הדמייה יחודית להתגברות על קושי

הדמייה יחודית להתגברות על קושי

כתב: אבי סהלו

את יכולה למצוא לעצמך תנוחה נוחה… לקחת נשימה עמוקה כדי להתחיל לחוש את גופך… ולעצום את העיניים… את יכולה להרגיש את הרגליים שמונחות על המזרן ולשמוע את המנגינה שמתנגנת ברקע…

שימי לב איך הידיים מונחות בקלילות על המזרן ואת יכולה לאפשר לעצמך להתמקד בקצב הנשימות שלך… תוכלי לשים לב איך החזה עולה ויורד… לאט.. לאט… ועם כל נשימה שנכנסת להרגיש יותר ויותר רגועה…

אפשרי לעצמך להתחבר למקום הפנימי שלך.. מקום שאולי מוכר לך מהרפיות קודמות… ואת כבר יודעת שבשביל להרפות לא צריך לעשות מאמץ מיוחד… לא באמת צריך לעשות משהו… פשוט לתת לרגיעה להתפשט…

וכעת תוכלי להתחיל ולדמיין את עצמך בטבע… ואת מתבוננת באגם יפהפה… את יכולה לראות את כל הצמחייה שמסביב לאגם… היא מקיפה אותך בשלל גוונים של ירוק… ירוק כהה… ירוק בהיר… ירקרק… ולשים לב שזהו יום בהיר… יום אביבי עם שמש חמימה…

תוכלי לשים לב גם למים הצלולים של האגם… מים בצבע תכלת חלש… תוכלי לחוש את קרני השמש החמימה שנוגעות באגם התכלת ומאירות גם על כל העצים הירוקים והצמחייה שמסביב…

אפשרי לעצמך להריח את הטבע ולהתחבר למקום המיוחד הזה ולהרגיש יותר ויותר שלווה… תני לעצמך לשמוע את הרוח הקלילה שנושבת בין העצים… ותוכלי להרגיש אותה מלטפת את פנייך ברכות… הקשיבי גם לצליל העדין והשלו של מי האגם… צליל שמלווה את זרימה המים הקלה שבאגם התכלת… ואפשרי לעצמך, בתחושה ובצלילים שמקיפים אותך, להרגיש איך את נכנסת עוד ועוד פנימה…

וכעת את מבחינה בשביל קטן… שביל צדדי שמקיף את אגם התכלת… ואת בוחרת לפסוע וללכת בשביל… כשהשמש מעל ראשך מקרינה עלייך חמימות ותחושה חדשה של אנרגיה… את פוסעת לאורך השביל ונראה שהשביל מתחיל לרדת לעמק קטן ויפהפה… וממרחק את יכולה לשים לב שאת מביטה בקשת צבעונית ורחבה… קשת שכשאת מביטה בה היא גורמת לליבך להרגיש יותר ויותר שלם… הלב שלך מסמן לך ללכת בעקבות הקשת ולהמשיך לרדת בשביל… וככל שאת מתקדמת לעבר הקשת את מזהה עוד ועוד גוונים … סוגים שונים של צבעים… צבעים שאולי זו הפעם הראשונה שאת רואה… את יכולה גם לשים לב איך כל גוון מספר לך משהו שונה… איך כל גוון מעלה בך הרגשה שונה… ולהיות בטוחה שאת על השביל הנכון…

ואת כבר ממש מגיעה קרוב לקשת… את מזהה מקום שהוא קצת מוכר לך אבל את עדיין לא נזכרת מאיפה… את פשוט יודעת שאת מכירה אותו… את נמשכת לכיוונו ואת עומדת לרגליו של עץ… עץ גדול ורחב ענפים… העץ משדר לך עוצמה וכוח שאת יודעת שקיימים בך… את מרגישה חיבור מיוחד עם העץ הזה… וכשאת מוקפת בתחושות הללו את גם שמה לב שיש לעץ שורשים עמוקים באדמה… השורשים הם אלה שמייצבים את העץ… השורשים הם אלה שנותנים לעץ את המראה העוצמתי שלו… ככל שהשורשים עמוקים יותר כך העץ חזק יותר… ואת ממשיכה לפסוע בשביל ביחד עם האמונה שיש לך בלב… האמונה שהעץ השאיר בך.. ואת מזהה שהשביל מתחיל להשתנות… השביל מתחיל להיות תלול ונדמה שהיום היפהפה עומד להשתנות… את מבחינה בכך שהשביל מתחיל בעלייה תלולה ואת כבר מתחילה בטיפוס על הר… וככל שאת ממשיכה הדרך הופכת לתלולה יותר ואת משתרכת לאיטך… הדרך נהפכה למאוד קשה… אבל בפנים הלב משדר לך התעקשות פנימית להמשיך ללכת… והשביל ממשיך להתארך ולהיות תלול… וכבר ממש קשה לראות את הדרך… את כבר לא כל כך בטוחה שזאת הדרך שלך ואת כבר מתחילה לחשוב לעצמך אם את באמת בדרך הנכונה… אם הדרך באמת מובילה אותך לפסגת ההר או שזו סתם דרך תלולה שלא מקדמת אותך… את כבר מרגישה שאת תקועה ושואלת את עצמך: "מדוע אני עושה זאת?" ובכל זאת את ממשיכה… וכשאת ממשיכה בטיפוס.. את שמה לב למשהו מעניין… את רואה את השמש שפתאום מציצה לה ושולחת לכיוונך קרני אור… וגם הקשת מופיעה… ועם כל צעד שאת פוסעת את מזהה עוד ועוד גוונים של צבע בקשת… וככל שאת מתקרבת הם נהיים יותר ויותר צבעוניים… את ממשיכה להתקדם ועם כל הקושי את מלווה בקרני השמש שנותנות לך אנרגיה וכוח… ואת מלווה ביופי של צבעי הקשת שאת מביטה בהם ממרחק… והם מייצגים עבורך את האופטימיות ואת האמונה שבדרך… וזה נותן לך את הכוח להמשיך… ולהתקדם עוד ועוד צעד… ועם כל פסיעה ופסיעה את מרגישה שהדרך יותר ויותר ברורה… יותר ויותר קלה… והנה את מבחינה בעוד דבר מעניין… הדרך חוזרת להיות שביל… השביל הוא בעצם הדרך לפסגת ההר… ואת פוסעת עוד שלושה צעדים ואת כבר על פסגת ההר… וכשהגעת לפסגה את מרגישה פרץ של אנרגיה שפורץ מליבך וממלא את כל הגוף… את יודעת שההגעה לפסגה מסמלת משהו מיוחד עבורך… מאפשרת לך להרגיש שוב שלמה…

אני אהיה בשקט למשך שתי דקות בהן תוכלי ליהנות מהשקט שבפסגה ומהתחושות שמלוות אותה… תוכלי לשמוע את קולי בעוד כשתי דקות [שתי דקות של שקט]..

ומתוך השקט והשלווה שיש על פסגת ההר, את יודעת שאת נמצאת במקום מיוחד… ועם רגשות של הכרת תודה לעצמך על המסע המופלא הזה את כבר מבחינה שזה הזמן לחזור… את אוספת אתך את כל התחושות והרגשות שהתלוו אלייך במהלך המסע המיוחד הזה ויודעת שהם יעזרו לך בהמשך… וכעת כשאת פונה לאחור את רואה שהרבה יותר קל לך לרדת… עברת בדרך הזו כבר… ואת חולפת שוב ליד העץ המיוחד עם השורשים העמוקים ולוקחת אתך משהו שנשאר אצלך… משהו שילווה אותך הלאה.. ואת ממשיכה בשביל שממנו באת וגם קרני השמש והקשת שבאופק מלווים את חזרתך… וכשאת עושה את הדרך חזרה עולה בך התובנה שאת יכולה לטפס על כל הר… להתמודד עם כל אתגר… ולדעת שהשמש תמיד שם בשביל להאיר לך את הדרך… זיכרון צבעי הקשת תמיד יישארו אתך בשביל להזכיר לך את האמונה… ולחיות בביטחון שתמיד קיים בך הכוח  שיכוון אותך למקום הנכון עבורך…

וכשאת יוצאת מהעמק… התחילי לחזור בהדרגה לחדר הזה… בקצב שלך לחזור למודעות רגילה…   (להמשיך בהחזרה)

דברו איתנו

אשמח לקבל גם דיוור עם עדכונים על כנסי היכרות הקרובים אלי