הספרייה המקוונת של מכללת רטר

ואם יש בך מחשבות תוכלי לתת למחשבות לחלוף בראשך כמו שעננים חולפים בשמיים… ולדמיין איך לאט לאט  השמיים מתבהרים… ואפשר ליהנות משמיים צלולים, כחולים ופתוחים… ובהדרגה את חשה איך השקט והשלווה עוטפים אותך ברכות… אני מזמינה אותך לראות את עצמך בחדר… בעבר גרת בדירות שונות… את מוזמנת לבחור את אחד החדרים… חדר שאהבת… חדר שהרגשת בו בטחון ושמחה… את יכולה להיזכר בחדר… ואם לא היה אחד כזה… את יכולה כעת להמציא אותו עבור עצמך…

ראי את החדר בדמיונך… שימי לב לרהיטים הנמצאים בתוכו… הצבעים בו… צבעי הקירות בחדר, התמונות על הקיר… ואולי יש צילומים… שימי לב מי מצולם בהם ואולי תגלי צילום ישן שלך שהשארת שם מזמן מזמן… את יושבת בכורסה… ואולי את מריחה ריחות תבשיל או מאפה שנאפה במטבח… את נזכרת ברצון שלך…רצון שהיה בתוכך ומתעורר כרגע מחדש… רצון לצאת למסע… ככל שאת מקשיבה לרצון שעולה בך, הוא גדל ומתחזק… וגל של שמחה והתרגשות מציף אותך… את מסתכלת על השולחן ורואה כמה כרטיסי נסיעה… רגש ישן חדש מתעורר בך ואת חשה אותו בכל הגוף… משהו בך יודע, איזה כרטיס נכון לך לקחת…

בפינת החדר את רואה נעלי מסע… הרבה סוגי נעלים… נעלי הרים, נעלי הליכה, נעלי ספורט, בשלל צבעים ודגמים… את בוחרת את הנעלים הנכונות לך… נעלים נוחות, לפי מידתך, עבור המסע שלך… שימי לב מה זה מעורר בך… על יד השולחן, מונח תרמיל… זה תרמיל המסע שלך… בתוך התרמיל ישנו  כל הציוד שאת זקוקה לו במסע הזה… את נועלת את הנעלים, לוקחת את התרמיל על הגב ומפת הדרכים בליבך… וליבך מנתב אותך…

משהו בך יודע איזה שביל לבחור, מפת הדרכים בליבך… את מתחילה לצעוד בשביל שבחרת… עם כל צעד משהו בך מתעורר… את מרגישה את הדרך והדרך מרגישה אותך… הרבה זמן הדרך המתינה לך… עם כל צעד שלך הדרך מתעוררת לחיים… בצידי השביל צמחים מתחילים לנבוט… אלו זרעים שהמתינו שנים רבות למגע של הצעדים שלך… ועם כל צעד וצעד הדרך מתעוררת יותר ויותר… את מסתכלת בהנאה ושמחה על מרבד הצומח שהצעידה שלך יצרה… מביטה סביב ורואה את הנוף הנפרש לכל כוון… וסביבך פרפרים בשלל צבעים עפים בקלילות ובחן…

השביל מטפס… העלייה הופכת תלולה וקשה… את יודעת שאת רוצה להמשיך בדרך הזו למרות המכשול שניצב בפניך ואת ממשיכה לטפס… עם כל נשיפה ונשימה את עושה עוד צעד ועוד צעד לכוון הפסגה… את מגיעה לנקודה בהר בה את יכולה לעצור ולשבת. רוח קרירה מלטפת את הפנים, והעמק הנפרס צבוע בגוונים של ירוק… את נחה לרגע ונזכרת שיש ברשותך תרמיל… את בטוחה שיש בתוכו כל מה שאת זקוקה לו במסע… את פותחת את התרמיל בהמון סקרנות ורצון לגלות מה יש בתוכו בשבילך… את מוציאה מהתרמיל תיבת נגינה… תיבת נגינה קטנה… ועל התיבה כתוב שם השיר או המנגינה שאת מאוד אוהבת… את מסובבת את הידית הקטנה הנמצאת בצד הקופסא… הצלילים הבוקעים מהתיבה מביאים אליך שלווה ורוגע. את ממשיכה לסובב את הידית עד שאת מרגישה שאת מלאה ברוגע ושלווה, רוגע שלווה…

את מכניסה שוב את היד לתרמיל ומופתעת לגלות בתוך התרמיל תמונה… זו התמונה שלך כשהיית קטנה… ממש קטנה… בת שנה אולי שנתיים… בשלב שלמדת ללכת… את מסתכלת על התמונה ושמה לב ליד מושטת אליך, יד גדולה, יד יציבה… והיד יוצאת מהתמונה, מחבקת אותך מושטת אליך בטוחה ויציבה… ועוזרת לך לקום… את קמה, עומדת זקופה, חשה בטחון… בידיעה שבסוף הדרך תמצאי תשובה לשאלות המעסיקות אותך… את מסתכלת בסיפוק על הדרך שכבר עשית… ואת יודעת שאת יכולה כשאת רוצה…

את רואה את השביל שהלכת בו… שביל מפותל שלאורכו צמחו צמחי בר… צמחים שהתעוררו לחיים עם כל צעד וצעד שעשית… את משקיפה על הדרך… השמיים בהירים וצלולים. הבהירות והצלילות נותנות לך תובנה על מה שהיה ועל מה שיהיה… במקום הזה בו הרצון שלך ברור את רואה את השביל ובסופו בית קטן… זהו ” בית המבטחים” שלך… את רואה את השביל ומרגישה את הדרך בליבך… מפת הדרכים בליבך, נעלים על רגלייך, התרמיל ובו כל הציוד שאת צריכה על גבך… את ממשיכה ללכת בידיעה בטוחה שהנה את מגיעה  אל הבית שהוא “בית המבטחים”…

והנה הגעת אל הבית… הבית יפה… צופה לים הפתוח… את מרגישה את הרוח המנשבת על פנייך ומריחה את ריח הים שאת כל כך אהבת… לבית חלונות גדולים הפונים לים וגם לחצר מרוצפת… בחצר יש ספסל הפונה לים… את מתיישבת על הספסל וצופה לים הפתוח… הים שקט ורגוע וסירות מפרש שטות… המפרשים מזכירים לך פרפרים… פרפרים, שהיום את נהנית לראות… פרפרים שליוו אותך לאורך הדרך… שמחה לגלות עד כמה הם יפים… ועד כמה את שמחה לקראתם… את קמה וצועדת לכוון הדלת… את רוצה להיכנס והדלת נעולה… את פותחת את התרמיל ומגלה מפתח… את בטוחה שבידייך המפתח הנכון… את מכניסה את המפתח למנעול… המפתח נכנס פנימה וגם מסתובב… שמחה ואושר פורצים מתוכך כמעין שפורץ מהאדמה…

את פותחת את דלת הבית… את שומעת את השיר “כמה טוב שבאת הביתה… כמה טוב לראות אותך שוב… ספרי מה שלומך… קצת רזה… אבל מה זה חשוב… עשית דברים חשובים… כמה טוב שאת כאן… כמה שזה טוב…”… את חשה עטופה באהבה וקבלה… מתרגשת לגלות כמה ציפו לך… את בתוך הבית… זה “בית המבטחים שלך”… בית שציפה לך ואת ציפית לפגוש… את מסתובבת בבית… ומוצאת את הכורסא שלך… את מתיישבת עליה… בפנים תגלי משהו שרצית לגלות… תוכלי לדעת משהו שאולי היה נסתר ממך במשך הרבה שנים… אני אהיה בשקט למשך כדקה כדי לאפשר לך לגלות מה חיכה לך שם כל כך הרבה זמן… קולי ישוב להישמע בעוד כדקה מעכשיו… (להמתין דקה)

לאחר שגילית משהו בתוך,” בית המבטחים” יורדת עליך תובנה ואת מלאה סיפוק… עכשיו שמצאת את הדרךאל הבית המיוחד כל-כך עבורך … תוכלי לחזור לשם שוב ושוב כמה שתרצי… את מתחילה לצאת דרך הדלת… מביטה אל הנוף סביב… ואולי תבחרי להשאיר את הדלת פתוחה כדי שיקל עליך בעתיד לחזור… את לוקחת את החוויה ואת מה שגילית בפנים ומתחילה לאט לאט לחזור… והדרך חזרה קלה וקצרה ואת עושה אותה בקלילות ופשטות…

והגיע הזמן לחזור לעירנות… לאט לאט ובהדרגה את חוזרת למודעות רגילה… לחדר הזה, לגוף שלך, לכאן ועכשיו…