דיכאון– טיפול בעזרת דמיון מודרך ו-NLP

איש עם מטריה

דיכאון הינו הפרעה נפוצה, שעיקרה מצב רוח ירוד. עצבות, רפיון ידיים, פסימיות וחוסר תקוה לשפור המצב, הם רגשות המוכרים לרוב בני האדם. דיכאונות קלים מסוג זה, הם חלק טבעי מחיינו, והם חולפים מאליהם, בפרט כאשר הטריגר שגרם להופעתם נעלם. דכאונות מסוג זה אינם מצריכים טיפול בד"כ.

במאמר אתמקד בדכאון חד קוטבי, שהתכונה המגדירה אותו היא, הרגשת עצב וייאוש עמוקים, באופן יוצא דופן, ומתלווים לזה תסמינים נוספים. תדירות הופעתו של הדכאון עלתה בשנים האחרונות, וממצאי מחקרים מעידים ששיעור התפוצה בקרב גברים הוא כמעט 13 אחוזים, ובקרב נשים שיעור התפוצה הוא 21 אחוזים.
קיימת אבחנה בין סוגי דכאון, המובדלים על פי:
א – חומרת הדכאון, כלומר מספר ליקויי התפקוד המופיעים בתחומי החיים השונים, ורמת הפגיעה בהם.
ב – משך הדכאון – אם ההפרעה חריפה, כרונית או לא רצופה.
על פי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, המפרסמת את ספר ההגדרות הפסיכיאטרי, ה- DSM-IV קיימות מספר אבחנות בתחום ההפרעות החד קוטביות:
  • הפרעת הסתגלות עם מצב רוח מדוכא – האדם מגיב במצב רוח ירוד ולא מסתגל לגורם דחק (טריגר) פסיכו-חברתי שניתן לזהותו, שהופיע בשלושת החודשים האחרונים. תפקוד האדם בעבודה ובחברה נפגם (תסמינים הנובעים משכול אינם נכללים בקטגוריה זו). כשגורם הדחק נעלם, התסמינים אמורים להעלם בתום שישה חודשים.
  • דיסתימיה – במשך שנתיים לפחות האדם מוטרד, רוב הימים, רוב שעות היום, במצב רוח ירוד מאוד, בנוכחות שני תסמיני דכאון אחרים, אך לא חמורים ומתמידים דיים להתאים להגדרת דכאון מג'ורי, כגון: תיאבון ירוד או אכילת יתר, הפרעות בשינה, רמת אנרגיה נמוכה, הערכה עצמית ירודה, קשיים בריכוז או בקבלת החלטות, ותחושת חוסר תקוה. מידי פעם עשויים להופיע מצבי רוח נורמליים, אך הם אינם נמשכים יותר ממספר ימים או שבועות ספורים.
  • הפרעות דכאון קשה (מג'ורי) – האדם מתנסה באירוע דכאון קשה אחד או יותר, כשהממצא הבולט הוא מצב רוח ירוד ביותר ו/או אובדן הנאה ועניין בפעילות מהנה, למשך שבועיים לפחות, ובליווי ארבעה או יותר מהתסמינים כגון, עייפות או אובדן אנרגיה, נדודי שינה או עודף שינה, ירידה בתיאבון וירידה ניכרת במשקל ללא דיאטה, ליבידו ירוד, פעילות פסיכו-מוטורית יתרה או עיכוב בה (האטה בפעילות הגופנית והשכלית – קושי בהנעת ביצוע, גם לפעולות הכי פשוטות, כגון קימה מהמיטה), ירידה ביכולת החשיבה והריכוז, תחושת חוסר ערך מוחלט, תחושת אשמה מוגזמת, וכן מחשבות חוזרות ונשנות על מוות והתאבדות.
כמו כן, מובחנות הפרעות מצב רוח אחרות הנובעות ממצב רפואי כללי, מחלות כגון מחלת פרקינסון, שבץ, מצבים מטבוליים ואנדוקריניים שונים, דלקות נגיפיות וסוגי סרטן מסוימים.
וכן עקב שימוש בתרופות או סמים. הדכאון יכול לנבוע מהשימוש או מהגמילה.
הגורמים להופעת הדיכאון יכולים להיות ביולוגיים, פסיכו – חברתיים וחברתיים – תרבותיים.

בין הגורמים הביולוגיים ניתן למנות:

  • מחלות ותרופות, שיכולות להשפיע על מצב הרוח.
  • גורמי תורשה, אם כי הממצא אינו מובהק.
  • גורמים ביוכימיים – שיבוש באיזון העדין בין חומרי הנירוטרנסמיטרים השונים המווסתים את פעילות תאי העצב או הנירונים של המוח ומתווכים ביניהם (סרוטונין, נוראפינפרין).
  • גורמים נירו-אנדוקריניים ונירו-פיסיולוגיים – פעילות הורמונלית לא תקינה של בלוטת התריס, יותרת המוח, יותרת הכיליה והיפותלמוס, וכשל הויסות של קשרי הגומלין ביניהן, כאשר יתכן גם עודף וגם חוסר של ההורמונים.
  • מקצבי שינה ומקצבים ביולוגיים – השינה מאופיינת בחמישה שלבים החלים ברצף קבוע יחסית במהלך הלילה, מלווים בהפרשות הורמונליות. מקצבים אלו משובשים אצל הסובלים מדכאון ובעקבות כך גם ההפרשות ההורמונליות משובשות.

בין הגורמים הפסיכו חברתיים וחברתיים תרבותיים ניתן למנות:

  • אובדן – בין אם כתוצאה ממות של אדם משמעותי בחיים, גירושין, אובדן עבודה, אובדן מעמד, פרידה, אובדן כספי ואובדנים נוספים, בהתאם למבנה האישיות של האדם.
  • מצבים הנוטים להפחית הערכה עצמית.
  • סיכול השגת יעד חשוב או התמודדות עם דילמה חסרת פתרון.
  • טיפול בבן זוג הלוקה במחלה מגבילה.
  • תפיסה קוגנטיבית שלילית – השקפת עולם פסימית, תפיסה שלילית של עצמם והסובב אותם, גורמת לארועים להתפס כמעוררי דחק. חשופים לזה במיוחד בוגרים שחוו בילדותם הורות גרועה, דחיה, או התנסו התנסות שלילית עם בוגרים משמעותיים בחיים.
  • התנסות בארועי חיים קשים – מחלה או פציעה, ארועי אובדן גורליים, שיבוש הרשת החברתית. חשופים לזה במיוחד אנשים בעלי מבנה אישיות מסוימים: סוציוטרופיה גבוהה – הטרודים יתר על המידה בתלות בין אישית, ורגישים מדי לאבידות ולדחייה חברתית. ואחרים בעלי אוטונומיה גבוהה – המונעים על ידי הישגיות גבוהה ונוטים לבקורת עצמית.
ישנן כמובן סיבות רבות נוספות להופעת הדכאון, אך אלו המרכזיות.

צורות הטיפול בדיכאון שונות ומגוונות. אמנה חלק מהן:

  1. טיפול קונוונציונלי המשלב טיפול פסיכולוגי, במיוחד טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ותרופתי. תרופות נוגדות דיכאון מעלות את רמת הנוירוטרנסמיטורים, המתווכים העצביים, האחראים על מצב הרוח, כגון סרוטונין, נוראפינפרין ונגזרותיו. לטיפול התרופתי יש לעיתים תופעות לווי כמו השמנה, שלשולים, עצירות, בחילה, כאב-ראש, סחרחורות, רעד, עצבנות, פריחה, הזעת-יתר, נדודי-שינה, התכווצות, הפרעות בקצב לב, אי-שקט, הפרעות בתפקוד המיני ופגיעה בחיי המין, ישנוניות יתר טשטוש ראיה, יובש בפה, קושי במתן שתן ועוד.
  2. טיפול תזונתי – באמצעות אכילת מוצרי מזון המכילים ויטמינים מקבוצת B וחומצה פולית, המזינים את מערכת העצבים ושותפים ביצירת סרוטונין, ונוראפינפרין, כמו דגנים, ירקות ירוקי עלים, כבד ועוד, וכן מזונות המכילים ויטמין C, פרי הדר, המחזק את הגוף במצבי מתח. תזונה המכילה חומצות שומן מסוג אומגה 3, החיוניות במצבי דיכאון ומסייעות בטיפול בו, כמו דגים שונים, אגוזים, פולי סויה וזרעי פשתן. וכן הימנעות מצריכת קפאין המצוי בקפה, תה, קולה ושוקולד, הידוע כממריץ ועלול החמיר התקפי בהלה וחרדה.
  3. טיפול באמצעות צמחי מרפא – בין צמחי המרפא קיימים אחדים בעלי תכונות מרגיעות, במיוחד עבור אנשים דכאוניים, הסובלים מהפרעות שינה, חרדה וכאבים. מליסה, לבנדר, שוש (ליקוריץ) ומיורם יעילים במקרים אלו. עשבי מרפא מעוררים כמו ריחן, גינסנג ורוזמרין טובים לטיפול לסובלים מעייפות. צמחים מעוררים באופן ניכר אלו, תה ירוק, תה שחור, זעפרן, כורכום, צמח הקווה – קווה, ועוד.
  4. טיפול ארומתרפי – באמצעות שמנים אתריים אם באמבט ואם להרחה כגון, פאצ'ולי, יסמין, גרניום, ילנג ילנג, ברגמוט, לבנדר, מיורם, נרולי, רוז, פריחת הדר ואגוז מוסקט.
  5. טיפול אנרגטי – בביו אנרגיה, רייקי, הילינג וכו'. ויסות האנרגיות, חיזוק והעצמת האנרגיות החיוביות, והיפטרות מהאנרגיות השליליות, ע"י ניקוי הצ'אקרות והמרידיאנים.
  6. פעילות גופנית – מאוד חשובה, שכן אז משתחרר אדרנלין ומיטיב את מצב הרוח.
  7. טיפול באמצעות דמיון מודרך ו- NLP, התחומים בהם אני מתמחה.

תאור מקרה

באמצעות דמיון מודרך ו- NLP טיפלתי במונחה, אותה אכנה גלי, שאובחנה כסובלת מדיכאון מג'ורי והתקפי חרדה, מטופלת בטיפול תרופתי ונמצאת במסגרת אשפוז יום במרפאה פסיכיאטרית. כמובן שקיבלתי את אישור רופאיה בטרם התחלתי בטיפול. התסמינים הנלווים היו: כאבי ראש עזים, כאבי בטן, שלשולים, חוסר תיאבון, ירידה במשקל, חוסר רצון לקום מהמיטה בבוקר, חוסר רצון לצאת מהבית, יכולת ריכוז נמוכה, חרדה ממפגש עם אנשים כולל חברים ומכרים, דימוי עצמי נמוך, תפיסת אמהות ככשלון ומחשבות אובדניות.
התחלתי בהנחיה של גלי מתוך חששות ברורים. האם זה אינו "גדול עלי"? בכל זאת היא מטופלת בתרופות! האם אני יכולה לסייע במקום בו הרופאים מעורבים? אקדים את המאוחר ואציין בסיפוק שהתשובה היא – בהחלט כן!!!
פגשתי את גלי בביתה, שכן היא לא היתה מסוגלת לצאת מהבית ומהמיטה. אשה בת 35, אם לילד מתבגר, גרושה מאבי הילד, ובהליך גירושין מבעלה השני, אותם היא יזמה. גלי נראית כבויה לחלוטין, כפופה, ידיה בתנוחה מעוותת בלתי רצונית כתופעת לווי של התרופות, דיבורה איטי ביותר. יחד עם זאת מתגלה אשה חכמה, שפתה עשירה ורהוטה, מודעת למצבה, עם רצון עז להשתקם.
בעצת ידיד פסיכולוג, ומתוך שיקול דעת, בחרתי לעבוד אתה על ההווה, ולטפל בעבר כשיבשיל הזמן וגלי תתחזק נפשית. עבדתי אתה על חיזוק יכולות ומשאבים, תוך שימוש בכלים השונים של NLP. תוך כדי עבודה איתה, גיליתי שקשה לתכנן, ויש לאלתר ולהתאים את ההנחיה בהתאם לחוויה העכשווית שלה.
התחלתי עם ריאיון עשר השאלות כמובן, על שאלה 3 – איך תזהי שאת מתחילה להשתנות – היא פרטה בדיוק רב, הן מבחינת מעגל החוויה: מחשבות, רגשות והתנהגות והן מבחינת החושים, את השוני שיתחולל. זה מצביע על מודעות לקשיים שבחייה היום, על הרצון והמוטיבציה להתגבר עליהם והצבעה על מטרה ברורה, מוכוונת וממוקדת. זה מעיד על מודעות לחזון שלה, קיומו של הגיון מפוכח ומעשיות ברמה הקוגנטיבית. זו היתה אינדיקציה עבורי, שיש ממה להתחיל. בבדיקה האקולוגית – שאלה 5 – היא היתה בחיבור, וראתה את עצמה העתידית באופן ברור ומדויק. סיימנו את המפגש עם הדמיה ("קסם הריפוי שבגינה" – מתוך ספר ההדמיות, אותו התאמתי לה).
בתום ההדמיה – גלי קמה מחוייכת. היא מששה את פניה כלא מאמינה, הביטה בפליאה בדמותה שנשקפה מהמראה שהיתה בחדר, ואמרה בהתרגשות: "אני לא מאמינה! כבר שנה שלא חייכתי! אני לא מאמינה! אני מחייכת! אני מחייכת…". דמעות עלו בעיני. אם היו לי ספקות וחששות לפני התחלתי, הם פשוט פגו.
בהמשך השלמנו את ריאיון עשר השאלות, להוציא שאלה 8. גלי לא הצליחה להגיע להבנה מה "הרווח המשני". לא השתמשתי במושג זה כמובן, אלא בשאלות מנחות. היא ניתחה את הרווחים האפשריים כמעט מכל כיוון, ושללה אותם. היא לא הצליחה להבין את מה שהיה גלוי לעיני. העליתי את הנושא במהלך שלושת המפגשים הבאים, אבל ההתנגדות נותרה בעינה וכך זה נשאר עד המפגש העשירי. לא התעקשתי. הנחתי שכשהיא תהיה מוכנה להחשף בפני עצמה עד הסוף, זה יגיע.
בהמשך – עבדנו על "שיחה עם איברים" – מה שהתבקש, עקב הסימפטומים הגופניים שחוותה. גלי ניהלה שיחה עם הראש והקיבה. התהליך עבד מצוין, ובתום המפגש גלי חשה בטוב, הכאבים חלפו, והיא חשה רעב, לראשונה מזה זמן רב! האושר שהפגינה היה יותר ממספק. במפגש הבא, עבדנו על "העברת יכולת" על מנת לחזק ולעגן את החוויה החיובית מהאכילה, ולהשריש אותה בתוכה.
בהקשר לעיגון – בכל תהליך שניתן היה לעגן, ביצעתי עיגון, כשגלי בוחרת את מקום העיגון, וזאת כדי שהתנועה הפיזית תאפשר הזכרות, התחברות ושימוש בכלי שהוקנה לה.
כידוע, הסובלים מדכאון סובלים גם מחרדות שונות. עבדתי אתה באמצעות דימויים. פעמיים הגעתי אליה והיא היתה באמצע התקף חרדה. פעמיים הדימויים של החרדה היו קשורים באש ועשן, פעמיים הפתרון הסתייע במים ועקיפת המכשול, מה שהיה שונה זה הדימוי להשגת המטרה. הכנסתי אותה להרפיה באמצעות שימוש ב"הרפיית חלקי הגוף בעזרת דופק". כאן עשיתי שימוש בעובדה שהיא חוותה דופק מהיר. זה השתלב מצוין בתהליך. חיברתי במקום הדמיות על סמך הדימויים. ההתחברות שלה היתה מלאה, וההשפעה היתה מדהימה. בתום המפגשים היתה גלי רגועה לחלוטין, ללא סימנים כלשהם של חרדה.
באחד המפגשים, גלי סיפרה לי שהיא כתבה מכתב התאבדות ועמדה לממש את רצונה למות. שוחחנו ארוכות על "פתרון" זה. ראשית היא הבטיחה לי שתספר לרופא שלה על כך, ואכן כך עשתה (התוצאה – אשפוז של 24 שעות להשגחה). במהלך שיחתנו עלה, שלרציונל שלה היה ברור, שאין זה נכון, אבל הרגש הקשה לא קיבל את קביעת הרציונל. עשיתי אתה תרגיל קצר של "הכסאות", ובתום המפגש היתה מן התפייסות עם עצמה.
במפגש הבא, בדקתי מה ההתייחסות שלה לנושא. עדיין בירכתי מוחה חשבה על התאבדות, אבל לא באופן טורדני. ביקשתי ממנה לעשות טקס של קריעת המכתב או שרפתו, כדי לעגן את ההיפטרות מהמחשבה. גלי דיווחה שמסרה את המכתב לרופא. עשינו טקס כזה בדמיון, וגלי חשה הקלה.
במפגש העשירי, במהלך השיחה המקדימה, העלתה גלי ביוזמתה, את נושא הרווח המשני לדיון ביננו. השאלות ששאלתי אותה בהקשר זה במפגשים הראשונים, המשיכו להעסיק אותה, והיא ניסתה למצוא בכוחות עצמה את התשובות. זו היתה כמובן הזדמנות מצוינת "להתעקש" להגיע להבנה. לאחר מספר שאלות מנחות, באה השתפכות מילולית: "…הרגשתי לא מסופקת, לא מוערכת, לא אהובה. אין לילה שלא בכיתי ושלא התפללתי לבורא עולם, שיקחו ממני את העול, העבודה הקשה, הטיפול בילד, הפרנסה. את האחריות הכבדה. היה לי קשה. הייתי עייפה…". מתוך אמפתיה עצומה, בעדינות רבה, שיקפתי לה את דבריה. ברגע זה הבינה. הבינה שהצורך שלה להיות עצמאית מאוד, להיות גאה מדי ולא לבקש עזרה, לעמוד חוצץ כנגד הוריה, בעלה לשעבר, חבריה, ובאופן זה לקבל הערכה ואהבה, הפך לעול ואחריות קשים מנשוא. עבדתי אתה עם הטכניקה לשינוי אמונות – מה שבאופן אינטואיטיבי הרגשתי שמתאים. התובנה ש"נחתה" עליה, וגרמה לה לזעזוע, אפשרה את ההתמודדות עם האמונות ותוצאותיהן. התובנה היתה עמוקה ומשמעותית, וזה ניכר בשפת הגוף ובמבט. הרגשתי שהיתה פה נקודת מפנה. ואכן במפגשים הבאים ניכר שחל שינוי, שתהליך הריפוי מתחיל לתת אותותיו החיוביים.
כלים נוספים בהם השתמשתי במהלך ההנחיות היו "מחולל ההתנהגות החדשה" ו"שחרור מהרגל" לשינוי דפוס מחשבתי שלילי, ושינוי דפוס התנהגות. "מרכיבי חושים" ו"שינוי עצמת רגשות"– לצורך התייחסות שונה לתחושת לחץ, ויכולת התמודדות טובה יותר עם חרדות. "שרשרת עוגנים" למציאת מקור הפחדים (ריצוי >מושפעות חיצונית> שהוביל לפחד, ושינוי ל>הקשבה פנימית > שמובילה לשקט ורוגע). תוך כדי התהליכים השונים עשיתי שימוש ב- "סוויש", ששוב ושוב מתגלה ככלי יעיל לשינוי רגשי.
תוך כדי עלה נושא הבטחון העצמי, שכצפוי היה מעורער. גלי היתה צריכה ללכת למשרד הפנים, לחדש את תעודת הזהות שלה, לכאורה פעולה פשוטה. עבורה לעמוד במשימה זו, היה לעבור באש. עבדתי אתה בטכניקת "מעגל המצוינות", וחיברתי אותה לתחושת בטחון עצמי, שהיתה מוכרת לה היטב טרם מחלתה. לאחר מספר ימים דיווחה לי שביצעה את הפעולה, שכה חרדה מלבצעה. "הלב שלי רקד" כך סיפרה בתחושת שמחה וגאוה.
במפגש נוסף עבדתי עם ההדמיה "הדמות מן המראה", כשאני מתאימה אותה לגלי, במטרה לעגן ולחזק את התקוה, לחבר את גלי עם החזון שלה, ולהגביר את האמונה והמוטיביציה לריפוי. בשיחה שלאחר מכן אמרה גלי שזו היתה חוויה חזקה, והיא מרוגשת ושמחה. כשהיא "רואה" את עצמה העתידית, היא יודעת ומרגישה שזה יתגשם. ואכן לשם כיוונתי.
מכאן המשכתי לעבוד אתה בטכניקות של חיזוק אמונות. "שינוי אמונות בעזרת מרכיבי החושים", לחיזוק היכולת שלה לאכול סוגי אוכל שונים שהאמינה שגורמים לה לכאבי בטן ושלשולים, "הדהוד" לחזק האמונה ביכולתה ללמוד.
התהליכים האחרונים אותם העברתי לגלי, היו תהליכים של ה"קוד החדש". תרגילי "הנשימות", "א-ב" ו"נס"א" יצרו תחושת פורקן, שמחה ושחרור בעצמה שהדהימה אותי כל פעם מחדש. זה היה פשוט נפלא!
את כל המפגשים עם גלי, למעט התהליכים מה"הקוד החדש" סיימתי בהדמיה ובהובלות עתידיות. ההרפיה וההרגעות מחוללים נפלאות ומאפשרים רגעים או יותר של שקט נפשי ומנוחה. זה מאפשר את חיזוק האמונה שהריפוי אפשרי. כמו כן אני מספרת משהו מצחיק וצוחקת אתה מספר דקות צחוק רם. שוחחתי אתה על ההשפעה החיובית שיש לצחוק, ואפילו לצחוק מלאכותי על מצב הרוח, וביקשתי ממנה לעשות זאת מידי יום. המלצתי לה לקחת סרטי וידאו קומיים כדי שתוכל לצחוק.
במקביל להנחיה בדמיון מודרך, הצעתי לגלי מספר הצעות שיסייעו בשיפור מצבה. המלצתי לה להתייחס לתזונה ולהעשיר אותה במרכיבים שציינתי במאמר. וכן לעסוק בפעילות גופנית מספר פעמים בשבוע (הליכה יחד עם אמה). עודדתי אותה להפגש עם חברה קרובה ועם אחותה, פעילות עליה דיווחה כמעודדת ותומכת. כמו כן ביקשתי ממנה שתכתוב כל יום שלושה או יותר דברים ששימחו אותה והיא יכולה להוקיר תודה עליהם. היה לה קשה בהתחלה, אבל בהמשך יישמה, וכל פעם שדיווחה לי, מצאה דברים נוספים שהטיבו עמה.
להלן רשימה מדגמית מדברים שכתבה: "הדברים הקטנים שאותם אני חווה מחדש, מוקירה, מעריכה ונוצרת בליבי ובזיכרוני – לקום בבוקר בלי כאבי ראש. ללכת לישון מאושרת. לפזם לי מנגינה בדרך למקלחת. לצפות בסרט קומי וממש ממש לצחוק. לנסוע באוטובוס בלי חרדה. לעשות את הסידורים שלי לבד בלי פחד. לדעת להשתלט על החרדות התוקפות אותי וליהנות מהבילוי. לא לפחד לצאת החוצה ולא להימנע מלצאת. לאהוב את עצמי כפי שאני נראית במראה. ליהנות מבחירה לקניית דיאודורנט. ליהנות ממשחק עם בני ולצחוק איתו."
הכתיבה וקריאת הדברים שכתבה, עוזרים לה להבין ולהפנים שיש בחייה הרבה דברים חיוביים וטובים, שלפני הטיפול לא הבחינה בקיומם, וזה מעיד על תהליך חיובי שמתרחש בחייה. דבר זה מאוד מעודד אותה מחזק את אמונתה שהריפוי אפשרי, ומשפר את מצב רוחה.
במפגש לפני האחרון עשיתי לה "קריאה רוחנית". התוצאה היתה מרוממת רוח ותובנה עמוקה שהיא יצאה מהמנהרה וכבר זורמת בתוך האור. שהיא למעשה סיימה את התהליך ומכאן השמים הם הגבול.
הסיום החגיגי כלל את תרגיל "המודעות העליונה", שהחגיגה היתה חגיגה אמיתית שמחה עצומה ואושר גדול, וגם פייסטה אמיתית של ארוחת גורמה (להזכירכם – בתחילת התהליך היא לא יכלה לאכול כמעט כלום…)
היום – גלי היא בחורה נורמטיבית לחלוטין, שאינה נוטלת יותר תרופות (כמה התרגשתי כשהתקשרה לבשר לי בשמחה וגאוה שזהו, היא סיימה עם התרופות!), עובדת ולומדת וחיה את החיים כפי שכל אדם זכאי להם מטבע בריאתו. היא גלי לימדה אותי פרק בנחישות, בעמידה באתגר שמצריך כוחות נפש עצומים, כשמאגר כוחות הנפש מרוקן לחלוטין, וביכולת של האדם לבצע שינוי, לא פשוט ככל שיהיה, שיוביל אותו להשגת מטרתו (לכל אדם כל המשאבים להגשים את מטרתו)!
אסיים במשפט מאוד מרגש שגלי אמרה לי: "הרופא שלי חושב שאני מתקדמת בגללו. אבל לא! זה הכל בזכותך! את עוזרת לי ונותנת לי כלים להתמודד, ואני אפילו עוזרת לאחרים…"
עניתי – "את אומרת בזכותך, ואני אומרת לא בזכותי אלא בזכותך ובכוחותייך את. ואני רואה ושומעת ממך – אני יכולה, אני מצליחה לעזור לעצמי, בזכות כח הרצון שלי, האמונה שלי, הנחישות שלי והיכולת שלי. זו את גלי שעושה את העבודה, אני רק נותנת לך את הכלים. אני מסירה בפנייך את הכובע! כל הכבוד לך!"
כתבה- מלכה זנה

ביבליוגרפיה

"פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים. פרק 6 – הפרעות מצב-רוח והתאבדות" – האוניברסיטה הפתוחה.
אתרי אינטרנט שונים העוסקים בנושא.
ידע אישי.

 

דברו איתנו

אשמח לקבל גם דיוור עם עדכונים על כנסי היכרות הקרובים אלי