותרים לך…תחושה של הקלה וקלילות ממלאת אותך… את נהנית מתחושה של חופש… של התחדשות… ושל עוצמה…

את נפרדת מן הזקן הבדואי ומודה לו על הביקור במאהל. הזקן מזמין אותך לבוא שוב בכל פעם שתרצי.

ומן הנוף המדברי הנהדר הזה והנווה שבו ועם תחושת הקלילות וההתחדשות עוד מעט תחזרי לכאן ועכשיו… את מוזמנת להניע מעט את רגליך וידייך… לפקוח עינייך ולחזור בקצב שלך לחדר זה ב……. היום יום……..