Search

הספרייה המקוונת של מכללת רטר

עפיפוני המשאבים

 

אני מזמינה אתכם לעשות סידורים אחרונים לקראת ההרפיה… אנחנו עומדים להתחיל… אתם מוזמנים  לשבת, או לשכב בנוחות… קחו לכם כמה רגעים, כדי למצוא את התנוחה הנוחה לכם ביותר על הכסא… או התרווחו על המזרן… ותעצמו את העיניים… עוד מעט תוכלו להשתמש בדמיון שלכם, כדי להרפות את עצמכם… בינתיים, הקשיבו למוזיקה שברקע ותיהנו מהצלילים… אפשרו לעצמכם להתחבר לקצב של המוזיקה… לשלווה שהיא משרה עליכם… אנחנו שוב נמצאים בחלק האחרון והנעים של הפגישה… שבנו לאחר חופשה ארוכה, לזמן הזה, המוקדש כולו להרפיה…

אפשרו לעצמכם להתחבר ליכולת הטבעית שלכם להירגע… זה קל ופשוט, וזה אפשרי לכל אחד ואחת מכם להרפות… ולהירגע… יכול להיות שיש לכם מחשבות, שחולפות בראשכם… אתם לא צריכים לשנות את המחשבות… אתם יכולים לצפות בהן, להתבונן בהן,  ולתת להן לחלוף מעצמן… אתם מוזמנים לשחרר את כל מה שניתן לשחרר, ותוך כדי השחרור, אתם יכולים לעקוב אחר הנשימה שלכם… ותוכלו לדמיין… איך, עם כל נשימה, אתם נושמים פנימה רגיעה… ועם כל נשיפה, אתם משחררים החוצה,  את כל שאריות המתח, שאולי  הצטבר…  בזמן שהנשימה משתחררת, אתם יכולים להרגיש את כל הגוף הולך ונרגע… הולך ומשתחרר… השרירים מרפים ממתח… הידיים והרגליים מוטלות בכבדות על הכסא או על המזרן… האגן והראש צונחים מטה ומשתחררים…. הפנים רגועות… העיניים, הפה והלסת שלווים ומשוחררים…הגוף כולו צונח ומתמזג עם הכסא או המזרן שמתחתיו… ואתם נחים עכשיו שקטים, שלווים, מוגנים ועטופים במעטפת של שלווה…

ומתוך השקט הזה, אני מזמינה אתכם כעת, לדמיין את עצמכם ביום אביב נעים, לאחר חורף סוער…דמיינו אתכם בשעות אחר הצהריים… צועדים לאורכו של נחל מוכר, שהתמלא בחורף ממי הגשמים הכבדים שירדו… אתם נזכרים, כיצד צעדתם לאורכו של הנחל, בדיוק לפני שנה…וכיצד הוא הוביל אתכם אז, אחרי הליכה נעימה… ישירות  לחוף ים יפהפה, שם הוא פילס דרכו בתוך החול ונשפך לתוך מפרצון שקט בים…

בשעה שאתם מתקדמים לאיטכם לאורכה של  הגדה השמאלית של הנחל, אתם מבחינים שמשהו השתנה….הנחל שינה את כוונו והתעקל שמאלה לכוון דרום….אתם בוחנים את הנחל ושמים לב, שהנחל רחב ועמוק מאד… אתם מבינים, שהנחל חוסם את דרככם לחוף….אתם משתהים קצת… ואז אתם מרגישים, שאתם סומכים על הנחל, שיוביל אתכם למקום, אליו נכון לכם להגיע כעת… בדרך שונה מזו אליה הייתם רגילים להגיע… ואתם ממשיכים ללכת בעקבות הנחל… אתם יכולים לשמוע את קולות פכפוך המים, שזורמים לאיטם בנחל… אתם יכולים לחוש את מגע הרוח הנעימה, שמלטפת את עורכם… מדי פעם, אתם שומעים את קולות ציוץ הציפורים,  שעפות מעל ראשכם… ואתם ממשיכים ללכת לאורך שפת הנחל…

בעוד אתם מתקדמים, אתם רואים מולכם מרחוק,  גבעה רחבה מאד… אתם תוהים, להיכן ממשיך הנחל… מעבר לצידו הימני של הנחל, אתם יכולים לראות כבר את הים… ואת השמש שכבר נוטה מערבה… נראה לכם שאינכם יכולים לחצות את הנחל לכוון הים… עם זאת, ככל שאתם מתקרבים לגבעה, אתם מבחינים, שזו גבעת כורכר, ששיפוליה יורדים לים… כשאתם מגיעים לרגלי הגבעה, אינכם רואים יותר את הנחל… ואתם תוהים לאן  פנתה דרכו…

אתם מתחילים לטפס על הגבעה בעליה מתונה, ואז, אתם מבחינים בתחילתה של פריחת הצבעונים… הצבע האדום, שמבצבץ מבעד לשכבות הכורכר שובה את לבכם… ואתם מתמלאים בשמחה… אתם נזכרים, שכל שנה באביב, גבעות הכורכר לאורך החוף מתמלאות בפריחת הצבעונים… והתחושה הזו של המחזוריות בטבע, מחזירה לכם את תחושת הביטחון… אתם ממשיכים לטפס על הגבעה… וכשאתם מגיעים לפסגה, אתם מתיישבים על סלע כדי לנוח… מנקודת התצפית הזו, אתם יכולים להשקיף על הנוף שנמצא מתחתיכם וממולכם…

אתם יכולים להבחין, שהנחל חתר את דרכו מתחת לגבעה, ונשפך לים לתוך מפרצון יפהפה, המוקף בעוד גבעות כורכר… המים במפרצון בוהקים מולכם בצבעי תכלת וטורקיז… כל כך מרגיע להסתכל על הים עד האופק… אתם עוקבים אחרי קו האופק לכל הצדדים, ימינה ושמאלה, עד כמה שתוכלו לראות למרחק… אתם סורקים במבטכם את הים, ומגלים באופק הרחוק סירת מפרש קטנה… המראה כולו מרגיע אתכם מאד… חוף המפרצון מלא כולו בצדפים…המראה מלמעלה קסום…אתם מרגישים, איך ריח הים המלוח מחלחל ועולה ומתפשט בכל חלל האף… אתם יכולים להרגיש את הרוח הנעימה נושבת ברכות על עורכם… ויכולים לטעום את המליחות על בלוטות הרוק בלשון… מעל ראשכם עפים שני שחפים לכיוון הים… אתם מרגישים חופשיים כמוהם… אתם מרגישים את משב הרוח בפניכם ואת חום השמש חודר לצווארכם ולכתפיכם… תחושת חום השמש מרגיעה אתכם, ואתם חשים יותר ויותר הרגשה נהדרת של שלווה ושקט…

ומתוך השקט הזה אתם שומעים לפתע צחוק של ילדים, קולות שהולכים וקרבים אליכם… הצחוק המתגלגל מדבק… ומחבר אתכם לשמחת הילדות איתה נולדתם… וככל שהצחוק קרב לכוונכם,  אתם מבחינים בעפיפונים צבעוניים, שמתעופפים ברוח הקלה שנושבת עליכם… את העפיפונים מניפים הילדים, שמדלגים לכוונכם, בחוף הצדפים הפרוש למרגלות הגבעה…

העפיפונים קרבים, ובראשם עובר אל מול עיניכם עפיפון אדום, עליו כתובה המילה "אהבה" …וכשהעפיפון חולף, אתם מרגישים, כיצד אתם מתמלאים באהבה עצמית…ומיד אחריו, חולף לפניכם עפיפון צהוב ועליו כתובה המילה "שמחה"… ושוב אתם מרגישים, איך כל תא בגופכם מתמלא מבפנים בשמחת חיים ובאושר עילאי…ואז חולף לו עפיפון ירוק ועליו המילה "ביטחון" ואתם חשים, כיצד הביטחון העצמי שלכם הולך ומתחזק מבפנים… ולבסוף, כשעובר העפיפון הכחול ועליו המילה "תודה" אתם חשים רצון עז להודות, על כל מה שנפל בחלקכם בעולם המופלא הזה… ואתם מודים לטבע הנהדר ולבריאה… לכוחות ולמשאבים איתם נולדתם…

וכשהשמש נוגעת לאיטה במים, אתם מבחינים בילדים, שכבר התיישבו על חוף המפרץ למרגלות הגבעה, כשהעפיפונים ממשיכים לנוע ברוח מול עיניכם… והילדים צופים בשמש שהולכת ויורדת לים… וכשהשמש ממשיכה לשקוע בצבעי אדום צהוב… והשמים נצבעים בורוד… אתם נפרדים מן המראה המיוחד של הילדים והעפיפונים… וכעת מציפה אתכם תחושת הקלה עצומה ומתפשטת בכל גופכם, מתוך הבנה, שהחיים שלכם הם אך ורק בידיים שלכם… אתם מבינים כעת לעומק,  שאין שום דבר חיצוני, שצריך לקרות, כדי שתוכלו לחוש בטחון, אין שום אדם בעולם, שאתם תלויים בו, על מנת לחוש שמחה ואושר… הביטחון, השמחה והאושר שלכם יכולים להגיע רק מבפנים… מכל מה שאגרתם…והיכולת שלכם לבחור מחשבות, רגשות ותחושות, נמצאת לגמרי בשליטה שלכם… עכשיו, ברגע זה ותמיד…וההבנה הזו ממלאה אתכם ברגיעה…

וכעת אתם יכולים ליהנות מהרגיעה הזו לזמן מה…ובקרוב, יגיע הזמן להתחיל לחזור לכאן… אתם חוזרים אל שביל הגבעה וממשיכים לחזור לאורך שפת הנחל אל המקום ממנו יצאתם… ועכשיו, לאט לאט ובהדרגה, בקצב שלכם, תתחילו להביא את עצמכם לכאן, לחדר הזה, התחילו לחזור לגופכם, שיושב על הכסא או שוכב על המזרן, לחזור יותר ויותר לערנות ולמודעות רגילה… קחו נשימה עמוקה…התחילו להזיז מעט ידיים, רגליים, להניע את הצוואר והראש, התחילו להימתח … לפקוח את העיניים ולחזור לכאן, לסיומו של המפגש היום , יום _________ …אפשר כבר לשמוע קולות של אנשים שחזרו לכאן… גם האחרונים מוזמנים להתעורר… לחזור למודעות רגילה…