העצמת נשים ערביות

אישה עם רעלה

אנו נולדים עם עוצמה

אנו נולדים מעולם הרוח אל עולם חומרי שמרחיק אותנו מעצמיותנו, מהאמת המקורית שלנו וממקור האהבה הפנימי. הרוח שלנו מתגשמת בגופנו הפיזי כדי לעבור מסע של התפתחות ותיקון, התפתחות זו נעשית דרך סבל, כאב, פחדים וחוויות לא נעימות. האירועים שאנו עוברים מלמדים ומפתחים אותנו מצד אחד, ומצד אחר משאירים בנו חסימות, תקיעות, קונפליקטים, דפוסים מחשבתיים והתנהגותיים שליליים ורגשות קשים שאנו צוברים עם הזמן אשר מרחיקים אותנו יותר ויותר ממקורותינו החיוביים.

כל אדם מגיע לעולם עם עוצמות רבות, עם עצמי ייחודי ונפרד משלו ועם אהבה ואמת פנימית. כבר מינקות נגרמים שינויים ושיבושים אשר נרכשים מההורים ומהסביבה, שגורמים לחסימות בהתפתחות העצמי, ועם שנות הילדות, החוויות שאנו חווים מדכאים ומחלישים את העוצמות הללו, לכן אנו נהיים פסיביים, 'תקועים' וחסרי אונים.

בכל אדם קיים פוטנציאל רב ששואף להתגשם. העצמה באה כדי לעזור לו ולהיענות לדרישתו למצוא את דרכו כדי לממש את עצמו.

תפקיד ההעצמה כאן הוא לפתוח את הדרכים הסגורים ולהפוך את הדרך הנראית תחילה 'ללא מוצא' לצומת. בצומת זו יוכל האדם לבחור באיזה דרך להמשיך וללכת. הוא ימצא את הדרך שמובילה אותו אל עצמו, שם יגלה את מקור האור שממנו נולד. הוא יפתח שוב לעוצמות המקוריות שלו, יחדש את יכולות הפעולה הטמונות בו וייקח אחריות על המשך חייו וגורלו.

הכיוונים בהם מתעצמים

בתהליך של העצמה, יש התפתחות ומעבר ממצב של חוסר מודעות ולעיתים אף חוסר אונים למצב של תבונה, שליטה עצמית, שליטה בחיים ובסביבה ושליטה בגורל. תהליך ההעצמה, מאפשר לפתח דרכי חשיבה חדשים, חיוביים יותר, לפתח דפוסים התנהגותיים יותר מתאימים ומותאמים לעצמנו על פי הצפיות שלנו ולא של האחרים. העצמה משמעה גם מעבר ממצב פסיבי למצב אקטיבי של עשייה והתקדמות. העצמה מאפשרת הגברת המודעות, התפתחות, הבנה, טיפוח, צמיחה, ויצירת שינוי.

בתהליך ההעצמה האדם מעמיק לתוך נפשו, שכבה אחרי שכבה. השכבות מורכבות מגירויים חיצוניים ומדימויים שהטמענו מתוך ציפיות הסובבים אותנו. התהליך מעמיק עד לשכבה הפנימית והמהותית ביותר שלנו, זו שעימה נולדנו. זהו אוצר הטמון בתוכנו, אוצר חי ונושם המאפשר לנו להתפתח. במסע החיפוש הזה האדם מגלה את משאביו הפנימיים, את עוצמתו, כוחותיו, חזקותיו ויכולותיו. יתכן שלפני כן, הוא לא ידע על העושר שבתוכו. כעת הוא יכול להבחין ולהכיר בחלקיו העוצמתיים, לבחון מה עליו לחזק עוד יותר, להבין ולהתבונן בתמונה השלמה ולהתחיל או להמשיך לממש את עצמו.

העצמה מתבטאת בשיפור התחושות. היא מאפשרת לנו להרגיש יותר חזקים, עוצמתיים, נגישים וסמכותיים. העצמה מגבירה את הבטחון העצמי, מרחיבה אופקי ראיה וחשיבה, ומאירה את המודעות שלנו לעצמנו ולחיינו בכלל.

אין מתכון קבוע להעצמה, היא מתבצעת בדרכים שונים, זאת כיוון שמדובר בחוויה אישית מאוד. אפשר להעביר תהליכים של העצמה במסגרת של פגישות פרטניות, קבוצתית, או אף קהילתיות. התהליכים מגוונים ונוגעים בנושאים ותחומים שונים. העצמה מקלה על האדם או הקבוצה ומאפשרת שליטה באירועים הקובעים את צורת חייהם.

בחרתי להתמקד בנושא זה כיוון שהוא נחוץ לכל אדם, בכל גיל, בכל מצב ובכל מעמד. תמיד יש תחום בחיים שדורש טיפוח והעצמה. בשלוש השנים האחרונות עבדתי עם מגוון נשים, ויישמתי את התהליכים גם בחיי האישיים. בתקופת התמחותי, חשתי שברצוני להתמקצע בהעצמת נשים ובמיוחד נשים פלסטיניות-ערביות בישראל.

הגורמים המחלישים נשים ערביות בישראל

אישה ערביה-פלסטינית בישראל היא לכאורה כמו כל אישה אחרת בעולם. עם זאת, הטריטוריה והסביבה החברתית שבה היא חיה מבדלת אותה משאר נשות העולם. הנשים הפלסטיניות נופלות תחת נטל של גורמים רבים: חינוכיים, תרבותיים, כלכליים, פוליטיים, לאומיים ונושא הכיבוש. הגורמים הללו משפיעים על מעמד החברה הפלסטינית בכלל ועל מעמד האשה במיוחד.

לפני קום המדינה היו בערים הגדולות בפלסטין תנועות נשים, מועדונים, מוסדות ועמותות נשיות שמטרתם לספק הזדמנויות לטיפוח וקידום מעמד האישה הפלסטינית. אחרי קום המדינה, בשנת 1948 עם כיבוש הערים ונפילתם, נהרסו כל המוסדות שעסקו בקידום נשים. במצב הקשה וההישרדותי שנוצר, לא נשאר מקום ומרחב לאישה, הערכים שהחלו להתפתח אז קרסו ומעמד האישה סבל מירידה דרסטית.

ערביי ישראל חיים במדינה כמיעוט לאומי. יש להם זהות והשתייכות כפולה, הן לעם הפלסטיני בכללותו והן לזהות הישראלית. מצב זה גורם לקונפליקט פנימי, להרגשת בלבול, חוסר יכולת, הדרה, משניות, והדחקה.

כשהחברה הערבית-ישראלית הפטריאכלית בכללותה חווה קושי זה, נשאבים הגברים, החשים מודרים, נחותים ומדוכאים להתייחס לנשים ממקום חלש זה, מה שפוגע מאוד במעמד האישה הערבית-ישראלית.

בתוך החברה הערבית, דימוי האישה כאם וכרעיה מביא לאפליה, לחולשה ואפילו לאלימות. נשים במגזר הערבי חונכו וגדלו על דעות קדומות ומוסכמות חברתיות נוקשות. לדוגמא: אין מקובל שאישה תביע רגשות בכל הקשור במיניות ובאהבה. עליה להימנע מיצירת קשרים רומנטיים שאינם מובלים לנישואין. נושא רגיש זה פוגע בכבוד המשפחה.

בשנים האחרונות, יש שינוי ביחס לנשים, קיימת התקדמות וההתפתחות רבה בנושא המתבטא בחיים הפרטיים, ביציאה ללימודים ובאמצעי התקשורת. שינויים אלה גורמים להתנגשות בין הערכים המסורתיים שעליהם גדלו, לבין הקידמה. הורים בני דור הביניים חיים בקונפליקט בנוגע לאופן חינוך בנותיהם, עד כמה להגבילן וכמה חופש לאפשר להן.

האשה הערבייה חונכה מילדות להיות נחותה מהגברים, עליה להיות אישה צנועה, כנועה, פסיבית וממושמעת לבעלה. האישה הערבייה למדה שלא להבליט את האינטיליגנציה שלה ואת כישרונותיה, וזאת באופן פרדוקסלי כדי שתהיה מכובדת ומקובלת בקרב העולם הגברי הזכרי.

אלימות היא דרכו של האחד, להשליט את רצונו על האחר. הגבר חזק גופנית מהאישה והמערכת החברתית מעניקה לו עמדה של עליונות במשפחה. תנאים אלה מאפשרים לו להשליט את רצונו על אשתו. חלק ניכר מהגברים הערבים משתמשים באלימות נגד נשותיהם, הן מילולית והן פיזית. נשים רבות חונכו להיות קורבנות של גברים אלימים והן בעלות דימוי עצמי נחות.

השימוש בדת גם הוא משפיע על מעמד האישה הערבייה. גברים מפרשים במובן שלילי את הכתוב בכתבי הקודש לטובתם כך שיהיו בעמדת עליונות מול הנשים.

הנישואין המוקדמים אף הם גורמים להחלשת האישה. נישואין רבים נכשלים בשל כך. הצעירות עדיין אינן מודעות לגודל האחריות הכרוכה בנישואין, לשותפות, לויתורים הדדיים ולהקמת משפחה וחינוך ילדים. רובן חושבות שנישואין הם: אהבה, מין והנאה. הסיבות לדעות מוטעות אלו הן ליקוי חינוכי תרבותי וחוסר מודעות. כך סופגת האישה חיי נישואין לא מספקים שבהם דאגות רבות ומרירות. לרוב נשארת האישה במערכת משפחתית זו למרות אי שביעות רצונה ולעיתים היא מתגרשת מבעלה וסובלת מסטטוס חברתי קשה מאד.

החברה, ולא גורמים ביולוגים, היא זו שקבעה את המוסכמות והאמונות אודות מעמד האישה. החברה הערבית קבעה שמקום האישה הוא בבית ובמטבח. תפקידה ללדת, לגדל ילדים ולחנכם, לשרת את הגבר ובעבר גם את הוריו, ולהיות שייכת לבעלה מכל בחינה. היא אינה רשאית להיות עצמאית.

אישה ערבייה היוצאת מביתה ועובדת מחוצה לו, עדיין אחראית באופן בלעדי גם על כל העבודות הפנים ביתיות. עומס העבודות המוטל עליה גורם לה לעייפות פיזית, נפשית, ומנטלית.

אישה בחברה הערבית משתייכת כמעט תמיד לגבר: עד לנישואיה, אביה אחראי עליה, אחר-כך עוברת השליטה לידי בעלה, לעתים האח אחראי על אחותו, ובמות האב, הבן אחראי על אימו. האישה משייכת את עצמה לבעלה (או לגבר אחר האחראי עליה) ומציגה את עצמה כאשתו של פלוני, ולא בשם עצמה.

אישיותה של האישה הערבייה, מושפעת מילדות מויתור מתמיד לשתלטנות ולסמכות של גברים. חינוכה בנוי על הפחדה ועל הטלת משמעת חזקה למשפחה. האישה מורגלת למסור את כוחותיה לכוחות הגבריים שמעליה, הן בבית והן בחברה שמחוץ לבית.

עד היום, גם בחברות ערביות מודרניות, כשהאישה יולדת בן, זכר, השמחה רבה, מתקיימת חגיגה ומחלקים ממתקים. לעומת זאת, כשנולדת בת, פחות שמחים ולרוב אומרים לאישה: "אנשאללה, פעם הבאה יגיע החתן", והכוונה היא לבן. אומרים כי הבן שייך להוריו ואילו הבת שייכת להורים של חתנה לעתיד (אליהם היא עוברת לאחר נישואיה). לאב קוראים על שם בנו הבכור: אבו עלי, לדוגמא הוא אביו של עלי. אם לגבר יש רק בנות, יקראו לו על שם אביו.

כל הגורמים שהוזכרו כעת מביאים את האישה הערבייה לחוש נחותה, חסרת יכולת לקבל החלטות בעצמה, חסרת מוטיבציה וחסרת יכולת לארגון וניהול חייה וחיי משפחתה. מצב זה נכפה עליה על ידי החברה בניגוד לרצונה.

למרות שבהרבה מובנים האישה במרכז העשייה המשפחתית היא נשארת מאחורי הקלעים בעוד הגבר נמצא בקדמה. נשים רבות משקיעות את כל כוחן ומרצן בעבודות הבית ולא נותר להן פנאי להשגת מטרותיהן, עצמאותן או שאיפותיהן. ברוב המקרים האישה כלל אינה מודעת לכך שאולי יש לה שאיפות כלפי עצמה. כך מטרותיה נמסות ומתאדות, והיא אינה משיגה הצלחה בחייה. היא אינה מסופקות ולעתים קרובות מנסה למלא את הריקנות ברכילות.

נשים נשואות, שהצליחו לפתח קריירה, והשיגו עצמאות והצלחה, אינן זוכות לקבלת תמיכה מבני זוגן בעבודות הבית. הגבר הערבי חש בושה לסייע בעבודות הבית. הוא חונך כי תפקידה של הבת לעזור לאימא בעבודות הבית ומילדות הוא פטור מכך. כך נותרת אשת הקריירה הערבייה כשעליה לעבוד 'במשרה כפולה'. היא סובלת מחוסר זמן, מעצבנות, דאגות רבות, משברים וקונפליקט מתמיד בין חיי הקריירה שלה לבין חייה החברתיים, משפחתיים.

נשים מצליחות שטרם נישאו, מוגדרות לעתים כ'גבריות'. הן חזקות, עומדות על שלהן, פתוחות ועצמאיות. יתכן מאוד כי הן יתקשו למצוא חתן. גברים יתרחקו מהן בשל הפחד כי יהיה קשה לשלוט בהן.

מנשים מצופה להתחתן, להרות, וללדת, להיות רעיות ואמהות ולמלא את תפקידן המסורתי והמגדרי. לא ניתן למצוא נשים שאינן מעוניינות להקים משפחה ורוצות להקדיש את עצמן למימוש שאיפותיהן זאת בשל ללחץ חברתי מתמשך.

החזון האישי שלי

חשוב מאוד לעודד את הנשים הערביות לעבוד ולחוש יצירה עצמית. התפתחות זו תספק להן לא רק עצמאות כלכלית, אלא גם רווחה נפשית, בטחון עצמי, יכולת לפגוש את אתגרי החיים. עצמאות זו תאפשר להן שלא להיות תלויות רק בבעליהן.

תהליכי העצמת נשים בחברה הערבית צריכים לכלול מרכיבים שונים: הכרת זכויות האדם והאשה במיוחד, הגברת המודעות לתפקידו החברתי של המגדר, הכרת ההיסטוריה המגדרית של העולם הערבי, חיזוק והרחבת הידע והאופקים, יצירת שינוי מחשבתי והתנהגותי והעצמת הדימוי העצמי. באופנים אלה תוכלנה הנשים הערביות להשתחרר מהכבלים, 'לחזור הביתה', אל עצמיותן. מדובר בעבודה מעמיקה, הדורשת רצון והמשכיות ומלווה בהנחיה ועזרה חיצונית.

המטרה והחזון האישי שלי, בהעצמת נשים בחברה הערבית היא לחולל שינוי בקרב הנשים: שינוי עצמי, שינוי קבוצתי, ובסופו של דבר גם שינוי חברתי. כל שינוי חברתי מתחיל בפרטים שמרכיבים את החברה. ברצוני לתת לנשים הערביות להשמיע את קולן ולהיות בעלות נוכחות וסמכות. עליהן לדעת שביכולתן להיות חזקות, לפעול בעולם כפי שגברים פועלים בו ולהצליח כמוהם ואף יותר.

בחרתי להתמקד בהעצמת נשים בגילאים 35-55. גיל שבו האישה כבר לקראת סיום פרק גידול הילדים (והבעל), לאחר תקופה אינטנסיבית שבה נתנה רבות מעצמה. תקופה שבה היא חשה עייפות, תשישות ואף חוסר אונים. גיל שבו היא מתמודדת עם שינויים פיזיים ונפשיים, עם חינוך ילדים מתבגרים, והורים מזדקנים. היא רגילה להניח את הדחפים שלה בצד ולהתעסק בלמידת והבנת העולם דרך האחרים. בגיל זה יש הזדמנות לשינוי, היא יכולה כעת להתפנות על מנת לתת משהו לעצמה. תפקידי לעזור לה בשלב זה, להדריכה ולהגביר את מודעותה לאפשרות זו.

מה שמאפיין את סביבות גיל 40 הוא החיפוש עצמי. נשים רבות בגיל זה חוות תודעה אחרת. הן חשות רצון לחפש את יעודן, להבין מי הן, מה הן רוצות מעצמן ומהעולם, מהו תפקידן ומה ברצונן לתרום לעולם. בגיל זה מתחילה להתפתח תודעה של נתינה ולא רק של קבלה. עד סביבות גיל 50 האישה כבר מכירה את עצמה באופן עמוק יותר הן נפשית והן רוחנית.

אנו חיים בעולם כה חומרי, רציונלי, ואינטנסיבי שמונע מאתנו להפנות תשומת לב לעצמנו ולעצמיותנו. בשלב כל שהוא, לעיתים באמצע החיים, מגיע הרגע בו מתחיל חיפוש עצמי. נשים המודעות לעצמן, ולמתרחש בתוך עולמן האישי והלא אישי בחברה הערבית הן מעטות, הרוב זקוקות להדרכה רבה, לטיפוח ולהעצמה.

העצמת נשים בעזרת NLP ודמיון מודרך

* מתן עזרה לנשים, באמצעות הקשבה, הבנה והכלה ודרך הרפיות ודמיון העתיד הרצוי להן.

*העלאת המודעות האישית, הגעה לתובנות ולהארות חדשות.

*פתיחת דלת לנשים שקשה להן להיפתח, ואפשרות לאור לחדור למנהרת חייהן.

* אבחון החוזקות, היכולות והמשאבים האישיים וחיזוקם.

*שינוי אמונות אודות עצמן ומתן אפשרות לראות את העולם מזוויות אחרות.

*מתן כלים לתקשורת טובה עם עצמן ועם אחרים.

*לימוד 'חשיבה חיובית', פיתוח אופקים תוך קבלה והערכה של העצמי.

*הקניית כלי NLP לשליטה עצמית בחשיבה, ברגשות, בהתנהגות, ערכים, בפתרון קונפליקטים, בשינוי הרגלים, בשינוי אמונות, ובהטמעת כלים אלה באורי חייהן.

*הגברת שביעות הרצון ממצבן הנוכחי (אחרי שילדו, גידלו וחינכו את ילדיהן) וראיית ההזדמנות לתת כעת לעצמן.

* עידוד הלימוד, העבודה הפנימית, הפיתוח העצמי, העצמאות והעוצמה.

תיאור מקרה

בשנה שעברה הגיעה אלי לטיפול, בחורה בת 35, רווקה. בחברה הערבי, כשבחורה עוברת את גיל 25 ועדיין לא נישאה, מכנים אותה "ענסא", רווקה זקנה. זוהי סטיגמה אודות הלא נשואות. היא הייתה במצב נחות וירוד, סבלה מסטיגמה חברתית ומריבים ממושכים עם הוריה ואחיה. למרות היותה אקדמאית היא לא עבדה, לא הייתה לה רשות לקבל החלטות על חייה, לא הייתה לה פרטיות ואף לא חדר משלה. כבת יחידה שלה עוד ארבעה אחים, היא ספגה ביקורת רבה מצד אחיה, הוריה, משפחתה הרחבה, וכמובן החברה החיצונית. מה שהיה מותר לאחיה באופן מובן מאיליו, נאסר עליה. משפחתה התנגדה להמשך לימודיה וליציאתה לעבודה. נאמר לה שאם תרצה כסף, הוא יינתן לה. נאסר עליה לצאת לבלות עם חברותיה כיוון שאין זה מקובל. הוריה היו צריכים לאשר את חברותיה. ומובן היה מאליו כי עליה לספק לגברי הבית שירותים שונים הקשורים בעבודות הבית ולהיות אחראית על הבית עם אימה. לא הייתה קיימת במשפחתה הבנה והקשבה לצרכיה. נאסר עליה לישון מחוץ לבית. גם בתקופת לימודיה במכללה היא נאלצה לחזור כל יום לביתה. כשמתרים לה לצאת לחברה, מתקשרים אליה ללא הרף על מנת לדעת מתי תחזור. לעיתים היא נאלצת לשקר להם.

התקשורת הלקויה בינה לבין שאר בני המשפחה הולידה ויכוחים, ריבים, צעקות, אפילו אלימות פיזית כלפיה. היא הייתה חסרת אונים. כפי שהיא מתארת זאת: "הסבלנות אזלה, כמה אפשר לסבול? מה לעשות? לברוח מהבית, או להמשיך לסבול? אני בת 35, לא ילדה קטנה, מגיע לי עצמאות, מגיע לי לחיות לבדי אפילו, אבל זה רק בחלומותי. כל מה שאחליט לעשות לא יהיה מקובל, לא להורים ולא לחברה. באיזה שהוא מקום, החברה לא מעניינת אותי, אבל אני לא רוצה לפגוע בהורים שלי. בכל זאת הם הורי, הם אוהבים אותי ואני אוהבת אותם".

התכנים האלה עלו במפגשים הראשונים. כיוון שמדובר באישה אינטליגנטית ושאפתנית, היא הגדירה את המטרה הבאה: "להיות עצמאית וחופשייה".

חקרנו ביחד את השאלות הבאות: מהו חופש? מהי עצמאות בשבילך? האם השגת החופש והעצמאות הם בשליטתך? אם חשוב לך גם לשמור על קשר טוב אתם וגם להשיג את רצונך, מה את חושבת, איך את מרגישה, מה את עושה למען זאת?

כמנחה בחברה הערבית, נדרשתי מחד להכיל ולקבל אותה ומאידך לשמור על מקצועיות וא-חיבור. היה עלי להבין את הדברים המקובלים והלא מקובלים על המסורת המשפחתית והחברתית ולא להמריד אותה נגד הוריה, אך במקביל גם לעזור לה להשיג את המטרות שהציבה לעצמה או לפחות חלק מהן. רציתי לעזור לה לגלות את החבל שאותו תוכל למשוך בידיה כדי להיחלץ מהמצב הסבוך בו היא נמצאת.

כפי שראיתי זאת, מטרתה מחד מאד חיונית, ומאידך מופשטת ורחוקה ממנה ביחס לאילוצי חייה. היא נטתה לדבר בהכללות רבות והיה עלי לבקשה לרדת לפרטים.

התחלנו מחיזוק משאבים, יכולות וגילוי כישרונות. הראיתי לה שהחוזק שבה מתבטא באופן שבו היא מחפשת את השינוי ולא נכנעת למצב הקיים.

באמצעות טכניקות של מיקוד בעבר ('מפגש עם הילדה הפנימית', 'שינוי היסטוריה', ו'שיחזור זיכרונות'), היא שחזרה את ילדותה כבת יחידה בין חבורת בנים. היא התבוננה בהיסטוריה האישית שלה, צפתה בגדילתה וחוותה שוב את דאגת הוריה ואת כוונותיהם החיובית כלפיה.

בטכניקת 'שלוש העמדות', היא הצליחה לחוות את העמדה של אמה ולהבין אותה. היא יכלה לראות שיש דרכים אחרות לתקשורת עם הוריה. היא הבינה שהוריה יכולים כיום להגיב אליה אחרת אם היא תשנה את גישתה כלפי עצמה ותצא מהתבנית שבתוכה גדלה. היא הבינה שמדובר בתבנית שמשפחתה בנתה אך היא הסכימה לשכון בתוכה כל השנים הללו.

בעת זיהוי הערכים היא הגיעה לתובנה משמעותית. ממיקוד במשפחתה וברצונה שהם ישתנו היא הבינה שאל לה להמשיך ולצפות מהם להשתנות אלא לשנות את המיקוד ולקחת אחריות על השינוי של עצמה. בפגישה זו היא אמרה לי שבפגישתנו הראשונה, כאשר אמרתי לה ש'השינוי מתחיל בתוכנו', היא חשבה שזה קשקוש, ורק עכשיו היא מבינה לעומק את האמירה הזו. מספר פגישות הוקדשו לשינוי ערכים ואפשרו לה להגדיר מחדש את ערכיה. תהליכי 'הגדרה מחדש לערך', 'הדהוד' ו'תרגיל הכיסאות' היו משמעותיים ועזרו לה לשנות הרגלי חשיבה שנטבעו בתוכה. כל תהליך סייע לה להאמין יותר בעצמה וביכולותיה. היא פתרה קונפליקטים פנימיים והצליחה להגיע לאיזון פנימי בין ערכיה החדשים.

בפגישת הסיכום היא אמרה לי: "בזכותך ובזכות הכלים שנתנת לי חיי השתנו מאוד לטובה, אני יותר שולטת בעצמי ויודעת עד כמה להרשות לאחרים לשלוט בי. אני חושבת אחרת, מסתכלת על הדברים אחרת, מרגישה ומתנהגת אחרת".

בעקבות סדרת הפגישות היא ערכה שינויים רבים: התחילה לעבוד ולפרנס את עצמה, החלה ללמוד נהיגה, לעסוק באופן קבוע בפעילות ספורטיבית ולאכול פחות. היא ארגנה לעצמה אורח חיים בריא יותר. היא התמודדה עם קשיים בדרך ועבדה ברצינות כדי להשיג את מטרתה, היא הצליחה בכך וחוותה יותר שמחת חיים. היא מסוגלת כיום לנהל שיחה מכובדת ושקטה עם הוריה. איכות חייה בבית השתנתה. היא יודעת שבקרוב תמשיך את לימודיה. האם היא תגור במהלך לימודיה מחוץ לביתה כפי שהיא רוצה? אין לדעת אך היא מעיזה לחשוב על כך. היא נמצאת כעת במקום אחר ובמצב רוח אחר, היא יותר עצמאית וחופשייה והיא מעיזה לשאוף ליותר. היא מבינה ששינוי והשגת מטרות הם תהליך שדורש זמן, עבודה עצמית ועקביות מתמדת ויש לה את כל המשאבים הללו.

מאת : חנאן דיאב

ביבליוגרפיה

חומר שלמדתי בקורס חינוך אנטרופוסופי.2004-2008. העמותה לקידום חינוך ולדורף בישראל. קיבוץ הרדוף.

www.articles.co.il מאמרים אקדמיים ומקצועיים לשימוש חופשי.

פיטריס,א. האישה הערביה בישראל, תמונת מצב ואתגרים . חיפה 2000 (ערבית).

סבניולי,נ. אוריינטציה העצמתית, הוצאת מרכז אלטופולה. נצרת 1997 (ערבית).

חסן,מ. הרצאה על העיר הפלסטינית ונשיה והמלחמה על הזיכרון. קורס נשים בשל שינוי חברתי, 2012. עמותת כיאן- ארגון נשי פמיניסטי, חיפה. (ערבית).

הווארי,ע. הרצאה על מגדר ונשים, קורס נשים בשל שינוי חברתי, 2012. עמותת כיאן- ארגון נשי

פמיניסטי, חיפה. (ערבית)

דברו איתנו

אשמח לקבל גם דיוור עם עדכונים על כנסי היכרות הקרובים אלי