הספרייה המקוונת של מכללת רטר

הדמייה ייחודית: הדרך אל הבית הנכסף
כתב: איתן יריב
לאחר הכנסה להרפייה…
…והתחילי לדמיין את עצמך בפארק רחב ידיים באוניברסיטה… במקום שבו את נמצאת את יכולה להפנות את מבטך ולראות את מעונות הסטודנטים… המקום הוא מקום מוכר ויחד עם זאת ייתכן שתרצי ללכת עוד קצת עד שתגיעי אל שביל מוכר… מסביב, הכול ירוק… את אוהבת את הצבע הזה של הטבע… ויש מקום שאת אוהבת במיוחד… את אוהבת להשקיף מהצד, לשבת על הספסל ולהתבונן בדרך… זה המקום בו הדרך מתפצלת ל-2. את מתיישבת על הספסל וצופה במתרחש… המקום הזה תמיד מעלה בך מחשבות על מה שהיה ועל מה שיכול היה להיות… את רואה את עצמך מהספסל עומדת על הדרך ומביטה על השבילים היוצאים ממנה… משהו בך אומר לך שכדאי לזוז, ללכת קדימה, להסתכל על העתיד…
הרוח מתגברת בהדרגה ואת שומעת את קולות משב הרוח בעצים… את מפנה את מבטך אל אחד העצים… מדובר בעץ צעיר יחסית, עם זאת משהו בך אומר לך שהוא נמצא שם כבר כמה שנים… עוד לפניך… חי בשמש, ברוח, בגשם…
ענפיו, דקים או עבים עומדים בכל מזג אוויר… לעיתים, כשהרוח מתגברת הם זזים יותר, לעיתים הם ממש מתכופפים… כשהרוח שוככת הם חוזרים למקומם כאילו מאומה לא קרה… משהו בך רוצה לדמות לעץ… מחד, להיות חזקה, ומאידך, להיות גמישה לקבל את השינויים מסביבך… לאט ובהדרגה את מבינה שכמו העץ שעומד לצד השביל, כך גם את עומדת איתנה בשלך… העץ משתנה עם עונות השנה… בסתיו הוא משיל את עליו ובאביב הוא מוריק ומלבלב… מכין את עצמו לקיץ בו יבשילו פירותיו… את מבינה כעת שכמו העץ גם את רוצה ויכולה להשתנות… משהו בך אומר לך לקום ולבחור באחד השבילים… ואת מוצאת את עצמך הולכת בשביל שבחרת…
השמיים מתבהרים ואת מקשיבה לקולות הטבע מסביב… נראה שהתרחקת ואת כבר לא בקמפוס… באופק את רואה בית ונדמה לך שהבית נמצא במקום מוכר כמו שהשביל היה מוכר לך… אם כי המראות מסביב השתנו… משהו מושך אותך אל הבית הזה… עוד לפני שנכנסת אליו את יודעת ששם את רוצה להימצא ואת מוצאת את עצמך צועדת בדרך אליו… צעד אחר צעד… והבית מתקרב והנוף סביבך ממשיך להשתנות… את כבר ממש בפתח הבית ורואה את הפרחים והצמחים בגינה סביבו… את אוהבת את מה שאת רואה… עוד כמה צעדים ואת ממש בפתח הבית, מופתעת לראות גם את שמך על שלט הדלת. את מרגישה בטוחה… ולמגע ידיך הדלת כאילו נפתחת מעצמה… ואת נכנסת אל הבית ותחושת הביטחון שלך גוברת… לאט לאט מתפשטת בתוכך תחושה של חמימות… לפניך על הקיר בכניסה את מבחינה לפתע בקולאז’ של תמונות ותעודות ואת מתחילה להבין… הגעת הביתה… את צופה בתמונות של המשפחה… מאושרת לראות לאן הגעת בחיים, גם אם עדיין לא חווית אותם במלואם… את שמחה לגלות שהמטרות ששמת לעצמך קרו… יש לך בית נעים, משפחה… התקדמת בחיים, בכוח האמונה, בזכות הביטחון בדרכך והגמישות בדרך… את נכנסת לסלון, ומבחינה בדרך בריחות של תבשילים מהבית… הריחות שאת אוהבת, שהבאת איתך לכאן… את מתיישבת על הספה ועוצמת את העיניים, נהנית מהחמימות ומהאהבה שהמקום משרה עליך… את מדמיינת כיצד בבית הזה מתרוצצים הקטנטנים ואת מקבלת את כל החום והאהבה מהם ומבן זוגך… יחד עם זאת, את יודעת כמה חשובה לך הדרך… לדעת כיצד הגעת לאושר הזה, בכוחות עצמך… את רוצה לחוות את הדרך בידיעה שעוד תשובי לכאן… הרשי לעצמך ליהנות מהבית עוד זמן מה…
אני אהיה בשקט כשתי דקות. בזמן זה תוכלי לספוג עוד מהאווירה של המקום הקסום הזה שהשגת בזכות הכוח שבך… ואולי תלמדי משהו על הדרך בה פעלת כדי להגיע להישג זה… בעוד כשתי דקות תשמעי את קולי שוב… (להמתין 2 דקות)
וכעת,מגיע הזמן לחזור… בידיעה שהדרך עוד לפניך, הדרך שברורה לך יותר ובסופה המקום הקסום והמיוחד לך, את מתחילה לחזור לאט לאט אל הקמפוס, עוברת ליד העץ וממשיכה אל המקום ממנו יצאת… ומשם הרשי לעצמך לחזור בהדרגה לכאן, לחדר הזה, לשוב ולהרגיש את מגע גופך השוכב על המזרן.. . למתוח בהדרגה את הידיים וכפות הרגליים… וכשיהיה לך נוח ומתאים לפקוח את העיניים ולחזור לכאן…