הספרייה המקוונת של מכללת רטר

האינדיקציות הטיפוליות במחלות הלב הכליליות הן בהתאם לחומרת המצב, וכוללות מהקל אל הכבד: טיפול תרופתי; טיפול פולשני באמצעות הרחבת העורק ע”י בלון (PTCA), או החדרת סטנט; והתערבות ניתוחית דוגמת ניתוח מעקפים CABG)). אשפוז בשלב המוקדם של אוטם שריר הלב הוא חיוני, בשל יכולתו למנוע סיבוכים ולשפר הישרדות.

אחד מיתרונות האשפוז המוקדם, הוא מתן תרופות טרומבוליטיות שממיסות ומפרקות את הקריש שגרם לאוטם, ומקטינות את נזקיו. עם זאת, תרופה זו יכולה להינתן רק במהלך השעות הראשונות מעת הופעת הסימפטומים, ולכן היתרונות הטיפוליים הם תלויי זמן.

הישרדות לאורך זמן של חולים לאחר אירוע לבבי תלויה בשמירה על משטר בריאות, שכולל: הפסקת עישון, דיאטה דלת שומנים, פעילות גופנית שיקומית, נטילת תרופות, איזון סכרת ולחץ דם, וניהול אורח חיים רגוע ללא לחצים.

באופן כללי קיימת נטייה אצל אנשים לבטא מצוקה נפשית וחברתית דרך הגוף. האמונה החברתית הרווחת בנוגע להתקף לב, היא שלחץ, מתח ודאגות, הם הגורמים למחלה. אמנם, אנשים מודעים ולרוב מקבלים את המודל הרפואי המייחס למחלה סיבות, כמו: תורשה וגורמי סיכון. עם זאת, הם גם יודעים שישנם אנשים שמתים מהמחלה מבלי שהיו להם גורמי סיכון, בשעה שאחרים עם סגנון חיים מועד לפורענות וגורמי סיכון ידועים, אינם חולים במחלה ומאריכים ימים.

למתח נפשי ולמחלות לב יש קשר היסטורי ארוך. רופא בשם Corvisart בשנת 1812, היה הראשון שתאר את היחסים בין המתח הנפשי לכאבים בחזה. הוא ציין שרגשות חזקים כמו: פחד, כעס, ייאוש ואכזבה, יכולים לפגוע בלב. שנים רבות לאחר מכן זיהו חוקרים את טיפוס אישיות A המתאפיין ברמות גבוהות של הישגיות, עוינות, לחץ, חוסר סובלנות ותוקפנות, כמגבירים את הסיכון לחלות במחלות לב כליליות.

מחקרים רבים בדקו בעבר את הקשר הזה, אבל רק על גברים, מתוך הנחה נסתרת שהגבר הוא הלחוץ וההישגי בשל תפקידו כמפרנס. אולם, כיום חודרת ההכרה בכך שגם האישה חווה תחושות של לחץ, בגלל עומס תפקידיה, לעיתים יותר מאשר הגבר. מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות על גברים ונשים מצביעים על הקשר שבין התקף לב לבין מצבי דחק, חרדה, תחושות כעס, עוינות וגישה שלילית לחיים.

היכרותי עם המונחה הייתה לאחר ששוחררה מבית חולים עקב התקף לב. מאז, במשך שנתיים בהן הנחיתי אותה בתהליכי NLP ודמיון מונחה, היא עברה מספר אירועים של כאבים בחזה ומספר אשפוזים בבית חולים. המונחה היא אישה בת 60 חולת סכרת מזה שנים רבות, אינה עובדת ומקבלת קצבת נכות. למונחה שלושה ילדים בוגרים נשואים הורים לילדים. היא פרודה מבעלה, אבל הם ממשיכים לגור בבית משותף כאנשים זרים.

הבעל הודיע לאישה כבר מזמן על כך שהוא יוצא עם נשים אחרות ורצונו בגירושים, אך יחד עם זאת הוא אינו מוכן לעזוב את הבית בגלל מצבו הכלכלי. כך נוצר אצל המונחה מצב בלתי אפשרי של מגורים עם הפרוד תחת קורת גג אחת, כשהיא עדה ליחסו הקר והצונן כלפיה ולקשריו עם נשים אחרות. כל אלו גרמו לה למצבי כעס ולחץ קיצוניים שהשפיעו עליה והביאו הידרדרות במצבה הבריאותי, שהתבטא כאמור בהתקף לב ובאירועים תכופים של לחץ וכאבים בחזה.

המטרה שבחרה המונחה לסדרת הטיפול הייתה להשתחרר מכעסים כלפי בעלה, ולהגיע למצב של שלווה ורווחה נפשית שתשפיעה לטובה על מצבה הבריאותי. היא ציינה שהיא רוצה להשתחרר מהכעסים שמלווים אותה תקופה ארוכה, והמטרה היא בשליטתה אבל למרות הכול היא לא מצאה את הדרך.

במפגשים הראשונים בהם בוצעו הדמיות לחיזוק משאבים, תגובת המונחה הייתה מצוינת. בהמשך עם התקדמות הטיפול הגענו למפגשים בהם שולבו תהליכי NLP, ולמדתי מספר דברים הדורשים משנה זהירות עם מטופלים הסובלים מבעיה לבבית. מבחינה טכנית, זיהיתי לראשונה במעגל המצוינות כי המונחה לא יכלה לעמוד יותר ממספר דקות, וכשהתבקשה לעצום את העיניים, איבדה את שיווי המשקל. מכאן ולאורך כל סידרת המפגשים תהליכים שמקובל לבצעם בעמידה הועברו לה בישיבה.

כשהגעתי בסדרת הטיפול לתהליך העוסק בעבר – מפגש עם הילדה הפנימית, המונחה הרבתה לבכות. באותה עת לא ייחסתי חשיבות יתרה לכך, ואפילו חשבתי שהתהליך הועבר היטב והמונחה שיתפה פעולה. עם זאת, מספר ימים לאחר הפגישה התקשרה המונחה וסיפרה לי בטון מאשים, שאחרי ההדמיה עלה לה מאוד הסוכר בדם, והיא פנתה לרופא והזריקו לה שני מזרקי אינסולין.

היא המשיכה וסיפרה שהרגישה כל השבוע רע מאוד והיו לה לחצים בחזה מאחר שהיא חשפה בפני דברים שאף אחד אחר בעולם לא יודע, והם העלו אצלה זיכרונות מאוד קשים מעברה. אני לקחתי את דבריה אישית ובאופן קשה, כי הרגשתי אחריות. בנוסף, היות שמדובר במונחה שמצבה הבריאותי מורכב, חששתי שאם תחול החמרה במצבה הבריאותי והיא תאושפז, אני עלולה להיות מואשמת בהידרדרות מצבה.

בשיחה ארוכה שהייתה לי עם מנחה הקורס, הסברתי לו שאני מעוניינת להפסיק את הטיפול במונחה, כי אני מרגישה מאוימת, ולא מוכנה לקחת אחריות על מצבה הבריאותי. מנחה הקורס אמר לי לראות בזה אתגר, והנחה אותי לא לגעת בשלב זה בעבר ובילדות, אלא לשוחח איתה על מה שהרגישה ומה שאני הרגשתי בעקבות תגובתה, ובהמשך לעשות לה הרפיות והדמיות לחיזוק משאבים.

כך עשיתי משך חמש פגישות, שאחת מהן נערכה במסגרת אשפוזה בבית החולים ועליה אספר בהמשך. מניסיוני איתה למדתי שיש להימנע בהנחיית חולי לב מתהליכים עמוקים הנוגעים בעבר כואב, ולהימנע מלחשוף אותם לשחזור מצבים מלחיצים ומצבי כעס שמעלים את לחץ הדם ודופק הלב, היבטים שמסכנים את מצבם הבריאותי. מכאן ולאורך כל סידרת הטיפול למדתי לעבוד איתה בעיקר דרך הרפיות והדמיות לחיזוק משאבים וריפוי, ובהמשך כאשר הכרתי את המונחה טוב יותר הנחתי אותה בתהליכי NLP הממוקדים בהווה ובעתיד.

התהליכים שהועילו במיוחד למונחה וקידמו אותה בדרך להשגת המטרה היו: סוויש, שינוי הרגלים, שיחה עם איברים בגוף, תרגיל הכיסאות, הגדרה מחדש לערך, שינוי סולם הערכים, מחולל ההתנהגות החדשה, הדהוד, בחינת מערך האמונות, שינוי אמונות בסמלים, בניית מוטיבציה ושרשרת עוגנים. את סידרת הפגישות סיימנו בהדמיית המראה לעתיד.

מניסיוני למדתי שתהליכים אלו הגבירו אצל המונחה את הרגיעה ושלוות הנפש, החשובות כל כך לשימור בריאותם של אנשים הסובלים ממחלת לב. מדובר בתהליכים שאינם מעוררים הצפה רגשית שעלולה לסכן את מצב הלב. מצד שני הם מחזקים ומובילים ליצירת שינוי מחשבתי ותובנות חדשות שיוצרות מוטיבציה לשינוי שמקדמת את השגת המטרה. המונחה נהנתה מהתהליכים, ומפגישה לפגישה נטענה בכוחות ואנרגיות.

כאמור, במשך סידרת הטיפול העברתי למונחה הרפיות והדמיות רבות לחיזוק משאבים, ריפוי וצמיחה, וסיימתי כל מפגש בהם. המונחה הגיבה מצוין. הועילו לה באופן מיוחד הדמיות שעסקו בריפוי ובהחלמה.

באחד הימים המונחה התקשרה אלי והודיעה שהיא מאושפזת בבית חולים עקב כאבים בחזה והיא מבקשת שאבוא למחלקה ואעשה לה הדמיה. מאחר שאני עובדת בבית חולים בו היא אושפזה, התארגנתי להגיע אליה וחיפשתי הדמיה להקלה בכאב. אז גם נוכחתי לדעת שאין מספיק הדמיות שנכתבו להקלה של כאב, ובעקבות זאת, בשנת לימודי השנייה והשלישית כתבתי הדמיות בנושא.

בכל זאת מצאתי באותה עת הדמיה שנועדה להקל כאב שנראתה לי מתאימה ונקראת: “בריכת יער”. הגעתי למחלקה בה המונחה הייתה מאושפזת. שוחחנו קצת והיא ציינה שלמרות הטיפול התרופתי הכאבים בחזה לא חלפו והם באים והולכים. היא שמחה כשאמרתי שהבאתי לה הדמיה מיוחדת להקלה בכאב.

מאחר שמדובר בחדר בבית חולים שבו היו מאושפזות מלבדה חולות נוספות, תנאי הפרטיות מוגבלים ביותר. בכל זאת ניסיתי ליצור מידה מסוימת של פרטיות על ידי סגירת הפרגוד בינה לבין שאר המאושפזות בחדר. תוך כדי קריאת ההדמיה שמעתי ברקע מאחת החולות בחדר אנחות כאב שהלכו וגברו. חששתי שהן יפריעו למונחה שלי להיכנס להרפיה.

למרות חששותיי שמתי לב שהמונחה נרגעה לגמרי למרות הרעשים בחדר, נכנסה להרפיה עמוקה ונרדמה. סיימתי את ההדמיה והמונחה חייכה וציינה שהיא מרגישה הרבה יותר טוב והכאב חלף. נפרדנו, ובבואי לצאת מהחדר במחלקה, התרחש דבר מדהים מבחינתי: החולה “הנאנחת” ששכבה בחדר, קראה לי וביקשה שגם לה אעשה הדמיה. גם החולות האחרות בחדר הצטרפו לבקשה, ואפילו כעסו על בית החולים שאינו מודיע להם שיש שירות כזה לחולים…

זה הצחיק אותי… לאור דרישת החולות בחדר, העברתי את אותה הדמיה בשנית לכולן. זו הייתה התנסות מיוחדת במינה, שכן מדובר באנשים שלא נחשפו בעבר לטכניקה הזו. הן שיתפו פעולה ותוך כדי התקדמות ההדמיה הופיעה רווחה על פניהם. האחות האחראית של המחלקה התקשרה אלי יום לאחר מכן, וסיפרה שהחולות באותו חדר היו מרוצות מאוד והן רוצות שאבוא שוב.

סיפור קטן זה מראה כי יש מקום רב להכניס את הטכניקות האלו למסגרת הטיפולית בבתי החולים, וללמד את עובדי מקצועות הבריאות תחום זה לעומק, ובכך להעשיר את הרפרטואר הטיפולי שניתן לחולים.

הנחיתי את המטופלת הנדונה בעבודה זו בסדרה של 22 פגישות. מפגישה לפגישה ניתן היה לראות את השפעותיהן המיטיבות של ההרפיות. הדמיון המונחה וטכניקות ה- NLP על המונחה שסובלת ממחלת לב. ביטויו היה הקלה בכאב, הפחתה בלחץ ובמתח. שיפור מצב הרוח וקידום שלווה ורווחה נפשית. מבחינה פיזיולוגית לחץ, כעס ומתח נפשי גורמים להצרות בעורקים הכליליים המזרימים דם ללב ומאיצים התפתחות התקפי לב ומחלת לב.

שורה של מנגנונים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים המופעלים בתגובה לתהליכי ההרפיה וההדמיה משפיעים על רגיעה של מערכת העצבים המרכזית. הרפיית מתח בגוף, שמתבטאת גם בהרחת העורקים המספקים דם ללב. ירידת לחץ דם והאטה בדופק הלב. מכאן ניתן ללמוד שטכניקות אלו יעילות במיוחד למטופלים הסובלים מבעיה לבבית. ומקדים החלמה ושיפור באיכות החיים שלהם.

כתבה: מיכל ריסן – ד”ר לסוציולוגיה של הבריאות

1) בריאות בישראל: נתונים נבחרים. משרד הבריאות, ירושלים, ספטמבר 2005, עמ’ 208.

2) גולדשמידט, ר. (2007). מחלות לב בישראל – שכיחות, טיפול ומניעת מוות. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.

3) גרשוביץ,י. (2003). מחלות הלב וכלי הדם הן מכת העולם המערבי.http://doctors.msn.co.il/news/970

4) דרורי, י. (1998). מחלת לב כלילית בנשים. יוזמות הייליגר בע”מ.

5) הוד, ח. (2006). אפיון, טיפול, תחלואה ותמותה של חולי אוטם חד בשריר הלב בישראל בעשור האחרון. הרפואה 145, עמ’ 326–331.

6)Rassin, M. (2007). Women in a world of man’s disease- The case of female cardiac patient. (in Patricia C Tolana. Ch 1) Decision Making In Medicine and Health Care. Nova Science publishers Inc: New York. Pp: 11-30.

7)Rassin, M. (2009). The cardiac patient: A gender comparison via illness narratives. Journal of Nursing and Healthcare of Chronic Illness, 1, 20-28.