התקף ואזו וגאלי

שמשיה בים

וגוס, העצב התועה (Vagus Nerv)

הוגוס הוא רב סעיפים ומעצבב אברים רבים כמו מערכת השתן, מערכת העיכול, והלב. השפעתו על הלב גורמת להאטה בקצב.

המונח "התקף וזו – וגאלי" (vasovagal attack) מתייחס לפעילות עודפת של הוגוס. פעילות זו עלולה לגרום להאטת קצב הלב ולירידה בלחץ הדם, ובעקבותיהם להתעלפות. התופעה יכולה להתרחש בעקבות כאב, לחץ נפשי, פחד, או גירוי אברים אחרים המעוצבבים על ידי עצב הואגוס, למשל בעת מתן שתן או פעילות מעיים..

* המידע לקוח מתוך האתר: http://www.shahal.co.il/hebsite/modules/glossaryTerm.asp?Sid=72&Pid=252&termID=126

עצב הואגוס אחראי על המערכת הפרא סימפטטית בגוף. קיימות שתי מערכות עצביות אוטונומיות בגוף: המערכת הסימפטטית והמערכת הפרא סימפטטית.

המערכת הסימפטטית

פועלת בעיתות דחק ועקה, כלומר בעיקר בעיתות חירום, לחץ ואיום פתאומי. היא אחראית להפעלת תגובת הילחם-או-ברח, שמטרתן התמודדות עם מצב החירום. במצב כזה ישנו ניתוב של אנרגיה לשרירי השלד כדי שיהיה להם מספיק כוח להגיב בצורה פתאומית ומהירה.

פעילויות עיכול מופסקות וכן מופעלות פעילויות של עצירת שתן (שדורשות אנרגיה לצורך העכב . בזמן פעילות המערכת הסימפתטית ישנם שינויים בזרימת הדם, כיווץ של כלי דם בעור, הרפיה של שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין ועוד.

המערכת הפרא סימפטטית

מערכת זו פעילה בעיקר במצב של מנוחה בגוף ואחראית על מצב של שגרה. היא מווסתת את הפעילויות הפיזיולוגיות הרצופות כגון נשימה ופעילות הלב. היא אחראית בעיקר על פעילות של שימור, עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמונים של גדילה. העצבים הפרא-סימפתטיים יוצאים בעיקר מאזור השלד המוארך, ומחלקו התחתון של חוט השדרה. המערכת מופעלת בעיקר על ידי רפלקסים בתגובה לגירויים פנימיים. בזמן פעילותה ישנה הפרשה של המוליך העצבי אצטילכולין.

רוצה ללמוד כיצד לטפל בהתקף ואגו וגזאלי וכמעט בכל מחלה, מזור או מכאוב?
טיפול בעזרת NLP יכול לתת להם פתרון.
אנו מזמינים אותך להכנס ולקרוא עוד בדף דמיון מודרך במכללת רטר

פרופ' ג'ריס יעקוב, מנהל המכון לרפואה מונעת ו'מרכז רקנאטי' לטיפול וחקר מערכת העצבים האוטונומית, הקריה הרפואית רמב"ם, מסביר את התופעה:

התעלפויות – מה גורם לנו להתעלף?

ההערכה היא שכחמישית מהאנשים יחוו לפחות התעלפות אחת, שלא כתוצאה מחבלה, במהלך חייהם. הסיבה השכיחה ביותר לעילפון בגיל הצעיר (18-40) היא חוסר איזון בין המערכת הפרא-סימפתטית לבין המערכת הסימפתטית, שנגרם בד"כ, מהתרגשות יתר, חשיפה לחום גבוה, התייבשות, עמידה ממושכת או מחלה זמנית. מראה פתאומי של דם, לדוגמא, הוא אחד הטריגרים השכיחים ביותר להתעלפויות. כאשר אדם נחשף בהפתעה לדם ומערכת העצבים האוטונומית שלו איננה מאוזנת, הוא נכנס למצב של טראומה. מערכת העצבים הסימפתטית, שהיא המערכת המעוררת, מתחילה לעורר את האדם, כשהיא מאיצה את דופק הלב, מעלה את לחץ הדם ומגבירה את זרימת הדם למוח וללב.

המערכת הפרא-סימפתטית (המערכת המעכבת) לא מצליחה להתאים את עצמה למצב החדש. לחץ הדם והדופק יורדים בפתאומיות, המוח לא מקבל מספיק דם וחמצן, והתוצאה – התעלפות. עילפון בגיל המבוגר (מעל גיל 60) נובע בעיקר מסיבות לבביות.
גם תרופות עלולות לגרום לחוסר איזון במערכת האוטונומית שיוביל לעילפון, בעיקר תרופות להורדת לחץ דם ותרופות נוגדות דיכאון.

השרטוט הבא מראה לנו כי במצב סטרס (סימפטטי) השפעת המערכת היא ישירות על האיברים דרך עצבי עמוד השדרה (מערכת העצבים המרכזית)

ואילו בשעת רגיעה אין צורך לכך וההשפעה היא עקיפה דרך המוח בשעת רגיעה המערכת משפיעה ישירות על מערכת השתן והמין

תיאור מקרה

• בת 25 היום – בתחילת דרכנו עוד לא מלאו לה 24 (סוף 2010)

• עברנו תהליך יפה בן חצי שנה, דרכינו נפרדו ל- 7 חודשים בערך והיא חזרה להמשך תהליך בסוף נובמבר 2011.

• סיבת הגעה: עילפונות. "ויש להם חיים משלהם, זה יכול לקרות בכל מקום, והנורא מכל זה שעם העילפון באה בריחת שתן" דבר המלווה תמיד ב"רצון לקבור את עצמי מתחת לאדמה"

• "עד לא מזמן זה היה קורה כל 4 חודשים או חצי שנה, בתקופה האחרונה זה כל שבוע.. אני לא יכולה יותר" אלו היו דבריה במפגש הראשון שלנו בסוף 2010.

• משפטי מפתח בתקופה ההיא: "אני תמיד צריכה שמישהו יהיה איתי" כי אני לא יודעת מתי אני אתעלף, ואני חייבת שאמא שלי או אחותי יהיו לידי. אני יודעת שזה מעצבן אותן, אני מבינה את זה יש להן חיים כן? אבל מה אני אעשה?… גם החבר שלי חייב להיות שם, אחרת אני אבודה.

• "החולשה והרגישות הם ברמה יומיומית"

בשיחה בסוף 2010 גיליתי עוד:

שיש לה חרדה עצומה מדם ובדיקות דם. בן זוגה מזה 3 שנים מתנהג בזמן האחרון בצורה קשה ואכזרית לדבריה, הוא חסר סבלנות, צועק עליה ומשפיל אותה ליד משפחתו.

כשהיא רק מזכירה נושא זה היא מחזיקה את ראשה עקב סחרחורת ומיד אומרת תוך בכי: "יו.. אמא, אמא… אני לא יכולה אפילו לחשוב על זה, אני אתעלף."

באופן תמידי האישונים שלה מאוד מורחבים, דבר המעיד על סטרס גבוה מערכת סימפטטית פעילה באופן קבוע. בחורה מאוד רזה, מאוד חזקה אבל בתחילת הטיפול אפילו לא ידעה זאת. הקשר שלה עם הוריה היה אז בלתי נסבל. הביעה ספקות לגבי קשר בין נשים, ובכל זאת בחרה בי, להנחותה. לומדת נטורופתיה. מתקשה לגעת בחיי הרגש שלה.

נזקקנו לשתי פגישות כדי להגדיר מטרה. במשך רוב הפגישה תיארה לי בצורה מתפתלת מה היא לא רוצה אך גרמה לזה להישמע כדבר שקשה לה להיפרד ממנו, מעין מאבק פנימי בינה לבין עצמה, כמו למשל שהיא זקוקה לאימא שלה או אחותה לידה אבל יודעת שאין זה הוגן מצידה לבקש מהן להיות איתה כל הזמן.

לאחר שתי פגישות והמון שאלות, שהן הרחבה של 10 השאלות, היא ביקשה שהמטרה תהיה: "להיות תלויה בעצמי" כאשר זה כולל בתוכו: להצליח לבצע בדיקת דם, להתפרנס בעצמה, להיפתח להיכרות עם בחור טוב יותר, למצוא עבודה טובה יותר עם שכר גבוה יותר, להיות מסוגלת להישאר בבית לבד וללא השגחה ועוד. בדיקה מול תת המודע תמכה בכך.

בשאלה השביעית של 10 השאלות התברר לי מדוע יש פחד כל-כך גדול מדם:

הגירוי – התמקדי כעת ברגע שבו הבעיה מתעוררת. מה גורם להתעוררות הבעיה? איך את נכנסת למצב הבעייתית?

היא: "המון אלימות… חטפנו מכות כשהיינו קטנים… בגיל 6 צפינו אחי ואני בערוץ 7 וראיתי סרט שבו מישהי לוקחת שיפוד ותוך כדי ריקוד מחדירה אותו לעצמה לווריד… התעלפתי במקום. זו היתה הפעם הראשונה בחיים שהתעלפתי, ומאז הסרט לא נגמר".

אני: איפה היו הוריך?

היא: "איפה היו הורי?!… במטבח, וכשאחי צעק להם שאני מתה, כי הוא לא הבין שהתעלפתי, הם מיהרו לראות מה קרה איתי, וכשחזרתי לעצמי וסיפרתי להם, הם צחקו עלי, לעגו לי והפכו אותי לבדיחה… שני אידיוטים!!! במקום להגן עלי כילדה קטנה, מה זה גיל 6?!"

היא כועסת סוף סוף. באופן כללי עצימת עיניים בשלב הזה מאוד מקשה עליה, מרגישה חסרת רצפה. זרמתי איתה, אמרתי לה להישאר עם עיניים פקוחות ולהתמקד בנקודה אחת.

פרק הילדות

היא בורחת לבית של סבתא וסבא שלה, שלקחו חלק משמעותי בגידולה. שם הרגישה בטוחה. היא מתחבקת עם 'הילדה הפנימית' בקלות והן משחקות יחד. ברגע הפרידה היא אומרת שלא תוכל לקחת איתה את הילדה כיוון שאכזבה אותה נורא, והיא אינה רוצה להיות איתה בקשר. היא אומרת לילדה הפנימית: "תשמרי על עצמך" ופשוט הולכת.

במהלך הטיפול החבר שלה נפרד ממנה, כפי שחששה. היא בכתה המון, טיפחה תקווה שיחזור ולאחר שבוע בו הוא לא יצר קשר, התאסף בה כעס נוראי ורצון להוכיח לעצמה שהיא יכולה בלעדיו.

בשלב הזה כבר היה ברור לי שיש לעשות צעד ראשון לכיוון שינוי בהרגלי תלות. נתתי לה שיעורי בית מתוך תרפיית קו הזמן:

אני: איפה את הכי נרגעת?

היא: בים

אני: שם הכי טוב לך?

היא: כן בטח

אני: טוב, אז אני נותנת לך שיעורי בית אבל את חייבת לעשות אותם

היא: בסדר. רגע…אבל מה השיעורים? אני מתה מפחד

אני: אני לעולם לא אתן לך לעשות משהו שיפגע בך, לעולם! אבל תסמכי עלי שאני רואה את החוזקות שבך ויודעת שאת מסוגלת לבצע את זה עם כל הקושי

היא: יש קושי?

אני: כן. אבל את יכולה לו.

היא: (שקט… נשימה עמוקה) טוב…

אני: תבחרי יום במהלך השבוע הקרוב, את מתפנה מכל עיסוק ל-3 שעות, נוסעת לים ועוברת שיעור ב"לבדות" את לא מדברת בטלפון עם אף אחד, את יכולה לקחת ספר אם את רוצה, אבל את הולכת לבד… את הולכת לעבור שיעור בלבדות.

היא: אמא'לה (היא קוטעת אותי) אני לא מסוגלת, נראה לך? אני לבד בים? איזה פחד!!! (והאישונים שלה שממילא מורחבים כל הזמן מאיימים להתפרץ החוצה כי כבר לא נותר להם לאן להתרחב).

אני: את מסוגלת! אני אומרת לה בשקט ואסרטיביות. יש לך חצי שעה נסיעה לכל כיוון ושעתיים על החוף לבד עם עצמך. אלו רק שעתיים, אבל אני רוצה שתעברי אותם ל-ב-ד עם עצמך. שימי לב שאמרתי שיעור בלבדות ולא בבדידות.

היא: ואם אני לא אעמוד בזה?

אני: דברי איתי, אני עונה לה לשקט וביטחון

היא: מה משם? להתקשר אליך?

אני: רק אם נורא קשה לך, תתחילי לבד ואם קשה אני פה.

מפה התחיל השינוי !!!

רק לאחר חמישה ימים הלכה לחוף, היא לא התקשרה משם, בילתה עם עצמה שעתיים מלאות על החוף, וחזרה הביתה כשהסוללה טעונה במלואה!

היא התקשרה למחרת, והודתה לי בלי הפסקה, תיארה את התהליך, את המחשבות, התובנות, העצב על מי שהיתה עד לאותו יום, ההבטחה שמכאן היא רק צומחת.

הבינה שהיא מתנהגת בצורה קורבנית ולא רצתה בזה יותר, ביקשה עזרה בשינוי.

כמנחה זה היה מרגש מאוד.

אגב, מפה, כבר לא היה לה קשה לעצום עיניים, ויכולנו לעשות דמיון מודרך שהיה עבורה נפלא. התחילה תקופה ארוכה שבה לא התעלפה עד ה- 10.01.2012!!!

טכניקות מוצלחות במיוחד

שלוש העמדות משנה א'

היא התלבטה מול מי להיות שם… אמא או החבר שנטש. השארתי לה כמובן את אפשרות הבחירה למרות שהפצירה בי (אחת ממטרותי להוריד תלות לא?) והיא בחרה באמא.

זה היה מדהים, פתאום היא התחילה לדבר ברכות על האישה הזאת שנבגדת ע"י בעלה, שהיא בעצמה חלשה כמוה, התעוררה בה הבנה עמוקה יותר, צער ואף הזדהות עם אימה. בסיום הפגישה היא יצאה ללא הכעס הגדול שליווה אותה בקשר עם אימה בצורה חזקה.

Swish

היא בחרה בתמונה הקשה מהסרט שראתה בגיל 6 ורק לאחר שבחרה תמונה חיובית הרשתה לעצמה לעצום עיניים. עשינו זאת מספר רב של פעמים ובסיום זכיתי לחיוך גדול.

שינוי עוצמת ומהירות הקול

כמי שנוטה לקורבנות, היה לה קשה גם בעבודה. לדבריה: "הבוסית נוראית ולא מתחשבת, אישה גסת רוח עם פה מלוכלך". היא מצאה את עצמה בוכה רבות בגללה.

התרגיל הקטן הזה עשה שינוי גדול. היא תיארה לי לאחר תקופה שכאשר הבוסית צועקת את משפטי המפתח שלה היא שומעת את דונלד דק, היא שמה אותה על מהירות 45, היא שומעת אותה כגורילה נוהמת… מה שממש מצחיק אותה ומוריד את עוצמת הפחד.

תהליך שמטרתו לסייע בהשלמת 'פרידה'

זה כבר היה לאחר כשלושה חודשים מהפרידה, כבר הייתה עברה תהליך, אפילו יצאה פעמיים עם בחורים נחמדים. אמנם לא היה לזה המשך אבל היא עשתה את הצעד הראשון. הטכניקה עברה בצורה נפלאה, היא גילתה שהיא כבר לא כועסת עליו, להיפך, היא הודתה לו על שלא התחתן איתה כיוון שוודאי הם היו מתגרשים.

מעגל המצוינות

אני חייבת לציין שניסיתי לעשות את הטכניקה הזאת בשלב מוקדם וזה לא הלך, היו המון התנגדויות. רק לאחר שהלכה לים ועשתה את 'שיעורי הבית' יכולנו לעשות את התהליך, והפעם היו לה יותר דוגמאות טובות.

קו הזמן

את הטכניקות האלה עשינו ממש לקראת הסוף. עולם הדימיון שלה נפלא !!! בפעם הראשונה שיצרנו את קו הזמן היא פקחה עיניים והתחילה לצחוק "הזוי !!! פשוט הזוי !!!"

היא הרחיקה לכת על הקו שלה הרבה מעבר לגלגול הזה, הרבה אחורה… מאוד הפתיעה אותה העובדה שלא פחדה מזה.

סיכום

אני חייבת לציין שהיו פגישות בהן הכנתי טכניקה והיא ביקשה רק לשוחח, בלי תהליך של NLP או דמיון מודרך. כיבדתי את רצונה ואני מאמינה שבכך הגדלתי את הרפור. למדתי רבות מהמונחה הזאת. מצאתי את עצמי מורידה הילוך כאשר הגיעה, היה חשוב לי להקשיב למה שאמרה, ולהקשיב גם בין השורות לדברים שלא נאמרו. לעיתים ראיתי את הילדה הקטנה וממש רציתי לחבקה ולהעניק לה את החום והביטחון שהיתה זקוקה להם כל-כך.

תחושת הסיפוק היא עצומה, תחושה שהייתי שליח נכון לאדם הנכון ובזמן הנכון. אני חושבת שלהיות אבן דרך בחייו של אדם זו זכות גדולה ואני מברכת על ההזדמנות שניתנה לי. אני בטוחה שאתם שקוראים את המאמר יודעים בדיוק על מה אני מדברת, כולנו כאן ממקום של נתינה.

כתבה- אתי ברכה ערכה- דפנה רטר

מעניין אותך להתנסות ב-NLP?
אנחנו מזמינים אותך לכנס ההיכרות שלנו לחלום. לדמיין. להגשים
שבו נסביר ונמחיש לך ע"י התנסות וחוויה מהו NLP וכיצד לימודי NLP יוכלו לתרום לך בכל תחומי החיים
לקבלת פרטים ולהרשמה לכנס ההיכרות הקרוב עם NLP – לחץ / לחצי כאן

דברו איתנו

אשמח לקבל גם דיוור עם עדכונים על כנסי היכרות הקרובים אלי