הדמייה לאהבה עצמית

 

… ועוד מעט תוכלו לדמיין את עצמכם צועדים על שביל…

אתם צועדים על השביל בצהרי היום… השמש מאירה ממעל ואתם יכולים לחוש את חומה על עורכם… מסביב נשמע קול ציוץ של ציפורים החולפות מדי פעם בשמים… הנוף סביב יפה, אך אתם אינכם מביטים בו… מבטכם מופנה מטה… אל עבר הדרך עליה אתם צועדים…אל כפות רגליכם שמרגישות כבדות מאד לאות… אתם צועדים בשביל הזה מזה זמן… אולי חודשים… אולי שנים… אולי כבר כמה גלגולי חיים… אתם בעיצומו של מסע חיפוש… תרים אחר אותו מקום בטוח שאתם חשים בליבכם  שקיים במקום כלשהו… אולי אפילו זוכרים… מקום שבו קיימת עבורכם אהבה בטוחה, ללא תנאים… אהבה אמיתית… שמקבלת אתכם בדיוק כפי שאתם… בכל רגע… בכל מצב…  אהבה שתוכלו להתערסל בתוכה… מוגנים… תוכלו להירפא לאורה ולמצוא בה מזור ונחמה, שלווה ושמחה…

ואולי היו פעמים בעבר בהן הרגשתם שמצאתם את אותו מקום בטוח…את אותה אהבה… אולי במבטיהם או במילותיהם של אנשים אחרים שדרכיכם הצטלבו עם שלהם לאורך המסע… אולי בחיקם… אולם בין אם אלה נחלת העבר ובין אם עדיין נוכחים בחייכם… אתם חשים כמיהה למשהו נוסף… שאתם חשים בחסרונו… כמו חלק בפאזל שאתם רוצים מאוד למצוא… ותחושה זו דוחפת אתכם הלאה… להמשיך לחפש…ל מרות שאולי עייפתם כבר… מהמסע… מהחיפוש…

וכבר השמש שוקעת… הערב יורד… וכוכבים ראשונים מנצנצים ממעל… אתם חשים רוח ערב  מרפרפת על עורכם וליאות מתפשטת בגופכם… הלילה יורד… וירח מלא גדול וכסוף עולה בשמים… אתם לבדכם על השביל אולם אינכם חוששים… אתם חשים בחשיבות מסעכם ויודעים בליבכם כי זהו מסע מקודש הזוכה לתמיכה מכל כוחות היקום… אתם יודעים כי אתם מוגנים…

בחשכת הלילה שירד אתם מבחינים לפתע באור קלוש המנצנץ ממרחק… למרות העייפות והכבדות המורגשת ברגליכם משהו בכם קורא לכם להמשיך ולצעוד… הלאה… לעבר מקור האור… אתם אוספים את כוחותיכם וממשיכים לצעוד על השביל …

לפתע מסתיים השביל… ואתם מוצאים את עצמכם ניצבים מול רחבה גדולה, שבקצה ממוקם פיתחה של מערה… מהפתח בוקע אור עמום… זהו אותו אור שראיתם ממרחק… לאורם של הירח והכוכבים המאירים ממעל אתם מבחינים בשבילים רבים נוספים המגיעים אף הם אל הרחבה ומסתיימים בקצה… הם מגיעים אליה מכל עבר… מכל קצוות תבל… חלקם מפותלים וחלקם ישרים… חלקם מרוצפים וחלקם מכוסים בעפר… חלקם חשופים ואת חלקם מכסים עשבים שוטים… עדות לזמן שחלף… ואתם מבינים שאנשים רבים הגיעו לכאן לפניכם… מחפשים נוספים… אם רק תעצמו את עיניכם תוכלו ממש לחוש בנוכחותם… ואתם מרגישים כי אלפי שנות חיפוש מתנקזות אל תוך המערה הזו וכי משהו חשוב… אותו דבר שחיפשתם זמן כה רב… עומד להתגלות כעת בפניכם…

 

אט אט אתם פוסעים לאורך הרחבה אל עבר פתח המערה… הפתח נראה כפתחו של מקדש עתיק בן אלפי שנים… לפידים קבועים בקירות המערה… מאירים את דרככם בעודכם פוסעים לאורכה… שקט שורר במערה וניחוח של אלפי שנים… מסתורי…עם זאת נקי ומרענן… נודף מבין כתליה… ברגע אחד נפתחת המערה אל היכל מוזהב  שתקרתו פעורה לרווחה אל שמי הלילה זרועי הכוכבים… ואתם מבחינים בדלת עשויה שתי כנפיים גדולות הממוקמת במרכז ההיכל… זוהי דלת עתיקה… יפיפייה… שלמראה חולף בכם רטט של התרגשות…

אתם חשים בוודאות מוחלטת שמאחורי הדלת הזו נימצא הדבר אותו חיפשתם זמן רב כל כך… אט אט אתם מתקרבים אליה… חשים בפעימות לבכם המואצות… אצבעותיכם חולפות על פני כנפי הדלת היפיפיות… חשות את מרקמן…

כנפי הדלת גדולות כל כך… ואתם חושבים כי לבטח תידרשו למאמץ פיזי ניכר כדי לפותחן… אולם להפתעתכם הכנפיים נכנעות בקלות למגע ידיכם… כאילו המתינו רק לכם… הן מחליקות בקלות ואתם מוצאים את עצמכם… ניצבים… מול מראה…

למראה המראה אולי משתתקות מחשבותיכם… או אולי להיפך… אולי אתם חשים בלבול… או אכזבה… אולי רגש אחר… אתם נוגעים בקצות אצבעותיכם במראה, ודמותכם משיבה לכם באותה מחווה… אתם מביטים בעיניכם  ולפתע מפציעה בתוככם הבנה חדשה… ובו בזמן ישנה נושנה… כמו אמת ששכנה בכם תמיד… ממתינה שתאזינו לה… לקולה…

קולי יהיה שקט כעת למשך כדקה ובזמן הזה תוכלו להאזין לחלק החכם שבתוככם… ולשמוע… מה הוא רוצה לומר לכם… כבר זמן רב…      (להמתין דקה.)

בעודכם מביטים בדמותכם הנשקפת אליכם מהמראה אתם מבחינים לפתע בהשתקפות כפות רגליכם הניבטת אליכם… ואתם שמים לב לפתע כי אל קרסוליכם מחוברים מעין עצמים שעד היום אולי לא הבחנתם בקיומם… ואתם מבינים מיד כי הם אלה שגרמו לרגליכם להרגיש כבדות כל כך ולמסעכם להיות מעייף כל כך… אתם מגלים כי חלקם כרוכים סביב קרסוליכם… וחלקם מחוברים באופנים אחרים… אתם שמים לב שהם עשויים חומרים שונים… ושעל כל אחד מהם מופיעות מילים… בגדלים שונים… חלקן חרוטות… חלקן מופיעות כתבליטים וחלקן בצורות אחרות… אתם מזהים מילים כגון 'אשמה'… 'בושה'… 'ביקורת עצמית'… 'שיפוט'… על חלקם מוטבעות אמונות שונות שספגתם לתוככם לאורך השנים… אולי אמונות שאומרות 'אני לא מספיק'…או 'אני יותר מדי'…"אני אמור/ה להיות כזה/ו'…ואולי אמונות אחרות… ואתם מבינים כי גררתם אתכם את המשא הכבד הזה זמן רב…רב מדי…

זמן רב מדי הוא הכביד על ליבכם… על נפשכם… העיב על שמחת החיים שלכם… ועל תחושת השלמות הפנימית שלכם… זמן רב מדי הוא מנע מכם לחוות ולהכיר במלוא הדרכם, יופייכם וגדולתכם… במי שאתם באמת…

בעודכם מביטים באותם רגשות מגבילים ואמונות ישנות אתם מופתעים לגלות כי בליבכם קיימות רק חמלה וסליחה כלפי מי שגרמו לכם להאמין בהם… קל לכם כעת לראות ולהבין שכל אדם שפגשתם… החל מהוריכם וכלה באנשים אחרים… עם כל רצונם לא יכלו לאהוב ולקבל אתכם בדיוק כפי שאתם, אם לא ידע לקבל את עצמו בדיוק כפי שהם… כעת… כשאתם מביטים באותם רגשות ואמונות… אתם חשים ויודעים שהם אינם משקפים את מי שאתם… את מהותכם הנפלאה והייחודית…

כעת אתם חשים בשלים סוף סוף להיפרד מהם אחת ולתמיד… כך שתוכלו לתת לאור שלכם לזהור במלואו… להיות מי שאתם ולהביא את המתנה שאתם… במלואה אל העולם…

קולי יהיה שקט כעת למשך כמה רגעים… במהלכם תוכלו  לשחרר מעליכם את כל אותם רגשות ואמונות ישנות, שדבקו בכם, בכל דרך שתרצו… אם תרצו תוכלו להעלותם באש עד שיהפכו לאפר… אם תבחרו תוכלו להשליכם החוצה דרך הפתח שבתקרה… הרחק אל החלל… שם יוכלו להפוך לאבק כוכבים… תוכלו לעשות זאת בכל דרך שתבחרו…תשמעו שוב את קולי בעוד מספר רגעים… (להמתין דקה)

אתם מביטים שוב במראה…דמותכם נראית זקופה יותר…ואתם חשים שאתם שבים אל כוחותיכם… אל המרכז שלכם… אל עצמכם… אתם שואפים אליכם את אוויר הלילה הנקי וחשים כי נשימותיכם מלאות יותר כעת… בוטחות יותר… אוהבות… מלאות שמחה ואמונה מול החיים… מול עצמכם… כעת אתם בשלים להמשיך במסע חייכם… משוחררים יותר… חופשיים לחוות אהבה וקבלה שלמות יותר כלפי עצמכם… אהבה וקבלה אלו תלכנה ותעמקנה בתוככם יותר ויותר מיום ליום ותמלאנה אתכם יותר ויותר בתחושת ביטחון ובית פנימי… בידיעה שאתם תמיד כאן עבור עצמכם…בכל רגע…בכל מצב…

כעת, מצוידים בתובנות ורגשות חדשים תוכלו להתחיל לחזור לכאן…

(להחזיר מההרפייה)

 

 

דברו איתנו

אשמח לקבל גם דיוור עם עדכונים על כנסי היכרות הקרובים אלי